Berserk: Falcon of the Millennium Empire Arc

הארק הרביעי של "ברזרק" נפתח בסערה. גאטס וקאסקה חוזרים לביתו של הנפח גודות, שם הם פוגשים בלא אחר מאשר גריפית' המלווה בבסטי החדש שלו – זוד. לא הייתי מוכן לכך שזה יגיע כל כך מהר, אבל המפגש המחודש של גאטס עם חברו לשעבר שחזר לעולם הגשמי במאורעות הסיום של הארק הקודם כבר כאן, ועל אף שזה לא היה ארוך במיוחד – קשה להגיד שזה לא היה מעולה. לצערו של הסייף השחור, חרבו הגדולה עדיין לא הצליחה להתקרב לגריפית', הפעם כי בינו ובינה עומד שומר הראש המפלצתי החדש שלו, אבל לפחות הקרב החוזר עם זוד מראה לנו שגיבורנו עבר חתיכת דרך מאז נלחמו אי שם במהלך ארק ה Golden Age. אחרי שהזוג המרושע עוזב לעסוק בעניינם שלהם (לכבוש את העולם ועוד שאר שטויות שגריפית' מתכנן בזמן שהוא חוגג על גופות חבריו המתים) מחליט גאטס לשמוע בעצת פאק ולקחת איתו את קאסקה למקום הבטוח ביותר עבורה – ממלכת האלפים.

מדובר במסע ארוך המתמשך לאורך כל הארק, כ 131 צ'אפטרים (מצ'אפטר 177 ועד 307. הארק הארוך ביותר של המנגה) המביא איתו לא מעט בעיות חדשות להתמודד איתן, גם פיזיות וגם מנטליות. אם עד עכשיו הצליח גאטס להסתדר בכוחות עצמו אל מול השדים התוקפים אותו בכל פעם שיורדת השמש, הפעם הוא צריך גם על הדרך להיות בייביסיטר של אהובתו הלא ממש שפויה ושלא ממש טורחת לשתף עימו פעולה. אני עוד זוכר שגאטס עזב את "להקת הנץ" ושג'ודאו ביקש ממנו לקחת את קאסקה איתו, וכעת, באופן אירוני משהו, הוא אכן הולך לצידה באותו נמסע בעל כורחו – בוודאי שלא כך רצה שזה יהיה. יותר משמתסכל את גאטס הקושי לשמור עליה, הוא מרגיש גם עם הזמן שהצד האפל שבו, הדוחף אותו להקדיש את חייו לנקמה, עשוי לגרום לו לאבד שליטה ולהוות גורם מסכן עבור האישה עליה הוא כה רוצה להגן.

שדים ומפלצות זה דבר שגאטס הוכיח שלא מפחיד אותו, אבל אל מול המכשולים הנוכחיים הוא מוצא עצמו חסר אונים, עד כדי כך שהוא מסכים לקבל לחבורתו חברי צוות חדשים. בתזמון נהדר מצטרפים למסע איסידרו, הילד הערמומי והמשעשע מהארק הקודם, יחד עם פארנסה, שהתפקחה ופרשה מחייה כחיילת של הכנסייה, זאת יחד עם משרתה הנאמן והלוחם המוכשר סרפיקו. לא רק הם, אל החבורה מצטרפת גם מכשפה קטנה ועוצמתית בשם שירקה, שבתחילה חוברת אליהם לצורך משימה נקודתית ומהר מאוד הופכת לחלק בלתי נפרד מהקבוצה שהתגבשה לה יחדיו ומבלה את זמנה בלחימה ביצורים שאיש מהם לא דמיין שבכלל קיימים קודם לכן.

מדובר בשינוי מהותי עבור "ברזרק". אם עד עכשיו עלילת ההווה התרכזה בגאטס בלבד (ובפאק מדי פעם, בעיקר כקומיק ריליף), בבדידותו, בנטל שעל כתפיו ובצלילה שלו לתהום עמוקה יותר ויותר של שקיעה בנקמה – כעת העניינים נראים בהירים הרבה יותר עבורו. עוד בארק הראשון ראינו כמה גאטס מפחד לתת לאנשים להתקרב אליו ומאורעות הסיום של הגולדן אייג' הבהירו בדיוק מדוע הוא זה לא בא בחשבון עבורו בהווה, אבל נראה שבלי שתכנן זאת הוא חזר להיות מוקף בחברים ממש כמו בימים העליזים הללו. מצד אחד זה מחמם את הלב לראות את זה, ובסך הכל היה מתבקש שזה יקרה כי זו הדרך היחידה בה גאטס יוכל להינצל מאותו צד אפל של עצמו, אבל אני מודה שחשבתי שזה יגיע בשלב הרבה יותר מאוחר ואפילו לקראת סיום הסיפור, בטח לא שזה ילווה חלק כל כך רחב ממנו. ומצד שני… יש בכיוון החדש הזה של המנגה גם משהו שאני חייב להודות שקצת הוריד מההתלהבות שלי ממנה.

אם עד עכשיו חלק גדול מהקסם של "ברזרק" היה ההרגשה שמדובר בסדרת פנטזייה אפלה במיוחד, כזו שרק ממשיכה לשבור מוסכמות ולנפץ את תפיסת המציאות של הדמויות שלה פעם אחר פעם, נראה שהקסם הזה קצת אבד והתחלף בקסם אחר – בליטרלי קסם. "ברזרק" של הארק הנוכחי מרגישה כמו סדרת הרפתקאות פנטזית רגילה לכל דבר, עם חבורה של גיבורים שחוקרים את העולם הזה ומסייעים לאנשים שהם פוגשים בדרכם תוך כדי שהם נלחמים במפלצות בעזרת קסמים וכלי נשק מיוחדים. כסדרת פנטזיה שכזאת היא עדיין מאוד טובה, ולזכותה יאמר שכל אחד מהחבורה מקבל את הזמן הדרוש כדי שנכיר אותו עד הסוף וכדי שיוכל להתפתח כאדם במהלך המסע הזה, בוודאי יותר מאשר קיבלו חבריו של גאטס ל"להקת הנץ" בשלבים המוקדמים יותר של המנגה (אז גם טענתי שהעלילה מרגישה לפעמים יותר מדי כמו "one man's show", מה שבהחלט ניתן להגיד שעבר תיקון), אבל פשוט קשה להיפטר מההרגשה שזה לא מה שבאתי לקרוא כשנכנסתי למנגה הזאת.

אפילו פאק, שנורא אהבתי את הצד הקומי שהכניס למנגה בחלקים הקודמים שלה, כבר מרגיש מיותר הרבה פעמים בסיטואציה שנוצרה. רוב מוחלט של הזמן הוא מצויר בסגנון הצ'יבי הקרטוני שלו, יושב על ראשו של איסידרו ומעיר הערות מטופשות בקצוות של הפאנל תוך כדי שהוא רב עם האלפית הקטנה החדשה בחבורה, אווהרלה – אבל שניהם בשלב הזה לא באמת נותנים ערך מוסף מלבד רגע של צחוק פה ושם, ולפעמים נהיה אפילו מעיק להתאמץ לקרוא את בועות הדיבור הקטנות שלהם ולגלות שיכולתי להמשיך בקריאה מבלי להרגיש שזה באמת חסר לי.

הצד האפל יותר של הסיפור עדיין קיים, בכל זאת יש לנו את גריפית' שמסתובב חופשי אי שם בחוץ וממשיך לחתור להגשמת חלומו, אבל לצערי מקבלים ממנו פחות ממה שהייתי מצפה, בוודאי בהתחשב בכותרת של הארק הזה. יותר מאשר את גריפית' עצמו אנחנו רואים את הצבא החדש שהקים לעצמו, את "להקת הנץ" החדשה המורכבת משדים כמותו שמגיעים לשדות הקרב המסוכנים בסביבה ועושים מכל בני האדם קציצות. מידלנד בהווה שרויה בכאוס ומלחמה מתמשכת בין בית המלוכה שאיבד ממעמדו לאחר מות המלך בארק הקודם, לבין ממלכת "קושאן" שהתחילה בפלישתה בסופו של אותו ארק, וגריפית' מנצל את המצב כדי לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – להשתמש בכוחו הצבאי ובכריזמה יוצאת הדופן שלו כדי לצבור מעמד שיאפשר לו להגיע לכס המלוכה.

זה יכל להיות מעניין כמו בימים עברו, אילולא גריפית' לא היה אל שמהלך בין בני אדם, אבל זה מרגיש קל מדי כדי להיות מרתק באמת, ונכון לעכשיו אף אחד מהגנרלים שאסף סביבו פרט לזוד לא באמת הראה צד מעניין שלו פרט לעיצוב מרשים (הן בצורה האנושית והן בצורת השד). כן יש ניסיון לאתגר קצת יותר את גריפית', וצבא קושאן בעצמו מכיל לא מעט יצורים מאיימים ומונהג על ידי אחד השדים החזקים שנתקלנו בהם עד כה – זה פשוט שלא משנה מה, שום דבר לא באמת יכול לגעת בגריפית' בנקודת הזמן הנוכחית.

שלא ישמע שאני רק מתלונן. אני מודה שפחות אהבתי את הארק הזה מאשר את קודמיו (אולי פרט לארק הראשון, אבל הוא קצרצר ולא ממש נחשב), אבל "ברזרק" היא עדיין מנגה נהדרת גם בחלקים האלה של הסיפור. Falcon of the Millennium Empire Arc מכיל כמה מהרגעים הטובים והאייקוניים ביותר של המנגה ללא ספק, כמו למשל סצנה בה גאטס משחזר את ההישג שלו מ"קרב מאה האנשים", רק שהפעם נלחם מול 100 גובלינים רצחניים. זה ארק שמאתגר את קצה גבול היכולת של גאטס פעם אחר פעם ודורש ממנו להקריב מעצמו עוד ועוד כדי שיוכל להמשיך במסעו. המון מידע חדש נחשף כאן וכמה מהדברים שהכי ציפיתי לראות אחרי הגולדן אייג' סופסוף מגיעים לכדי מימוש. זה כולל מידע נוסף על אביר הגולגולת, תשובות לשאלות שהיו לי על גריפית' וגולת הכותרת היא כנראה הפאוור-אפ הכה מתבקש לגאטס שאשאיר את הדיבור עליו לפינת הספוילרים.

אם מסתכלים על הארק הזה כמכלול, יש כאן שלד עלילתי נהדר עם המון קונפליקטים מרתקים, הרחבה מתבקשת על העולם של הסדרה, מסע אישי משמעותי של כל הדמויות בחבורה ואפילו קצת דרמות פוליטיות פה ושם – זה פשוט שהכל עטוף בהרבה שומן עודף של פרקים ארוכים המכילים קרבות בין דמויות ומפלצות שלא בדיוק מצליחים לייצר עניין. זה לא שהחלקים הללו מרגישים פילריים או מיותרים, אבל בקלות יכלו להעשות בצורה קצרה ותמציתית יותר.

דבר אחד כן חשוב לי לציין לטובה והוא המערכה האחרונה של הארק. ל"ברזרק" יש נטייה לסיים כל ארק גדול שלה באירוע משוגע שמשנה את חוקי המשחק והעולם בצורה דרמטית. זה קרה עם "האקליפס" בגולדן אייג', המשיך בחיקוי של אותו טקס שהוביל לילודה המחודשת של גריפית' בסוף ה Conviction Arc, וגם הפעם קורה משהו בסקאלה שלא מביישת את מה שבא קודם לכן. הצ'אפטרים האחרונים של Falcon of the Millennium Empire Arc הם ללא ספק מטורפים ואת המצב החדש שנוצר בעולם הזה אני כבר לא יודע איך ואם יוכלו להשיב לאחור. כנראה שגם לא אגלה לצערי, כי הארק הבא, Fantasia Arc, הוא האחרון שיצא למנגה וריצתו נקטעה מסיבות מצערות. בסקירה הבאה אשתדל לדבר על מה שכן הספיק קנטארו מיורה לכתוב ולצייר לפני מותו מהארק ההוא ולנחש לאן הסיפור יכל להתקדם בהינתן היסודות שהונחו עד כה.


פינת הספוילרים

המפגש עם גריפית' בתחילת הארק היה נהדר וכאשר הוא עמד שוב לצידה של קאסקה אפשר היה להרגיש ולהזדהות ללא ספק עם תחושת החרדה שחש גאטס באותם רגעים. גריפית' הגיע כדי לבדוק אם הוא עדיין מרגיש משהו כלפי חברו הותיק ועזב באמירה חותכת שלא, אלא שמאוחר יותר גילינו שדפיקות לב אכן היו ושזה קשור ככל הנראה לעובר של קאסקה ששימש לזימונו לעולם הגשמי. זה מתחבר למאורע אחר שקורה בהמשך הארק, כאשר נתקלים החבורה בילד אילם ומשונה שנראה שיוצר חיבור מידי ומיוחד עם קאסקה, ונרמז דיי במפורש שמדובר באותו עובר, כך שאני משער שגריפית' השיל אותו מגופו כדי להיפטר מאותו חיבור אחרון לגאטס שעשוי היה להחליש אותו בבוא העת. כעת, כשהילד חופשי בעצמו ונראה שגדל קצת, הוא בוודאי הולך לשחק תפקיד מרכזי בהמשך הדרך. הייתי אפילו משער שאותו הילד מחזיק בחלק מכוחותיו של גריפית' בעקבות המיזוג ביניהם, ושעקב כך יוכל לשחק תפקיד מפתח במפלתו של הנבל המרכזי.

גילינו גם מה אביר הגולגולת עושה עם הבהלית' שאוסף וגם שהוא ידיד ותיק של המכשפה פלורה. נראה שבעבר יצאו למסע דומה לזה שגאטס ושירקה יוצאים היום, וככל הנראה בזמנו זוד היווה עבור האביר את מה שגריפית' מהווה עבור גאטס – חבר קרוב שסטה מדרך הישר כדי להשיג את כוחותיו ולממש את מטרותיו. כעת הוא מוריש לגאטס את שריונו הישן, ה "Berserk Armor" הקטלני שגובה מחיר יקר עקב השימוש בו. היה מגניב בטירוף לראות את גאטס יוצא להילחם בשיריון הזה ומצליח לגבור אפילו על הגנרל העוצמתי של גריפית', גרונבלד. היה אפשר להרגיש את הזעם והבלבול כאשר זה כינה את הצבא שלהם "להקת הנץ" מול גאטס שיצא מכליו על הביזוי הזה של חבריו המתים – ומתקפת הנגד עם השריון החדש הייתה מספקת לחלוטין.

עדיין, נורא לחשוב שכל הזמן הזה שגאטס לבש את השריון גופו טרם התרפא מהפציעות שעבר ושלמעשה לא נח ממש עד לפרקי הסיום של הארק. חלק משיערותיו נהפכו ללבנות, הוא נעשה רזה יותר וצלקות כעת מעטרות את כל גופו, זאת בנוסף לצד האפל שלו שנעשה דומיננטי יותר ויותר ככל שעובר הזמן ומאיים לשלוט בו – כל אלה נראים כמו שלבים בדרך לאיבוד אנושיותו וכנראה שאביר הגולגולת חווה את אותו תהליך עד שהפך למה שהוא היום.

פחות אהבתי את איך ששירקה מצילה את גאטס שוב ושוב מאיבוד השליטה שלו. זה היה נחמד בפעם הראשונה והתחיל להרגיש קצת קלישאתי מדי כשזה חזר על עצמו שוב ושוב. אני גם לא בטוח עדיין מה לחשוב על הקשר ביניהם ועל כך שהילדה הקטנה מפגינה חיבה רומנטית כלפיו. הרבה יותר משעשע אותי לראות את הדינמיקה שלה עם איסידרו שהיחסים ביניהם מרגישים הרבה יותר נכונים וטבעיים, גם אם לא חייבים להיות רומנטיים.

ואם כבר איסידרו, אהבתי מאוד את הדרך שעבר מביטחון עצמי מופרז ומזויף להרגשה של ילד חסר תועלת עד אשר גאטס התחיל לבטוח בו באופן מלא ולהטיל את אחריות לשלום הקבוצה על כתפיו. תהליך דומה עברה גם פארנסה, שמרגע שהגיעה רק הרגישה שהיא לא מועילה בדבר ונתקעה כבייביסיטר של קאסקה וכעת היא לומדת קסם בעזרתה של שירקה. היה מרגש לראות שהחבורה באה להציל אותה כשהחליטה להיפרד מהם כדי שיוכלו לקבל ספינה, ומשעשע במיוחד התירוץ הקר והמחושב של גאטס שזה לא שווה לו את איבוד הבייביסיטר, כשאנחנו יודעים שעמוק בלב באמת היה אכפת לו גם ממנה.

סרפיקו הרגיש לי קצת יותר חד-ממדי מהשאר ולא ממש עבר שינוי משמעותי. היה בכל זאת מעניין לראות את עברו המשותף עם פארנסה והוא ללא ספק כיכב בקרב החוזר שלו מול גאטס, כאשר הצליח לארגן בחוכמה סיטואציה בה יהיה ביתרון אל מול יריבו בעל החרב הענקית (לא שזה יעזור לנצח את גאטס). אני מאוד אוהב את ההערכה ההדדית בין השניים וחילופי הדברים ביניהם בנקודות שונות במהלך היוו בילדאפ נהדר לקראת אותו עימות חוזר.

החלק שהכי אכזב אותי כאמור זה עודף הקרבות חסרי המשמעות שנמשכו לאורך פרקים ארוכים, אם זה נגד הטרולים והאורקים בהתחלה, אם נגד מפלצות הים והפיראטים בהמשך ואם הקרבות בין צבאו של גריפית' לזה של צבא הקושאן. היו פשוט יותר מדי כאלה לטעמי והקושאן באופן ספציפי מעולם לא עניינו אותי במיוחד, גם לא גאנישקה, המלך שלהם, שהכרנו בארק הנוכחי ולדעתי נכנסו לסיפורו האישי מעט מדי ומאוחר הרבה יותר מדי. מה שכן, היה ללא ספק מראה מדהים ובלתי נשכח לראות את גאטס וזוד נלחמים בו יחדיו. הפאנל בו גאטס רוכב על זוד והם עוברים דרך ענן הברקים הגדול הוא ללא ספק מהאהובים עליי ביותר במנגה.

עוד היה מספק לראות את המפגש המחודש של גריפית' ושארלוט. לנערה המסכנה אין ממש מזל והיא שוב ושוב מוצאת עצמה במיטה לצד גבר מבוגר, חרמן ומזוקן שמתכנן על הגוף שלה, והפעם היא ניצלה במזל על ידי אהוב ליבה שחזר לזרועותיה כפי שקיוותה. לרוע מזלה יש לה גם יריבה חדשה שפחות רואה בעין יפה את הקשר ביניהם, הנביאה המסתורית סוניה, שיש לי הרגשה שהאובססיביות שלה כלפי גריפית' תייצר גם היא בעיות עבורו בעתיד – או לפחות עבור שארלוט עצמה.

בינתיים נראה שגריפית' על הגל. גם כשגאנישקה הפך עצמו למפלצת ענקית שיכולה ליטרלי לדרוך על כל אחד אחר שהכרנו עד היום, חזק ככל שיהיה, הוא עדיין היה כלום ושום דבר עבור גריפית'. אביר הגולגולת אמר כבר לגאטס שלאתגר את חברי "יד האל" זה כמו שדמות מסיפור תאתגר את הסופר, ונראה שזה אכן כך ושניסיון החיסול שניסה לבצע בעצמו היה מועד לכישלון. גריפית, שלבש על עצמו שוב את צורתו המחרידה של פמטו, יצא ללא שריטה ואף השתמש באותה חרב בהלית' כדי להוציא את תוכניתו הגדולה אל הפועל – איחוד בין העולם הגשמי למימד האחר. את הקרקע לממלכה המשותפת לבני האדם ולשדים הוא כבר הכין בקרב האחרון כאשר גרם להם להילחם זה לצד זה וכעת הממלכה שהכין לעצמו עומדת לרשותו וחלומו הגדול סופסוף הוגשם.

עכשיו יותר מתמיד העולם נהיה מסוכן, ואני גם לא בטוח איך הקסמים של שירקה שנשענו על ההפרדה בין הממדים אמורים להמשיך לפעול. לפני שיצטרכו החבורה להתמודד מול האתגרים החדשים, הם צריכים לעבור בצומת מעניינת לא פחות – ההגעה לממלכת האלפים והשבת הזכרונות של קאסקה. אביר הגולגולת רמז שכאשר זה יקרה לא בטוח כלל שרצונה יהיה זהה לזה של גאטס, שגם הוא בהסתכלות על ידו התותבת מבין שמה שאבד לעולם כבר לא ישוב להיות כפי שהיה. מסקרן לראות לאן כל זה מוביל, אולי קאסקה תרצה להצטרף לגריפית' למרות הכל, אולי תעדיף לחפש את בנה האבוד, אולי תרצה בכלל למות כאשר תיזכר בהכל שוב – קשה לדעת, אבל אני מקווה שלפחות את התשובות לזה הספיקו לתת לפני שהמנגה נעצרה. אחרי כל כך הרבה זמן שקאסקה במצב הנוראי והקשה לצפייה הזה, שאפילו פארנסה מתפרקת מיאוש מולה על כך שהיא לא מבינה כמה גאטס מקריב בעבורה, אני מרגיש שאני פשוט חייב לקבל את קאסקה הישנה בחזרה, ולו לזמן קצר.


סיכום

מה עבד:

  • המון תגליות חדשות ורגעים מספקים שהסדרה בנתה את עצמה לקראתם עוד משלבים מוקדמים שלה.
  • חברי הצוות החדשים של גאטס מקבלים כל אחד את מלוא תשומת הלב הראויה כדי שיוכלו להתפתח ולעבור מסע משמעותי.
  • קונפליקטים מורכבים ושונים מאלה שגאטס נאלץ להתמודד איתם עד היום.
  • הארק מכיל כמה מהקרבות האייקונים והטובים ביותר בסדרה.
  • סיום משוגע שיכול לעמוד בגאווה לצד רגעי הקליימקס של הארקים הקודמים.

מה פחות עבד:

  • המנגה מרגישה יותר קלילה ופחות אפלה וקודרת, מה שעשוי לאכזב ביחס לציפיות שבנתה.
  • הדמות של פאק נדחקת הצידה והוא מרגיש חסר משמעות לחלוטין.
  • מסע הכיבוש של גריפית' מרגיש קל מדי ולכן משעמם.
  • הארק יכל לעבוד טוב יותר לו היה קצר וממוקד יותר, ללא הקרבות הארוכים והמייגעים מול דמויות ושדים סתמיים.
grades4_8

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s