Berserk: Fantasia Arc

והנה הגענו אל הפוסט האחרון על סדרת המנגה Berserk. הפוסט הזה יהיה מעט שונה מאלה שכתבתי על הארקים הקודמים, כי בניגוד אליהם הארק האחרון, "Fantasia", אינו גמור (וכנראה שלא נראה אותו או את המנגה כולה מגיעים לסיום לעולם, עקב מותו המצער של המנגקה קנטארו מיורה). קצת קשה לתת עליו חוות דעת כללית ולסכם אותו, בלי שאדע אפילו כמה עוד אמור היה להימשך. לכן, אמנע הפעם מלפצל את הסקירה ולכלול חלק ללא ספוילרים – הקריאה באחריותכם.

כמו כן, הכוונה לעשות זאת בצורה מצומצמת יותר ומבלי לחלק ציונים, בהתייחסות ספציפית יותר להתרחשויות שכן הוצגו לנו עד צ'אפטר 364 מאשר ניתוח כללי של הארק. היה לי רעיון במקום זאת לקחת על עצמי אתגר חדש ולנסות להבין כיצד הסיפור יכול היה להתגלגל מכאן והלאה, אך מסיבות שכבר התייחסתי אליהן בעדכון האחרון, הרעיון הזה לצערי נגנז ונותרו ממנו רק כמה שורות מאוד כלליות. אז זה אמנם לא הפוסט שרציתי שזה יהיה, גם מבחינת התוכן שלו וגם מבחינת התוכן שהוא מכסה מהמנגה, אבל הגיע הזמן לדבר בפעם האחרונה על הסיפור המדהים הזה שנקרא Berserk.


החלק הפותח של Fantasia Arc לוקח הפסקה קלה מגריפית' ומעלליו ומחזיר אותנו אל החבורה של גאטס שנמצאת עדיין בדרכה לאי האלפים. גאטס סופסוף מקבל את הזמן הקצר לנוח ולהחלים מפצעיו, וכאשר תוקפת את הספינה מפלצת ים ענקית, הסייף השחור דופק את אחת הכניסות היותר אפיות שהיו לו ומציל את היום. מאוד אהבתי את הצ'אפטר הזה ספציפית, אבל אני כן חייב להגיד שהחלק הראשון של הארק הזה הוא מהפחות אהובים עליי עד כה, ובמידה רבה מזכיר לי את הדברים שפחות אהבתי בארק הקודם: החבורה עוצרת במקום חדש, יש בו כמובן הרבה מפלצות וזה גורר אוסף של קרבות ארוכים.

זה עדיין טוב, וקשה להגיד שהאקשן פה הוא לא ברמה שמתכתבת עם הסטנדרט הגבוה ממילא של הסדרה. גם אין ספק שקאסט הדמויות הנהדר של המנגה ממשיך לייצר רגעים נפלאים ולהראות כמה הם התקדמו ומול אילו איומים הם מסוגלים לעמוד בעבודה משותפת. גם את התוספת החדשה לקבוצה, נערה בשם איסמה שמתבררת כבת ים, סך הכל אהבתי, גם אם בינתיים זה יותר בגלל האישיות המקסימה שלה מאשר תרומתה הממשית לסיפור.

הבעיה שסיפור אין כאן יותר מדי. גם במיני ארקים קצרים כמו Lost Children (אותו ביקרתי גם כן על ההישענות שלו על פורמולה דומה) הכילו הרבה יותר עומק ומשמעות שלצערי קשה למצוא פה. אני לא יכול להגיד שמי מהדמויות השתנתה בעקבות החוויה המסעירה הזו, חוץ מאולי איסמה שגילתה שיש לה גם צורה ללא רגליים – אבל זה לא בדיוק פיתוח אישי כמו שזה טוויסט עלילתי.

המטרה של החלק הזה מרגישה אם כך הרבה פחות כמו ניסיון לספר סיפור חדש ויותר כמו ניסיון להראות לנו כיצד העולם של "ברזרק" השתנה בעקבות מעשיו של גריפית' בסוף הארק הקודם, ומהבחינה הזאת זה עובד. אנו רואים איך שכל אי נידח הופך למקום מסוכן ושורץ באיומים, שגם עם שיריון הברזרק של גאטס הוא עדיין בקושי מצליח לצאת בחיים מההתקלות האקראית הזאת ושבגדול אין יותר נקודה בטוחה על כדור הארץ מלבד אי האלפים (האמנם?). אני כן חושב שזה היה עובד טוב יותר אם ההבדל בין העולם שאנחנו רואים כעת לזה הקודם היה חד יותר. לא אגזים ואגיד שצריך טראומה נוספת בצורת האקליפס בנקודה זו של העלילה, אבל גובלינים ושאר מפלצות שמשתוללות ופוגעות באנשים כבר ראינו עוד קודם.

לאחר ההרפתקה הקצרה הזו אנו נכנסים לשלושה פרקי פלאשבק קצרים על עברו של גאטס ופגישתו עם פייה פרחונית חביבה. זה דיי הפתיע אותי, כי לא חשבתי שבשלב שבו אנחנו כבר מכירים את הדמויות יש טעם לפלאשבקים נוספים, ואני לא יכול להגיד שזה באמת תרם משהו לעלילה או הרגיש קשור באיזושהי צורה, אבל אלו בהחלט צ'אפטרים נפלאים ומחממי לב בפני עצמם. אני תוהה אם מיורה אכן התכוון להשתמש במשהו ממה שהוצג כאן להמשך הדרך, אך כנראה שלעולם לא נדע.

ובחזרה לגריפית' – השליט הבלתי מעורער של פאלקוניה יצר את מה שנראה כממלכה אוטופית ששליטתה בארץ רק הולכת ומתרחבת. ריקרט ואריקה מגיעים לעיר המלכותית ואחרי מפגש פסגה נהדר עם לוקה, אותה ממש שמחתי לראות שוב, מגיע גם התור של חבר "להקת הנץ" המקורית לפגוש פנים מול פנים את מנהיגו לשעבר. ריקרט בשלב זה כבר יודע את האמת, ולמרות שהוא לא יכול להתכחש לעובדה שבעיניי רבים גריפית' הוא לא פחות מהמשיח שהציל אותם ואת העולם (ואפילו הצליח למתן את התוקפנות של השדים כלפי בני האדם) – הוא לא מסוגל לסלוח לו.

אפשר להבין כמובן, כי ריקרט כמונו יודע שמאחורי החזות המושלמת הזאת מסתתר משהו הרבה יותר אנוכי ואכזרי, וזה רק עניין של זמן עד שהפנים האמיתיות של גריפית' יחשפו בפני מאמיניו החדשים. הכאפה הסרבנית שקיבל גריפית' מפקודו לשעבר הייתה ללא ספק אחד הרגעים המספקים שקראתי לאחרונה (ואחד שדורש מימ עם וויל סמית' על רקע אירועי טקס האוסקר האחרון – מי מתנדב להרים את הכפפה?). קשה להאמין שריקרט יצא משם בחיים.

החלק המעניין באמת של Fantasia Arc מגיע כאשר אנחנו סופסוף מגיעים ליעד הנכסף. כל כך הרבה זמן עבר מאז יצאו גאטס, פאק וקאסקה למסע הזה ואני כל כך שמח שבצ'אפטרים שנותרו הם הספיקו גם להגיע לאי האלפים סוף כל סוף. יותר מזה, אני מאושר מכך שהספקנו לראות שוב את קאסקה הישנה והטובה שהשיגה את זכרונותיה מחדש, גם אם לזמן ממש קצר.

המסע של שירקה ופארנסה בתוך חלומותיה של קאסקה ואיסוף הזכרונות היה פשוט מקסים ונוסטלגי בטירוף (טוב, חוץ מהמפלצות בצורת איברי מין, אבל אפשר להבין למה זה שם). כל כך הרבה רגעים בלתי נשכחים מתוך ארק ה Golden Age הוצפו כאן, וגם אם זה זה לא מרגיש כמו סיום המנגה, זה לפחות נתן סוג של סיכום אחרון למסע.

אהבתי מאוד גם את הסימבוליות של גאטס בצורת הכלב השחור וגריפית' שהיה נץ שחור ענקי ובאופן כללי את הרעיון של ההתקדמות לעבר האקליפס. היה גם נפלא לראות שבכוחות משותפים עם האלמנטים השונים המייצגים את חבורתו של גאטס, הצליחו שירקה ופארנסה להציל את רסיס הזיכרון האחרון ולהתגבר על המאורע הטראומתי ביותר בחיייהם של קאסקה וגאטס, שבזמנו עמדו חסרי אונים מול אותם האיומים. זה גורם לי להעריך את הדרך הארוכה שעברו יחד וכמובן לתהות איך היו מסתדרים באקליפס האמיתי בהרכב הנוכחי.

לצערם של השניים, את הזמן עדיין לא ניתן להשיב לאחור וזכרונותיה של קאסקה לא איפשרו לה להסתכל על גאטס מבלי להיכנס להתקף פאניקה. זה כואב לראות את זה ואני תוהה מה יהיה הפתרון לכך ומה הדרך שתבחר קאסקה כעת – האם יתפצלו או האם ישארו יחדיו עד שזה יפתר. בינתיים, התינוק המשותף של השניים חזר גם הוא לתמונה, וכעת לכולם כבר ברור שלא מדובר ממש בילד רגיל וגם לא בשליח של מלכת האלפים. כמו שכתבתי בפעם הקודמת, ולפי הצ'אפטר האחרון עושה רושם שצדקתי (או לפחות הייתי קרוב, כי הסבר ממשי לא ניתן עדיין) – התינוק אכן מכיל בתוכו חלק מגריפית', אליו הוא בדיוק שינה צורה רגע לפני שהמנגה נקטעה. את ההסבר המלא כבר לא נדע, וזו לחלוטין נקודה מתסכלת לעצור בה.

רציתי של"ברזרק" יהיו עוד צ'אפטרים אבל אין. משהו בי בטוח שמה שעמד הילד לספר להוריו יכל להיות שובר שיוויון במערכה הזאת, שהיינו רגע לפני שהסדר העולמי החדש עומד לקרוס ושהממלכה המושלמת שבנה לעצמו גריפית' הולכת להתערער.

מאוד רציתי לראות כיצד זה יקרה. היו רמיזות לכך שלא כולם מרוצים מהמצב הכלכלי שנוצר ושזה עלול ליצור משבר מסויים, אבל אני חושב שמדובר רק בתחילתו של משבר אמון בין גריפית' לאזרחים, שיתגבר כאשר יקריב רבים מהם עבור מטרותיו האנוכיות שוב. הוא אולי הגשים כבר את חלומו, אבל אנחנו יודעים שיש דבר אחד שמערער את היציבות שלו בנושא הזה והדבר הזה הוא גאטס – כל עוד הסייף השחור מסתובב חופשי ולא שייך לו – גריפית' לא יוכל להרגיש שלם עם המצב לעולם. ועכשיו שקאסקה שוב בתמונה – זה אולי מסמן אף יותר את גאטס כאיום שהוא לא יכול להתעלם ממנו, כמישהו שלקח ממנו את כלי המשחק שהיה שייך לו.

ויש עוד כל כך הרבה נקודות לסגור בסיפור הזה שלא קשורות באופן ישיר למערכת היחסים בין גאטס, גריפית' וקאסקה. גם אל סיפור הרקע של אביר הגולגלת התחלנו להיכנס בצעדים קטנים ואנחנו עדיין לא יודעים את כולו, גם שאר חברי "יד האל" עוד מוכרחים לקחת חלק במשחק הזה, בין אם כנתיניו של גריפית' ובין אם כאויבים משותפים לגאטס ולו. הרבה אפשרויות עוד קיימות וכרגע הכל מרגיש עוד רחוק – אבל לא מדי. הייתי אומר שרובו של הסיפור כבר מאחורינו, ועל אף שכל כך הרבה ממנו עדיין חסר – אני לא מתחרט על שנכנסתי להרפתקה הזאת.

זה נגמר באופן לא מספק ואני לא יכול להגיד שהמשך המנגה עמד לגמרי בציפיות שהיו לי כלפיה בתחילת המסע הזה מהיכרותי עם ארק ה Golden Age (שעודנו החלק האהוב עליי בסיפור), אבל זה לא אומר שהתאכזבתי. Berserk הייתה ונשארה יצירת מופת בעיניי, כזו שהשיגה את מעמדה בקהילה בזכות ולא בחסד. אני מת על העולם האכזרי שלה ועל היצירתיות שבה היא לוקחת רעיונות פשוטים ובונה מהם דמויות מורכבות שמרתק לעקוב אחריהן. חוויתי איתה כל כך הרבה רגעים פשוט מטורפים ואני כבר מתחיל להתגעגע ומתקשה לעכל שאין עוד ממנה. מה שבטוח, ביום מן הימים אחזור לקרוא אותה שוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s