One Piece Film: Red

הסרט ה 15 של One Piece הוא גם המצליח ביותר שיצא לסדרה בפער, כאשר נתוני ההכנסות שלו עומדים על יותר מכפול ביחס לקודמו (Stampede) ואפילו עוקפים את אלה של להיטים גדולים כמו Jujutsu Kaisen 0 ו Tenki no Ko. "וואן פיס" תמיד הייתה סיפור הצלחה, גם באנימה ובעיקר במנגה, וכעת היא גם נכנסת לרשימת סרטי הקולנוע הרווחיים ביותר שיצאו מיפן. אולי זה בגלל שמדובר באירוע מיוחד שהוכרז במהלך חגיגות 1000 הפרקים לסדרת האנימה, אולי בגלל ההבטחה לכלול את הדמות של שאנקס הכל כך אהודה על המעריצים ואולי זה בגלל שיריה של הזמרת הטרנדית Ado שמושמעים במהלך הסרט כולו – וכנראה מדובר בשילוב של כל השלושה שהביא את המעריצים להגיע בהמוניהם. אפשר לנסות ולנתח את זה עוד, אבל זה לא באמת משנה, כי גם אם הסרט יצר ציפיות גבוהות בדרך זו או אחרת, אם תשאלו לדעתו של מעריץ "וואן פיס" רנדומלי שצפה בו (בין אם במערב ובין אם ביפן), לאו דווקא תקבלו תשובה שאומרת שהוא עמד בהן.

למזלנו גם הקהל הישראלי יכול לחוות עליו דעה עכשיו. בהמשך לגל סרטי האנימה שהתחיל להגיע לארץ, כיף לדעת שאותו סרט מדובר הגיע גם הוא (אם כי לא ברור מדוע לקח כל כך הרבה זמן), וכמובן שקפצתי על ההזדמנות לצפות בו. ודעתי? מודה שגם כן מעורבת.

Red מתרחש ככל הנראה איפשהו באמצע האירועים של ארק "וואנו", קצת אחרי הנקודה שהאנימה נמצאת בה כרגע (זאת על פי ספוילר מסוים שנכלל בו. קחו זאת בחשבון אם לא קראתם את המנגה ואתם מחליטים לצפות בסרט). לופי וחבריו מגיעים להופעה של האיידול המוצלחת ביותר (והיחידה?) בעולם של וואן פיס, העונה לשם אוטה (Uta (ウタ), שיר ביפנית), לשם מגיעים כל המי ומי מכל קצוות האוקיינוס. החל מקובי והלמפו מהמארינס ועד הפיראטים מהצוות של ביג מאם מ Whole Cake Island – כולם רוצים לשמוע אותה, להניף סטיקלייטים זוהרים באוויר כמו פאנבויז טובים ולשכוח משאר הדאגות של החיים. האירוע נתון בסכנה כשלופי מחליט לגשת לאוטה באמצע ההופעה, אז מתברר שלשניים יש היסטוריה משותפת ושהיא, לטענתו, לא אחרת מאשר הבת של שאנקס. הסטיקלייטים והמוזיקה נזרקים הצידה כאשר הפיראטים מחליטים סופסוף להתנהג כמו פיראטים, לזהות הזדמנות לסחוט את אחד האנשים החזקים בעולם ולחטוף אותה. אלא שגם בלי עזרתם של לופי והחבורה – עושה רושם שאוטה מסתדרת דיי טוב לבדה מול האיום הזה. למעשה, נראה שכולם, כולל צוות כובעי הקש, הופכים לשבויים בהופעתה הבלתי נגמרת.

כמו שאפשר להבין מהתקציר, ההבטחה לסרט על שאנקס לא בדיוק מתממשת, ועל אף שהוא כן לוקח חלק גדול בסיפור הרקע (וגם קצת במקומות נוספים, בעיקר לקראת הסוף), אם מישהו ציפה ללמוד עליו משהו חדש או לקבל הרבה זמן מסך איתו לשם שינוי – הנמיכו ציפיות. כן יש סצנה של שניה וחצי לקראת הסוף שאפשר להגיד שאולי מציגה עובדה חדשה אודות הבחור אדום השיער, אבל גם אם איכשהו זה יהפוך לחלק מסיפור המנגה של "וואן פיס" בהמשך, קרוב לוודאי שזה יוצג שם מחדש ובצורה הרבה יותר נרחבת. זה לא סרט על שאנקס. זה סרט על אוטה, ולמען האמת אני בסדר עם ההחלטה הזאת, גם אם מדובר בניצול ציני של דמות אהובה לצורכי שיווק נטו (ונו, לכל סרט יש את הגימיק שלו המשמש למטרה הזאת). לא באמת היו לי ציפיות אחרות ואני לא חושב שזה נכון ממילא לחשוף פרטים חשובים בעלילה דרך סיפור צדדי שספק שאפשר להחשיב כקאנון, אז את שאנקס עוד נראה כשיגיע הזמן שלו בסיפור המקורי.

אוטה גם מאוד מוצלחת בעיניי בתור הדמות המרכזית של הסרט, והיא האהובה עליי בקלות מבין שאר הדמויות שהוצגו בסרטי וואן פיס עד כה (וגם יש לה אחלה עיצוב. מודה שזה עוזר). ההחלטה להפוך את חברת הילדות של לופי לאנטגוניסטית היא מעולה לדעתי ואני אוהב את יחסי היריבות בין השניים, את הרצון של כל אחד מהם להביא לעידן חדש בדרכו שלו ואת סיפור הרקע של הנערה שנחשף שלב אחר שלב והוא בקלות החלק הטוב ביותר של הסרט (והרי אם יש משהו ש"וואן פיס" חזקה בו, זה סיפורי רקע/פלאשבקים).

עוד אני אוהב את הרעיון שהלב של הסרט, של אותו אירוע שבא לחגוג 1000 פרקים לסדרה, הוא למעשה הרחבה של אותו מאורע קטן שהתחיל את הסדרה: הרגע שבו לופי קיבל את כובע הקש שלו משאנקס. פרקים 1029-1030 של סדרת האנימה מתרחשים מעט לפני אותו מאורע מכונן ומציגים לנו את המפגש של לופי ואוטה ואת מערכת היחסים ששררה ביניהם בתור ילדים. הם משאירים שאלות גדולות אודות מה שקרה בין אותו מפגש ובין הצ'אפטר הראשון של המנגה, בו אין זכר לאוטה כלל, ומכינים את הקרקע לפתרון של אותה תעלומה בסרט עצמו. לא מדובר בפרקים שהם חובה כדי להבין את הסרט (מה שצריך לדעת יוזכר בו שוב ממילא), אבל אם במקרים אחרים היה אפשר לדלג על פרקי האנימה הפילריים שהיוו קידום לסרטים בלי חשש, הפעם דווקא הייתי ממליץ שכן לעבור בהם על מנת להכיר את מערכת היחסים הזו מעט יותר מקרוב.

אבל כמו שאתם מבינים, אם הקונספט טוב והדעות על הסרט חלוקות, סימן שמשהו בדרך לא עבד כמצופה והיה פער כלשהו בין הרעיון לבין הביצוע שלו. רוב חיצי הביקורת שמופנים כלפי Red מאשימים את הסרט בכך שהוא יותר מדי "כמו מחזמר", ואכן, יש אמת בדבר. הסרט מלא בשיריה של Ado והעלילה יוצאת להפסקות תכופות על מנת לדחוף כמה שיותר מהם, כך שמי שפחות אוהב את הז'אנר ימצא את עצמו כנראה פחות נהנה מהעניין. לא עוזרת גם העובדה שדרך הצגת הסיפור הזאת מאוד זרה לעולם של "וואן פיס" ולאיך שהתרגלו הצופים לחוות אותה עד היום, אז ניתן להבין את חוסר הנוחות.

עם זאת, אני לא באמת מאמין שעצם הכנסת השירים היא שורש הבעיה. זה נכון שהסרט מרגיש לפעמים יותר כמו פרסומת ל Ado מאשר סרט "וואן פיס" (ומודה, עליי זה עבד. אני כבר שבוע שומע את "Shin Jidai" שלה בלופים), אבל לספר סיפור באמצעות שירים זה משהו שכבר נעשה בהצלחה בלא מעט יצירות, וגם אני שלא חובב גדול של הרעיון הזה יכול לתת לדוגמה את סרטי דיסני שעד היום נחשבים בעיניי כיצירות מופת – שם לא רק שהשירים לא פגעו בסיפורים, הם רק הוסיפו להם.

הבעיה האמיתית היא לא שהסרט כולל שירים, אלא שהוא רק כולל אותם ולא באמת מנצל אותם כדי לספר את הסיפור. העלילה אמנם זזה במקצת תוך כדי שהשיר מתנגן ברקע, אבל זה בעיקר בביטים קטנים שאפשר לסכם בחצי משפט כמו "עכשיו מתרחש קרב" ולא באירועים משמעותיים שמצריכים קצת יותר הסבר והעמקה. אפשר להתווכח על כמה כל שיר היה אפקטיבי בלהעביר את התחושה שאמורים לקבל מאותה נקודה בסיפור, אבל אם בסופו של דבר הוא עומד בדרך של העלילה ומוציא אותה להפסקה במקום לקדם אותה דרכו – זה כבר חוטא למטרה.

ועם כל הדיבורים על הביצוע ה"משונה" הזה של הסרט החדש לעומת קודמיו, אני עדיין חושב שזה לא באמת מה שהיה שובר עבורי את החוויה אם זו הייתה הבעיה היחידה. אפשר להתקטנן גם על הקצב, האנימציה, על האקשן שהיה דיי רע ומבולגן, על הצבעים הבוהקים שעלולים לגרום לאפילפסיה וכן, גם על השירים, אבל בשורה התחתונה מה שהופך סיפור לטוב הוא בעיקר התסריט – ואני לא חושב שנעשתה עבודה מספיק טובה עליו. הקונספט, כפי שתיארתי קודם, מניח בצורה יפה קונפליקטים פנימיים וחיצוניים בין לופי ואוטה, מה שכן מאפשר לבנות כאן מבנה נרטיבי סטנדרטי לסרטים מן הסוג הזה, אבל הוא לא מניח קונפליקט רעיוני/פליסופי שהיה מעלה את רמת העניין והמורכבות של הסרט ומאפשר לדמויות גם לעבור איזשהו תהליך ממשי.

אני לא טוען שלופי היה צריך להתפתח כאן כדמות. ברור לי שזה לא משהו הגיוני לבקש בהרפתקה צדדית שלא אמורה להשפיע על המשך העלילה של הסדרה עצמה, וגם במקור הדמות שלו לא מתפתחת רוב הזמן. ברוב הארקים של הסדרה לופי משמש כדמות שעוברת את מה שנקרא "ארק דמות שטוח", כלומר הוא לא משתנה בעצמו, אלא משנה אחרים סביבו. אני נוהג לתת את לופי כדוגמה בכל פעם שאני מזכיר את הקונספט הזה בסקירות שלי, כי הוא הדוגמה הכי אפקטיבית ומוצקה שאני יכול להעלות על הדעת מכל יצירה שחוויתי. אייצ'ירו אודה, כותב המנגה, ניצל זאת בשלל הזדמנויות כמו ב"אלאבסטה" כשלופי לימד את ויוי על אמונה בחברים ושיתופם בנטל, ב"פישמן איילנד" כשהוא לימד את שיראהושי על אומץ להתמודד מול העולם החיצון וב"וואנו" כשהוא לימד את מומונוסקה על מנהיגות ולקיחת אחריות. היה רק מתבקש שזה יקרה גם כאן עם אוטה וזה פשוט לא קרה.

זה מרגיז במיוחד כי היסודות לכך דווקא כן היו קיימים. גם ללופי וגם לאוטה ישנה מטרה משותפת – יצירת עידן חדש וטוב יותר, ושניהם מייצגים קצוות אידיאולוגיים מנוגדים של הרעיון הזה. אוטה ניסתה לכלוא את כולם בעולם האידאלי שהיא תיצור, בעוד לופי דוגל בחופש של אנשים לצאת להרפתקאות ולעשות כרצונם (מה שמודגש אף יותר אם סיימתם לקרוא את "וואנו" במנגה). ובכל זאת, לא היה כאן באמת דיון מעשי על הנושא הזה. רעיונותיה של אוטה לא אותגרו בשום שלב, היא לא גילתה את ההשלכות והבעייתיות של מעשיה וגם הקשר בין אותם רעיונות שיש לה בהווה לבין מה שחוותה בעבר עם שאנקס הוא… רופף לכל היותר.

אני כן חייב להגיד שרוב הבעיות התסריטאיות הללו קיימות גם בסרטי "וואן פיס" האחרים, ובכלל בסרטי שונן פילריים. הן בלטו לי קצת יותר מהרגיל כאן פשוט כי הרגשתי שהפוטנציאל הוא גבוה יותר ושהסרט מכוון למשהו קצת יותר עמוק מאשר הרפתקה צדדית מלאה באקשן כיפי כמו שבדרך כלל קורה בסרטים שכאלה.

התוצאה אמנם פחות טובה ולא הייתי אומר שנהניתי מהסרט הזה יותר מאשר שנהניתי ב Strong World או ב Film: Gold, אבל עדיין נהניתי ואני כן סבור שהכיוון הזה הוא נכון יותר. אני בהחלט מעדיף שסרטים מהז'אנר, גם אם אינם קאנון, ישאפו גבוה ויציגו סיפורים שלמים העומדים בפני עצמם ולא יסתפקו בפאנסרביס בלבד (מה שכן, תמיד כיף לראות את כובעי הקש עם תלבושות חדשות שמעוצבות כל כך טוב). אני גם לא חושב שזה חייב להיות בתור סרט. בכיף יכלו לקחת את הסיפור הזה של אוטה, להרחיב אותו לארק פילרי מרובה פרקים בסדרת האנימה ולנצל את הזמן הנוסף כדי לתקן את אותן נקודות בעייתיות בתסריט. גם ככה האנימה זקוקה למרווח נשימה באופן דחוף כדי לאפשר למנגה להמשיך לתפוס פער. כמו שהוא כרגע, One Piece Film: Red הוא חוויה מהנה, לא מהמרשימות שהיו לסדרה הזאת להציע ובהחלט שלא חובה עבור אף מעריץ, אבל עדיין רחוק מלהיות "סרט רע" לטעמי.


פינת הספוילרים

לא אכנס לדיון יותר מדי עמוק פה, אבל כן כמה נקודות שרציתי להעלות לגבי הסרט עצמו:

  • חייב להגיד שדיי התאכזבתי מכך שסאנג'י מצא את הפטריה המורעלת שאוטה השתמשה בה עוד בתחילת הסרט, ולבסוף לא קרה עם זה כלום. חשבתי שאולי זה יחזור בהמשך וככה לופי והשאר יוכלו להשתחרר מהחלום בזכות כך שסאנג'י זרק אותה לפח והם לא באמת אכלו אותה, אבל… לא. זה יכל מאוד להתאים לדמות של סאנג'י, שכבר הצליח להציל את החבורה בעבר מסיטואציות כאלה וגם היה נותן לו תפקיד קצת יותר משמעותי מלהיות עוד ניצב שהולך מכות.
  • אם כבר לנצל דמויות מכובעי הקש: חייב להגיד שנקרעתי מצחוק כשהחבר'ה היו תקועים על תווי הנגינה וברוק ניסה להציץ לתחתונים של נאמי. אני יודע שלא כולם מתחברים לסוג ההומור הזה, אבל זה פשוט משהו שכל כך מתאים לברוק לעשות בסיטואציה, ובלי קשר אליו אני פשוט שמח שמצליחים לכלול רגעי דמויות קטנים שכאלה בסרט שיש בו כל כך הרבה דמויות וחלקים נעים וכל כך הרבה להספיק בזמן כה קצר. בארק של האנימה יש תמיד מספיק זמן לעשות את זה ולתת לכל דמות את הנפח הראוי כדי שלא תרגיש מיותרת (ולכן גם הארקים נמשכים כל כך הרבה פרקים), אבל בסרטים כולם מרגישים כמו ניצבים או הופעות אורח גימיקיות שזה פשוט מתסכל, בוודאי כשמדובר בקאסט כה מוצלח כמו זה של "וואן פיס".
  • אם כבר אותו קאסט מוצלח, אני מוכרח לציין לטובה את הופעת האורח של בלונאו (הבחור עם פרי הדלת) שהייתה לגמרי מבורכת. מאוד אהבתי איך שהוא, ביחד עם קובי, עזר לכולם להינצל מהתסבוכת הזאת. ובכלל, שיתוף הפעולה של כובעי הקש עם המארינס והפיראטים הנוספים, יריבים שלהם לכאורה, למען מטרה משותפת היה משהו מרענן שאני לא חושב שנראה כדוגמתו מאז ימי "אימפל דאון" או אולי "פאנק האזארד" – שאפו.
  • חייב להגיד שאוטה הרגישה לי קצת OP בקטע מגוחך. כן אהבתי את הרעיון של הכוח שלה ואני לא חושב שזה מוגזם לייצר תנאים מאוד ספציפיים כדי להתגבר עליו, אבל תקיפה במקביל בשני מימדים על ידי איזה 200 איש מכל כיוון, כששני יונקו (לופי ושאנקס) מעורבים בזה יחד – בואו.
  • וטיפה הרחבה על הקשר הרופף שציינתי בין העבר של אוטה לפעולותיה בהווה: אני לא חושב שהסרט הסביר כראוי איך הבגידה שחוותה משאנקס גמרה לה לקפוץ למסקנה שצריך לכלוא את כל העולם בתוך חלום בלתי נגמר. המסקנה הזאת הגיעה בשלב הרבה יותר מאוחר, דווקא משום שרצתה לעזור למעריצים שלה בעולם האכזר שסובל מהתקפות פיראטים, אבל זה הרגיש כמו חלק הרבה יותר שולי בסיפור שלה ובטראומה האישית שחוותה, ולכן לא היה משכנע לטעמי. גם קשה להגיד שהיא שוכנעה שדרכה אינה נכונה – היא אולי שינתה את דעתה בסוף, אבל זה יותר בעקבות התבוסה שלה ומכורח המציאות שניצבה מול פניה, ופחות מהתמודדות מול ההשלכות של מעשיה. דוגמה טובה יותר לסוג כזה של אידיאולוגיה אפשר למצוא למשל ב"נארוטו שיפודן" (ספוילרים למי שלא צפה) כאשר הטראומה והכאב שחווה אוביטו בעת שאיבד את רין, ויחד איתה את כל החלומות שעוד נותרו לו, גרמו לו לוותר על המציאות הנוכחית ולחפש אחת אלטרנטיבית. הוא גם כן מאוד דבק בעמדתו, אבל זו אותגרה שוב ושוב ע"י נארוטו עד ששם מראה בפניו של אוביטו וגרם לו להבין שלא זה מה שבאמת חיפש ושלא זו הדרך להשיג זאת.
  • פחות ספוילר אבל משהו שלא מצאתי איפה לדחוף לפני הפינה הזאת: ראיתי גם לא מעט תלונות על ה CGI בסרט. באופן אישי, שמתי לב לזה רק בריקודים של אוטה, ושם זה דווקא ממש לא הפריע לי. בדר"כ CGI מרגיש כמו תחליף זול לאנימציה דו ממדית סטנדרטית, אבל כאן זה הרגיש יותר כמו מחווה לווקאלויד שעושות שימוש בטכנולוגיה דומה דוגמת האטסונה מיקו. אני לא יודע אם זאת באמת הייתה המטרה, אבל אם זאת התוצאה אז אין לי תלונות בעניין.

סיכום

מה עבד:

  • סרט ששואף גבוה יותר מקודמיו ומציג סיפור עמוק וקשה יותר, המתאים לרוח של סדרת המקור.
  • קונספט חזק המרחיב על האירוע המכונן של הסדרה מבלי לפגוע או לסתור את מה שכבר היה טוב עוד קודם.
  • אוטה היא האנטגוניסטית המעניינת והמגניבה ביותר שהוצגו בסרטי "וואן פיס" עד היום.
  • כמה הופעות אורח מפתיעות לטובה ורגעי דמויות שאני שמח שנכללו כאן בתוך כל הבלאגן.

מה פחות עבד:

  • שימוש גימיקי בדמותו של שאנקס בעיקר לצורכי שיווק ולא הרבה מעבר.
  • השירים הרבים עומדים בדרך של העלילה הרבה יותר מאשר הם מקדמים או תורמים לה.
  • הקונפליקט הרעיוני לוקה בחסר ולא נידון או מאותגר כראוי בשום שלב של הסרט.
  • אקשן דיי רע, עם הרבה בלאגן של צבעים ובלי שום דבר שיהפוך אותו לבאמת מעניין.
  • עכשיו אני קולט שעוד לא צפיתי ב Stampede. איך קרה שאם סרט לא מגיע לקולנוע אני מתעצל לראות אותו?

תגובה אחת בנושא “One Piece Film: Red

  1. אני מסכים איתך בערך על רוב התלונות, בעיקר השירים ושאוטה הייתה שבורה מידי, להתמודד עם שני צוותים של יונקו פלוס קאטאקורי זה לא ריאלי בשיט ואני גם חושב שזה נחמד מאוד שבלונו חזר, הרי לא ראינו תבחור הגדול מאז שלופי עשה ממנו צחוק בגיר 2
    ואני רוצה להרחיב על מה שאמרת שלופי משפיע על אנשים, אני חושב שמשהו שמאוד יפה בלופי זה שלרוב צורת ההשפעה שלו על הדמויות היא דרך מעשיו ולא דרך דבריו, אודה מבין שמעשים חזקים יותר מדיבורים,מידי פעם הוא אומר איזה משפט טוב אבל המעשים שלו הם אלו שמשפיעים על האנשים סביבו וזה מה שכל כך קוסם לי בדמותו וגורם לי כל כך לאהוב אותו אבל פה לופי חוץ מלהביס אותה לצערי לא יכל לעשות הרבה, בכל מקרה אפשר לומר שהסרט הזה הציג מידע שרוב הסיכוים קאנוני, התאוריה (לא שלי כמובן) היא ששאנקס במקור טנריוביטו כי נאמר שרוג'ר מצא אותו בgod valley איפה שהם נלחמו נגד פיראטי הרוקס והגנו על טנריוביטו
    הסיקור היה מצוין וזורם מאוד לקרור דעתך, אני מקווה שאני יוכל לראות אותך ממשיך בקרוב את הפעילות קצת יותר

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s