הצטברו לי שוב מספר סדרות שצפיתי בהן בחודשים האחרונים ושלא הזדמן לי (או התחשק לי) לכתוב עליהן באריכות, אז אנצל את ההזדמנות כדי למשוך קצת זמן עד הפוסט הבא לספר עליהן בקצרה (עד כמה שאפשר לקרוא לזה כך) במקום.
Dr. Stone: Stone Wars
שונן, הרפתקה, קומדיה | 2021 | 11 פרקים | סטודיו TMS Entertainment | מבוסס מנגה
סנקו וחבריו חזרו בעונה שניה שבכותרתה הבטחה גדולה: אחרי מאבק מתמשך מול יריבם הגדול, טסוקאסה, זה הזמן למלחמה שתסיים את הכל!
הבטחות לחוד ומציאות לחוד. בפועל מדובר בעונה קצרה בהרבה מקודמתה שקרבות כמעט ואין בה מלבד לפרקים האחרונים. אולי משום כך קוראי מנגה רבים הזהירו מראש שאין מה לפתח ציפיות לגבי העונה ושמדובר בחלק שהם פחות אהבו. לי, למען האמת, זה כלל לא הפריע להנות ממנה בדיוק כמו מקודמתה.
אני לא באמת מרגיש שיש הפרדה גדולה בין סוג התוכן שקיבלנו בעונה הקודמת לזו הנוכחית. עדיין מדובר באותה התבנית בה הגיבורים נתקלים בבעיה וסנקו פותר אותה באמצעות המדע, כאשר הוא מבקש מחבריו לאסוף עבורו רכיבים בסיסיים הקיימים בעולם הפרמטיבי של הסדרה כדי לייצר כלים כמעט מודרניים – וזה תמיד היה האפיל של Dr. Stone ומה שהיא הצטיינה בו (אם כי מודה, מעולם לא הייתה לי הסבלנות לעקוב אחר הדיאגרמות). נכון, ההמצאות של סנקו משמשות הפעם פחות עבור שדרוג חיי היומיום של התושבים ויותר עבור המאבק הטקטי מול כוחותיו של טסוקאסה (כלומר פחות קולה, יותר טנקים), אבל זה עדיין מעניין כתמיד ולא מעט מן ההמצאות היו כאלו שלא העליתי על דעתי שניתן יהיה ליישם בנקודה זו. על הדרך ישנו גם ההומור המשובח של הסדרה שנותר כפי שהיה ואותו סגנון כתיבה קליל שמאפשר לסיפור לזרום בכיף, להרגיש אינטלגינטי ובו זמנית לדבר אל הקורא בגובה העיניים וללא התנשאות מיותרת.
אני לא חושב שהסדרה עברה מספיק כדי להגיע לנקודה בה היא באמת תדרוש איזו מלחמה בקנה מידה עצום כמו בסדרות באטל שונן מוכרות, וזה גם ממילא לא הסטייל שלה, אז אני לחלוטין בסדר עם מה שקיבלנו. אם יש לי טרוניה אחת כלפי Stone Wars היא שהיא אכן מסיימת את המאבק עם טסוקאסה, אבל לא עם כמות רעש וצלצולים כמו שהייתי מצפה (ובכלל, חשבתי שמדובר במאבק שימשך עוד הרבה מעבר לנקודה זו וממש עד סוף הסיפור) ותחת מניעים שהם פחות אידיאולוגיים כפי שהצטייר בתחילת הסיפור ויותר אישיים. עם זאת, פרקי הסיום הם מרגשים, מגלים לנו כמה סודות חדשים וסוגרים את החלק הזה של העלילה בצורה דיי יפה ומרגשת, אז יצאתי סך הכל מרוצה.
משהו בי כן היה רוצה להמשיך לראות כיצד סנקו מפתח את הסיוויליזציה המקומית שלב אחר שלב, אבל נראה שהעונה הבאה תפנה למחוזות קצת אחרים ותתחיל לחקור את הנסיבות שהובילו לחורבן העולם המודרני. זה גם כן כיוון מעניין שימנע מהעלילה לדרוך במקום, כך שאני בעד ובהחלט אמשיך לעקוב.
Jujutsu Kaisen
שונן, אקשן, פנטזיה | 2020 | 24 פרקים | סטודיו MAPPA | מבוסס מנגה
הרגשתי פספוס גדול על כך שלא כתבתי בהרחבה על הסדרה הזו, שהרי מדובר באחד הלהיטים הגדולים ביותר בשנים האחרונות, אבל באמת שהרגשתי שאין לי מה. בניגוד ל Dr. Stone עם הקונספט היחודי שלה, כאן מדובר בסדרת באטל שונן קלאסית עם כלל המאפיינים המוכרים, אותם אלה שגרמו לכולם להקביל אותה ל Naruto, Bleach ואחרות (ולהרוס לי עם מימס וגיפים מספיילרים בכל חור באינטרנט עוד טרם התחלתי לצפות). מה שכן, גם אם היא לא מחדשת הרבה – זה עדיין היה פאקינג מעולה.
אם מישהו עוד לא צפה איכשהו, אז בקצרה: הסדרה עוסקת בלוחמי ג'וג'וטסו (עוד שם לאנשים עם כוחות מיוחדים, שום קשר לאומנות הלחימה ג'ו ג'יטסו) הנלחמים ב"קללות", שזה השם שהסדרה נתנה לשדים שמתפרעים ברחובות ועושים נזק לבני האדם. איטאדורי יוג'י הוא תלמיד תיכון שחבריו מוצאים במקרה את אחת האצבעות של "סוקונה", אחד הקללות החזקות ביותר שכדי להתמודד איתו היה צורך לחלק את כוחו ל 20 אצבעות בלתי ניתנות להשמדה. כל עוד הן מפורדות, החיים תותים, אבל ברגע שיאספו כל ה 20 יוכל לחזור היצור הנורא ולהלך איימים על בני האדם כולם. חבריו של יוג'י מותקפים על ידי קללות המחפשות את אותה האצבע, והפתרון שיוג'י מוצא לעניין הוא… לאכול אותה. כן, יוג'י אוכל את האצבע ומקבל באמצעות כך חלק מכוחותיו העצומים של סוקונה ואת היכולת להגן על חבריו, אך בו זמנית זה גם שם אותו בסיטואציה בעייתית בה הוא נידון למוות על ידי מכשפי הג'וג'וטסו המזהים הזדמנות להיפתר מסוקונה אחת ולתמיד. לפחות לבינתיים, כל עוד הם צריכים שיעזור להם למצוא את שאר האצבעות, מקבל יוג'י דחייה בעונש והזדמנות ללמוד בבית הספר שלהם ולקבל הכשרה בתור מכשף ג'וג'וטסו בעצמו.
אז יש כוחות מיוחדים, יש מפלצות, יש גיבור עם ישות נסתרת בתוכו שמעניקה לו כוחות מיוחדים ושהוא צריך להשתלט עליה, יש סנסיי מגניב, יש בית ספר, יש חברי צוות שצריכים ללמוד לעבוד יחס, יש סנפאי שתורמים מנסיונם, יש דירוגי כוח, יש חבורת נבלים עם מזימה מרושעת וכל הבולשיט המוכר. זה עובד בצמוד מאוד לנוסחה של הז'אנר, אבל זו נוסחה שמסתבר עדיין עובדת, ותכלס, כל עוד זה כתוב טוב אין לי תלונות. הסדרה מלאה בדמויות מגניבות (נאנאמי בסט בוי!), וההומור והאקשן מרגישים מודרניים יותר משאר המתחרות ומאפשרים לה לבלוט ולהרגיש כמו דוגמה למופת לאיך שונן אמור להיות בשנת 2021. לא אשקר, בינתיים המאפיין החזק ביותר של הסדרה היא האנימציה המטורפת שלה (חשבתי ש MAPPA הוכיחו את עצמם ב Shingeki no Kyojin, אבל מסתבר שזה היה כלום) שמצליחה לתת פייט רציני אפילו ל Kimtesu no Yaiba, עם סטייל שנותן דגש יותר על סאקוגה ופחות על נצנצים.
אני יכול לגמרי להבין את ההייפ שהיה לכל אורכה, ובאמת שמדובר באחת הסדרות שנהניתי מהן הכי הרבה לאחרונה, שלא היה בה רגע דל, אבל מאותה סיבה שלא יכולתי לכתוב עליה בהרחבה גם לא אוכל להגדיר אותה כאיזו יצירת מופת שכל אחד חייב לראות – זה פשוט עדיין מרגיש מאוד טכני ומאוד בחיתולים. 24 הפרקים שלה בעיקר מציגים את העולם והדמויות ולא כוללים עדיין איזושהי מורכבות עלילתית, פיתוח דמויות רציני או מסרים חזקים. יש שפע של פוטנציאל, אבל את Jujutsu Kaisen יהיה אפשר לשפוט באמת רק כשנראה איך היא מוכיחה את עצמה לטווח ארוך, אולי כשתגיע העונה הבאה. בינתיים, נסתפק בסרט הפריקוול המתקרב שאולי הוא יספק קצת יותר תוכן או סיפור סגור לדבר עליו.
אה כן, ויש גם איזה שיר סיום קצבי וטרנדי עם קליפ מגניב במיוחד שאזכיר כדי לצאת מדי חובה, אם אתם לא רוצים לראות את הסדרה אתם עדיין חייבים להכיר אותו ואת הפארודיות שנוצרו בעקבותיו (קל לנחש איזו מהן החביבה עליי ביותר).
Nomad: Megalo Box 2
אקשן, דרמה, מד"ב, ספורט | 2021 | 13 פרקים | סטודיו TMS Entertainment | מקורי
לא יכול להגיד שציפיתי מאוד לעונת ההמשך הזו. לצד תשבוחות על הדרך בה היוותה העונה הראשונה הומאז' מודרני ומקסים ל Ashita no Joe המיתולוגית, כתבתי בזמנו גם שאין בה מספיק בשר כדי להיות יותר מזה, ואם כך, למה בכלל להמשיך את הפרויקט? אני מבין שהסדרה "כיסתה" (אם כמה שאפשר לקרוא לזה כך) רק כמחצית מחומר המקור, אבל היא גם שינתה את הסוף של אותו החלק בצורה שקצת מקשה לחזור לאותו הכיוון.
ואכן, העונה החדשה בוחרת לקחת כיוון עלילתי אחר. ג'ו עדיין מוצא את עצמו בקרבות איגרוף מחתרתיים בדומה לאותו חצי מקביל של המנגה, אבל הנסיבות הן לגמרי אחרות. ולמען האמת… אני אוהב את זה. כל כך אוהב שאני מוכן לסלוח על אותו סיום מאכזב של העונה הראשונה ולחבק בשמחה את מה שקיבלנו בעונה הנוכחית, שנראה שהשחרור לדרכה העצמאית זה רק גרם לה לפרוח. כך למשל ג'ו, שהרגיש לי חסר אישיות ומשעמם בעונה הקודמת, הפך לדמות מרתקת שחווה תהליך מרגש של התמודדות עם העבר ולקיחת אחריות על ההווה. גם דמויות משנה כמו סאצ'יו, הילד הקטן שליווה את ג'ו בעונה הקודמת, הפכו למעניינות בהרבה עם השנים שחלפו. יש אמנם פחות קרבות העונה, אבל גם זה לדעתי לטובה, שכן השבירה של מבנה הטורניר האפיזודי ההוא לטובת ארקים עלילתיים ארוכים יותר גם הוא מבורך בעיניי.
למעשה, כל כך נהניתי מהעונה הזאת שהייתי אפילו אומר שמדובר בסדרת השנה (לא שראיתי כמעט כלום מהשנה הנוכחית), אבל דבר אחד הציק לי בה מאוד וזה הסוף. עזבו שלא היה כמעט זמן לקרב הסופי, עזבו את זהות המנצח שלא באמת רלוונטית לעניין – אחרי כל הדרמה שנבנתה כל העונה, פרק הסיום הרגיש כל כך אנטי קליימטי וסתמי שזה היה פשוט מאכזב. גם בתור מעריץ של ג'ו המקורית, התאכזבתי ששוב היוצרים קיבלו רגליים קרות ולא השכילו לסיים את הסדרה באותו האופן כמו המנגה. אין תמונה אייקונית יותר של Ashita no Joe מאשר תמונת הסיום שלה (ספוילרים בקישור כמובן), ואם היא קיבלה רפרנס בעשרות יצירות שונות, החל מ Danganronpa ועד ל Tengen Toppa Gurren Lagann ו Monogatari, כל כך מאכזב לראות שדווקא כאן ברחו מהכיוון הזה, וזאת עוד לאחר שבפרקים האחרונים היו רמזים שהם אכן הולכים לשם. כך יצא שאותו סיום הוא מאכזב הן בפני עצמו והן כסדרה שבאה לכבד את המורשת עליה נבנתה. פשוט פספוס.
Boku no Hero Academia the Movie: Futari no Hero
שונן, אקשן, גיבורי על | 2018 | סרט | סטודיו Bones | מקורי (הסדרה מבוססת מנגה)
הסרט השלישי של Boku no Hero Academia מגיע לארץ השבוע וזה הזכיר לי שלפני שאני הולך לקולנוע לצפות בו יש עוד שני סרטים שהזנחתי בדרך. הם לא באמת קשורים לסרט החדש ולא חובה לעבור בהם, אבל החלטתי שאם כבר אז כבר, כי אני לא רואה את עצמי חוזר אליהם אם לא אצפה עכשיו.
ובכן, מסתבר שגם אם הייתי מוותר עליהם זה לא היה הפסד גדול. הסרט הראשון "שני גיבורים" לוקח אותנו לימים של תחילת העונה השלישית ששודרה במקביל אליו, אז אולמייט עדיין לא פרש מתפקידו, אך מצבו הרפואי ועוצמתו המשיכו במגמת ההדרדרות שהחלה בתחילת העלילה ועם העברת כוחותיו לדקו. עד שיפרוש סופית, הגיבור מספר 1 מחליט במהלך חופשת הקיץ לקחת את יורשו העתידי אל I-Island, אי המשמש חממה למדענים החוקרים את יכולות הקווירק ומפתחים אמצעים טכנלוגיים שיעזרו לגיבורים בעבודתם. אחד המדענים האלה הוא דייב, חבר וותיק של אולמייט שהכין את חליפותיו השונות במהלך הקריירה שלו.
כצפוי, את האי תוקפים בדיוק באותה הזדמנות חבורה של נבלים המצליחים לקחת כבני ערובה את התושבים. על הדרך מגיעים גם כלל התלמידים מהכיתה של דקו ששהו במקום לגמרי במקרה, כל אחד בגלל התירוץ המגוחך שנתנו לו התסריטאים, ומתחיל מבצע ההצלה הגדול. ולמה האכזבה? כי אין בזה באמת שום דבר חכם או מיוחד עלילתית, ואת השטיק הרגיל של להשאיר כל פעם כמה דמויות מאחור כדי לעכב את האויבים הקטנים יותר ולאפשר לדמות הראשית להתקדם אל עבר הנבל הסופי כבר מיציתי מזמן. כן יש טוויסט מאוד נחמד בסיום, וכאשר אולמייט נכנס גם הוא לתמונה מקבלים קרב יפהפה לרקע המנגינה "You Say Run" הממכרת יחד עם סיום אפי במיוחד. אהבתי גם את עיצובי הדמויות החדשות שנראות ממש כאילו נלקחו מתוך המנגה, ואת הדמות של מליסה, ביתו חסרת הקווירק של דייב, חיבבתי גם כן והיה נחמד לראות כיצד היא מצליחה לתרום למשימה (אם כי את המכשיר שהמציאה כדי לאפשר לדקו להשתמש בכוחותיו בלי לשבור ידיים ורגליים אני לא רואה למה לא ניתן היה לבנות שוב בסדרה, כך שכל העניין יוצר חור עלילתי דיי מטופש).
אז סרט מהנה זה כן, אבל האם זה מספיק בשביל לפנות שעה וחצי מהזמן שלי לזה? כנראה שהייתי מתעדף משהו אחר.
Boku no Hero Academia the Movie 2: Heros:Rising
שונן, אקשן, גיבורי על | 2019 | סרט | סטודיו Bones | מקורי (הסדרה מבוססת מנגה)
לא וויתרתי והמשכתי גם לסרט הבא, זה שקיבל ציונים גבוהים יותר ושאני מתקשה להבין למה. Heros:Rising או "פיצוצים: הסרט" כמו שאפשר לקרוא לו, מפצה על האקשן הלוקה בחסר של הסרט הקודם בכך שהוא משקיע את כולו אך ורק בזה. אוי לי.
שלא תבינו לא נכון, אני אוהב את האנימציה המרשימה של סטודיו Bones וכמה מהקרבות כאן הם בהחלט מרגעי הסאקוגה היותר יפים שראתה הסדרה, אבל העלילה כמעט ולא קיימת הפעם, גם לא טוויסט כזה או אחר לקראת הסוף. גיבורי כיתה A-1 נשלחים לאחר שקיבלו את הרישיון שלהם (כלומר בסוף העונה הרביעית אני מניח? אין התייחסות ממש לסטטוס של באקוגו וטודורוקי) לאי בודד (כן, שוב) בו עליהם לתפקד כמצילים בחוף הים ולשמור על חייהם היחסית רגועים של התושבים, זאת עד ש… בום! טראח! נבלים! חטיפות! מכות! הבנתם בקיצור.
יש ניסיון לייצר חיבה לזוג ילדים שהופכים למטרה העיקרית של אותם נבלים, אבל מכיוון שבניגוד לקוטה מהעונה השלישית, פה אחד מהם גם ככה חלם להיות גיבור ולא צריך להשתכנע בכלום, לא הרגשתי שזה באמת צולח. גם על הנבלים עצמם לא באמת הרחיבו מספיק כדי שיהיה אכפת מהם ולו במעט, גם אם העיצובים שלהם דיי אחלה. הקרבות בסרט הזה לחלוטין טובים יותר מקודמו, ואני מעריך את העובדה שהשאירו את התלמידים להתמודד עם המצב בכוחות עצמם ללא עזרה מהמבוגרים לשם שינוי, אבל מכל בחינה אחרת אני חושב שהסרט הראשון דווקא לוקח בהליכה. אני מניח שההייפ הגדול אמור להגיע בעקבות הקרב הסופי, אבל מצאתי את הדבר הגדול שקרה בו (ומי שצפה בסרט יבין, אחסוך מכם את הספוילרים אם לא צפיתם) בעיקר מטומטם, לא הגיוני ולא משהו שהייתי רוצה לראות גם בעלילת הסדרה עצמה ללא בילד אפ רציני הרבה יותר.
גם כאן יש ממה להנות, בעיקר אם אתם מעריצים של באקוגו כמוני, כי הוא מקבל המון זמן מסך, אבל גם על הסרט הזה הייתי מוותר אלא אם ממש חשוב לכם לסמן V על כל מה שקשור לפרנצ'ייז הזה. נכון לעכשיו הייתי אומר שהציפייה שלי לראות את הסרט השלישי כבר ירדה משמעותית ושאני הולך בעיקר כדי להביע תמיכה בהבאה של סרט אנימה לארצנו. אבל טוב נו, זה לא באמת שיש יותר מדי מה לצפות מסרטים פילריים של סדרות שונן.
Saber Watches Unlimited Blade Work
קומדיה, פארודיה, סלייס אוף לייף | 2015 | 2 ווליומים | כתיבה וציור: tukumo99
אחד הדברים החמודים שקראתי אי פעם ושכל מעריץ של Fate שצפה באדפטציית האנימה של Unlimited Blade Works מ 2014 חייב לעצמו לקרוא.
מדובר בקומיקס מעריצים אינטרנטי בו יושבים שירו וסייבר (וחברים נוספים מהסדרה שמצטרפים פה ושם) לצפות בפרקי הסדרה בזה אחר זה ונותנים את ההתרשמות המשעשעת שלהם ממה שמתרחש על המסך. זה מצחיק, זה חמוד, זה קצרצר וזה כתוב נהדר עם הבנה טובה של הדמויות והפרנצ'ייז. קשה לתת לדבר כזה ציון, אבל אין שום סיבה שלא להקדיש לו את החצי שעה גג שייקח לכם לסיים אותו. כמובן, אם לא ראיתם את הסדרה אז זה פחות רלוונטי עבורכם.
ניתן לקרוא בקישור הבא, (ובמידה והוא יפסיק לעבוד, מה שבטוח יקרה בשלב מסוים – גוגל הוא חברכם הטוב ביותר). לחובבי Fate/Grand Order – היוצר מפרסם קומיקס דומה גם על זה, אם כי לא כולו מתורגם למיטב ידיעתי.
Isogashii 
