WE ARE THE BRIDES! WE ARE THE BRIDES!…

---

לפני קצת יותר משבוע פורסמה הכרזה דיי מפתיעה: הסרט החותם את עלילות האנימה Gotoubun no Hanayome (The Quintessential Quintuplets) מגיע לבתי הקולנוע בארץ. זה תפס אותי קצת לא מוכן. כחובב של ז'אנר ההארם כן תכננתי לצפות באנימה מתישהו, או לפחות לקרוא את המנגה, אך טרם עשיתי זאת ולא יכולתי להרשות לעצמי לפספס את ההזדמנות. עד עכשיו הקפדתי ללכת לסרטי הקולנוע שהוקרנו בארץ (פרט לזה של Sword Art Online שהוקרן בעיצומו של גל קורונה חריף), אפילו כאלה שהיו פחות דחופים לי כמו האחד של Boku no Hero Academia, ולו כדי להראות תמיכה במדיום בקרב הקהל המקומי. הידיעה שמגיע סרט חדש, ועוד אחד שלא שייך לעוד להיט שונן פופולרי כמו Kimetsu no Yaiba או Jujutsu Kaisen (לא שחלילה יש בעיה עם אלה), אלא לז'אנר שלא מקבל תמיכה מי יודע מה רחבה בקהילה ממילא, אף הגדילה את תחושת המחויבות שלי.

אז את כל הזמן המועט הפנוי שיש לי ביליתי בשבוע וחצי האחרונים בהשלמת 24 הפרקים שיצאו לאורך 2 העונות של האנימה, כך שאתמול התייצבתי באולם הקולנוע מוכן ומזומן לראות איך הסיפור הזה הסתיים. ואמנם התייצבתי שם לבד, אני ועוד חבר, באולם ריק מנפש חיה – אבל לגמרי היה שווה. על הסרט עצמו אדבר יותר בהרחבה בפינת הספוילרים, כי הפוסט הנוכחי הולך לעסוק גם בעונות שקדמו לו ובעצם לסכם את החוויה שלי מהסדרה בכללותה.

אז למי שלא מכיר – על מה זה בעצם? ובכן, הסיפור סובב סביב אואסוגי פוטארו, תלמיד תיכון חרוץ שכל זמנו מוקדש אך ורק ללימודים. הוא נראה מבחוץ כבחור מנוכר שלא בדיוק מעוניין בחיי חברה, אך מצבו מורכב קצת יותר. אואסוגי מגיע ממשפחה ענייה ומקווה בעזרת הישגיו המרשימים להוציא אותה מהחובות, והמטרה הזו היא היחידה העומדת מול עיניו. יום אחד הוא פוגש בנאקאנו איטסוקי, תלמידה חדשה שעברה לבית ספרו ומעזה להתיישב לצידו בשולחן בחדר האוכל. מורשמת מציוניו המושלמים, מבקשת ממנו איטסוקי עזרה בלימודים, אז היא נדחית על הסף באותה מהירות שבה אני דוחה את ההצעות של הוט לחזור להיות מנוי אצלם. לא, אני לא מעוניין בעוד קו טלפון ביתי שרק סבתא שלי תתקשר אליו וגם ערוץ האח הגדול ממש לא קונה אותי, אז אתם יכולים להפסיק להציע.

חזרה לעניינינו, אואסוגי פונה להמשיך הלאה בחייו, אך באותו רגע הוא מקבל טלפון מאחותו על עבודה חדשה שאבא שלהם הצליח למצוא עבורו, כזו שתוכל לנצל את כשרונו וגם להביא הביתה סכום כסף מכובד. העבודה היא להיות מורה פרטי של חמישיית בנות הבאות מבית עשיר, אשר אביהן מוכן לשלם לא מעט מזומנים עבור מי שיוכל להציל את ציוניהן הנוראיים ולעזור להן לסיים את לימודי התיכון. החמישייה, איך לא, הן משפחתה של אותה איטסוקי אותה דחה אואסוגי בגסות קודם לכן. "את הפלי" מה שנקרא.

אל האנימה באתי ללא ידע מוקדם מלבד מהו הז'אנר, והקונספט שלעצמו תפס אותי כבר בהתחלה. הוא מזכיר את זה של Bokutachi wa Benkyou ga Dekinai שמאוד אהבתי, רק שזה נעשה טיפה שונה, עם פחות דגש על הצד הקומי (שעדיין לא חסר כלל) ויותר על הצד הרומנטי שאני קצת יותר אוהב בסדרות מן הסוג הזה. זה גורר סיפור קצת יותר רציני שגם מתקדם כל בכל רגע נתון, ולכן גם יחסית קצר.

אחת הביקורות שנשמעות כל הזמן על סדרות מן הז'אנר, דוגמת Nisekoi ו Kanojo, Okarishimasu היא הנטייה שלהן לדרוך במקום, וזה לאו דווקא מפריע לי בדרך כלל. כל עוד הקונספט והדמויות מצליחים לייצר סיטואציות משעשעות אין לי התנגדות שההתקדמות תהיה איטית ושהתוכן יהיה יותר אפיזודי (כמובן, בתנאי שאותה התקדמות עדיין קיימת ולא נזנחת לחלוטין לאורך זמן, ושה payoff של כל זה גם משתלם), אבל אני מודה שזה היה מרענן לגשת לסדרת הארם גמורה לשם שינוי, ועוד כזאת שהולכת ישר לעניין מבלי לבזבז זמן על פרקים שאפשר להגדיר כפרקי פילר.

עם זאת, אני לא אגיד שזאת בהכרח הדרך המועדפת עליי ואני חושב שהגישה הנכונה יותר היא איפשהו באמצע. כן קיבלתי מהסדרה הרגשה שהיא כל כך רוצה להגיע לפואנטה עד שלפעמים נדמה שהיא מדלגת על שלבים בדרך. כאן אסייג ואומר שאני לא יודע אם זו בעיה של האנימה עצמה או שזו הרגשה שהייתי מקבל גם מקריאה של המנגה המקורית, את 122 הצ'אפטרים שלה היו צריכים לדחוס לתוך 24 פרקים + סרט בלבד, ויתכן שמשום כך הרבה דברים התפספסו. שמעתי בעיקר תלונות (או יותר נכון חששות עוד לפני הצפייה) לגבי הסרט בעניין הזה, וקשה לי להגיד שדווקא הוא זה שהרגיש מזורז מדי, גם אם אני מסכים שלהמיר אותו לעונה שלישית הייתה כנראה האפשרות העדיפה.

ובכלל, כנראה שהייתי ממליץ למי שרוצה להתחיל את הסדרה לגשת אליה דרך המנגה ולא דרך האנימה, זו כנראה תספק חוויה לא רק מלאה יותר מהעיבוד שקיבלה, אלא גם אחידה יותר. בכל זאת, האדפטציה עברה מסטודיו Tezuka Productions בעונתה הראשונה ל Bibury Animation Studios בעונה השניה ולאחר מכן גם שינתה את הפורמט מסדרת טלוויזיה לסרט קולנוע עבור הארק האחרון, כך שגם הקצב וגם אופן הצגת התכנים השתנו לא מעט במהלך הדרך. הסיבה שאני בכל זאת בחרתי בגרסת האנימה, על אף שחשבתי במהלך הדרך לעשות את המעבר, זה פשוט כי החלטתי שאם אני גם כך מתכוון לצפייה בסרט, אצרוך את הסיפור כולו כבר דרך האנימה – לא שאני חושב שזו אופציה רעה כלל. העונה הראשונה מ 2019 אמנם לא הייתה מרשימה במיוחד מבחינה ויזואלית, אבל לאחר מכן הסדרה נראית נפלא וגם צוברת תאוצה מבחינת התוכן והיא לגמרי מעולה בפני עצמה.

ואם נחזור רגע לבעיה שהזכרתי מקודם על ההרגשה שדברים זורזו מעט: הסיבה שאני בכל זאת לא בטוח שזו בעיה של האדפטציה היא שאני יוצא מתוך נקודת הנחה שזו השאירה בתוכה לפחות את החלקים החשובים באמת של הסיפור, ולכן התקבל הרושם אצלי שזה יותר עניין של מבנה עלילתי שחוזר על עצמו שוב ושוב.

אסביר את עצמי: הסדרה מתחלקת לסוג של ארקים קצרים בני 2-3 פרקים, והייתי מצפה שאלה יכללו הצגה של בעיה מסוימת, הסתבכות בדרך לפתרון שלה, הגעה לאיזושהי נקודת שיא/שפל ואז קליימקס בו הדמויות משתמשות במה שלמדו לאורך הדרך כדי למצוא את אותו הפתרון. זה סוג של מבנה קלאסי של סיפור שאפשר למצוא ברוב היצירות הספרותיות, וכאן מרגיש לי שנוטים לדלג על השלבים האחרונים שלו. לדוגמה: נניח שיש לבנות מבחן שעליהן לעבור, ושאם יכשלו בו לא יוכלו לעבור לשנה הבאה או איום נורא כלשהו אחר שמרחף מעל ראשן. מכאן העניינים מתחילים להסתבך, כאשר הן או מסרבות לאפשר לאואסוגי ללמד אותן או רבות ביניהן מאיזושהי סיבה ועל הגיבור שלנו מוטלת המשימה להביא את חמישתן יחד אל שולחן הלמידה. כשהמטרה הזו סופסוף מושגת – הסדרה מחליטה שטוב ויפה וניתן לחתוך מיד לתוצאות המבחן.

זה לא שהגישה הזו שגויה מיסודה, וזה בסדר שהסיפור משתמש במבחנים כסיפורי רקע בלבד ולא מעוניין להיכנס למה בעצם הבנות לומדות בפועל, אבל לי זה כן נתן הרגשה שמשהו שם חסר. אם הארק מתחיל בלסמן מכשול שעל הבנות לעבור, ובסופו של דבר מתעלמים לחלוטין מאיך הן עוברות אותו בפועל, זה גורם לכל הדרמות שבאמצע להרגיש פחות משמעותיות מכפי שיכלו אולי להיות. אני באופן אישי גם פחות אוהב את הנטייה לתרץ את הציונים הכושלים שלהן כ"הן פשוט מטומטמות ומתקשות בלימודים", ואני חושב שהסדרה יכלה להרוויח משמעותית אם היינו מבינים טוב יותר את החוזקות והחולשות של כל אחת מהן (בתחום הלימודי, כי בצד האישיותי אין ספק שזה נעשה) ורואים כיצד החוויות שהן עוברות עם אואסוגי מסייעות להן להתגבר על אותן החולשות במבחן התוצאה (תרתי משמע).

אבל אני מבין, בסופו של דבר אנחנו פה בעיקר בשביל ההארם, ועל זה דווקא יש לי רק תשבוחות כי אין ספק שהסדרה מספקת את הסחורה ובגדול. בעוד מה שמקובל בז'אנר זה לייצר קבוצת בנות שכל אחת מהן שונה לחלוטין מהשנייה, הן בעיצוב, הן בסוג הגוף והן בשבלונת הדמות אליה היא נכנסת (טסונדרה, יאנדרה וכו'), נראה ש Gotoubun no Hanayome לקחה על עצמה את הסיכון ללכת בכיוון ההפוך – וזה סיכון שלגמרי השתלם. במקום קבוצת בנות שונות, עם פוטנציאל לצרף עוד ועוד בהמשך, הסדרה מציגה קבוצה סגורה של חמישה בנות שכבר מההתחלה ידוע שהן ורק הן רלוונטיות לסיפור, ויותר מכך – הן כולן בכלל תאומות.

זה לא אומר שהאנימה לא יוצרת הפרדה בין הבנות, ולכל אחת מהחמישייה אכן יש את האישיות המיוחדת שלה והעיצוב השונה המתבטא בסגנון הלבוש ובעיקר בשיער (הבדל שכנראה פחות מורגש במנגה מפאת החוסר בצבע, אם זה יתרון או חיסרון זה כבר לשיקולכם), כך שכל צופה יוכל למצוא מי היא הבסט גירל שלו, אבל כן הרגשתי שכאן המשימה היא קשה בהרבה מהרגיל. אם בכל סדרה אחרת מהז'אנר הייתי דיי סגור מההתחלה על מי הדמות האהובה עליי והרושם שלי מהדמויות היה נשאר דיי סטטי, כאן הרשימה שלי התהפכה פעם אחר פעם. זה בין היתר בזכות הביצוע הנפלא של אותו הקונספט, כי מערכות היחסים עוברות התפתחות לא רק בין כל אחת מהבנות לבין אואסוגי, אלא גם בין הבנות לבין עצמן כמשפחה.

אם יש משהו שמאפיין את הקאסט של Gotoubun no Hanayome בצורה מיוחדת משאר הז'אנר, זה הרצון לא רק לממש את השאיפות הרומנטיות של כל אחת מהבנות בנפרד, אלא גם לשמור על הקשר המשפחתי החזק ביניהן שנקלע ללא מעט קשיים בעקבות היריבות שנוצרת, יריבות שהופכת לכואבת וקשה ככל שהבחירה הסופית מתקרבת. זה בולט במיוחד בפרקים האחרונים של העונה השניה, אז כל מהלך שתבצע אחת מהבנות כדי לכבוש את ליבו של אואסוגי יהיה במודע לכך שהיא פוגעת באחיותיה על הדרך. זאת אגב נקודה שבאה לידי ביטוי בצורה מאוד חמודה בפתיחים של האנימה, כאשר בראשון, "Gotoubun no Kimochi" שרות הבנות על כך שעוברות מלשנוא את אואסוגי ללאהוב אותו, ושיאלץ לחלק את עצמו בין חמשתן, בעוד בפתיח השני, "Gotoubun no Katachi" שרות על כך שכל אחת מהן אוהבת אותו יותר מן האחרות ורוצה את כל כולו רק לעצמה.

עוד אספקט שמרוויח המון מהקונספט הזה של חמישיית אחיות תאומות הוא המסתורין. כמו בסדרות הארם אחרות דוגמת Nisekoi, ולמיטבה הבנתי גם Love Hina (אותה עדיין צריך להשלים), אנו מגלים בשלב מוקדם של הסיפור שאואסוגי כבר פגש את אחת הבנות בילדותו, אך לא יודעים את מי מהן, ונראה שגם הגילוי הזה צפוי להשפיע על הבחירה הסופית. הסדרה אף הולכת רחוק יותר ומראה לנו כבר בתחילתה הבזק מן העתיד בו אואוסוגי מתחתן עם אחת מהבנות, גם שם אנחנו לא יודעים במי מדובר והאם זו אותה אחת אשר פגש בילדותו.

זה אפקטיבי במיוחד במקרה של החמישייה, כי במהלך הסיפור הן כן מתחלפות ביניהן לא מעט ומצליחות להטעות את אואסוגי ולהשאיר לצופה את הניסיון לחבר את חלקי הפאזל ולהבין מי הייתה איפה ומתי. בסיום העונה השניה כבר עלו לי מספר תאוריות לגבי זהות הכלה, ואם לומר את האמת, לא חשבתי שאהיה כל כך מושקע במחשבות על כך. אם לא הייתי יודע שאני הולך לראות את הסרט ביום אחרי שסיימתי את הפרק האחרון, כנראה שכבר מזמן הייתי נכנע ועובר למנגה כדי לגלות את הפתרון לתעלומה.

אני לא יכול להגיד אגב שהפתרון עצמו יוציא את כולם מרוצים. אל הפרטים כבר אכנס בפינת הספוילרים, אבל רק אגיד שמעצם העובדה שמחמש יוצאת אחת, ולכל צופה יש את האחת שהוא אוהב יותר מכולן, זה סיכוי של 4 ל 5 שזאת לא תהיה היא. בניגוד גם לסדרות פשוטות יותר בז'אנר, אין כאן בנייה חד-משמעית לכיוונה של דמות אחת שברור מן ההתחלה שתזכה במירוץ, כך שפחות קל גם לעכל את הבחירה הזאת.

אני כן אגיד שאני אהבתי מאוד את הסיום. זה לא היה מה שציפיתי לו בתחילת הדרך, אבל אני חושב שזה בוצע בצורה טובה עם כל ההסברים הנחוצים ועל אף שאני סקרן לחשוב איך דברים היו נראים אם היו בוחרים במישהי אחרת, אני בסך הכל שלם עם הדרך בה בחרו לסיים את הסיפור. אני גם שמח שהסדרה הלכה צעד נוסף עבור הבנות שלא נבחרו, ועל הדרך פיתחה עבורן חלומות ושאיפות משלהן שאינן קשורות דווקא בעתיד הרומנטי עם אואסוגי, גם אם נבעו מתוך מערכת היחסים עימו, וזה גם כן תורם לטעם המתוק שמשאיר הסוף הזה.

בסופו של יום אני אוהב מאוד את כל החמישה, לכולן היה את הזמן לגדול ולהתחבב עליי, וכן להוכיח שהן יותר מאשר השבלונות שאפשר להציב אותן בהן בהתחלה. אני אוהב גם את הדמות של אואסוגי, שגם מתבלט לדעתי לטובה בנוף הפרוטגוניסטים של סדרות ההארם. הוא מתחיל כנער סוציומט שלא מסוגל אפילו להגדיר את הקשר בינו לבין כל אחת מהבנות, כזה שרק הכסף והמשפחה הפרטית שלו מעניינים אותו, והופך במהלך הדרך לבחור הרבה יותר פתוח ואכפתי לסביבה ולרגשות האנשים סביבו, זאת בזכות הדרך שעובר עם החמישייה. באיזשהו מקום עדיין חבל לי שהדרך הזו היא לא ארוכה ומפורטת יותר, אבל אני מניח שאקרא את המנגה בהזדמנות ואולי אקבל ממנה את מה שחסר לי.

ולסיום, כי אי אפשר בלי, רשימת הדירוג הסופית שלי (פירוט מיד בפינת הספוילרים) של הבנות לאחר הצפייה בסרט: נינו>מיקו>איטסוקי>יוטסובה>איצ'יקה.

---

פינת הספוילרים

ידעתי! ידעתי! ידעתי! ידעתי! ידעתי!

טוב אני מודה, לא לגמרי. כשסיימתי את הסדרה התלבטתי אם זהות הכלה תהיה איטסוקי או יוטסובה. הרגשתי שבאותה נקודה כבר מיצינו את כל הפוקוס שקיבלו איצ'יקה, מיקו ונינו ושמכאן זה לא הולך להתפתח עם אף אחת מהן, עם כמה שזה אולי חבל.

את איצ'יקה מאוד חיבבתי בהתחלה והיא אפילו הייתה קרובה בשלב מסוים ללהיות הבסט גירל שלי. אני בדרך כלל פחות נדלק על הטייפ הזה של ה"אונה-סאן" הסקסית שעושה טיזינג לבחור הראשי, בגלל שלרוב זה נעצר שם והדמות הזו היא יותר פאסיבית. במקרה של איצ'יקה זה דווקא לא עבד כך – היה לה חלום, היו לה מטרות, ראינו אותה עובדת עבורן, ראינו אותה מתאהבת וראינו אותה משתוקקת אך מפחדת לעשות את הצעד הדרוש כדי לקדם את הרומן שלה עם אואסוגי בידיעה שזה יפגע באחיותיה וספציפית במיקו.

נקודת האל חזור הייתה כשהיא החליטה שכן לעשות את הצעד הזה, וזה מה שדרדר אותה לתחתית הרשימה שלי. נורא הערכתי מצד אחד את ההחלטה להילחם על מה שהיא רוצה לעצמה ואני לגמרי עומד מאחורי הזכות שלה לעשות את זה, אבל הדרך שלה לעשות את זה הייתה… יותר מדי רעה בשבילי. התחבולות והשקרים משתלבים היטב עם דמותה שמלכתחילה הייתה שחקנית וחייכה חיוכים מזויפים, אבל לא תיארתי לעצמי שהיא תנסה להתחזות למיקו כדי לפגוע בסיכוייה, וזה היה קצת too much. זה לא גרם לי לשנוא את איצ'יקה, אני עדיין אוהב אותה, וכן מרגיש שהיא קיבלה את ה redumption שלה בפרקי הסיום, אבל אני כבר לא יכול להציב אותה ברשימה מעל האחרות.

לגבי נינו, אני חושב שלא צריך להסביר הרבה, היא אולי הדמות שקיבלה את הכי הרבה פוקוס והכי הרבה פיתוח במהלך כל ריצתה של הסדרה. על אף שבהתחלה הצבתי אותה במקום נמוך, כשהגיעה העונה השניה היא טיפסה וטיפסה עד שכבשה את הלב שלי ואת המקום הראשון. אני חובב טסונדרה באופן כללי, בדיוק בגלל הכיף של לראות את השינוי הקיצוני הזה בין מי שמסרבת להכיר בכך שהיא אוהבת את הבחור הראשי לזו שמבינה שהיא מוכרחה לקבל את הרגשות שלה, ואצל נינו זה היה אף קיצוני מהרגיל וגם עם קצת יותר עומק שמסביר את זה. נורא אהבתי שזה בא ממקום של דאגה לאחיותיה ורצון לשמור על המסגרת הביתית שלה מפני גורמים חיצוניים שאולי יגרמו לפירוק החבילה. נינו הרגישה שבניגוד לשאר היא לא השתנתה, שהיא עדיין תלויה בהן ופחדה שתאלץ להתמודד עם מציאות בלעדיהן, אפילו במחיר של לעזוב את הבית ולהיות לבד בפועל (כי היגיון כנראה פחות חזק אצלה, אבל גם זה סך הכל חמוד).

היא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר אולי, וזה התבטא גם בהתאהבות המטופשת שלה ב"קינטארו" הדמיוני, אבל בסופה של הסאגה הזאת היא הגיעה לנקודה שכל השטויות המשעשעות הללו התבררו כיותר מאשר סתם סתם שטויות ובאמת פיתחו אותה במובן מאוד חיובי (אבל למה להיפטר מהשיער למה? אפשר להפסיק עם הטרופ הזה בבקשה?). ממש אהבתי לראות אותה מתוודה באהבתה בפני אואסוגי (פעמיים אפילו אחרי שהפעם הראשונה נכשלה) באופן כה ישיר ותוך ידיעה שהיא לא תקבל תשובה חיובית ושהיא עדיין לא מתכוונת לוותר ומעדיפה שלא לשמוע תשובה כלל עד שתוכיח לו שהיא אכן ראויה לכך. נינו היא, כפי שתיארה איצ'יקה, רכבת ללא מעצורים, וזה בדיוק למה אני כל כך אוהב אותה.

מיקו הייתה הבסט גירל שלי לכל אורך העונה הראשונה, ואני לגמרי יכול להבין את מי שעדיין רואה בה ככזו גם לאחר הסיום. היא מתוקה אמיתית, רגישה, משתדלת מאוד להוכיח את עצמה, להשתפר ואף הצליחה למצוא לעצמה מטרות בחיים שלאו דווקא קשורות באהבה. הסיבה שהיא ירדה מהמקום הראשון היא שמבחינתי לא היה לה הרבה מה להציע לנרטיב אחרי הארק הראשון שלה. היא פתחה פער מעל כולן כבר בהתחלה והגיעה לסוג של נקודת שיא ביחסים שלה עם אואסוגי בשלב כה מוקדם, עד שכל אינטרקציה שלה איתו בהמשך כבר פחות עניינה אותי מאשר של שאר הבנות. כן אהבתי מאוד את החזרה שלה לאור הזרקורים בסופה של העונה השניה, עם הדייט הקצר שלהם בקיוטו ווידוי האהבה שהשתבש ותוקן בסוף בעזרת אחיותיה, כמו כן את ההבנה שאותן היא אוהבת לא פחות. אבל מעבר לזה, לצערי, לא היה לה הרבה מה להציע לסיפור בשלב זה.

בפרקים האחרונים התגלה שיוטסובה הייתה הילדה שאותה פגש אואסוגי, מה שקצת הפתיע אותי, אבל גם עשה שכל. הנחתי שיהיה יותר סביר שמי שקפצה עליו מתחת לפעמון ליד הבית של סבא שלהן לא הייתה איטסוקי, כי הרי כל הבנות נראו כמו איטסוקי באותו היום, כך שהרבה אופציות לא נשארו.

עדיין לא הייתי בטוח בעצמי שיוטסובה אכן תהיה הכלה וחשבתי שאולי מדובר בניסיון לעשות הפוך על הפוך ולחשוף שזאת אכן הייתה איטסוקי, כי בכל זאת לא זכינו ליותר מדי התפתחות רומנטית בינה לבין אואסוגי במהלך הדרך וכן היה נראה שבתור הראשונה שפגשנו, היא ה main girl המיועדת להיות איתו. זה אמנם חוק שחוק בז'אנר ולא באמת אומר כלום, אבל קשה להאשים אותי שזה נתן לי אינטואציה מסוימת לחשוב לכיוון הזה. העובדה גם שאיטסוקי ככל הנראה (אלא אם פספסתי משהו) הייתה רנה הבוגרת שפגשה את אואסוגי מוקדם יותר בעונה השניה, וכן העובדה שיוטסובה לא הייתה חייבת להיות היחידה שפגשה אותו בתור ילדה (הרי גילינו שאיצ'יקה התחלפה איתה לחלק מהזמן ואין מניעה שגם האחרות עשו כך) גרמו לי שלא לשלול את האפשרות.

אז הגעתי לסרט כשהראש אומר יוטסובה והלב אומר איטסוקי. הרגשתי שנכון יותר יהיה לסיים את זה עם איטסוקי, לא רק כי אני אוהב אותה יותר, אלא גם כי היא קיבלה מעט יותר פיתוח ומערכת היחסים שלה עם אואסוגי הייתה מעניינת יותר לטעמי, המקרה הקלאסי של הזוג שלא מסתדר ובסוף מתאהב. ידעתי שהיא נערת הפוסטר של הסדרה ושאם היא זוכה – אין לי מה להתלונן שזו לא הבסט גירל שלי שקטפה את הפרס. ואבל אז גם זה לא קרה ובמקום הדלת נפתחה עבור יוטסובה… ומצד אחד זו הייתה אכזבה קלה באותו הרגע, ומצד שני ככל שהוסברה יותר הבחירה הזאת כך הרגשתי יותר ויותר מטומטם שלא ראיתי את זה בא עוד קודם לכן.

מיד לפני שאגיע ליוטסובה עצמה ולמה שחשבתי על הסיפור שלה, קודם כל אני חייב להגיד: הרעיון של לעשות את הארק האחרון בפסטיבל הבית ספרי ולהציג אותו כל פעם מזווית הראייה של אחת מתוך חמשת הבנות התחבב עליי מאוד. זה נתן צ'אנס אחרון לכל אחת מהן לקבל את הפוקוס המגיע לה רגע לפני קו הסיום ויצר גם פאזל עלילתי מותח שבסופו מתגלה מי מהן תיבחר.

אם יש חלקים שפחות אהבתי בארק הזה הם קודם כל העניין עם האבא הביולוגי של הבנות, שהרגיש קצת לא קשור ויצר דרמה שקצת הפריעה לעיסוק המרכזי של הארק לטעמי. הרגשתי שקצת בזבזו את זמן האוויר של איטסוקי על העניין הזה במקום לייצר אינטרקציה יותר משמעותית בינה לבין אואסוגי. אני מבין שזה בא לסגור את ארק הדמות שלה בעניין ההתלבטות האם ללכת בדרך של אימה ולהיות מורה או לא, ועל הדרך זה גם סגר יפה את היחסים עם האבא המאמץ שנלחץ לעזרתן של הבנות, שזה נהדר. אני פשוט חושב שכל זה יכל לעבוד טוב יותר בשלב מעט מוקדם יותר של הסדרה, אבל לא רגע לפני הסוף כשכל שאר הבנות כן מקבלות את ההזדמנות הרומנטית האחרונה שלהן. גם החלק עם חברת הילדות של אואסוגי הרגיש לי טיפה מיותר וסתם הכניס למשוואה מישהי שהיה ברור מאליו שאפילו לא מהווה פקטור ושתעלם מהנוף מיד לאחר מכן.

הסצנה בה החמישה התחלקו לכיתות שונות בבית הספר וחיכו כל אחת שאואסוגי יכנס לחדר בו היא נמצאת הייתה נפלאה לדעתי והייתי מרותק למסך לחלוטין. אני לא יודע איך זה היה במנגה, אבל יכול לתאר לעצמי שזה יכל להיות קליף האנגר אכזרי לסיום של צ'אפטר. היה כואב לראות את נינו ומיקו בוכות ומתחבקות כאשר הן מבינות שלא הן נבחרו והיה מרגש לראות את יוטסובה נכנסת לשוק מזה שהיא כן (והייתי אומר שהקהל ביחד איתה, אבל לא ממש היה קהל איפה שצפיתי), כזה שוק עד שהיא בכלל ברחה משם.

ובצדק יוטסובה הרגישה מופתעת. הסיבה שהיא לא הדמות האהובה על מרבית האנשים שדיברתי איתם מדברת בעד עצמה, ועד שהגיע הסרט הזה לא חשבתי על הרעיון שאולי כל זה נעשה בכוונה. כשהייתי מסביר לאנשים למה יוטסובה היא הדמות הפחות חביבה עליי מהחמישיה, הייתי אומר שהיא פשוט דמות "גנקי" כזאת רגילה, חייכנית ומלאת אנרגיה ובלי הרבה ייחוד ועומק מעבר. אלא שיוטסובה מעולם לא הייתה אמורה להיות מיוחדת, בדיוק להיפך. העבר שלה הסביר לנו מה קרה לה כאשר ניסתה להיות מיוחדת, לקבל את תשומת הלב והשבחים, איך זה צילק אותה ואיך הבינה שמה שחשוב לה באמת זה לשמור על המשאלה של אימה ולהחזיק את חמשת האחיות יחדיו, אותן האחיות שעמדו לצידה ברגע המשבר.

מאז, כפי שראינו במהלך הסדרה, הקדישה את עצמה יוטסובה בעיקר לעזרה לאחרים ולעולם לא חשבה לרגע על עצמה. היא אהבה את אואסוגי והדחיקה זאת כי העדיפה את שמחת אחיותיה על פני שמחתה האישית, וטכנית הייתה הראשונה שהתוודתה בפניו, אלא שבזמנו אמרה שזה היה בצחוק וזה אכן הרושם שעבר. הדבר היחיד שנותר ליוטסובה מאותה טראומה שחוותה בעברה הוא סרט השיער המשעשע שלה, וזה אכן הפריט היחיד שהיה ייחודי לה לארוך כל הסדרה ושכעת הובן שהייתה לו משמעות שהיא יותר מאשר קומית גרידא.

כל ההוויה של הדמות לאורך הסדרה, שהייתה אתנחתא קומית ולא הרבה מעבר, קיבלה פתאום משמעות חזקה הרבה יותר, ואני באופן אישי התאהבתי ברעיון שהבחירה בה תאפשר לה שוב לחיות גם עבור עצמה, דבר שאואסוגי ראה שהיא מנסה לברוח ממנו והבין שזה לא רק מגיע לה, אלא מתחייב. אפשר גם להשליך את זה על הציונים של יוטסובה, שתמיד היו הנמוכים ביותר מהחמישה, וכנראה שלא כי היא טיפשה מהן, אלא כי לא העיזה להיות שוב טובה במשהו יותר מהן.

אני עדיין מבין את מי שיגיד שהוא פחות אוהב את הבחירה בה ולו מהסיבה שהפיתוח שלה הגיע בשלב כה מאוחר ושמכל הבנות לה הייתה את האינטרקציה הכי פחות משמעותית ורומנטית עם אואסוגי לאורך הדרך. אני מסכים שזה יכל להיעשות יותר טוב מהבחינה הזאת, אבל אני כן חושב שהיו מספיק רגעים שהיו מספיק קרובים לשם, בעיקר הסצנה עם הנדנדה, ושהיא פיתחה מערכת יחסים מספיק חזקה עם אואסוגי כדי שזה לא ירגיש שזה הגיע משום מקום. אני מסכים, הרעיון חזק מהביצוע בפועל במקרה הזה, אבל בהינתן נקודת היעד הזו, הסדרה הייתה צריכה ללכת על החבל הדק מאוד שבין לתת מספיק פוקוס ליוטסובה כדי שזה לא ירגיש משום מקום, לבין לא לתת לה יותר מדי עד שהרעיון כולו יתפספס – ואני חושב שהיא עמדה במשימה בגבורה.

עוד משהו שאהבתי מאוד זה הקפיצה בזמן לחתונה, אז ראינו את אואסוגי מוצא עצמו מול חמש כלות. זה פתח את הסרט בצורה משעשעת שגרמה לי לחשוב "מה לעזאזל הולך פה?" וכשהגיעו לשם שוב בסוף הסרט זה סיכם בצורה נהדרת את המסע של אואסוגי עם החמישה, כאשר הוא נדרש שוב להששתף ב"משחק החמישייה" ולהיות מסוגל להבדיל ביניהן – כאשר הפעם הוא עושה זאת בהצלחה. אז גם יכל סרט השיער של יוטסובה לצאת לגימלאות, שכן כבר אין בו צורך יותר כדי להבדיל אותה מאחיותיה.

יש שיטענו אגב שכל זה לא קרה, כי בסופו של הסרט ראינו את אואסוגי מתעורר מחלום החתונה (לקריאות דומות לאלו מהפתיח הראשון אגב, גם זה טאץ' חמוד), אבל אני מניח שזה נועד רק להראות שהוא חלם על החתונה עוד מאז ולייצר הקבלה בין הסצנות. אפשר לפרש זאת אחרת, אני פחות מאמין שכוונת המשורר הייתה להשאיר את הסוף פתוח.

---

סיכום