יותר משנה עברה מאז כתבתי את הסקירה על העונה הראשונה של Beastars ואני חייב להגיד שהתגעגעתי. סדרת האנימה של סטודיו Orange מ 2019 הייתה אחת החוויות היחודיות והמעניינות שהיו למדיום להציג בשנים האחרונות. היא השתמשה בהאנשה כדי ליצוק דיונים עמוקים ותפיסות עולם בדמויות הפרוותיות המאכלסות את העולם שלה והעבירה בהצלחה מסרים שניתן להקביל גם לחברה האנושית שלנו, אך בזמן הקצר בו היא רצה לא הספיק הסיפור לפתור את כל השאלות שהציב במהלך הדרך. העונה השניה מחורף 2021 פותרת את העניין הזה, או לפחות עונה על מרבית הדברים, זאת תוך כדי שהיא לא זונחת את המסע האישי והפיתוח של הדמויות המרכזיות.

אנו חוזרים לנעליו של לגוסי, אותו זאב שקט וביישן שעבר שינוי משמעותי בעונה הראשונה. לגוסי אינו מתבייש עוד בכוחו כטורף ויודע שעם אותו כוח שאיפשר לו להציל את הארו גם באה האחריות – אותה הוא מוכן כעת לקחת בשני ידיים. לכן, כאשר רוקומה, נחשית הצפע הענקית המאבטחת את תיכון צ'ריטון (אגב, החלטה פשוט גאונית לתת לקוג'ירה לדבב אותה – המדבבת של אורוצ'ימארו מ"נארוטו"), מבקשת את עזרתו במציאת הפושע שטרף את טם, לגוסי נרתם למשימה ומגייס את כל מאמציו לשם כך. זו כמובן מתגלה כקשה משחשב – מדובר בנושא שהוא עדיין טעון הן מצד אוכלי העשב המתקשים לסמוך על חבריהם הטורפים וחושדים בהם בצדק, והן מצד הטורפים עצמם, שמרגישים שלא בנוח עם החשדנות התמידית כלפם.

באווירה כזו קשה למצוא קצה חוט, וככל שלגוסי מנסה יותר ויותר לגשר על העניין כך הוא מבין שזה דורש ממנו מעשים קיצוניים, כאלה שבמידה מסוימת אפילו מנוגדים לטבע שלו. כדי להקשות אף יותר על כך, מציגה הסדרה דמות חדשה, כבש בישונן העונה לשם פינה, המצטרף למועדון הדרמה במקומו של לואיס ועושה הכל כדי להתגרות בלגוסי ובשאר הטורפים. פינה הוא ללא ספק אחת התוספות הכיפיות של העונה – הוא משעשע בטירוף, מצליח להשתחל גם לרגעי מפתח בעלילה ומהווה קול של שפיות ורוגע בין כל הבלאגן שמתרחש והאווירה המתוחה שנוצרת.

מלואיס אגב עוד לא נפרדנו, והוא מתמודד עם בעיות דיי דומות לאלו של לגוסי, אך מהכיוון ההפוך לחלוטין. האייל החביב שהיה גיבור התלמידים והמועמד האידיאלי לרשת את התואר "ביסטאר", נשבר מנטלית בסוף העונה הקודמת וכעת רודף אחר הרצון להוכיח שעל אף שהוא אוכל עשב – הוא חזק לא פחות מאותם טורפים שעומדים בראש שרשרת המזון. החיות לא מתחלקות לטורפים ואוכלי עשב כך טוען לואיס, אלא לווינרים ולוזרים. לכן הוא עוזב את בית הספר ומחליט שמוטב להיות ראש לאריות מאשר זנב לשועלים – או במקרה שלו אפילו ראש לאריות, ליטרלי. לואיס לוקח על עצמו את ההזדמנות שנפלה לידיו להנהיג את כנופיית האריות שחטפה את הארו בעונה שעברה, וכדי לעמוד בראש אותה חבורה המתעסקת בשוק הבשר, עליו להוכיח שהוא אחד משלהם – וזה נכון גם לגבי מה שהוא שם על הצלחת.

אנו זוכים להכיר את לואיס העונה בצורה עמוקה יותר ולצלול גם לעברו ולמצבו המשפחתי, הכל במטרה להבין עד הסוף את המקור של רגשי הנחיתות שגרמו לו ללכת לקיצון שכזה. אני חייב להודות שמעשיו של לגוסי לעיתים נראו לי מעט מגוחכים ובלתי רציונליים, כאלה שנועדו בעיקר להצדיק רעיון פילוסופי ופחות כדי באמת להגיע למטרתו הממשית, אבל במקרה של לואיס יכולתי להתחבר הרבה יותר גם למניעיו הרגשיים וגם לרציונל מאחוריהם, לכן הוא לטעמי הדמות המעניינת ביותר העונה.

דמות שקצת נדחקת הצידה הפעם היא הארו, שאמנם כן מקבלת מעט זמן מסך, אך מי שציפה לאיזושהי התקדמות ממשית ביחסים בינה לבין לגוסי עשוי להתבדות. מדובר בעונה ששמה הרבה פחות דגש על הפן הרומנטי של הסדרה (לא שזה לא קיים בכלל) ויותר על מאבקים אידואלוגיים ועשיית צדק. זה כן כיוון מעניין לא פחות, ואף מתבקש לאור החורים שנשארו בסוף העונה הקודמת, עם זאת כן מצאתי את עצמי מאוכזב מבחינה מסוימת. Beastars אמנם מוצלחת מאוד בכל הקשור להעברת המסרים שלה, אך הורגש שהפעם זה בא על חשבון המסתורין שהוצג כחלק ממנה עוד בתחילתה.

מצאתי את עצמי מנחש את פתרון תעלומת הרצח דיי מהר, ולא עבר זמן רב עד שגם לגוסי עצמו מצא את זהות הרוצח בלי שזה יהיה מהלך שמורכב מיותר מדי הטעויות ותפניות בדרך. קשה להגיד שזה מצדיק את המתח בו הסדרה שמה את הצופים מהפרק הראשון ושנתיים קדימה, שכן בילדאפ רציני לתגלית הזאת לא באמת היה – הרי כל העונה הקודמת עסקה בנושאים אחרים לגמרי וגם בעונה הנוכחית אנו עוסקים יותר בניסיונותיו של לגוסי לקבל אמון מצד אוכלי העשב מאשר בממש לחקור את המקרה. זה לא שזהות הרוצח והסיפור מאחוריו לא מעניינים כלל – יש לא מעט למה לצפות גם אחרי החשיפה ההיא. האירועים הקשורים באותו רוצח גם כן מתכתבים נהדר עם הרעיונות בהן עוסקת הסדרה, פשוט אם אתם מחפשים סדרת מסתורין, זו לצערי לא הכתובת.

בשאר הבחינות שמרה הסדרה על רמתה הגבוהה. היא כתובה נפלא, אנימציית ה CGI שלה היא מהטובות שנראו בתעשייה והמוזיקה פשוט פנטסטית. ומי שמתקשה להיפרד מהפתיח של העונה הראשונה – אמנם ALI אינם מבצעים את שיר הפתיחה הפעם, אבל גם הפתיח השני, "Kaibutsu" של YOASOBI הוא ממכר ולא מבייש את המעמד. יש עדיין סצנות אקשן שהן דיי מוגחכות, אבל כן אהבתי אותן הרבה יותר מאשר אלו של העונה הקודמת ולו בזכות העובדה שהפעם הן הציגו מאבקים בין דמויות והשקפות שונות ומילאו הרבה יותר טוב את יעודן כשיאים עלילתיים (בעיקר הקרב בפרק האחרון).

אם העונה השניה טובה יותר מקודמותה קשה להגיד, אבל היא בוודאי שלא מאכזבת. היא עונה כמעט על כל הציפיות שהיו לי ממנה ולו הסדרה הייתה מסתיימת כאן הייתי כנראה לגמרי בסדר עם זה. אני לא יודע אם מתוכננת עונה שלישית, המשך במנגה קיים למיטב ידיעתי, אבל הרושם הוא שלא נשאר באמת הרבה קצוות לסגור, שהמסרים שרצו להעביר כבר עברו ושהעיקר כבר מאחורינו. אם בכל זאת יחליטו לעבד את ההמשך – אני כמובן אצפה בזה בהזדמנות הראשונה שתהיה לי.

---

פינת הספוילרים

למרות שלא עשתה הרבה העונה, כן אהבתי את הסצנות של הארו עם לגוסי. הן היו משעשעות (בעיקר הרגע בו לגוסי הציע נישואין בספריה ואז איזה בחור ברקע הפיל את הספרים שלו) והציגו יפה את המאבק הפנימי של לגוסי שנקרע בין הרצון שלו לשמור על אוכלי העשב לבין היכולת לראות בהם כשווים לו. הוא קיבל על עצמו את האחריות להגן עליה, אבל קשר אמיתי אינו יכול להישען על אחריות חד צדדית שכזו בלבד. לכן ככל שהמשיך ברצון שלו להתנגד לטבע של עצמו ולהתנזר מאכילת בשר, כך רק התרחק מהארו ואף איבד מכוחו.

בינתיים גם לואיס כאמור עשה מה שיכל כדי להתנגד לטבע שלו ונאלץ לאכול בשר, על אף שלא היה מסוגל לכך בפועל. השיא היה כאשר הכנופיה שלו תפסה את לגוסי והשניים התיישבו זה מול זה בשולחן, כאשר לגוסי מסרב לאכול את הבשר המונח בו ולואיס מכניס אותו לפה כאמצעי להפגנת כוח. זה רגע באמת מדהים שמראה כמה רחוק הלכו השניים האלה רק כדי להוכיח שאינם מחזיקים בחולשות של הטורפים ואוכלי העשב בהתאמה.

שתי הדרכים הובילו בסופו של דבר לקיר. לגוסי היה חלש מכדי להביס את ריז לבדו, ולואיס לעומתו החל להבין את הקשיים של הטורפים בעולם הזה ושכוחם האמיתי לא מגיע מהאקט הפשוט וחסר המשמעות של אכילת בשר, אלא מהרצון להגן על הדברים החשובים להם. הרגע בפרק 23 בו לואיס הבין שהוא אוהב טורפים היה מדהים בעיניי ולגמרי היה הנקודה המספקת ביותר של העונה, זו שהובילה לקליימקס הנהדר לא פחות. זה רק כאשר לגוסי ולואיס שיתפו פעולה שהם יכלו לקבל את עצמם כפי שהם ולהיות שלמים עם העובדה שהם טורף ואוכל עשב בהתאמה. באקט הסימלי של אכילת הרגל של לואיס, קיבל לגוסי את הכוח להביס את ריז, וזה אולי נראה מעט מגוחך – אבל זה היה כל כך אפי עד שלא יכולתי שלא לקבל את זה בשמחה גדולה.

כן קצת היה לי מוזר שברגע שלגוסי גילה שריז הוא הרוצח הוא לא פשוט דיווח עליו למשטרה, וזה אפילו הרגיש כמו החלטה מטופשת ומאולצת מצידו בתחילה. מה שריכך את ההרגשה הזאת עבורי הייתה התייחסות הברורה לכך מצד לגוסי שהיה מודע לעובדה שעושה זאת מתוך החלטה להוכיח את השקפתו אל מול ריז ולפי דרכו של גוהין (הפנדה) שמשקם עבריינים ולא מסגיר אותם.

כאמור לגבי ריז עצמו – לא היה מפתיע במיוחד שהוא הפושע וגם לא היה בילדאפ שיגרום למישהו להתרגש מכך. למעשה, עד אותה נקודה בה הוא נחשף היה ריז בעיקר ניצב ברקע שספק שמישהו החשיב כדמות ממש. הסיבות היחידות שהסגירו אותו הן הצללית בתחילת העונה הראשונה, הגודל שלו כאשר תקף את לגוסי בפעם הראשונה בעונה הנוכחית והעובדה שהאופציה השניה היחידה הייתה ביל הנמר – מה שנראה צפוי מדי ופשוט לא מתאים. מה שכן, מרגע שנחשף ריז היה מרתק לצפות בכל סצנה בה השתתף. הוא הצליח לעורר אימה בכל פעם ששינה את פניו החמודות ופתח את עיניו לרווחה ותמיד היה מעניין לראות כיצד הוא מתמודד עם הקושי שלו להסתיר את סודו ולהתמודד נגד הרצון שלו לטרוף שוב. הוא אף שכנע את עצמו שרגע הטרף הזה היה זיכרון יפהפה שסימל את החברות שלו עם טם ולא רגע של פחד וחוסר אונים עבור האפלקה הקטן. לגוסי שהבין שיכל לסיים בדיוק באותה צורה עם הארו, הרגיש שהוא מוכרח לסיים את הקרב נגד הטורף הסורר, ולואיס, שלא יכל שלא להעריך את אותו הרצון, פרץ בבכי מרגש.

מה שנשאר כעט לסגור זה בעיקר מערכת היחסים של לגוסי עם הארו, שאני מניח שעוד תתקל בקשיים כאלה ואחרים עד שיוכלו השניים להיות שלמים לגמרי איתה. הדבר השני והפשוט יותר הוא התואר "ביסטאר" שהוחלט בתחילת העונה שיוענק למי שיתפוס את הטורף שרצח את טם – ובכן, נראה שכעת דרכו של לגוסי סלולה לשם, אלא אם יחליט שלא לקבל זאת מסיבה כזו או אחרת (מה שאני יכול לראות קורה).

---

סיכום