Berserk: Black Swordsman Arc

הרומן שלי עם "ברזרק" התחיל מזמן, אני אפילו לא זוכר כבר כמה שנים עברו מאז צפיתי באנימה של שנת 1997 בפעם הראשונה. זאת הייתה החשיפה הראשונה שלי לסוג כזה של סיפור פנטזיה אפל המיועד לקהל בוגר (סיינן), לפחות בצורת אנימה, ועל אף שכבר אז היא הראתה את גילה, גם האנימציה המיושנת לא מנעה ממני להתרשם ממנה לטובה. בלי לספיילר כיצד כל העסק הזה נגמר, כי לחלקים שזו כיסתה במנגה עוד נגיע בסקירה הבאה, רק אגיד שהסוף שלה לא היה אחד שניתן באמת להסתפק בו. שנים חיכיתי שאולי תצא אדפטציית אנימה נוספת והתוצאה הייתה… אכזבה. טרילוגיית סרטים חדשה יצאה בשנים 2012-2013, ועל אף שלדעתי הם היו מצוינים בעצמם, הם כיסו את אותו הארק שכבר כיסתה הגרסה הישנה ואף נאלצו להחסיר ממנו חלקים רבים. ב 2016 שוב צצה לה אדפטציה נוספת, הפעם עבור תוכן חדש, אבל פרק אחד בלבד הספיק לי כדי להחליט שלדבר האיום הזה, שהיה אחד הדוגמאות האיומות של התעשייה לאיך עושים אנימציה ממוחשבת, אני לא נותן להיות השער שלי לסיפור הכל כך מדהים שכתב קנטארו מיורה.

זה השאיר אותי עם אופציה אחת ויחידה, אופציה לא רעה בכלל – לקרוא את המנגה. היא גרסת המקור, ממנה שום דבר לא יחסר, ציורים שנתקלתי בהם מתוכה נראו פשוט נפלא – אז למה לא? ובכן, חוץ מן העובדה שהיא עוד לא הסתיימה, היא הייתה ידועה בהפסקות הארוכות בין צ'אפטר לצ'אפטר, ולי פחות היה רצון לחוות את הסיפור בצורה כזו. העדפתי לחכות שהיא פשוט תסתיים, אז אוכל לקרוא את המאסטרפיס הזה מההתחלה ועד הסוף. ציפיתי לרגע שזה יגיע, אבל לצערנו הוא כבר לא יגיע לעולם. בחודש מאי השנה (2021) הלך לעולמו יוצר המנגה, קנטארו מיורה, בגיל 54 בלבד, ידיעה שהכניסה לשוק את כל תעשיית המנגה ואת מעריציו מסביב לגלובוס. יוצרים רבים ספדו לו, גם בתעשייה המקומית של יפן וגם ממדינות רחוקות. גם עבור מי שלא קרא או צפה ב Berserk, היה ברור שמדובר באחד מגדולי היוצרים שקמו מאז נוסד המדיום ושמותו בטרם עת הוא אבידה ענקית. יצירתו של מיורה השפיעה רבות על תעשיית הבידור במשך השנים שפורסמה, החל מלתת השראה ליצירות מנגה אחרות כמו Claymore ו Shingeki no Kyojin ועד להשפעה על משחקי וידאו כמו Castlevania, Dark Souls ו Devil may Cry.

איך המנגה הזו עדיין לא קיבלה אדפטציית אנימה מלאה וראויה זו שאלה שאין לי עליה תשובה. חלק מהמעריצים טוענים שהיא בלתי ניתנת לאדפטציה, מה שנראה לי כמו טיעון מעט מוגזם, אבל גם אם כזו לא תגיע לעולם – החלטתי שיותר אני לא מחכה. לא תכננתי לקרוא אותה עכשיו, הרי רק לא מזמן התחלתי את Kingdom שאמורה הייתה ללוות אותי עוד חודשים רבים, אבל המצב החדש לא יכל לאפשר לי להמשיך ולהתעלם – אם גם כך המנגה לא תסתיים לעולם, ידעתי שמה שאני רוצה לקרוא כעת הוא ללא ספק Berserk ולא שום דבר אחר.

כמו כל מנגה ארוכה, אחלק את הקריאה שלי לחלקים על פי הארקים השונים של הסיפור. הארק הראשון של המנגה אורכו שמונה צ'אפטרים בלבד, אך אלו ארוכים מספיק (בין 50 ל 100 עמודים לכל אחד מהם) כדי לייצר מספיק תוכן לדבר עליו (ואל דאגה, ללא ספוילרים להמשך). מדובר בתוכן שהוא חדש לגמרי עבורי, שכן האנימה הישנה כיסתה רק מאורע בודד ממנו (ובצורה דיי מתומצתת) ועסקה בעיקרה בארק שלאחריו.

ארק "הסייף השחור" מציג לנו עולם המקביל לתקופת ימי הביניים של עולמנו פלוס אלמנטים פנטזיים. יש בו חברה פיאודלית המורכבת מאצילים, שכירי חרב, חיילים וכוח רב למוסדות דת, ובין כל אלה קיימים גם שדים וזנים שונים של יצורים. הסיפור עוקב אחר שכיר חרב העונה לשם גאטס (Guts), הוא בחור דיי גדול העוטה גלימה שחורה המכסה את כל גופו, תחתיה הוא מסתיר יד תותבת מלאת גימיקים קטלניים ואת הנשק האייקוני ביותר שלו: חרב ע-נ-ק-י-ת המסוגלת לבתר גם יצורים גדולי ממדים בהניפה פעם אחת בלבד. באחד ממסעותיו מציל גאטס ללא כוונה אלף ננסי מעופף בשם פאק (Puck), זה מחליט לעקוב אחריו ולהצטרף למסעו. מהר מאוד מבין פאק שהוא לא ממש רצוי בסביבתו של גיבורנו גס הרוח, ושזה גם לא ממש אישי כנגדו. גאטס מתריס בפניו שהוא נגעיל מאנשים חלשים, שהוא לא רוצה בקרבתו של אף אחד ושמסוכן מדי להיות בקירבתו. מהר מאוד מתברר שלפחות החלק האחרון הוא נכון, כאשר מתגלה שצלקת משונה המסומנת על צווארו של גאטס מושכת לעברו שדים ומפלצות כמעט בתדירות שבנאדם נורמלי מתפנה לשירותים, מה שלא מותיר לו אפילו זמן לישון כמו שצריך.

כל אחד אחר במקומו של גאטס היה כנראה מזמן כבר מוצא את מותו, אבל לא רק יכולותיו הפיזיות ומיומנותו בקרב הן שמאפשרות לגאטס לשרוד בתנאים הקשים – יש לו גם מטרה לשמה הוא לא יכול להרשות לעצמו למות. גאטס מחפש אחר חמשת השדים המרכיבים את חבורת "יד האל", אלה שהעניקו לו את אותה הצלקת ושאיתם יש לו עסק לא סגור. לשם כך הוא מחפש אחר כל שד שיכול לתת לו איזשהו קצה חוט שיעזור לו להבין כיצד להגיע אליהם, כאשר כל הרפתקה שכזו משאירה אחריה הרס והרג רבים.

בתור אקספוזיציה לסיפור מדובר בארק מאוד אפקטיבי שמאפשר להכיר כמו שצריך את גאטס ואת העולם בו הוא חי, וכן לתאם ציפיות עבור ההמשך. אני יכול להבין מדוע גרסת האנימה דילגה על הארק הזה, שכן הוא שונה משמעותית מזה שבא אחריו (המתרחש כרונולוגית לפניו), ונראה שאין טעם לתת את ההכנה הזו לאדטפציה שלא תמשיך את הסיפור ממילא ושדמויות כמו פאק לא יהיו כלל רלוונטיות אליה. למקרה שלנו, מדובר בעבודת ההכנה הטובה ביותר שניתן היה לעשות. כבר מההתחלה המנגה מבססת את העובדה שהיא לא מיועדת לבעלי בטן רכה. יש כאן לא מעט דם, חלקי גוף חיצוניים ופנימיים שמתעופפים, אלימות ותוכן מיני. כל זה לא רק בשביל לעשות רושם, אלא כדי להעביר מסר – העולם של "ברזרק" הוא אכזרי, וגם זו מילה שכנראה לא מספיקה כדי לתאר אותו.

בעולם שכזה גאטס אינו יכול לתת רגע אחד של חסד לאויביו ולכן הוא פועל ללא רחמים ולא משנה אם עומד מולו חייל פשוט או מפלצת ענקית. גאטס לא סתם אומר שהוא שונא אנשים חלשים, הוא אומר זאת כי המצב לא משאיר לו ברירה אחרת. אם יטרח לפתח אכפתיות ולו הקטנה ביותר לכל אדם שיקרה בדרכו – זה רק ימנע ממנו את היכולת להגן על עצמו. כל עוד ירצה להמשיך ולחיות, יצטרך גאטס לקחת בחשבון שזה יגרור חורבן עבור סביבתו.

מיורה בנה כאן פרוטגוניסט מרתק שהוא לא רק באדאס מגניב שכיף לראות אותו מכסח לאנשים את הצורה (ואוי כמה שזה כיף), הוא גם בנאדם שקל לפתח אמפטיה כלפי מצבו העגום ולהבין לליבו. בתור מי שמגיע מגרסת האנימה, אני אמנם מכיר את גאטס יותר ממה שאני אמור בשלב זה, אבל היה מרתק עבורי לראות כיצד מאורעות העבר השפיעו על מי שהוא היום ולראות כיצד הוא מתמודד בסיטואציה הבלתי אפשרית בה הוא נמצא. אנו רואים בנאדם הרדוף על ידי סיוטים, טראומות וכאבים פיזיים, ועם זאת כזה שלא יכול להרשות לעצמו להראות חולשה.

עם כל העגמומיות הזאת שמשרה גיבורנו, טוב שיש גם מי שמאזן אותו טיפה, ולכן מאוד אהבתי את מה שפאק מביא לסיפור. הוא קרן אור בעולם חשוך ודרך עיניו אנו לומדים להכיר את מצבו של גאטס כצופים מן הצד. גם בתור דמות קלילה בעלת הומור שמדברת את מחשבותיה ללא מעצורים, הוא ממלא את יעודו מצוין. כדי שנוכל להבין עוד יותר את גאטס, שלא בדיוק נוהג לפטפט בזמנו הפנוי, ניחן פאק גם ביכולת להרגיש את מצבם הרגשי של האנשים סביבו, ודרכו אנו יודעים בדיוק מה עובר על חברו העוצמתי גם כאשר זה מנסה להסתיר את רגשותיו האמיתיים. כל אלה יוצרים ניגודיות נפלאה בין השניים בכל תחום אפשרי: האחד חזק והשני חלשלוש, האחד שקט והשני רועש, האחד מסתיר את רגשותיו והאחר מביע רגש בכל הזדמנות – וזה בא לידי ביטוי גם במעשיהם בפועל ובגישתם לחיים בכלל.

כל זה, אני מניח שכבר שמתם לב לפי התמונות, מוצג באמצעות אומנות מרהיבה וחסרת פשרות. אני כן חושב שבשלב זה של המנגה הסגנון של מיורה טרם הבשיל לגמרי והיו פאנלים שפחות אהבתי את האופן שבו גאטס מצויר בהם, אבל על כמות ההשקעה שהוכנסה בכל עמוד ועמוד לא ניתן לערער. הכל מפורט לפרטי פרטים ובצורה חכמה המשתמשת נכון באור וצל כדי שלא להעמיס את הציור בצורה מוגזמת ולהשאיר את מירב הפירוט לחלקים שבאמת קופצים לעין. זה גורם לציורים להראות יותר מפורטים ממש שהם באמת וזה מצוין, מה גם שאותו שימוש רב בצלליות רק תורם לאווירה האפלה ממילא של הסיפור ולריאליזם שהוא מציג. אם יש משהו אחד שהייתי רוצה לראות משתפר בהמשך זה עניין הרקעים, לא כי הם נראים רע חלילה, אלא כי בינתיים הם גנריים מאוד ויש הרגשה שכל חלק של הסיפור מתרחש באיזושהי עיר רנדומלית ולא במקום ספציפי בו מתנהלים חיי יומיום אמיתיים. זהו לגמרי ניטפיק ולא משהו מהותי שמרגיש רלוונטי לעלילה בשלב זה, אבל כן אני חושב שזהו טאץ' שיכול להוסיף בהמשך אם וכאשר יהיו הרפתקאות קצת יותר גדולות בסקאלה שלהן.

ומכיוון שאנחנו עוסקים כרגע בשמונה פרקים בלבד, כמובן שזהו עדיין לא המצב וששום דבר מאוד גדול לא קרה עד כה. הנבלים שהוצגו היו דיי פשוטים וגם האחרון שהורחב עליו מעט יותר לא היה אחד שאזכור באופן מיוחד בהמשך הדרך. בגלל זה אולי יהיה קצת לא הוגן לשפוט את Berserk לפי הארק הזה בלבד, שלא אוכל לתת לו ציון גבוה באופן מיוחד, זאת בניגוד לפסקאות הפתיחה של הפוסט שסימנו את המנגה כאחת היצירות הבולטות של המדיום. בכל זאת, העדפתי להקדיש לארק הקצרצר הזה פוסט משלו, כי כפי שאתם רואים לא היה חסר מה לכתוב עליו, אבל בואו נזכור שזהו רק פרולוג שבא להשתית את היסודות – ואת זה הוא לחלוטין עושה באופן מוצלח.


פינת הספוילרים

מה שהרשים אותי במיוחד בפרקים המדוברים הוא היכולת של קנטארו מיורה לספר לנו על גאטס דרך הדמויות הסובבות אותו, משניות ככל שיהיו. זה כמו שנאמר קודם לכן, מתורגם לנו באמצעות פאק, אבל לא רק בכך שהוא מדבר על מה שהוא מרגיש באופן ישיר. בפרק השלישי של המנגה אנו נתקלים בבחור שהרוזן אכל את חלקי גופו והרג את משפחתו, ושכעת הוא מחפש להגיש את נקמתו דרך גאטס. את המשימה גאטס אכן לוקח על עצמו, מסיבותיו שלו, אבל מה שמשך את תשומת ליבי הוא העובדה שפאק אומר לאותו בחור, ברגע לפני שהם נפרדים ממנו, שלא כדאי לו להקדיש את חייו לנקמה ושעליו לחיות למען עתידו ולא למען עברו. זהו מסר מרומז גם לעברו של גאטס, המקדיש את חייו כדי לחפש אחר שדי "יד האל" עקב משקעי העבר ולא מנסה לחיות חייו שלו, ומסתמן שזה לא יוביל אותו למקומות טובים במיוחד.

דוגמה נוספת כזאת, ואחת עוצמתית במיוחד, אנחנו מקבלים מאוחר יותר עם ביתו של הרוזן, תרסיה. לאחר שגאטס הציל את חייה וגילה לה את האמת על אביה, בכפיות טובה היא רק ייחלה למותו. היא הייתה קלועה במשך שנים בחדרה ופיללה לצאת משם, אבל האמת על העולם האכזר שבחוץ, שהביא איתו גאטס, הייתה קשה מדי עבורה. זו הייתה עוד תזכורת עבורו שלא משנה מה יעשה ואת מי ינסה להציל, בכל מקום שאליו ילך הוא רק יגרום צער לסובבים אותו. היה לגמרי כואב הלב לראות אותו בעמודים האחרונים סופסוף מביע על פניו את רגשותיו האמיתיים בעניין ואת הכאב שזה מביא לו, על אף הנסיונות שלו להתכחש לכך שאכפת לו.

מבחינת המפגש עם השדים של "יד האל", המעניין במיוחד היה כמובן גריפית', לו גאטס שומר טינה באופן מיוחד. מכיוון שאני כבר יודע על ההיסטוריה של השניים לא הופתעתי מכל הסיטואציה לצערי, ואכן הייתי מעדיף לו זו הייתה החשיפה הראשונית שלי לאותם שדים, למנגנון המזמן אותם ולכוחם האימתני. בכל זאת, עדיין הייתה זו סיטואציה שעוררה בי התרגשות מעצם הידיעה על אותו עבר משותף של גאטס וגריפית', שכן זה היה מפגש שנורא רציתי לראות והוא הגיע הרבה יותר מוקדם מהצפוי עבורי. כמובן, גאטס נותר דיי חסר אונים מול גריפית', כך שמסע הנקמה שלו לא התקדם במאומה. כרגע, כשאחרי כל הזמן שעבר הפער בין השניים עדיין כל כך גדול, קשה להעלות על הדעת מה יוכל לעשות גאטס כדי לצמצם אותו. נראה שחרב גדולה עוד יותר זו לא אופציה אה?


סיכום

מה עבד:

  • אקספוזיציה מצוינת שמציגה את העולם האכזר של "ברזרק" ואת הקשיים איתם מתמודד גאטס.
  • אקשן מעולה כבר מהרגעים הראשונים.
  • שימוש יפה בדמויות משנה גם כדי לאזן את גאטס וגם כדי לספר לנו על רגשותיו האמיתיים ולרמוז על מה שמצפה לו.
  • ציורים מלאי פרטים שמעבירים טוב מאוד את האווירה האפלה של הסיפור.

מה פחות עבד:

  • עדיין לא הספיק לקרות שום דבר גדול מדי שישפיע באופן רגשי על הקוראים.
  • רקעים פחות גנריים היו יכולים לעזור בתחושה שמדובר בעולם אמיתי שאנשים חיים בו.
grades4_8

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s