Rebuild of Evangelion

"Sayonara, subete no Evangelion."


את פסקאות הפתיחה על כמה שחיכיתי לסרט האחרון של "אוונגליון" שיחתום את הסיפור סופית, כבר כתבתי בסקירה שלי על הסדרה Neon Genesis Evangelion, כך שאין טעם שאחזור על הדברים. השבוע המשכתי באותה צפייה חוזרת שדיברתי עליה קודם לכן, כאשר הפעם צפיתי בסרטי ה Rebuild שוב מההתחלה, בסופם גם בסרט הרביעי ששוחרר סופסוף לרשת. כעת, כשגם קו העלילה הזה הגיע לסיומו, הגיע הזמן לתת את הדעת על הסרטים הללו שמלווים את קהילת המעריצים עוד מ 2007.

למי שאינו מכיר, סרטי ה Rebuild של "אוונגליון" הם ארבעה סרטים המספרים מחדש את סיפורה של הסדרה, בערך. לא מדובר ברימייק אחד לאחד, אלא בקו עלילה אלטרנטיבי, כזה היוצא מתוך אותה נקודת מוצא (שינג'י פוגש את אביו ב NERV ומתבקש להפעיל את אווה 01) ולאחר מכן פונה למחוזות אחרים לחלוטין (מעריצי Fate יריגשו בבית). אם טרם ראיתם את הסדרה הישנה משנות ה 90 ואתם שואלים את עצמם אם אפשר לקפוץ פנימה ישר לגרסה החדשה – התשובה היא, גם כן, "בערך". אפשר, כי הסיפור כן מתחיל מההתחלה ולא לגמרי דורש ידע קודם, אבל ממש לא מומלץ. אם יש משהו ש"אוונגליון" ידועה בו זה שהיא מבלבלת, וסרטי הקולנוע ה(כבר לא ממש)חדשים משקיעים אפילו פחות זמן בלהסביר את מה שמתרחש וכן מדלגים על חלקים גדולים מהסיפור המקורי, חלקים שבהחלט רצוי להכיר. אז כן, בהנחה שלא צפיתם בסדרת הטלוויזיה (ובסרט End of Evangelion שמסיים אותה), זה הזמן לעשות אחורה פנה ולהשלים את החסר, כי לא אמנע מספוילרים אליהם.

יש לא מעט גורמים שהביאו לתחייתה מחדש של "אוונגליון" על המסך הגדול, חלקם ידועים וחלקם ישארו לנצח בגדר קונספציות של מעריצים, אבל המטרה שהציב הבמאי הידאקי אננו לפרויקט היא ברורה – לתת לפרנצ'ייז לזרוח באמת הפעם, מבלי מגבלות טכניות או לוחות זמנים שלא יאפשרו לו להגשים את חזונו. לשם כך הועבר המותג מבעלותם של סטודיו Gainax לסטודיו החדש שהקים אננו, סטודיו Khara, בעזרתו התכוון לייצר את גרסת ה"אוונגליון" האולטימטיבית שתמיד רצה.

אל הסיפור עצמו עוד נגיע, אבל מבחן התוצאה, לפחות מהבחינה הטכנית, לא מאכזב כלל וכלל. "אוונגליון" החדשה נראית מודרנית ויפה הרבה יותר מקודמתה והשימוש בטכנולוגיות חדשות הוא ניכר, בין אם זה ברזולוציה הגבוהה ובצבעים המרהיבים ובין אם באפקטים הדיגיטליים. יש גם שימוש נרחב ב CGI, מה שעלול לאכזב את מעריצי הסדרה הוותיקה שאוהבים, ובצדק, את הציורים הדו ממדדיים המפורטים ואת הטקסטורות והצבעים העדינים יותר המאפיינים את עבודת היד. עם זאת, ועם כמה שה CGI בולט כאן – לרוב זה באמת לטובה. הדמויות עצמן עדיין מצוירות בדו מימד, כך שהאלמנטים התלת ממדיים הם בעיקר ברקע ומופנים להיכן שבאמת יש צורך בהם – ואם אתם חושבים שאין, אז טעות בידיכם.

הבניינים, כלי הנשק וכל חלק מכאני במפקדת "NERV" ובעיר "טוקיו-3" מונפש בצורה הזאת וזה גורם להכל להיות הרבה יותר דינאמי. להזכירכם, מדובר בעיר מתקדמת שמתקפלת פנימה והחוצה מתוך האדמה ושולפת עזרים לרובוטים שלה תוך כדי הקרב, כך שהאנימציה החדשה הזאת הולמת אותה הרבה יותר ומאפשרת להרבה יותר חלקים שלה לזוז בכל רגע ורגע. ובאשר לרובוטי ה"אווה" עצמם – גם הם מונפשים כך בחלק מהזמן (ובעיקר בסרטים המאוחרים יותר), מה שאני מודה שאני פחות אוהב, אבל גם במקרה הזה נעשה ניצול מיטבי של האנימציה הממוחשבת כדי לייצר דינאמיות דומה לסצנות האקשן וגם לאפשר משחקי מצלמה יפהפיים שקשה ואף בלתי אפשרי היה להשיג בדרך אחרת.


1.0: You Are (Not) Alone

כל הליטוש הויזואלי הזה הופך את הסרט הראשון, You Are (Not) Alone, לגרסה משויפת ומרשימה יותר של ששת הפרקים הראשונים בסדרה. מדובר בסרט שעוקב במהודק אחרי אותו תסריט ישן, עד לרמה שאפילו לא נעשתה פה מודרניזציה כלשהי לעולם ומדובר באותה 2015 שאננו דמיין אי שם בשנות ה 90, כולל תאי טלפון ברחוב ומכשיר הווקמן האייקוני של שינג'י. חלק גדול מהפריימים הם אף ציור מחדש של אלה המוכרים מסדרת האנימה ואפילו פס הקול הישן והטוב זכה פה לחידוש וניתן להתרשם מאותן מנגינות נוסטלגיות בגרסתם המודרנית יותר לצד כמה מנגינות חדשות.

כן ישנם מספר שינויים קלים בסיפור, כמו למשל שמיסאטו והצוות של NERV מודעים להחזקתה של לילית' בטרמינל דוגמה. רוב רובם של השינויים הם יותר מוכוונים סצנות, והם נועדו להפוך הכל לדרמטי, מרגש ויפה יותר, למקד את העניין בתמה ובדמויות המלווים את הארק הנוכחי, ובעיקר לקראת סוף הסרט, לגרום לקרב האחרון להרגיש כמו קליימקס אמיתי ולא כמו סתם עוד התמודדות מול מלאך. לא הייתי אומר שמדובר בתחליף לאותם פרקים שהסרט מכסה, כי הוא כן מחסיר מספר רגעים (בעיקר אלו מחיי בית הספר של שינג'י) והסברים שרלוונטים לסדרה עצמה, אבל הוא משאיר את כל מה שצריך כדי להמשיך לעלילת הסרטים הבאים ומכין אליהם את הקרקע כמו שמצופה ממנו. מאותה סיבה, גם אם אתם זוכרים בעל פה את סדרת הטלוויזיה, לא הייתי ממליץ לדלג עליו (מה שבכל מקרה אין סיבה לעשות. זה סרט מצוין).


2.0: You Can (Not) Advance

איפה שהשינויים הגדולים מתחילים באמת זה בסרט השני, זה כבר דוחס בתוכו את פרקים 8 עד 17 (כי פרק 7 לא באמת מעניין והקהל רוצה לראות כבר את אסוקה), ואם זה נשמע כמו רעיון רע לדחוס כמות כזו של תוכן לסרט אחד – אל דאגה, זאת לא כוונת המשורר. You Can (Not) Advance רק משתמש בתסריט של פרקים אלה כבסיס, כאשר הוא לוקח את נקודות המפתח של הסיפור כשלד העלילתי שלו ואת החלל שבין נקודה לנקודה הוא ממלא בדרכו שלו, שנפרדת לחלוטין מסדרת האנימה. זה כן אומר שחלק מהתוכן המקורי חסר כאן, בין היתר חלקים שמאוד אהבתי שנוגעים לדמויות של מיסאטו ואסוקה, אבל התוספות החדשות לא מאכזבות ואת חלק מהשינויים מאוד אהבתי. בין היתר הסרט מתחיל גם מגמה של פתיחת "אוונגליון" לעולם הרחב, כך שאנחנו זוכים לקבל הצצה גם למה שקורה מחוץ לגבולותיה של טוקיו-3, מגמה שהולכת וצוברת תאוצה בסרטים הבאים.

בנוסף, הסרט השני מכניס לעלילה גם את הדמות החדשה והמזוהה ביותר עם סרטי ה Rebuild, שמה מארי, והיא מצטרפת לקבוצת מפעילי האווה שלנו. החלק החיובי בעניין: מארי היא באדאסית, מגניבה בטירוף, מספקת לא מעט פאנסרביס וגם לא מעט הומור. אה כן, והיא מדובבת על ידי מאיה סאקאמוטו הנפלאה, שזה בכלל בונוס. החלק הפחות חיובי הוא שמהרגע בו היא מפציעה למסך לראשונה ועד סוף הסרט האחרון, לא יכולתי להביא את עצמי באמת לאהוב אותה, על אף שמאוד רציתי. לא שאני שונא אותה חלילה, אבל מלבד היותה התוספת הקולית החדשה לא הרגשתי שהיא באמת מביאה שום דבר משמעותי לשולחן. יש רמזים לגבי הרקע שלה, בעיקר בסרט האחרון, אבל שום דבר שבאמת משפיע על העלילה. היא לא מצולקת נפשית כמו היתר, לא מתפתחת כדמות ופשוט לא מעניינת במיוחד.

דמות שאני כן מרגיש שנעשה לה חסד בסדרת הסרטים הזו היא ריי. אותה אהבתי גם בסדרה במידה מסוימת, היא כנראה בין הדמויות מהטייפ השקט והרובוטי היחידות הטובות שנתקלתי בהן, אבל תמיד הרגשתי שחסר בה משהו שיש בדמויות כמו מיסאטו ואסוקה, שקשה להתחבר למוטיבציה שלה לפעול ושהיא גם לא באמת עושה מספיק. הסרט הראשון נותן קצת יותר דגש על היחסים בין שינג'י וריי על בסיס מה שסופר כבר בחלקים החופפים בסדרה, ואילו בסרט השני היא פורחת והופכת לדמות הרבה יותר סימפטית ומעניינת לטעמי – וזהו רק ההתחלה לקו העלילה שלה שעבר את העיבוי המשמעותי מכולם (אוי כמה שהיא נפלאה בסרט הרביעי). אם יש מישהו שהרוויח מסדרת הסרטים החדשה – אלה ללא ספק מעריצי ריי.

אם הסרט הראשון, כשמו, היה כזה בו הגיבורים הרגישו לבד בעולם וגילו שהם לא, הסרט השני, גם כן כהצדקה לשמו, זה בו הם מתחילים להתקדם הן כבני אדם והן מבחינת היחסים ביניהם. כך מתחיל להתבסס סוג של משולש אהבה בין שינג'י לבין ריי ואסוקה, כזה שתמיד נרמז גם בסדרה הישנה אך קיבל פחות ביטוי שם. עוד שם הסרט על השולחן בצורה הרבה יותר דומיננטית את מערכת היחסים הבעייתית בין שינג'י ואביו, איתה הוא פותח ואותה הוא מסמן כמשהו שלשם שינוי יש לו תקווה להגיע לפתרון בעתיד. אותי זה שימח, כי אחד הדברים שהכי הפריעו לי באופן בו נסגרה הסדרה הישנה (וגם EOE) זה שמעולם לא קיבלנו איזשהו קלוז'ר אמיתי לשניים האלה.


3.0: You Can (Not) Redo

הסוף של אותו סרט שני הוא זה שמשנה מהותית את עלילת סרטי ה Rebuild והוא מציג מאורע דרמטי ומקורי לחלוטין שאחריו אין דרך חזרה. הסרט השלישי, You Can (Not) Redo, ממשיך מאותו מאורע, כאשר הפעם אין לו אפילו פסיק של שלד עלילתי להישען עליו. העולם שמוצג לנו בסרט השלישי זורק מהחלון את כל מה שידענו על "אוונגליון" ומביא את הסיפור למחוזות אפלים ומבלבלים כמו שטרם הכרנו. הצבעים הכחולים והאפורים ששלטו בפלטת הצבעים של הפרנצ'ייז עד אותה נקודה מתחלפים בשחורים ואדומים והכל הופך לקודר הרבה יותר. אולי זה מהסיבה הזאת שהסרט התקבל על ידי הקהל פחות טוב מקודמיו, שכן הפעם מרגיש שוויתרו על יותר מדי מהפרקים האחרונים והאפיים של הסדרה לטובת תוצר שלא ברור היה בזמנו אם הוא שווה את ההקרבה הזאת.

מבלי להיכנס לספוילרים (להם יש פינה יעודית בהמשך) – מדובר בסרט שהוא כאמור מבלבל, אבל לא רק עבור הצופים, אלא גם עבור שינג'י עצמו. זה לא רק סרט שמשנה את "אוונגליון", הוא גם אחד שמדבר על שינויים, על היכולת של שינג'י לקבל אותם וכמה שהרעיון מפחיד אותנו כבני אדם. זה סרט שבו חברים הופכים לאויבים וקשה לדעת על מי אפשר לסמוך ועל מי לא. דמותו של קווארו מסדרת הטלוויזיה חוזרת לשחק תפקיד משמעותי בכל הבלאגן הזה, וכמו תמיד קשה לדעת כמה הוא מנסה לתמרן את שינג'י וכמה הוא באמת עומד לצידו. זה עדיין לא מה שחשבתי עליו כשייחלתי בסקירה הקודמת לניצול טוב יותר של הדמות, אבל אני כן מעדיף את מה שעשו איתו כאן על פני האיטרציה הקודמת

על אף כמה שזה מבלבל, כן נהניתי מהסרט הזה. אני לא יכול להגיד שהוא טוב כמו השניים הקודמים, בעיקר כי הוא הרגיש כמו הקדמה למשהו גדול יותר ולא כארק שלם בפני עצמו, שאין בזה שום דבר רע כי אכן מדובר בחלק מתוך משהו גדול יותר, אבל הוא ללא ספק היה מרתק ואני מבין את הניסיון להשאיר אותנו באותה רמת הבנה של שינג'י בסיטואציה הזאת. אם יש משהו שקצת חרה לי בו, וגם בסרט שהגיע אחריו, זה שחוקי העולם של "אוונגליון" כה נשברו שכבר קשה היה לדעת למה לצפות מכאן והלאה. רובוטי האווה הבודדים שהכרנו הם כבר לא המכונות היחידות שמאכלסות את העולם הזה, וגם לגבם וגם לגבי אחרים קשה לדעת כבר איפה עובר גבול היכולות המגוחכות שלהם. אם פעם העובדה שאווה 01 נכנסה למוד "ברזרק" היה משהו מיוחד, היום זה נראה רגיל לגמרי לעומת מה שמתחולל פה. זה הופך כל סצנת אקשן, מרשימה ומלאת פיצוצים ככל שתהיה, לאחת שמרגישה דיי סתמית במהותה. תוסיפו לזה כל מיני שטויות חדשות לגבי אדם, לילית' והחניתות שלהם – ולגמרי איבדתם אותי.

הסרט הזה נגמר בצורה מדכאת ובאיזשהו מקום ניתן להניח שהוא נועד להתקבל ככזה על ידי הצופים. ישנן תאוריות מעריצים המדברות על כך שהמספור של סרטי ה Rebuild הוא לא מקרי, וש 1.0, 2.0 ו 3.0 (לתוהים, 1.11, 2.22 ו 3.33 אלה המספורים של גרסאות הבלוריי המשופצות במעט), מספרים עשרוניים המאפיינים בדרך כלל גרסאות שונות ולא סרטי המשך, נועד בדיוק כדי להדגיש שהסרט הראשון הוא "הגרסה הראשונה" של אווה כפי שאנחנו מכירים אותה בעוד הבאים נועדו להציג גרסאות שונות של הסיפור המשנות אותו בכוונה בצורה מהותית. אם כך, הגרסה השלישית רחוקה עוד יותר מהראשונה מאשר הייתה הגרסה השניה, והיא נועדה לגרום לנו לרצות להחזיר דברים לכפי שהיו לפני שהחלה כל הסטייה הזאת מהמסלול, בדיוק כפי ששינג'י רוצה וכפי שהסרט טוען שבלתי אפשרי לעשות.


3.0+1.0: Thrice Upon a Time

על הסרט הרביעי, אם כך, מוטלת המשימה הבלתי אפשרית להשיב את הסדר על קנו ולסגור את הסיפור אחת ולתמיד דרך העולם החדש שנוצר (ומכאן אולי השם 3.0+1.0 ולא פשוט 4.0), לא במגבלות שהיו לסדרה המקורית, אלא כפי שהידאקי אננו באמת רוצה לסגור אותו. השאלה היא רק "איך?", כי עם כל הדיבורים על חזונו של היוצר הדגול, נראה שאף אחד לא באמת יכל לחזות זאת, אולי אפילו אננו עצמו, שבמהלך הדרך שקע בדיכאון נוסף ועבר לעבוד על פרויקטים אחרים. הוא אף שינה חלקים מהתסריט ממש עד הרגעים האחרונים, כך ש 8 שנים היינו צריכים לחכות מרגע יציאת הסרט השלישי לבלוריי ועד ליום הזה בו אנחנו יכולים לצפות בסרט ההמשך בעצמנו. כנראה שגם עכשיו, אחרי שהתוצאה כבר לפנינו, ימשיכו אנשים לנסות ולפענח את אותו חזון ולשקוד על השאלה האם זהו הסוף הרצוי ביותר ל"אוונגליון".

בין היתר עולה גם השאלה למה הכוונה בהמשך הכותרת, אולי לשלוש הגרסאות השונות של "אוונגליון", אולי לשלושת הפעמים בהם ניסו לסיים את הסיפור (פרקים 25+26 של הסדרה, End of Evangelion והסרט הנוכחי), אולי סיבות שקשורות יותר לספוילרים ואולי כי פשוט זה סרט שסוגר את שלושת קודמיו. אני, בכל אופן, מרוצה מהתוצאה הסופית. פחדתי שהזמן יגרום לאננו לייצר סרט שירגיש מנותק לחלוטין מהתמה והרעיונות של שלושת הקודמים, אבל הופתעתי לטובה מכמה שהוא הזכיר והתייחס אף לרגעים ולאספקטים הקטנים ביותר שלהם. בתור אחד שסיים את הצפיה החוזרת שלו באותו היום בו צפה בסרט הרביעי, זה בכלל לא מרגיש כאילו עברו 8 שנים בינו ובין השלישי, אלא כאילו מדובר ממש בהמשך ישיר שיצא ביום שאחרי.

הסרט ממשיך את מגמת הרחבת הגבולות של העולם של "אוונגליון" לערים ומדינות נוספות, מפרט על התוכניות והיעדים עליהם רמזו NERV וארגונים נוספים בסרטים הקודמים, מספק לא מעט תשובות (קשה להגיד שאת כל התשובות, אבל לזה אתם כבר אמורים להיות רגילים בשלב זה) וממשיך לפתח את המשברים בהם נמצאים הדמויות, בראשם שינג'י. אם יש משהו שבו כן ניכר הזמן שחלף מאז הסרט הקודם זה באספקט הויזואלי. עם כמה שהסרטים הקודמים נראו טוב, הסרט הרביעי כבר באמת ברמה אחרת. האנימציה היא באותו סגנון ומלווה בקטעי אקשן שהם מרשימים מאי פעם, אבל החלק המקסים ביותר בעיניי הוא הרקעים, בעיקר במהלך השעה הראשונה (מתוך שעתיים וחצי בסך הכל, שזה גם כן ראוי לשבח שניתן הזמן הדרוש לפינאלה) – הם פשוט מדהימים ביופיים בצורה שקשה לתאר. לא מדובר באותם רקעים דינאמיים וממוחשבים הפעם, רובם דווקא ציורים בדו-מימד, אבל כל כך הרבה פעמים עצרתי את הסרט כדי להביט בתמונות כה יפות שראויות אחת אחת להיות על שולחן העבודה במחשב של כל אחד.

זה סרט שהוא לא רק מדהים ביופיו, אלא גם מעניק ליופי שלו משמעות. זהו מעבר מהנקודה הנמוכה ביותר בה היו הדמויות של "אוונגליון" מאז ומעולם לאיזושהי תקווה שאולי בכל זאת אפשר לחזור לנורמליות. שגם בעולם כה קודר עדיין קיימים דברים להיאחז בהם. יש כן לא מעט רגעים מלאי נוסטלגיה למה שהיה וכבר איננו עוד, ובו זמנית רגעים מלאי רגש והומור שעוזרים לקבל את המצב הנוכחי ולהתקדם קדימה.

אחרי אותה שעה ראשונה מגיעה חצי שעה של מעבר, רגיעה והכנה לקראת השעה האחרונה והמופתית שסוגרת את הכל. שעה זו היא ללא ספק "אוונגליון" במיטבה וכנראה מדובר בסיום הגרנדיוזי ביותר שקיבל הפרנצ'ייז עד כה. כזה שיש בו גם כמויות מטורפות של אקשן, גם הזדמנות לכל דמות ולו הקטנה ביותר לשחק תפקיד וגם קליימקס רגשי ומלא במיינדפאק כמו שהמעריצים אוהבים. ראיתי הרבה תגובות של אנשים שאומרים שזהו הסיום האולטימטיבי של "אוונגליון" מאז ומעולם, כזה שאפילו מתעלה על End of Evangelion ואני לגמרי יכול להבין אותם. לצד אלה, יש גם לא מעט מאוכזבים שחושבים שלא מדובר בחוויה מספיק עמוקה ומיוחדת כמו הסיומים הקודמים שקיבל הפרנצ'ייז – וגם אותם אני לחלוטין יכול להבין.

דעתי האישית על הסוף הזה היא קצת יותר מורכבת. הוא בהחלט מספק הרבה יותר מפרקי הסיום חסרי ההתרחשות של הסדרה, ובוודאי מהבלאגן המבלבל שהשאיר End of Evangelion. מדובר בסיום שהתסריט שלו הרבה יותר מהודק מבחינה רעיונית, שואף הרבה יותר לעניין ולרגש את הצופים ולא רק להעביר את המסרים שלו, ומרגיש משמעותית הרבה יותר סגור מקודמיו. זה סיום שאפשר לקבל אותו ולהרגיש שהמסע של "אוונגליון" נחתם באופן סופי, מבלי שיהיה צורך לשוב אל הדמויות הללו לפעם נוספת ולברר לאן לקחו אותם החיים משם.

מאידך, מעבר למספר החלטות תמוהות בסיום החדש, ביניהן ההחלטה השערוריתית שלא לנגן את "A Cruel Angel's Thesis" בשום שלב (ובכלל, נראה שבשני הסרטים האחרונים אין כמעט זכר למוזיקה מהסדרה, אני מאוכזב), הסיבה שכה אהבתי את איך שהסתיימה Neon Genesis Evangelion לא נעוצה בכל סוף שלה בנפרד. היא נעוצה בשילובם יחדיו – אלה יצרו סוף שהוא גם דרמטי ומלא התרחשויות, גם מרגיש שמביא לידי מימוש את התוכניות שנרמזו על ידי גנדו וסלה במהלך הסדרה וגם לא זונח את המשמעות של מסעו האישי של שינג'י – ההבנה שהוא צריך לאהוב את עצמו ושאינו זקוק לאווה כדי להצדיק את קיומו. יש שיגידו שהם שמחים לקבל סוף אופטימי יותר, וזה אכן מה שקיבלנו בסרט החדש, אבל אני חושב שמי שתפס את סופה של הסדרה הישנה כסוף רע מלכתחילה פספס את הפואנטה שלו. הרעיונות של הסופים הישנים ושל זה החדש הם דומים בבסיסם, אבל מרגיש לי שלא נחקרו הפעם באותה המידה ולא התעמקו בהם דיו כדי שהמסר יחלחל באותה הצורה.

ואפשר לטעון שאין בכך צורך, שזה כבר נחקר מספיק בגרסה הקודמת ושאין טעם להמשיך ולחפור על אותו הדבר. הרי כמו אותו המסר הסופי, כך גם סיפורי עבר של דמויות שנחסרו מגרסת ה Rebuild בסרטים הקודמים, ואם הסרט גם כך מיועד עבור המעריצים הוותיקים של הפרנצ'ייז – אין זה משנה כלל. אני סך הכל מקבל את הגישה הזאת, אפילו מחבק אותה. אני לא חושב שאנשים צריכים לצפות בסרטים החדשים לפני שביקרו בגרסת המקור ולא בטוח שקהל יעד חדש הוא זה אליו הם מכוונים. קשה יהיה מלכתחילה לפתח אכפתיות כלפי דמויות מסוימות ללא מעבר בסדרה הישנה, וגם בסרט האחרון יש לא מעט רפרנסים לסדרה ההיא ולסיומה שיהיה פשוט כל כך חבל לפספס.

אם כך, סיומם של סרטי ה Rebuild בפני עצמו אינו הסיום האולטימטיבי בעיניי כסיום בפני עצמו, אבל כן כסיום המשלים את קודמיו. יש מספיק בסרטים החדשים כדי להצדיק את קיומם (למי שאי פעם תהה אם כל הפרויקט הוא מיותר) ולמלא את מה שהיה חסר לי, ואני מניח שלרבים נוספים, בסדרה של שנות ה 90. יחד עם הדרך שבה הסתיים Thrice Upon a Time – כלל האלמנטים הללו, המתווספים לפרנצ'ייז של "אוונגליון", רק תורמים לביסוס מעמדה של הסדרה כמאסטרפיס העל-זמני שהיא. לכן, גם אם הסרט לא מושלם בעיניי, אני מאושר לחלוטין שהוא קיים כפי שהוא.

אין לדעת אם ביקום מקביל כלשהו בו הסדרה לא הייתה נתקלת בקשיים בהפקה או שהסרט הנוכחי לא היה נדחה הייתה "אוונגליון" מקבלת סוף יחיד ומושלם יותר. קשה גם לדעת אם משהו ממה שקיבלנו כאן ישפט בעשורים הבאים גם הוא כאיזושהי קלאסיקה בעלת מעמד זהה לזו של הסדרה הישנה. אולי במהלך הזמן, ולאחר שאדון עליו מספיק, גם אלמד להבין ולהעריך אפילו יותר את Thrice Upon a Time כפי שכבר חוויתי עם End of Evangelion. כך או כך, במבחן התוצאה אני סופר מרוצה מהשלם שיוצרים סך החלקים שקיבלנו – ללא ספק היה שווה לחכות את ה 8 שנים הללו.


פינת הספוילרים

לגבי הסרט הראשון, יש משהו שנורא אהבתי בקטע ששינג'י בורח בפעם הראשונה, אז רואים אותו לא סתם מסתובב ברחובות הריקים ובשדות, אלא גם ישן ברחוב כמו הומלס, שזה היה תוספת ריאליסטית וקשה יותר למה הוא מוכן לעבור כדי לא לשוב ל NERV להפעיל את האווה. אני חושב גם שהסרט עשה עבודה קצת יותר טובה מהסדרה בלהראות את ההתנגדות שלו לעניין באופן שהוא קצת יותר מאשר בכייני. הוא מטיח בפני מיסאטו את העובדה שהיא ו NERV צבועים, שבניגוד אליו הם לא מסכנים את חייהם בשדה הקרב וזה לחלוטין טיעון לגיטימי ומשהו שהגיוני להרגיש בסיטואציה הזאת. כן היו חסרים לי רגעים כמו הרגע האהוב עליי בתחנת הרכבת בו מיסאטו מגיעה לשכנע אותו להישאר ומגלה שהוא החליט שלא לעזוב, אבל ניחא.

הסרט גם הציג את קווארו לעלילה בשלב דיי מוקדם, מה שגם היה נחמד, גם אם בסופו של דבר עדיין לא מתתי על הדמות גם בתפקידה החדש.

התוספת שהכי אהבתי בסרט היא בקרב האחרון, שגם היה אפי כמה רמות מעל גרסת הטלוויזיה, וגם הביא רגע נהדר בו גנדו חושב לוותר על שינג'י ולשלוח את ריי במקומו, והופך את החלטתו לבקשתה של מיסאטו. היא טוענת ששינג'י לא ברח הפעם, שהוא הגיע מרצונו להילחם ושלכן צריך לתת לו את ההזדמנות ולהאמין בו – וזו סגירה נפלאה לסרט הזה בו שינג'י נרתע כל כך מהרעיון לכל אורך הדרך.

בסרט השני קצת היה חסר לי ההצגה של אסוקה לעלילה וההימרחות שלה על קאג'י, שמאוד שעשעה אותי בסדרה עצמה. אני מבין בסך הכל שלא ניתן היה להכניס הכל במסגרת הסרט, וחושב שהיו כמה רגעים שפיצו על כך, כמו למשל הרגע בדירתה של מיסאטו בו היא מגלה על פנפן ויוצאת עירומה מהמקלחת בצורה זהה לזאת שהייתה עם שינג'י – מה שהרג אותי מצחוק. אהבתי מאוד גם את הטיול לאקווריום בו קאג'י לקח את שינג'י וחבורתו לראות את החיים שהיו לפני האימפקט השני, כדי שידעו על מה הם נלחמים ולהחדיר בהם את התובנה שלא רק הם סובלים במאבק הזה. זו הייתה הזדמנות טובה לפרט גם על העבר של מיסאטו, אם כי קצת היו חסרים לי במשך העלילה ההקבלות בינה ובין שינג'י שהיו בסדרה.

מאוד אהבתי את הקטע שאסוקה וריי לומדות לבשל ונוצרת סוג של יריבות ביניהן. בעיקר אהבתי את הרעיון מהצד של ריי, שבאופן מתוק במיוחד השתוקקה לקרב בין שינג'י לאביו, אולי כסוג של אינסטינקט אימהי כשיבוט של יואי. זה כמעט הצליח, והסצנה בה המלאך מגיע בדיוק כאשר גנדו נוסע לעבר הארוחה המתוכננת ומשנה את כיוון נסיעתו עורר בי אכזבה בדיוק כפי שהיה אמור.

מהצד של אסוקה, אני מרגיש שהקנאה הזאת בריי וההבנה שהיא הפסידה במאבק הרגישה לי הרבה יותר שטותית והרבה פחות עוצמתית מאשר השבירה המנטלית שלה בסדרה לאחר ההפסד האמיתי שחוותה, שבמקור זו שהביאה לעצבים שלה בסצנת המעלית המפורסמת. סצנת המעלית החדשה שונתה בהתאם, ואמנם מאוד השתלבה בקונטקסט החדש, אבל זה כבר לא היה אותו הדבר מבחינתי.

לעומת זאת, את ההשמה של אסוקה ביחידה 03 במקומו של טוג'י מאוד אהבתי. זה היה מפתיע, ובהתחלה לא ידעתי איך לאכול את זה, כי כן אהבתי שנתנו במקור תפקיד שכזה גם לדמות יחסית צדדית, אבל בהינתן העובדה שהסרט קצת זונח את הדמויות הללו לטובת קו העלילה החדש, היה מעניין מאוד לחוות את זה דרך דמות אחרת לגמרי ויקרה לליבי אף יותר. בסרט שמתחיל בהצגתה של אסוקה ונותן דיי הרבה דגש לדמותה, זה היה סיום טראומתי לזמן המסך שקיבלה.

מאוד אהבתי גם את הסצנה בה שינג'י מחליט שוב לעזוב בעקבות אותן מאורעות, כאשר מיסאטו מנסה למנוע ממנו לצאת מדירתה ומספרת לו על אביה ועל התוכנית של ריי להשלים בינו ובין גנדו. עם כמה שהוא כעס על אביו באותו רגע, זה התברר כחסר סיכוי והוא דחה את ידה של מיסאטו בלי לחשוב פעמיים – מה שלגמרי שבר לי את הלב.

הסוף של הסרט היה… מוזר. אפי ללא ספק, אבל כל הקונספט החדש של "התעוררות" האווה הרגיש קצת כאילו בא משום מקום, ועד עכשיו אני לא בטוח שאני מבין לגמרי מה הם התנאים לכך ומה בדיוק קרה שם. עד אותה נקודה ידענו שיש צורך שמלאך יגע באדם כדי לייצר את האימפקט השלישי, אבל משום מקום החליטו להביא לנו דרך נוספת שפשוט לא הרגיש לי שבוססה בצורה מספיקה.

מה שכן, ה"כמעט אימפקט שלישי" יצר עולם חדש עבור אווה שהיה לי מאוד קשה לקבל בהתחלה. 14 שנים עברו, מיסאטו כבר לא כיפית וחייכנית יותר, אסוקה כבר לא מצחיקה ופשוט הטריף אותי שאף אחד לא טורח לשבת עם שינג'י רגע ולהסביר לו מה העניינים – ואז עוד מתפלאים שהוא בורח עם ריי. אין לי טענות לתסריט, כמובן שזה בכוונה כדי לבנות את המתח והמסתורין וכדי לאפשר לנו להבין את הכל שלב אחר שלב יחד עם שינג'י עצמו, אבל אוי כמה שזה היה מתסכל.

בסופו של דבר זה קווארו שמספק את רוב ההסברים, וקשה לקנא בשינג'י כאשר הוא שומע שכמעט הביא לחורבן האנושות. אם הילד לא ידע לאהוב את עצמו קודם לכן, עכשיו זה בוודאי נעשה קשה במיוחד. קווארו הציג בפני שינג'י גם את העובדה שכמו שהוא אוהב את החלל הריק והבטוח שבין הכוכבים, כך הוא גם מעדיף את העולם שלו – בטוח, קבוע וללא שינויים. בהינתן שינוי כמו שהתרחש כאן, היה מובן ששינג'י יעשה הכל כדי להשיב את המצב לקדמותו, מה שנרמז משם הסרט כמעשה בלתי אפשרי. יחד עם זאת, היה לגמרי טיפשי מבחינתו להוציא את שתי החניתות מתוך אווה 13 למרות שכולם אמרו לו שלא לעשות זאת, וזה לחלוטין גרם לצעוק אל המסך "למה?!".

ועוד נקודה קטנה לגבי הסרט ההוא: היה משעשע במיוחד שקווארו ביקש שיקראו אחד לשני בשמם הפרטי, בדיוק כפי שאסוקה עשתה בסרט הקודם, רק שהיא בניגוד אליו אמרה שתקרא לשינג'י "באקה-שינג'י" – ההבדל שבין אדם שמנסה להיות נחמד מתוך אינטרס לבין טסונדרה אמיתית עם רגשות.

בסרט הרביעי הופתעתי לראות את טוג'י וקנסוקה הבוגרים, שחשבתי שכבר נזנחו לחלוטין בעלילה החדשה והיה כל כך משמח לדעת שהם עוד איתנו. היה מתבקש שטוג'י והיקארי הם זוג עכשיו, אבל בעיקר הפתיע אותי הקשר של קנסוקה ואסוקה – שאני עדיין לא בטוח אם בסוף נרמז שהוא רומנטי או סתם חברי. לא הייתה ביניהם שום אינטרקציה במהלך הסדרה או הסרטים הקודמים, כך שזה הגיע לי דיי משום מקום.

בכל אופן, מי שכיכבה בכל השעה הראשונה שם בכפר הייתה ללא ספק ריי, או "גברת look alike" ששאלה שאלות כל כך תמימות ומביכות שהיו פשוט היו כל כך מצחיקות (הרי מי ידע שיש תינוקות בעולם? רק הגיוני שתחשוב שזה אדם שהקטינו אותו). לא חשבתי שבמצב הקודר אליו הגיעה אוונגליון היא תצליח להיות מצחיקה ומשמחת, אבל אותן סצנות היו לגמרי מחממות לב וזה אולי הכי הרבה שנהניתי מדמותה של ריי עד היום. בשלב מסוים אפילו שינג'י כבר לא יכל להישאר אדיש אליה, ועל אף הדיכאון העמוק אליו שקע, היא הצליחה לשכנע אותו שיש עדיין מי שאוהב אותו ושגם עם כל הרע שעשה – יש לו עדיין זכות קיום בעולם הזה. היה עצוב במיוחד כשהיא נאלצה להיפרד ממנו, אבל אהבתי שזה היה הרגע בו הוא חזר לעצמו, אחרי תהליך איטי ורגשי שכזה בו הוא למד להכיר את החלקים האופטימיים יותר של העולם סביבו.

כעת, כאשר שינג'י התבגר סופסוף, הוא יכל גם לענות על שאלתה של אסוקה שביקשה ממנו להסביר מדוע כעסה עליו. הופתעתי שלאסוקה היה את האומץ להגיד שהיא נדלקה עליו פעם, וכשאמרה למארי שמה שדרוש לשינג'י זו לא מאהבת, אלא אמא, היה ברור שהיא מכוונת לאותו הפסד מול ריי שכבר קיבלה על עצמה בסרט השני. אם כבר אסוקה, אהבתי את העובדה שעינה הסתירה את המלאך התשיעי, אותו אחד שהשתלט על אווה 03 כאשר הייתה בפנים, אם כי אני מודה שלהפוך גם אותה לשיבוט כמו ריי זו החלטה שקשה היה לי לקבל. לא אהבתי את ההסבר שלה שכל מפעילי האווה נוצרו כפגומים ריגשית בכוונה והרגשתי שזה טיפה מוריד מהערך של הקשיים הפסיכולוגיים שלהם שמאפיינים אותם כבני אדם. קשה גם להבין אם כך, מדוע שינג'י אינו שיבוט בעצמו (או שהוא כן?) ומה זה אומר לגבי מארי חוץ מהעובדה שהיא כנראה הכירה את גנדו ויואי בעבר.

האמת שקצת שעשע אותי כששינג'י הגיע ואמר למיסאטו שהוא יפעיל את האווה שוב, זה כבר נהיה כמעט מגוחך בשלב זה, אבל מפגן הנחישות שהפגין יחד עם החליפה הכה מזוהה איתו, שחזר לככב בה פעם אחת אחרונה, נתנו לו מראה הירואי שקשה היה להאמין שאי פעם נראה על הנער הזה. שינג'י הסכים סופסוף שלא להטיל את האחריות על מיסאטו, אלא לקחת חלק ממנה גם על כתפיו, ויצא להתמודד מול אביו במאבק האחרון, כאשר תוכנית האנושות האינסטרומנטלית שוב בעיצומה וריי ענקית עם כנפיים מאיימת שוב להפוך את כולם למרק אנושי (אבל בחיאת, למה עשו אותה בתלת מימד מזעזע שכזה?!).

וכמה שזה היה מאבק מתבקש – מתחילתה של "אוונגליון" עמדו יחסי האב והבן במרכזה של הסדרה, כשנראה שאף פעם לא באמת סגרו את העניין בצורה מספקת. הקרב בין גנדו לשינג'י הוא אולי הדבר שהכי רציתי מסרטי ה Rebuild הללו, ומלבד קטע CGI בו נראו אווה 01 ואווה 13 לא בדיוק במיטבתם – כל ה setting של הקרב הזה, ההחזקה בשתי החניתות והמעבר בין מקומות וצירי זמן שונים ונוסטלגיים של "אוונגליון" היו הפאנסרביס הטוב ביותר שאפשר היה לבקש. בעיקר אהבתי את הרגע בו שינג'י מתקרב אל גנדו וה AT פילד שלו חוזר – אותו מחסום שהסיר כשנטש את אנושיותו, המראה את הפחד שלו להתקרב ולהיחשף על ידי בנו.

ההשוואה בין האב לבן, שכמוהו השתמש בווקמן ובאוזניות כמחסום בפני העולם, כסוג של AT פילד פיזי, שכמוהו הרגיש שאין לו את הזכות להיות נאהב ושלא יכול להועיל אפילו לבנו שלו – הייתה מדהימה. שניהם ישבו זה מול זה ברכבת המוכרת לכולנו, כאשר האב מצא עצמו יורד בתחנה ומבין שלמרות הכל, הוא זה שהובס, ואילו ילדו הבכיין הוא זה שהצליח להתבגר ולבחור בהתמודדות עם החיים.

הבחירה של שינג'י לא הייתה הכי מפורטת ומובנת למי שלא מכיר כבר את "אוונגליון" הישנה או עקב לפרטי פרטים אחרי סרטי הרימייק. שאלת ה"למה אני מפעיל את האווה?" כמעט ולא עלתה מעבר לסרט הראשון, ומעבר לניסיון של ריי להסיר את העול הזה מעל שינג'י בסוף הסרט השני, החזרה לרעיון הזה היא לא מובנת מאליה כמו שהייתי מצפה שתהיה.

כמובן, כל סוף שלא הולך אחר הרעיון הנ"ל היה מרגיש פשוט לא נכון לפרנצ'ייז, אז כמובן שזו התוצאה המתבקשת, ולשמחתי אחד שעושה זאת בדרך אופטימית וסגורה יותר מ End of Evangelion הכאותית שהשאירה תמונת סיום תמוהה. מה שפחות מתבקש הוא השיפ הסופי, זה שכעת משגע את הרשת, ואני יכול להבין למה. לא שמאוד אכפת לי עם מי שינג'י מסיים בעולם החדש (אסוקה לנצח!), לא זה מה שיהרוס לי את הסוף, אבל אני חייב להודות שהיחסים בינו ובין מארי כמעט ולא קיימים במהלך העלילה. כן אהבתי שהיא הריחה אותו פעם אחת אחרונה, אמרה שכעת הוא מריח כמו אדם בוגר והסירה את הצ'וקר מצווארו כסימן שיצא לחופשי, וכמובן, אהבתי את שיר הסיום שהתנגן בסופה של סצנת הרכבת הזאת.

היה פה גם סוג של אישור לכך שסרטי ה Rebuild אינם מהווים מחיקה של מה שקרה בסדרה, שכל מה שקרה אז עדיין משנה משהו, שהכל חלק ממעגל החוזר על עצמו, כאשר קווארו ושינג'י פוגשים זה בזה שוב ושוב. למען האמת אני לא בטוח למה דווקא הפעם המעגל הזה נשבר ומה היה שונה באופן בו שינג'י קיבל את עצמו כאן לעומת הפעמים הקודמות, אבל כמובן שהיה מקסים לשמוע את השם של העולם החדש אליו הוא מייעד את עצמו להגיע – נאון ג'נסיס. זהו אולי סימן לא רק לשינג'י, אלא גם למעריצים, שהעולם בו אנחנו חיים ושאליו הגיע שינג'י, עולם ללא אווה (כלומר מבחינתנו עולם בו אווה לא תמשיך עוד) – הוא עולם מאושר. ובכן, אני לגמרי מקבל את העולם הזה בזרועות פתוחות.


סיכום

מה עבד:

  • "אוונגליון" מעולם לא נראתה מודרנית ויפה יותר.
  • הסרטים מוסיפים סצנות נהדרות רבות על התוכן הקיים והופכות כמה מהסצנות הוותיקות לאפיות ומרגשות הרבה יותר.
  • הפרויקט לוקח כמה החלטות אמיצות ולא מפחד לערער את העולם המוכר של הסדרה כפי שאוהבים אותו המעריצים.
  • ריי מקבלת את היחס לו תמיד הייתה זקוקה.
  • כמה מהנקודות המתבקשות שלא נסגרו כמו שצריך בסדרה הישנה זכו לסגירה הראויה.
  • סוף שמבחינה עלילתית הוא הסגור והמספק ביותר ש"אוונגליון" קיבלה עד היום ובכך מכפר על עוול של שנים.

מה פחות עבד:

  • כמה מהסצנות האהובות מהסדרה לא מספיקות להגיע אל המסך וכמה מן הדמויות נדחקות הצידה.
  • הדמות של מארי לא מרגישה עמוקה ומעניינת כמו יתר הקאסט המרכזי.
  • כמה נקודות בעלילה מרגישות מוזרות ולא מקבלות את ההסברים הראויים, בעוד החלטות אחרות מרגישות פשוט תמוהות.
  • כאשר אפילו דמויות מ"אוונגליון" לא מצליחות להכניס התקן USB בניסיון הראשון. (לא יכול להיות שאני היחיד ששם לב נכון?)
grades4_9

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s