כדי להשלים מסע ארוך במיוחד צריך להתחיל בצעדים קטנים כלשהם. הצעד הראשון שלי להשלמת הלהיט הענק המכונה Kingdom הוא הארק הראשון של המנגה שכתב ואייר הארה יאסוהיסה, המונה את 47 הפרקים הראשונים שלה (מתוך קרוב ל 700 שהתפרסמו נכון לעכשיו). הרבה תשבוחות שמעתי על מנגת הסיינן ההיסטורית הזאת שהחלה בשנת 2006, והיא מככבת בראש טבלאות המכירות ביפן כבר שנים רבות, אז החלטתי שהגיע הזמן לבדוק אותה.

כמה הבהרות להתחלה:

• מכיוון שלפנות את הזמן שלי עכשיו לכמעט 700 פרקי מנגה זה "קצת" כבד, אחלק את הסקירות לחלקים, בדומה למה שעשיתי עם Yakusoku no Neverland, כאשר בכל פעם אסקור ארק אחד או יותר (בתלות לכמות הפרקים ובתוכן המוצג בהם).
• Kingdom הינה מנגה המבוססת על אירועים היסטוריים, בעיקרם עלייתה של שושלת צ'ין ותקופת שלטונה. בתור אחד שלא ממש בקיא בהיסטוריה הסינית, כל הסיפור זר לי לחלוטין. אני כן אשים כאן קישורים עבור דפי ויקיפדיה המתארים דמויות ואירועים שהתרחשו במציאות ומקבילים למנגה, אך מרצון להימנע מספוילרים בעצמי, לא אקרא אותם כעת. אם נתקלתם באיזושהי טעות, מוזמנים לכתוב לי ואתקן.
• תרגום המעריצים שקראתי (כי לצערנו אין לוקליזציה רשמית משום מה) מתייחס אל הדמויות ברוב הזמן בשמות יפניים ולכן, מתוך הרגל (וגם כי אני חושב שזה יהיה הרבה יותר ברור. שמות סיניים הם קצת קוץ בתחת), אתייחס אל הדמויות בשמות הללו גם כן. במקרה הצורך אכתוב בסוגריים את השם הסיני בפעם הראשונה שאתייחס לדמות.
• בסופו של דבר אני לא יודע כמה במדויק Kingdom עוקבת אחר ההיסטוריה (הבנתי שדיי באדיקות) וכמה היא לוקחת חופש אומנותי, אך המטרה היא להנות ממנה קודם כל כמנגה, ככל המנגות האחרות – עם התייחסות לעלילה, לדמויות, לאומנות וליתר מרכיביה השונים כיצירה. ההקשרים ההיסטורים הם מבחינתי בעיקר בונוס.

אז בואו נתחיל.

---

הסיפור לוקח אותנו שלנת 245 לפנה"ס, לקראת סופה של תקופת המדינות הלוחמות של סין. לי שין וחברו היואו הם שני יתומים הגדלים כעבדים חסרי מעמד החולמים יום אחד להפוך לגנרלים מכובדים. לשם כך הם מתאמנים יום וליל, חובטים האחד בשני בחרבות מעץ שוב ושוב. מאות קרבות עוברים השניים, כאשר מלבד יתרון קל להיואו במספר הניצחונות, הם צמודים מאוד בתוצאות. יום אחד כאשר מתאמנים בחצר הכפר כהרגלם, פוגש בהם אחד מהשרים הבכירים של ממלכת צ'ין (Qin), שואו בון קון (צ'אנג וונג ג'ון) ומציע להיואו הצעה שאי אפשר לסרב לה – לקנות את החופש שלו ולהביא אותו אל הממלכה, שם ינצל את כישוריו כחייל, ישרת את הקיסר איי סיי (צ'ין שה-חואנג) ויקבל את ההזדמנות עליה חלם כל חייו.

כחודש לאחר מכן שומע שין על ניסיון מהפכה שהתחולל בממלכה. אחיו של הקיסר, סיי קיו (צ'נג ג'יאו), החליט להתנקש בו, לחסל את חייליו הנאמנים ולקחת את הכתר לעצמו. כשהוא על סף מוות מצליח היואו להגיע חזרה לביתו הישן ולהוריש לשין את משימתו. ברגעיו האחרונים הוא מביא לחברו הטוב מפה המובילה אותו אל מקום המסתור אליו הוברח איי סיי הנבגד, במטרה שיעזור לו לכבוש מחדש את הממלכה ולהשיב לעצמו את כס המלכות. בתמורה, יוכל שין להתקרב להגשמת חלומו להפוך לגנרל.

הדבר הראשון שבלט לי ב Kingdom הוא כמה המנגה הזו מפורטת. לא רק מבחינת הציורים עצמם (גם הם ברמה דיי גבוה ורק הולכים ומשתפרים), אלא גם בעולם ובסיפור שלה. זאת לא בדיוק חוכמה, כי כאמור היה רפרנס היסטורי להשתמש בו, אבל בין ערימות המידע הנזרקות כבר בצ'אפטרים הראשונים, מצאתי את עצמי מנווט דווקא דיי בקלות בין עמודי המנגה ומבין את המתרחש ללא כל בעיה. כל פרט נחשף בהקשר סיפורי מסוים ואין שום צורך ללכת לקרוא מקור חיצוני כדי להבין את השתלשלות האירועים.

קל לאבד את הקוראים כאשר כותבים סיפור המונחה על ידי ציר זמן היסטורי ברור ושצריך לסמן בו וי על כל האירועים החשובים כמו בצ'קליסט, אבל Kingdom אינה נופלת למלכודת הזו. הקלילות הזו של הסיפור מושגת בעיקר בזכות הנפשות הפועלות בו. המנגה מספרת את סיפורה דרך נקודת מבטו של שין ולוקחת את הזמן כדי לבנות את דמותו, את מטרותיו ואת קשריו עם שאר הדמויות סביבו. על אף שזו מנגת סיינן, שין עצמו מתנהג כמו כל גיבור שונן מוכר – הוא משעשע, בעל אופי ברור, דיי טיפש ותמיד קל להבין מדוע הוא פועל כמו שהוא פועל וכן להזדהות עם מניעיו הטהורים. את שאר הדמויות היותר מורכבות ואת התהליכים הפוליטיים שלא רלוונטיים לאירועים הנוכחיים משאירה העלילה בצד כרגע, עם רמיזות וטיזרים בלבד, ונותנת להתרכז בעיקר – מסעם של שין ואיי סיי.

איי סיי עצמו הוא מעט מורכב יותר משין ושומר על ארשת מסוימת של מסתורין במהלך הדרך, כאשר אנחנו לומדים להכירו לאט לאט. הניגודים שבדמותו הם שהופכים אותו לדעתי למעניין ביותר במנגה נכון לעכשיו. הוא אמנם קיסר חסר ישע שהוגלה מארמונו וזקוק לעזרתם של אחרים, אבל הוא גם לא פראייר בעצמו ומוכן לקחת סיכונים גדולים ולשים עצמו בפרונט בכל רגע נתון. אימו הייתה פילגש פשוטה ואת תארו כיורש העצר קיבל בזכות אביו, מה שמאפשר לו לראות את העולם משני צדדיו – הן של המעמד הגבוה והן של המעמד הנמוך. משום כך נוצרת דינאמיקה נהדרת בינו לבין שין, אשר תחילה שונא אותו ולאט לאט מתפתחים יחסי הערכה ואמון הדדיים בין השניים.

המסע שעוברים השניים בדרך ליעדים הקרובים והרחוקים יותר שלהם הוא בעל מסר ברור מההתחלה. הוא מציג את הקונפליקט שבין הרצון לטפס במעמד בזכות הכישורים והעבודה הקשה, וללא תלות בהיכן נולדת ומי הם הוריך, לבין הגישה ההפוכה המיוצגת על ידי הצד הרע שבסיפור. סיי קיו, בניגוד לאחיו הגדול, הוא בעל דם "טהור" – הוריו משני הצדדים הם מבית המלוכה ולכן מאמין שזהו יעודו לקחת את כס המלכות לעצמו. הוא ילד קטן ומעצבן שמתנהג לכל נתיניו בגסות, מחלק פקודות כל היום ולא מסוגל לעשות דבר בכוחות עצמו (בקיצור – ילד קקה). זה הופך אותו לסוג הנבלים המעצבנים ביותר, אך גם לאחד מאוד אפקטיבי שאפשר לייחל בשקיקה לרגע מפלתו.

אפקטיבי ככל שזה יהיה זה עדיין קלישאלתי במידה מסוימת, וכאן כנראה באה לידי ביטוי חולשתה הגדולה של Kingdom נכון לעכשיו. מה שמפריד בינה ובין יצירות שונן פשטניות יותר הוא עולמה המפורט והריאליסטי, אבל מעבר לזה הסיפור הוא כרגע מאוד מאוד בסיסי. אין כאן הרבה טוויסטים גדולים, לרמה שלפעמים שכנעתי את עצמי שאולי מדובר בהטעייה מכוונת ושתהיה תפנית שתיקח את הסיפור למקום אחר לחלוטין, אך התבדיתי. גם החלוקה לטוב ורגע היא כרגע ברורה קצת יותר ממה שמצופה מסדרה לקהל הבוגר והקרבות עצמם גם הם לא בדיוק מתוחכמים, כאשר לרוב שין פשוט מנצח כי הוא חזק והתאמן הרבה, ונעשה חזק אף יותר כשיש צורך בכך – כי ככה. אין טכניקה ספציפית שלמד שתעזור לו להתגבר על יריביו, וגם הטקטיקות שהסיפור שומר עבור המלחמות היותר גדולות הן דיי פשוטות ומובנות מאליהן. קל מאוד לצפות לאן העלילה תתקדם, מתי רעיון מסוים יכשל ומתי יצליח, גם צ'אפטרים רבים קדימה, כאשר התבנית היא ברורה ומרגישה כמו סיפור אגדה קלאסי שלא מנסה לחדש דבר.

זה עדיין עובד. בינתיים לא הבעתי פליאה גדולה משום דבר שקרה במנגה ולא התרגשתי ממנה יתר על המידה, אבל גם אותה תבנית סיפורית בסיסית היא מספיקה כדי לעניין ולפתח את הדמויות והיחסים ביניהן. יותר מהכל הארק הראשון של Kingdom מרגיש כמו פרולוג אחד גדול, כאשר לדמויות יש חלומות שהם עדיין לא בהישג יד וידרש מהם הרבה זמן ומאמצים להגיע לשם. ארק המרד הזה הוא אמנם כן סיפור סגור (אחד שגם מסתיים באופן מאוד מספק), אך משאיר מספיק קצוות פתוחים ורמזים להמשך הדרך. ברור למדי שמכאן זה רק ילך ויסתבך, שצפויים לנו עוד הרבה מאבקים ומלחמות שימשכו במשך שנים, אולי גם טיימסקיפים פה ושם, כאשר בכל פעם יתקדמו שין ואיי סיי עוד קצת לעבר מטרותיהם. זה עדיין לא תפס אותי לגמרי, אבל כן נהניתי מספיק כדי לשמור על אופטימיות ולרצות לראות לאן כל זה ילך.

---

פינת הספוילרים

מאוד אהבתי את הטוויסט בהתחלה בו נראה היה לרגע שהיואו עדיין בחיים ואז התגלה שזהו למעשה איי סיי ושהשניים נראים אותו הדבר. הרעיון שהיואו הובא לממלכה כדי להיות כפיל של הקיסר הוא נהדר לדעתי, כזה שיוצר ניגוד בין הרצון של שין למלא אחר הרצון של חברו המת לבין הזעם על הדרך בה הוא נוצל. אותו רעיון הוא הנותן את הבסיס למערכת היחסים המסובכת בינו ובין איי סיי, שהיא כנראה מעניינת הרבה יותר ממערכת היחסים הגנרית יותר שיכלה הייתה להיות בין שין והיואו לו השני היה נשאר בחיים. למעשה, היו רגעים בהם חשבתי שאיי סיי הוא למעשה כן היואו ושמדובר בטוויסט על טוויסט, אך לבסוף השתכנעתי שלא כך הדבר ושכנראה שזה עדיף.

טוויסט אחר שלא בדיוק עניין אותי זה העובדה שטן היא בת. מלכתחילה חשדתי בכך ואני לא רואה מדוע זה משנה משהו. זו קלישאה סתמית שחוזרת על עצמה בלא מעט סדרות, הרבה פעמים כטוויסט קומי, וכאן זה הרגיש דיי חסר מטרה ולא שירת דבר.

הסיפור כאמור נסגר באופן מאוד מספק והיה נהדר לראות את סיי קיו נותר לבד וחסר אונים כאשר תוכניותיו קרסו. אהבתי מאוד שהמפתח למפלתו היה נעוץ באותה אידיאולוגיה כוזבת בה האמין, שהוא נעלה יותר מאחרים בגלל טוהר דמו כביכול ולכן נותר לבדו מבלי שאף אחד יגש לעזרתו. כך הסביר יפה איי סיי, שהיווה את ההפך הגמור מכך והצליח מאפס לייצר צבא של אנשים הנאמנים לו, ביניהם גם הפראיים שכבר שנים רבות נמצאו ביחסי יריבות עם ממלכת צ'ין.

מכאן נראה שהסיפור הולך לעסוק במאבק נגד המושל ריו, שבדרכו עם צבאו הגדול כדי להשיג את המלוכה לעצמו. זה כנראה יהיה מאבק בסקאלה קצת יותר רצינית ממה שראינו עד עכשיו ויהיה מעניין לראות כיצד איי סיי יוכל להתגבר על המכשול החדש. עוד מעניין אותי לראות מה יהיה חלקו של הגנרל אוקי בכל העניין – הוא בינתיים הדמות המסתורית ביותר ונראה ששוכנע שיש איזשהו פוטנציאל בקיסר הצעיר, כך שאולי יעמוד לצידו.

אהבתי מאוד שהסיפור נגמר בכך ששין קיבל את ביתו הראשון, בצ'אפטר 47 הנקרא גם "הטירה הראשונה", כרמז לכך שיהיו עוד. זהו בית קטן ומצ'וקמק, בוודאי שרחוק מלהיות טירה, אבל זה מספיק כדי לספק את הנער הצעיר שהרוויח ביושר את החופש שלו ולראשונה בחייו יש משהו שממש שייך לו. מחכה לרגע בו הוא יקבל טירה אמיתית.

---

סיכום