הייתה התרגשות גדולה בזמנו כשהוכרז פרויקט ההמשך לסדרת הילדות שרבים גדלו עליה, אלא ששישת הסרטים של Digimon Adventure Tri., על אף שלקחו את הפרנצ'ייז הוותיק למקומות מעניינים ובוגרים יותר, לא בדיוק סיפקו את הסחורה ברמת הכתיבה והביצוע. אולי בשל כך פרויקט ההמשך לרגל חגיגות ה 20 ל"דיג'ימון" עבר לרוב האנשים מתחת לרדאר. אני לא שכחתי ממנו, אבל אני וסרטים זה עניין בעייתי, אז רק עכשיו התיישבתי להשלים… ואני כל כך מצטער על כך שלא עשיתי זאת הרבה קודם.

הסיפור של Last Evolution Kizuna לוקח אותנו לימים שאחרי Tri., אבל בלי התייחסות של ממש למה שקרה בהרפתקה ההיא, כך שגם אם לא ראיתם את הסרטים הללו אתם יכולים לקפוץ פנימה ולהיות רגועים. הסרט נפתח בסיקוונס מרשים של הדיג'יגורלים (או "הילדים הנבחרים") האהובים עלינו מהדור הראשון כאשר הם נלחמים בדיג'ימון סורר המאיים על העיר, בקרב המקביל לקרב הקליימקס של סרט הפריקוול המקורי של הוסודה שפתח את סדרת האנימה אי שם בסוף שנות ה 90 (שאם לא ראיתם אותו אגב, אז חובה. גם כי יש אליו לא מעט רפרנסים וגם כי הוא נהדר בלי קשר).

הפתיחה החזקה הזאת כשלעצמה מבדלת את הסרט החדש מקודמיו וקובעת בשטח את העובדה שהפעם מדובר בחוויה קולנועית על אמת ולא בפרקי טלוויזיה שחוברו להם יחדיו. זה נראה מדהים, החל מהאנימציה, הצבעים, הקומפוזיציות ואולי הכי חשוב – עיצובי הדמויות שתודה לאל חזרו לידיו של קאטסויושי נאקאטסורו שהחזיק בתפקיד בימיה של הסדרה המקורית. גם בשעה טובה נפטרנו מהסיקוונסים הממוחשבים של הדיג'יגדל וחזרנו לאלו הקלאסיים בדו-מימד (לפחות לסצנות ספורות. התלונה היחידה שלי בנושא זה שאין מספיק כאלו לאורך הסרט).

לאחר סצנת האקשן הזאת אנחנו ניגשים להצגת הסיפור עצמו, המתמקד, כרגיל, ביאמאטו (מאט) ובטאיצ'י (טאי). שניהם כבר בסוף לימודיהם וצריכים לחשוב מה לעשות עם עצמם לאחר מכן, כי בשלב זה "כשיהיו גדולים" כבר נמצא מרחק של כמה חודשים מעבר לפינה וכנראה שלהתפרנס מלחימה בדיג'ימונים רעים זו פחות אופציה. המחשבות הללו נקטעות כאשר דיג'ימון חדש עושה בעיות ותוקף דרך המרשתת, הפעם הוא מכניס לקומה דיג'יגורלים ברחבי העולם ומעלים את הדיג'ימונים השותפים שלהם. טאיצ'י ויאמאטו מצתוותים אל קושירו (איזי) וטאקרו (T.K.) ונכנסים לרשת כדי לפתור את העניין, ואל הצוות מצטרפת גם מנוואה בלוצ'י, חוקרת אמריקאית המתמחה בדיג'ימונים ומכירה את התופעה מקרוב.

הצוות שלנו שכבר ראה סכנות גדולות בעבר מגיע מוכן לקרב, אלא שכאשר יאמאטו וטאיצ'י שולפים מהשרוול את האס שלהם, אומגאמון (אומנימון), ונראה שהם כבר בדרך לנצח את האיום החדש, הדיג'יגדל המשולב מתבטל והדיג'ימונים שלהם חוזרים לרמה הבסיסית. אז מגלה Last Evolution Kizuna את הקונפליקט האמיתי של העלילה: נראה שהזמן של הדיג'יגורלים שלנו עם הפרטנרים שלהם הוא קצוב, וככל שהם מתקרבים לגיל בו אין להם פוטנציאל לגדול ולהתבגר יותר כבני אדם (כלומר עוברים את גיל החצ'קונים ומתחילים לקבל אחריות אמיתית על החיים שלהם), כך אותו זמן הולך ומצטמצם. זה מוביל את החבורה שלנו להתלבטות הברורה: האם הם מוכנים לצאת לקרב הקשה הזה בכל מחיר? גם בלקיחת הצ'אנס שזו עשויה להיות ההרפתקה האחרונה שלהם עם הדיג'ימונים שלהם?

שמעו, זה נגע בי. אני פראייר של סיפורי התבגרות וגם לי בגיל 30 יש עדיין יש לבטים אם עשיתי את הבחירות הנכונות בחיים ואיך עליי לבחור בהמשך, כך שתמיד שאני צופה בדמויות שעוברות את זה זה מזיז לי משהו בלב, אבל לא צפיתי לקבל את זה מ"דיג'ימון". אפשר אלף פעמים להחזיר את הסדרה הזו למסכים, עם אותן הדמויות הלעוסות ולשחק על נוסטלגיה ואיומים על העולם, אבל מה שהסרט החדש עושה שלא עשו קודמים הוא לייצר סיכון שהוא הרבה יותר רגשי ואישי עבור הדמויות, וכיוצא בזה גם עבור הצופים שגדלו איתם ועברו איתם את כל המסע עד עכשיו. אנחנו הרי כבר יודעים שאל הקרב הזה הם בוודאי ייצאו ושבסופו של דבר הם גם ינצחו, אבל את הגורל הקשה והבלתי נמנע שמשפיע רק עליהם באופן אישי כבר הרבה יותר קשה לנצח.

זה קונפליקט יחסית פשוט, והסרט באופן כללי הרבה יותר קל לעיכול מההתחכמויות שניסו לייצר ב Tri., אבל אני חושב שזה סך הכל לטובה ושזה עובד בצורה אפקטיבית הרבה יותר. העלילה אמנם צפויה לרוב, אבל מאורגנת בצורה הרבה יותר מסודרת, עם קצב נכון שלא משאיר רגעים מתים או מבלבלים שמוציאים את הצופה מהריכוז, ויש גם טוויסט אמצע נהדר (צפוי גם כן, אבל מספק מאוד) שמגיע בדיוק בזמן, משנה את יחסי הכוחות ובהמשך גם מכביד עוד יותר על ההחלטה להילחם ולנצח.

חיסרון בולט באמת הוא ההשתפות של דמויות המשנה במערכה. כמו שנאמר, רק ארבעה מתוך השמינייה המקורית באמת לוקחים חלק פעיל בסרט, כאשר רובו מוקדש ליאמאטו וטאיצ'י כמעט באופן אקסקלוסיבי. לשאר מצאו תירוצים שונים מדוע הם לא יכולים לעזור. ג'ו כרגיל עסוק כי הוא היחיד עם עבודה אמיתית, מימי מבלה לה בחו"ל, ואולי ההתייחסות לסורה היא המקוממת ביותר, כי היא כן נוכחת, פשוט החליטה שאין לה כוח לשטויות האלה היום, או משהו כזה. עם זאת, נקודת אור אחת היא שהפעם התסריטאים לא שכחו שהילדים של Adventure 02 קיימים ואפילו העזו לתת מספר סצנות קצרות בכיכובם – שזה בעיניי מבורך.

כן אגיד שאקט הקליימקס של הסרט מעט אכזב אותי. הוא לא רע בשום מובן, אבל אני חושב שעם קצת יותר ליטוש, הן בכתיבה והן בויזואלים (שעברו בשלב הזה כמעט לגמרי לדיג'ימונים ב CGI והתקפות שנוצרו באפקטים ממוחשבים), הוא יכל להכות חזק יותר ולייצר הייפ הרבה יותר גדול. היה גם אפשר להרחיב מעט יותר את נקודת המבט של הנבל הסופי ולשחק קצת יותר על המוזיקות הנוסטלגיות ברגעי הסיום – אבל ניחא. זה יכל להיות סרט יותר טוב, אפילו עם פוטנציאל להיות מאסטרפיס שייזכר לדורות, אבל הוא עדיין לדעתי הדבר הכי טוב שיצא מהפרנצ'ייז הזה (לפחות ממה שאני ראיתי) מאז הסרטים של מאמורו הוסודה – וזה חתיכת רף גבוה לעמוד בו.

החוזק של Last Evolution Kizuna הוא בהנחתת הקונפליקט שלו לא רק על הדמויות, אלא גם על הקהל. אני גדלתי על "דיג'ימון", אני חלמתי בתור ילד להיכנס גם אני לעולם דיגיטלי ולהתיידד עם יצורים מגניבים שמשנים צורה, יוצאים איתי להרפתקאות והופכים לחברים הכי טובים שלי. איזה ילד לא היה חולם על זה? על אף שאני לא עוקב אחרי כל דבר שיצא לפרנצ'ייז כבר מזמן, אני עדיין אוהב אותו ולא רוצה "להתבגר" ולהיפרד ממנו באופן סופי, אבל ברור שמתישהו הוא יהיה חייב להסתיים והסיפור יהיה חייב להגיע לסופו, וגם כשזה קורה – החיים ממשיכים. לא רק כי הם חייבים להמשיך, אלא כי הם מלאים בשלל הזדמנויות אחרות עבורינו ובדברים שיכולים למלא את החלל הריק גם בתור אנשים מבוגרים.

מהבחינה הזאת, מדובר בסיום האולטימטיבי מבחינתי לסדרת הילדים הכה מוצלחת הזו. נכון שדיג'ימון כבר הסתיימה מספר פעמים קודם לכן, אבל הפעם זה באמת מרגיש כמו סוף שאני חושב שצריך לשמור עליו כמו שהוא ולא לגעת מרוב שהוא יפהפה (כנראה שב Toei Animation פחות מסכימים איתי, כי סדרת הריבוט המיותרת עלתה זמן לא רב לאחר מכן). נכון שהוא בא קצת בסתירה לסיום של "02" מבחינות מסוימות, לא עונה על שאלות מסוימות שהותיר Tri. ואולי גם מעלה כמה שאלות חדשות שלא מקבלות מענה, אבל בסך הכל מדובר בסוף האומוציונלי והשלם ביותר שאני יכול להעלות על הדעת למסע של טאיצ'י ואגומון. וכן, בגיל 30 אני בכיתי בסרט של "דיג'ימון" ולא מתבייש בכך.

---

סיכום