SSSS.Dynazenon

Instance Domination!


אחרי שהסיפור של SSSS.Gridman מ 2018 נסגר בצורה כל כך יפה, לא ציפיתי לקבל סדרת המשך, אך 3 שנים קדימה והנה אני שוב סוקר את סדרת ה"טוקוסאטסו" החדשה של סטודיו Trigger. נכון, זה לא בדיוק המשך ישיר, אלא יותר ספינאוף שמתרחש באותו היקום, אבל זה מספיק קרוב כדי שאשב לצפות בהתרגשות.

הפעם האנימה מכניסה אותנו לנעליו של תלמיד תיכון בשום אסאנאקה יומוגי, אשר בדרכו הביתה מבית הספר נתקל בבחור הומלס משונה וצעקני בעל שיער ורוד שנראה כאילו הוא לא ישן איזה שבועיים וגם מדבר כאחד כזה. הנער המשונה מציג עצמו בשם גאומה ומצהיר שהוא "משתמש קאיג'ו". על אף שניתן להתבלבל במקרה שלו, אין הכוונה לסוג של סם, אלא למפלצות הענקיות דוגמת גודזילה שנוהגות לזרוע הרס בסרטים יפניים. בתחילה לא ברור על מה גאומה מדבר, וגם יומוגי ממהר להוריד ממנו את הטיפוס המפוקפק שהחליט להידבק אליו. כל זה משתנה כמובן, כאשר קאיג'ו אמיתית תוקפת את העיר, אז מגיע גאומה להציל את המצב בעזרת רובוט ענקי – "דאינאזנון". הקאץ': הרובוט מורכב מארבעה רובוטים קטנים יותר, וכדי להפעיל אותו יש צורך בארבעה מפעילים שונים. כך מגיעים יומוגי, יחד עם עוד שני חבר'ה ששהו בדיוק באזור, להיות החבורה הנבחרת להציל את האנושות.

הסדרה ממשיכה לעקוב אחר הקונספט המוכר של "המפלצת השבועית" בדיוק כמו קודמתה, כאשר בכל פרק מגיעה קאיג'ו חדשה שעל החבורה שלנו מוטלת המשימה להביס. זה אולי מספיק קרוב ל"גרידמן" מבחינה רעיונית כדי שארגיש בבית, אבל בו זמנית גם מספיק רחוק כדי לעורר דאגה. הדמויות שהכרנו בעבר כבר אינן בסביבה – לא יוטה, לא אקאנה וגם לא הדמות החשובה מכל, היריכיים של ריקה גרידמן. לכן, המשימה המוטלת על SSSS.Dynazenon להוכיח את עצמה היא לא פשוטה. למרבה המזל, דווקא קאסט הדמויות הוא החוזקה הגדולה שלה.

יומוגי הוא גיבור דיי טיפוסי שהרבה פעמים לא מבין מה נפל עליו, אבל אחד שעושה את העבודה בלי יותר מדי דרמות והתבכיינות שלא נחוצים בסדרה קצבית שכזאת. הוא מאוד מזכיר את יוטה מבחינת אופי וסגנון ומגיב בצורה שהיו מצפים ממנו להתרחשויות ולשאר הדמויות סביבו. גאומה הוא כבר דמות אקצנטרית ומוחצנת הרבה יותר, והוא הרוח החיה שנותנת לסדרה את ההומור הנהדר שלה ומכניסה את הרעש הדרוש לסצנות האקשן. אל השניים מצטרפת מינאמי יומה, תלמידה בכיתתו של יומוגי אשר מחפשת את הנסיבות שהובילו למות אחותה הגדולה, ולגמרי במקרה נקלעה לסיטואציה המשונה. יומה לוקחת את התפקיד של ריקה בתור דמות הפוסטר הנשית, אבל הפעם גם ככזאת שמרוויחה את מקומה ולוקחת חלק פעיל בלחימה (אם כי אני עדיין מעדיף את ריקה בשל האופי הקליל והקומי שהביאה. ולא משום סיבה אחרת, נשבע). המרכיב האחרון ברביעייה הסודית הוא בחור בשם יאמאנאקה קויומי, היקיקומורי שלא מרבה לצאת ממיטתו ומבלה את רוב זמנו בחברתה של צ'יסה, ילדה צעירה שהחליטה לעזוב את ספסל הלימודים ולהתנחל בביתו של הסנפאי אותו היא מעריצה וכמוהו רוצה להתנתק מן העולם.

כל אחת מן הדמויות מביאה סגנון אחר אל השולחן, ובניגוד לקאסט של "גרידמן" גם סיפור חיים מעניין. כל אחד מהם היה תקוע בנקודה מסויימת בחייו בשל משבר כזה או אחר, ודרך הלחימה בקאיג'ו שנכפתה עליהם ואילצה אותם להתמודד עם העולם, לתקשר עם הסביבה ולייצר שיתופי פעולה עם זרים – הם מצליחים להתבגר כאנשים ולעבור תהליכים נחוצים. יש עוד נקודות חוזק לסדרה, כמו האקשן הכיפי (שאולי עדיין רובו ב CGI, אבל באמת שזה לא הפריע לי), הפתיח הממכר (שוב מבית היוצר של מאסאיושי אוישי) שיוצר הייפ בכל פעם שהוא מושמע בעיצומו של הקרב, וכמובן העיצובים המשגעים של סטודיו Trigger שתמיד מצליחים לספק את הסחורה (אם כי הפעם קצת הגזימו בפלטת הצבעים הבוהקת לטעמי – בעיקר כשזה מגיע לקאיג'ו), אבל מבחינתי כתיבת הדמויות זוהי הנקודה החזקה ביותר של הסדרה והיחידה בה היא באמת עולה מדרגה ביחס לקודמתה.

מכל בחינה אחרת לצערי, מצאתי את "דאינאזנון" מעט מאכזבת. את האנטגוניסטית המושלמת של הסדרה הקודמת החליפו הפעם רביעיה של נבלים משתמשי קאיג'ו שהם לא פחות צבעוניים ומוקצנים מהגיבורים שנלחמים מולם, אבל מרגיש שמעבר להיותם "קולים" אין להם הרבה להציע. כבר בהתחלה נרמז שיש להם היסטוריה מסוימת עם גאומה, אבל לצערי אף פעם לא באמת נכנסים לסיפור הזה בהרחבה. נרמז גם כל הזמן שהם עושים את מה שעושים מסיבותם שלהם, שהם חושבים שזה צודק ונכון, אבל גם אחרי שסיימתי את הסדרה לא הצלחתי להבין את התירוץ לשליחת קאיג'ו שישמידו את האנושות ויזרעו הרס וחורבן – ובוודאי שלא הבנתי למה אף אחד לא טורח לשאול אותם על זה ולדרוש תשובות לעניין. לכן הם מרגישים קצת כמו צוות רוקט, שתפקידם הוא רק להגיע בכל פעם עם הקאיג'ו התורן ולהפסיד. לטובתם כן אגיד שחלקם מפתחים סוג של מערכת יחסים מעניינת עם הגיבורים, או לפחות התחלה של כזאת, אבל זה מעט מדי כדי שאחשיב את זה למשהו יותר רציני מהפאנסרביס שנראה שלשמו הם כאן.

אותה היסטוריה שיש לנבלים שלנו עם גאומה היא לא הדבר היחיד שמרגיש שלא הורחב עליו מספיק. כמו "גרידמן", גם "דאינאזנון" מלאה במסתורין המתבטא בחלקים המוסתרים מאיתנו מסיפורם האישי של הדמויות, אלא שלא הכל מקבל מענה הולם. זה לא שדברים נשארים פתוחים מדי בסוף, אבל הם הרבה פעמים מרגישים חסרי השפעה על התוצאה הסופית או שלא מצדיקים את ההמתנה ואת האופן בו פועלות הדמויות בהווה. יומה למשל מוצגת בהתחלה בתור מפרת הבטחות סדרתית, אשר מבריזה ליומוגי מהפגישה הספונטית שקבעה איתו בפרק הראשון ובשל כך מסתבכת מראש בכל הסיטואציה המופרכת עם הקאיג'ו והרובוטים. בפועל, אפשר אולי להתפלסף על מדוע הסיפור עם אחותה גרר אותה לפתח התנהגות כזאת כסוג של מנגנון הגנתי מפני זרים, אבל קשר ישיר לעניין לא באמת קיים.

באופן דומה, אנו מקבלים עוד ועוד מידע על עברו של קויומי, מבלי באמת לקבל את נקודת הקישור שמסבירה ש"זה למה הוא הפך להיקיקומורי שהוא היום" ושלא נדבר בכלל על צ'יסה או על יומוגי שבסיפורם בקושי נוגעים אם בכלל. לקראת האמצע כבר התחלתי לפתח תאוריות על כיצד הסיפורים קשורים זה בזה, על כך שאולי אחותה של יומה היא ה"נסיכה" שגאומה מחפש, שהיא קשורה איכשהו להשתוללות הקאיג'ו בעולם ותאוריות המסבירות את הקשר לעולם של "גרידמן" – אבל או שהתבדיתי וקיבלתי תשובה שגרמו לי להגיד "אז מה? זה הכל?" או שלא קיבלתי תשובות כלל.

זה גם לא שהסיום עצמו מאכזב. למעשה, שלושת הפרקים האחרונים הם כנראה האהובים עליי ביותר. היו לא מעט פרקים בסדרה שהרגישו לי קצת יותר מדי משמימים וילדותיים, ולעומתם השלושה האחרונים הם מרגשים, מכילים את הקרבות הטובים ביותר, משרים אווירה אפלה יותר וללא ספק הם המביאים את הסדרה לשיא בכל אספקט טכני שהוא. זה פשוט שהרף שהציבה "גרידמן", שאני חושב שהייתה מהסדרות הטובות ביותר של 2018, היה גבוה בהרבה מבחינה סיפורית. עדיין ניתן להנות מ"דאינאזנון" כסדרת טוקוסאטסו טיפוסית עם אנימציה "טריגרית" וקריצות כאלו ואחרות לקודמתה (ואולי ראוי היה לציין עוד קודם, אבל מאוד כדאי לעבור ב"גרידמן" קודם לכן). אני בטוח שיש לא מעט שיהנו ממנה ככזאת, ומניח שצעצועים של רובוטי ה"דאינאזנון" שמשתלבים ומשתנים לדינוזאורים עם גלגלים וטילים ושאר הצורות המשונות (יש מצב שקצת הגזימו עם זה הפעם) עוד ימכרו בכמות מכובדת. אני אמנם פחות הקהל לזה, אבל בהחלט נהניתי ממנה ומבין את האפיל, וכמו שכבר כתבתי על "גרידמן" – יש בזה סוג של נוסטלגיה עבורי, ואם גם אתם בקטע תמצאו כאן כנראה את מבוקשכם.

עבור משהו שהוא קצת מעבר, גם מבחינת יצירתיות ובעיקר מבחינת העומק והמורכבות של הסיפור – כנראה שזה לא המקום. כך או כך, מדובר בתוספת נחמדה למה שהופך עכשיו באופן רשמי ליקום שלם של סדרות "SSSS", ואני אקבל בברכה כל טייק נוסף שינסה לקחת את הקונספט של הלחימה בקאיג'ו לכיוונים חדשים ומרעננים. עם קצת ניסוי ותהייה נוספים, אפשר לעלות פה על נוסחה מנצחת ולייצר אחלה של פרנצ'ייז.


סיכום

מה עבד:

  • קאסט דמויות מוצלח מאוד, אשר לכל אחת מהם סיפור אישי ותהליך אותו היא עוברת בזכות הלחימה בקאיג'ו.
  • עיצובים מוחצנים ויצירתיים כמו שרק טריגר יודעים לעשות.
  • הסדרה מלאת הומור ואינטרקציות משעשעות.
  • אקשן קצבי וכיפי שמספק את זריקת ההייפ הנדרשת ומנגן בהצלחה רבה על מאפייני הז'אנר.
  • פרקי סיום מוצלחים שמביאים את הסדרה לשיא וסוגרים אותה יפה.

מה פחות עבד:

  • עלילה רדודה ומשמימה ביחס לסדרה הקודמת.
  • קאסט נבלים שלא מממש את הפוטנציאל שלו.
  • מרגישה לעיתים ילדותית יתר על המידה.
  • הרבה מן השאלות המרכיבות את המסתורין של הסיפור לא מקבלות מענה או שמקבלות מענה לא מספק.
grades4_7

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s