Berserk: Conviction Arc

נגמרו ההקדמות והחלקים המוכרים – עכשיו הגענו לעלילה האמיתית של "ברזרק". הארק השלישי המתפרס על צ'אפטרים 95 עד 176 מחזיר אותנו להווה וממשיך מאיפה שעצר ה "Black Swordsman Arc", עם אותו עולם אפל ומלא בשדים הרודפים את גאטס, כאשר הפעם אנו יודעים גם למה ולאן פניו מועדות. מכאן העלילה לוקחת אותנו אל עבר ההרפתקה הבאה של גאטס וחברו החדש, פאק (אליו מאוד התגעגעתי), כאשר הפעם הם פוגשים בנערה חטופה בשם ג'יל, אותה הם מצילים מחבורה של שודדים ומביאים חזרה אל הכפר בו היא מתגוררת. אותו הכפר, כך מסתבר, מותקף באופן קבוע על ידי נחיל של אלפים קטלניים. בתור אלף בעצמו, מזהה פאק מיד שמשהו בעניין הזה מסריח ושיצורים נחמדים וחמודים שכמותו לא אמורים לגרום לבלאגן שכזה. החשד מתברר כנכון כמובן, ואותם מזיקים קטנים מתגלים כילדים שנלקחו על ידי השדה התורנית, רוסינה (אותה אגב כבר ראינו ביער בארק הקודם), ונהפכו למפלצות דמויות חרקים. כעת הם מסתתרים ב"עמק המעורפל" הסמוך לכפר, לשם שם לעצמו גאטס מטרה להגיע.

כך מתחיל החלק של "Lost Children" (הילדים האבודים), החלק הראשון מתוך שלושה של הארק הזה. הוא בנוי בצורה דומה לפרקים עם הרוזן מסוף הארק הראשון: ישנו ביסוס של הקורבנות והסיפור שלהם, הצגה של משתמש הבהלית' החדש והסיבות שגרמו לו לוותר על אנושיותו ולבסוף מאבק עיקש עד טיפת הדם האחרונה של גאטס עם אותו איום. ההבדל הוא שהפעם יש יותר אקשן, יותר רגש והרבה יותר תוכן. יש אפילו יותר קומדיה, כי על אף שהמנגה רק הולכת למחוזות אפלים ומצמררים יותר ויותר ככל שהיא מתקדמת, פאק תמיד שם כדי לאזן ולדבר אל הקוראים בגובה העיניים – ובפרקים אלה הוא לגמרי מציל את המצב ונותן את ההופעה הטובה ביותר שלו עד היום. אה כן, וגם האומנות, שהשתפרה פלאים מאז הפרקים הראשונים, הופכת את כל המאבק הזה להרבה יותר מרשים וללא ספק רק משתבחת עם כל פרק שעובר (וברשותכם, זו הפעם האחרונה שאתייחס לכך, כי זה כבר נהיה מובן מאליו והתמונות מדברות בעד עצמן).

למרות שמדובר על אותו השטיק, מאוד אהבתי את החלק הזה של הארק. הוא מציג באופן פנומנלי את האכזריות וחוסר ההוגנות של העולם הזה, בעיקר כלפי הילדים הגדלים אליו. זה עולם המעוות גם את תפיסת עולמם, גורם להם לשקוע ביאוש ולחלום על חיים במציאות אחרת. גם גאטס, כפי שאנחנו יודעים, חווה זאת על בשרו ועבר ילדות לא פשוטה בעצמו, כך שמרתק לחשוב כיצד זה מרגיש מהכיוון שלו כאשר הוא חוזה בג'יל וברוסינה ונאלץ להשתמש בחרבו כדי לשסף ולמחוץ את מי שהיו עד לא מזמן ילדים קטנים ותמימים. אלא שגאטס כמו גאטס, מעדיף לשמור עצמו כמה שיותר מרוחק מהעניין, גם אם זה אומר לקחת על עצמו שוב את תפקיד הנבל.

עם כמה שזה טוב בפני עצמו, ובאמת שנהניתי מאוד מהפרקים הללו, חסרונם הגדול זה שהם הגיעו מיד אחרי הסיפור הארוך והשאפתני של ה "Golden Age Arc", והם לגמרי עומדים בצילו של אותו ארק בומבסטי. לא שזה כזה מפריע, הרי מורגש שמדובר בפרקי מעבר שתפקידם לפקס אותנו חזרה למציאות כפי שהיא היום, לסגור כמה קצוות ולתת לגאטס של ההווה להיחקק בזכרוננו רגע לפני שמתחילים עם הסיפור הגדול הבא. החשש שלי היה רק שנבלה יותר מדי זמן במרדפים חוזרים אחר שדים שכאלה ובאותה התבנית הקבועה, חשש שהתפוגג למרבה המזל בחלקים הבאים של הארק (אלה שמקבילים אגב לעונה הראשונה באדפטציה של 2016, שהתברר לי שהחליטה לדלג לגמרי על "Lost Children". כאילו שהיו חסרות סיבות לוותר על האנימה הזו).

החלק השני "Binding Chain" (שרשרת כובלת) הוא הקצר מהשלושה. גאטס שעוד פצוע מהקרב האחרון שלו, נתקל ב"אבירי שרשרת הברזל הקדושה", קבוצה המונהגת על ידי אישה בשם פארנסה (Farnese) ושעובדת בשילוחתם של ארגון דתי קיצוני בשם "Holy See". מסיבות לא ידועות, הם מחפשים אחר הסייף השחור ובמצבו הנוכחי אף מצליחים לקחת אותו בשבי. או לפחות כך הם חושבים, שהרי אין להם ממש מושג עם מי יש להם עסק ומה גאטס מביא איתו כאשר יורדת החשכה.

הרבה תוכן אין בחלק הזה, אבל הוא עדיין נהדר. הוא מביא לעולם של "ברזרק" דמויות חדשות ושאלות שכנראה ילוו אותה למשך שארית העלילה, וזה לחלוטין היה נדרש לאחר ש99% מהקאסט הקודם הלך פייפן באירועי ה"אקליפס". יש כאן גם אקשן טוב, גם מסתורין וגם כמה רגעים קומיים מהמוצלחים ביותר עד עכשיו (ושוב, רוב הקרדיט לפאק). גם שאר הזוועות והאירועים המטלטלים שהמנגה ידועה בהם מגיעים ברגעי השיא, ואם חשבתם שכבר ראיתם הכל עד עכשיו – מסתבר שגם בתחום הזה המנגה עדיין מסוגלת למצוא דרכים חדשות לזעזע את הקוראים, והיא ממש לא בוחל באמצעים בשביל לעשות זאת.

"Binding Chain" מניח את היסודות לנושאים העיקריים העומדים במרכזו של ה "Conviction Arc" – אמונה והדרך בה היא מעניקה לאנשים משמעות לחייהם ומשהו להישען עליו. אותה היאחזות בענף הזה שנקרא "אמונה" מיוצגת על ידי דמותה של פארנסה, שנאלצת לחזות כיצד אותו ענף הולך ונסדק כאשר יצורים על טבעיים שהתכחשה לקיומם משנים את המציאות כפי שהכירה אותה ומותירים אותה חסרת אונים בפניהם. את הצד השני של הקונפליקט מייצג גאטס, הוא לא מאמין בדבר מלבד חרבו ולא ייתן לאיש לקבוע את גורלו, גם לא לשדים העוצמתיים ביותר העומדים כאלים של העולם הזה.

הקונפליקט בין השניים שמתחיל כאן מגיעו לשיאו בחלק השלישי והארוך ביותר של הארק – "Birth Ceremony" (טקס לידה). גאטס מתוודע לכך שקאסקה נמצאת במוקד מסוכן של אותה חבורה דתית משוגעת, ושהיא אף בפוטנציאל להיות חלק מאירוע מסוכן הרבה יותר, וחוזר לא ביתו של הנפח הזקן, גודות, כדי לקבל פרטים, להצטייד מחדש ולצאת במהרה להצילה. כאן העניינים באמת מתחילים להסתבך והעלילה סופסוף שואפת לקחת את עצמה למחוזות רחוקים באמת, אמנם לא רחוק כמו "האקליפס", אבל ניכר שהיה ניסיון להגיע הכי קרוב שאפשר לכך בשלב זה של הסיפור.

זה נכון לא רק מבחינת התכנים המיניים ושפיכות הדמים, הפעם גאטס נאלץ להכריע בשאלה מהותית וחשובה באמת עבור המשך מסעו – האם בסולם הערכים שלו הוא מעמיד גבוה יותר את קאסקה ואת חייו הקודמים מהם ברח עד עכשיו, או שמא את הרצון לנקמה המוביל אותו בחייו החדשים. הארק הזה מהווה גם את ההזדמנות של גאטס להוכיח את עצמו בשנית, כאשר הוא עומד בפני סיטואציה דומה לזו שחווה לפני כשנתיים, ונשאלת השאלה האם הפעם הוא יוכל להציל את חיי היקרים לו.

קאסקה גם כן כאמור חוזרת לקחת חלק פעיל בסיפור, ואחרי המצב בו נותרה בפעם האחרונה שראינו אותה – היה מאוד מעניין לראות מה עוד יש לה להציע. גם היא וגם הספק תינוק ספק מה שזה לא יהיה שיצא ממנה בסוף הארק הקודם, תופסים חלק מרכזי בהשתלשלות האירועים הפסיכית שמתרחשת פה – ולא רק הם. דמויות וותיקות שהכרנו במהלך הארק הקודם חוזרות להופעות קטנות וגדולות (לפחות אלו מהן שנותרו בחיים), ודמויות חדשות מצטרפות גם הן. התוספת האהובה עליי לקאסט היא נער צעיר בשם איסידרו, שמתנהל בחייו כגנב על מנת להשיג אוכל ולשרוד (ועושה זאת בהצלחה רבה יש לומר), וכעת נחוש בדעתו לגרום לגאטס להיות חייב לו וללמד אותו כיצד להיות חזק כמותו (בהצלחה עם זה ילד).

גם איסידרו מועיל לחלקים הקומיים והקלילים יותר של "ברזרק", אבל הוא לא יושב ממש על אותה המשבצת של פאק, אלא משלים את הצוות בצורה אחרת – פחות תרגום של הרגש ויותר עזרה פיזית בחלקים של האקשן. אני מאוד אוהב גם את הרעיון שגאטס, שגזר על עצמו בדידות וריחוק חברתי, מאגד סביבו מבלי שהתכוון לכך חבורה נאמנה ומשונה שאני מקווה שתוציא אותו אט אט מהתחתית האפלה בה הוא נמצא.

העניין הוא שכל זה עדיין מרגיש כמו התחלה של תהליך עבור גאטס ולא שינוי דרמטי במצבו, לכן קשה לי להגיד שהארק הנוכחי הוא מאסטרפיס במעמד זהה לשל ה "Golden Age", הוא עדיין השיא של "ברזרק" עד היום. זה כמובן לא אומר שה "Conviction Arc" לא קרוב לכך, וספציפית פרקי הסיום שלו הם מהמשוגעים שידעה המנגה עד כה ומכילים כמה הפתעות שמערערות לחלוטין את הסטטוס קוו של הסדרה ופותחות מגוון אפשרויות מסקרנות לעתיד. אני לא יודע אם את השיא שלה תצליח "ברזרק" עוד לשחזר בשארית הסיפור (ואם לא, יהיה מאכזב לחשוב שזה עוד יכל לקרות לו הייתה מגיעה לסיומה), אבל הצורה בה הארק הזה הסתיים משאירה הרבה טעם לעוד ומעלה המון ציפיות לקראת זה שיבוא אחריו, "Falcon of the Millennium Empire Arc", שהוא הארק הארוך ביותר והאחרון שהסתיים ושאוכל לסקרו באופן מלא.


פינת הספוילרים

הרגע הראשון שתפס אותי באמת ב "Lost Children" היה כאשר ג'יל ופאק ראו את "משחקי המלחמה" של האלפים הקטנים. זה היה מזעזע איך שהם הרגו זה את זה מתוך משחק תמים לכאורה ואיך שרוסינה הצדיקה זאת כמשהו ש"מבוגרים עושים כל הזמן". זה הרי נכון במובן מסוים, וכך היא כנראה ראתה את זה בתור ילדה קטנה ומסכנה שלא מבינה מדוע העולם פועל בחוסר הגיון ומדוע הוריה מתעללים בה, לכן התגבשה לה אותה תפיסה ילדותית ומעוותת. בשלב זה גם ג'יל מתחילה להבין שחברתה הטובה לשעבר אבודה והפכה למשהו שכבר אינו אנושי בשום צורה.

גאטס כרגיל הוציא את עצמו הרע בסיפור הזה, כאשר תקף ללא רחמים את רוסינה ואת שאר הילדים ובכל האמצעים האפשריים. אני אוהב איך שעוד מהארק הראשון, כאשר גאטס פועל כך פרצופו מוסתר בצל ורק עינו האחת שנותרה זוהרת בחושך, כאילו היה שד בעצמו. לעומת זאת, כאשר הוא כנה עם רגשותיו, אנו רואים את פרצופו האנושי והאמיתי, וכך היה כאשר ניסה להפחיד את ג'יל ולגרום לה לעזוב אותו עד אשר נכנע לבכי שלה ונאלץ להגיד לה את האמת, אותה האמת שמפחידה גם אותו – שאין גן עדן שאפשר לברוח אליו והעולם כולו הוא שדה קרב אחד גדול. זה נותן סיום קצת יותר אופטימי לחלק הזה מאשר האחד שהיה בארק הראשון, כי הפעם ג'יל לא מאשימה את גאטס, אלא לומדת ממנו ומבינה שכמוהו עליה להילחם בשדה הקרב הפרטי שלה.

נחמד גם היה לראות שאחרי ההרפתקה הזו נראה שגאטס סופסוף מתחיל לקבל את פאק ושהם נעשו חברים, שהרי בשלב זה הריבים שלהם דיי מיצו את עצמם וזה מרגיש כמו עוד נקודת ציון בדרך של הסייף השחור לצאת מן הבדידות המעיקה. עוד לגבי פאק, היה מעניין לדעת שלא כל אחד יכול לראות אותו, וכך גם פארנסה לא מבחינה בו בכלל, זאת עד שלבים מאוחרים יותר של הארק, כאשר היא כבר לא יכולה להתכחש למציאות הפסיכית שעומדת נגד עיניה. גם בשלב זה היא עדיין מנסה להתפלל לאל שיציל אותה, והיה נהדר לראות את גאטס צועק עליה שלא לעשות זאת, כי כאשר ידיה עסוקות בתפילה הן לא יכולות לשמש אותה כדי לשרוד בשדה הקרב – גם פיזית וגם באופן סמלי כפי שהארק מנסה להביע.

פרנסה סיימה את הארק בהבנה שהאמונה היוותה עבורה סוג של הסחת דעת ודרך לברוח מהפחדים שלה, ושלא מסיבות שכאלה אנשים צריכים להחזיק באמונתם. לכן החליטה לבסוף שלא תעשה יותר את מה שאומרים לה בעיניים עצומות – היא רוצה למצוא את גאטס וזאת המטרה שתציב לעצמה מעתה והלאה. מניח שנראה ממנה עוד הרבה, ואני לחלוטין בעד, גם אם היא קצת קוקו וגורמת לי להרים גבה לפעמים.

עוד לגבי הדמויות החדשות – אהבתי כאמור את איסידרו ואת האופן בו הוא ממשיך לתרום למאבק גם מבלי להיות חזק מאוד בעצמו. אהבתי גם מאוד את הדמות של לוקה, נערת הליווי שהשגיחה על קאסקה ושימשה מנהיגה ודמות של אחות גדולה עבור חברותיה, ממנה אני מקווה שנראה ולו מעט בהמשך. אם יש דמות שפחות התחברתי אליה בארק הזה היא נינה, זו התנהגה בצורה דיי מטומטמת ופחדנית (אם כי קשה להאשים אותה) וסיבכה את כולם פעם אחר פעם. אני לא בדיוק יודע מה היה הטעם בלאפשר לה לשרוד את כל זה אם גם כך היא חולה, ולמרות שהיא כן התפתחה בתור דמות, אני לא יכול להגיד שזה עשה מספיק אימפקט על הארק הזה כדי להשאיר אותה שם עד הסוף ולתת לה כל כך הרבה זמן מסך לצערי.

דמות אחרונה שארצה לדבר עליה לפני שנגיע לסיום עצמו היא כמובן קאסקה. באופן משעשע, נראה שהסימון שלה כקורבן אדם יותר הועיל לה במשך הארק מאשר סיכן אותה. למעשה, בכל פעם שהייתה בסכנת חיים נראה היה כאילו השדים שהגיעו להרוג אותה עשו בדיוק את ההפך והרגו כל אחד אחר בסביבה חוץ ממנה. מעניין היה ההסבר לכך – אותו תינוק שיצא ממנה בסוף הארק הקודם וכעת מנסה להגן על אימו ולהבריח את השדים ממנה. הרבה אמנם לא יצא לנו להכיר את התינוק המקולל הזה עד שנשרף בלהבות, אך זה לא היה חלקו היחיד בסיפור.

מה שמביא אותנו לסיום – כאשר אותו תינוק גוסס נאכל על ידי היצור המפלצתי שחיי בתחתית המגדל והפך באמצעות כל קורבנות האדם שבסביבה ללא אחר מאשר גריפית'. זה מעלה כל כך הרבה שאלות: האם מדובר באותו הגריפית' שאנחנו מכירים? האם גריפית' עדיין קיים בתור פמטו או שמדובר בשתי ישויות נפרדות לחלוטין? האם יש לו את כל זכרונות העבר? האם הפיכת התינוק הזה למפלצת מלכתחילה הייתה חלק מהתוכנית שלו לשוב וללכת בין בני האדם? ומה בכוונתו לעשות כעת כשהוא שב לצורתו הקודמת? מה שבטוח, לראות את זוד בכבודו ובעצמו מגיע כדי לקבל את פניו בקידה ואז מתעופף איתו משם היה מראה מטורף לגמרי.

כמו כן, כעת, כשהמלך האנס כבר לא בסביבה (ואם כבר, דיי מאכזב שהמוות שלו הגיע בצורה שכזו ושלא סבל יותר, אבל לפחות דמותו של גריפית' רדפה אותו עד יומו האחרון), מסלולו של גריפית' לחזרה לחיקה של שארלוט הבודדה, וכך גם להגעה לכס המלכות, נראית דיי סלולה. אני מהמר שהוא לא יפספס את ההזדמנות לעשות זאת, אבל נחכה ונראה מה התוכנית.

היה גם מדהים לראות את החלטתו של גאטס ברגע הזה, כאשר קלט שגריפית' עומד ממולו ועצר עצמו מלשאות קדימה ולתקוף כי הבין שקאסקה עומדת מאחריו ושיש לו משימה חשובה יותר כעת – להגן עליה. לוקה אמרה לו שהכוח להציל מישהו והכוח להיות עם מישהו הם שונים וסמכה עליו שיוכל להיות שם בשביל קאסקה. כעת, כשהוא הוכיח שהוא אכן יכול להציל אותה, אני מקווה להספיק לראות לפחות רמז לכך שהוא יכול גם להיות שם בשבילה ולעזור לה לחזור למי שהייתה בעבר – כי באמת שכואב לראות אותה במצבה הנוכחי ושאני מתגעגע לתקופות יותר שמחות של הזוג הזה.

בינתיים לא נראה שהרצון לנקמה יעזוב את גאטס בעתיד הנראה לעין. בשיחתו האחרונה כנראה עם גודות, ניסה לשכנע אותו הנפח הזקן שזו לא התשובה ושבניגוד לריקרט הוא מחפש תירוץ לברוח מהעצב של חייו הנוכחיים ולא להשלים עם אובדן חבריו ולהתקדם הלאה בחייו. גאטס אמנם הבין שלא הייתה לו הזכות לכעוס על ריקרט, שכן אותה בריחה גרמה לכך שלא היה לצד קאסקה בעצמו ברגע הקריטי בו נעלמה, אך בו בזמן המשיך לשכנע את עצמו שלולא יגשים את נקמתו לעולם לא יהיה חופשי באמת. אותה נקמה גם גיבשה סוג של צורה מוחשית בדמות כלב שחור שאני תוהה אם ישחק איזשהו תפקיד בהמשך. נחכה ונראה.

מה שבטוח, אם נחזור מכאן לאותה התבנית של רדיפה אחר השדים ה"פשוטים" יותר כמו בחלק הראשון של הארק זה יהיה מעט מאכזב, בוודאי אחרי כל הבלאגן שהתרחש כאן. לכן אני כן מצפה שגאטס ימצא דרך להגיע לחברי "יד האל" עצמם, או לכל הפחות יאלץ להתמודד מול זוד בקרב חוזר במוקדם או במאוחר (רצוי מוקדם). ועוד נקודה קטנה למחשבה – פאק אמר שאביר הגולגולת נותן לו הרגשה דומה לזאת של אלפים, אז אולי את החיפוש אחר השגת כוח חדש שיאפשר לו להתמודד עם האיומים לעיל יוכל למצוא גאטס במושבה של אלפים שכאלה, הפעם בתקווה שיהיו אמיתיים ולא חרקים בתחפושת.


סיכום

מה עבד:

  • עושה עבודה טובה בלבסס את דמותו של גאטס כפי שהיא בהווה ולהדגיש את ההבדל ביכולותיו ובאישיותו מבעבר.
  • המנגה ממשיכה להעמיד על הפרק קונפליקטים מורכבים לצד סיפור סוחף שלא נח לרגע.
  • הארק האפל ביותר עד עכשיו, שעדיין מצליח לאזן את עצמו עם רגעים קומיים ודמויות חדשות שמשרות אווירה של אופטימיות.
  • אומנות משגעת שרק הולכת ומשתבחת, ושמשקפת באופן נפלא את מצבו הנוכחי והאפל של העולם של "ברזרק".
  • סוף מפתיע במיוחד שיוצר בהצלחה הייפ לגבי ההמשך.

מה פחות עבד:

  • סיפור פחות רגשי ומסועף מזה של ה "Golden Age", שלא הולך רחוק ולא מרגיש משמעותי באותה המידה.
  • החלק של "Lost Children" מעט חוזר על תבנית מהארק הראשון ולוקח לסיפור זמן להתניע למחוזות יותר שאפתניים.
  • אני לעולם לא אסתכל יותר על סוסים אותו הדבר.
grades4_9

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s