כחלק מההשלמות שלי לקראת עונת הקיץ סיימתי בשבת האחרונה את הצפייה שלי בKanojo, Okarishimasu (Rent a Girlfriend) שחוזרת אוטוטו לעונה שניה. עוד כשרק יצאה שמתי עליה עין, כי אני סך הכל אוהב רומקומים והקונספט נשמע לי משעשע, אבל לא הספקתי אז לצפות בזמנו. מאז שמעתי עליה בעיקר דברים רעים, ואף לאחרונה כשאמרתי לאנשים שאני מתכנן לצפות בזה קיבלתי תגובות של "אתה נורמלי?", "למה אתה עושה את זה לעצמך?" וכו'. לו לא היה לי ניסיון בנושא, הייתי לוקח את זה כדגל אדום ומתרחק מהסדרה הזאת כמו מאש, אלא שידעתי למה אני נכנס והפלא ופלא – נהניתי מאוד.
להמשיך לקרוא "אל תצפו בסדרה הזאת"קטגוריה עיסוקי השבוע
"זה אוברייטד" – על אובייקטיביות ומדדי איכות
אנחנו כבר בקו האמצע של עונת האביב ועכשיו ידוע מי הסדרות המדוברות יותר ופחות ונראה שכל אחד גיבש את דעתו על הליינאפ החדש. כצפוי, הסדרה הפופולרית ביותר ללא עוררין היא Spy x Family, שלא רק הצליחה להשאיר אבק מבחינת הויראליות שלה לסדרות המשך כמו Kaguya-sama ו Shield Hero (מישהו בכלל המשיך לעונה השניה? אני לא שומע עליה כלל). נראה שזו גם הצליחה להתברג בקונצנזוס כסדרה מצוינת. למעשה, הדירוגים של Spy x Family הביאו אותה השבוע למקום השני ב MAL, עם ציון שעולה על 9 ומאיים על המקום הראשון הנצחי, FMAB (מאז ירדה קצת, כמו שתמיד קורה. נכון לכתיבת שורות אלה היא נמצאת במקום הרביעי ברשימה).
גם אני צופה בסדרה ויכול לחלוטין להבין את ההייפ. למעשה אני כותב את הפוסט הזה בדיוק לאחר שסיימתי את הצפייה בפרק השישי שנהניתי ממנו בכל רגע ורגע – כי זו פשוט סדרה כל כך חמודה וכיפית עם דמויות כל כך נהדרות שאיך אפשר שלא? ובכן, תלוי כמה אותו הייפ מפריע לכם. כי כמו כל סדרה שעוברת גבול מסוים של פופולריות או הערכה, מתישהו גם נמשכים אליה הקולות שמרגישים את הצורך להגיד את ההיפך, וזה לרוב מלווה בביטוי הידוע והמעייף – "זה אוברייטד".
להמשיך לקרוא ""זה אוברייטד" – על אובייקטיביות ומדדי איכות""זה משתפר בפרק 1015"
לא יצא לי לכתוב על זה בשבוע שעבר כי הייתי קצת עסוק עם פוסט אחר שהיה בעדיפות, אז רק שתדעו שביליתי את כל השבוע ההוא בקריאה של One Piece ושהיה לי ממש כיף. לקחתי הפסקה דיי ארוכה מהמנגה בכוונה לקרוא את הארק הנוכחי, "וואנו", ברצף לאחר שיסתיים, אבל האינטרנט לא יכל לסתום את הפה ולא לעשות לי ספוילרים, כך שהגעתי למצב בו אני לא יכול להסתכן בלהרוס לעצמי עוד יותר את החוויה. למזלי השלמתי את כל הצ'אפטרים שיצאו ל"וואנו" (מ 909 ועד 1048) כשהארק אוטוטו בסיומו, אז קיבלתי לפחות כמעט את מה שרציתי. השלמתי על הדרך גם את פרק 1015 באנימה, שהייתי פשוט חייב לראות מה נעשה שם שכל כך הטריף את כל האינטרנט (לגמרי בצדק אגב. את שאר הארק באנימה עוד אשלים בהזדמנות אחרת, לאחר שהוא באמת יסתיים שם), כך שזה היה שבוע עמוס ב"וואן פיס" שהחזיר אותי לתקופות יפות יותר של החיים.
הסיבה שאני מספר לכם את זה היא לא כי הפוסט הולך ממש לעסוק בתוכן של "וואן פיס" (זה אולי בפוסט אחר, כרגע לא יהיו ספוילרים ממשיים למי שלא צפה/קרא, אז אל דאגה), אלא יותר להשתמש בסדרה כדוגמה כדי לתת את דעתי לגבי טענה שנשמעת הרבה פעמים מאנשים שלא נכנסו או המשיכו לצפות בסדרה הזאת או בסדרות ארוכות אחרות – שהם לא רוצים לחכות שזה "ישתפר בהמשך" כפי שהבטיחו להם.
להמשיך לקרוא ""זה משתפר בפרק 1015""בחורות מצוירים זה חולירע – חלק ב': כמה פאנסרביס זה יותר מדי?
בשבוע שעבר כתבתי פוסט על סוגייה שמעסיקה באופן דיי אובססיבי את קהילת האנימה בשנים האחרונות: פאנסרביס. המטרה הייתה להתמקד דווקא בתגובות השליליות יותר כלפי המושג, שאני מרגיש שתופסות נפח גדול יותר ויותר ככל שעובר הזמן, ולנסות להסביר למה זה בעצם קיים ולמה זה יותר מאשר כלי זול שנועד למשוך את תשומת ליבם של מעריצים חרמנים. אם יש לכם השגות על הטענה הזאת, אתם יותר ממוזמנים לקרוא ולהגיב באותו הפוסט. השבוע הכוונה היא לקחת כהנחה את העובדה שיש מקום וזמן לפאנסרביס במדיום ולנסות ולהבין היכן המקומות בהם עובר הגבול שבו זה כבר לא המצב.
להמשיך לקרוא "בחורות מצוירים זה חולירע – חלק ב': כמה פאנסרביס זה יותר מדי?"בחורות מצוירים זה חולירע – חלק א': למה לנו פאנסרביס?
האנימה שהכי נהניתי ממנה בעונת החורף האחרונה היא כנראה Sono Bisque Doll wa Koi wo Suru (My Dress-Up Darling). למעשה נהייתי כל כך מכור אליה שאיך שהיא הסתיימה החלטתי לעבור למנגה, משהו שלא עשיתי כבר שנים עם אף סדרה, ולו כדי להמשיך לקבל את מנת המארין השבועית שלי. השבוע סיימתי להדביק את הקצב ומיותר לציין שנהניתי נורא (אם כי רק אחרי שהשלמתי את הצ'אפטר התבשרתי שלא באמת מדובר במנגה שבועית. זה החלק הפחות נחמד של הסיפור). גם בלי ההמלצה שלי, האנימה זכתה למספיק פופולריות ושבחים כדי שכנראה תשמעו עליה לחיוב. דבר אחד שנתקלתי בו שוב ושוב בכל פעם שהחל שיח על הסדרה באינטרנט, והנושא שלנו לפוסט של השבוע, הוא התהייה של לא מעט אנשים: למה בסדרה כל כך טובה צריך כל כך הרבה פאנסרביס?
להמשיך לקרוא "בחורות מצוירים זה חולירע – חלק א': למה לנו פאנסרביס?"יש לנו ערוץ!… סוג של?
השבוע אנחנו מציינים מאורע היסטורי. מאורע שבו עברנו מעבדות לחירות, מחורף לאביב, מאורע שיהפוך לחג שנספר עליו לילדינו והם יספרו לילדיהם בתורם. אני לא מדבר על פסח, זה לא שכזה מרגש אותי להפסיק לאכול חמץ לשבוע ואני חייב להודות שהאטרקטביות של החג הזה ירדה משמעותית מאז שהגעתי לגיל שבו לא מתאים יותר שאלך לחפש את האפיקומן ושהפסקתי לקבל חופש. כשאני אומר "אנחנו מציינים" אני מתכוון לאנחנו, קהילת האנימה, שאחרי שנים רבות שאנו מייחלים לראות ערוץ טלווייזיה שמוקדש כולו למדיום האהוב עלינו – סופסוף קיבלנו כזה. טוב, זה לא ממש "ערוץ" כמו שנאמר בהתחלה, זה יותר… ספרייה. ב VOD של הוט/יס… כן.
להמשיך לקרוא "יש לנו ערוץ!… סוג של?"עוד עונה אחת ודי.
הפוסט היה אמור לעלות בסופ"ש אבל קצת התעכבתי. מדובר בפוסט ראשון מתוך פינה חדשה (בערך) בבלוג שבה אכתוב מדי שבוע באופן קצר וממוקד את דעתי בנושאים שונים שקשורים לאנימה ומנגה, בהקשר של דברים שצפיתי/קראתי או שהתפרסמו באותו שבוע. התכנון הוא שזו תהווה מעתה את התוכן העיקרי בבלוג, לפחות לעתיד הקרוב, והמטרה היא פוסט כל סופ"ש (טוב, לא בטוח שממש כל סופ"ש). על הסיבות כבר חפרתי בפוסט העדכון האחרון, אז בואו לא נבזבז זמן כ יש לי מכסת המילים לעמוד בה.
להמשיך לקרוא "עוד עונה אחת ודי."