Akudama Drive

שנת 2020 לא הייתה עמוסה מאוד, אבל כמו קודמותיה גם היא הצליחה להוציא כמה להיטים שדיברו עליהם לא מעט. Akudama Drive לצערי לא ביניהם. איכשהו סדרת המד"ב-אקשן חסרת המעצורים החדשה של סטודיו Pierrot נפלה מתחת לרדאר של מרבית הקהילה והדיבור עליה היה כמעט אפסי. זה דיי מפתיע כי מדובר בסדרה מבית היוצר של לא אחר מאשר קודאקה קאזוטאקה, יוצר סדרת משחקי Danganronpa המהוללים, בעבודה משותפת נוספת עם המאייר קומאטסוזאקי רוי שעיצב את הדמויות עבור שני הכותרים. ובכל זאת, אפשר להבין זאת במידה מסוימת, שכן האנימה החדשה אינה איזושהי יצירת מופת כמו אותו פרנצ'ייז משחקים אהוב (וגם אני מניח ש Jujutsu Kaisen תפסה לא מעט מהפוקוס באותה עונת סתיו, אבל עליה נדבר כבר ביום אחר), אולי זה גם בגלל שמדובר במסע רציף שפחות עובד בצפייה שבועית, ועדיין – שנים עשר הפרקים שלה שהשלמתי בימים האחרונים היו אולי מהמהנים שאני זוכר בז'אנר.

Akudama Drive מתרחשת בתקופה לא ידועה בעתיד, בחבל הארץ קנסאי שהפך כעת לאוטופיה מודרנית וטכנולוגית עם רובוטים ששומרים על הסדר ומסכים והולוגרמות בכל פינה. על הסדר הטוב מאיימים חבורת פושעים בעלי יכולות הרסניות שקיבלו את הכינוי "אקודאמה". ביום הוצאתו להורג של אחד מאותם פושעים, אשר זכה לכינוי "רוצח" ("Cutthroat") והיה אחראי למותם של מאות קורבנות, מקבלים ארבעה מן האקודאמה המסוכנים בעיר הצעת עבודה: הראשון מביניהם שידאג לשחרורו של עמיתם למקצוע, יקבל מענק כספי של לא פחות ממאה מיליון ין. התחרות ביניהם נפתחת מיד ולמהומות שהם יוצרים נקלעת אזרחית צעירה ונורמלית לחלוטין (אותה מדבבת קורוסאווה טומויו המוכשרת, הלוא היא קומיקו מ Hibike! Euphonium) שבמקרה שהתה במעצר עקב טעות תמימה. כדי שלא יהרגו אותה, מספרת הצעירה שגם היא עצמה אקודאמה, האחת המכונה "נוכלת" ("Swindler"), אלא שהשקר הלבן הזה מסבך אותה עוד יותר וקושר את גורלה בגורלם של החבורה.

בין כל הכאוס שמתרחש, משימת ההצלה מצליחה, אך גם מתגלה כתרמית. "רוצח" משתחרר ומלביש לכל אחד מן החבורה, כולל "נוכלת" שלנו, קולר סביב צווארו הטומן בתוכו פצצה. אם הם רוצים לשמור על הראש שלהם, על כל חברי האקודאמה לשתף פעולה גם עם השלב הבא במשימה: עליהם לפרוץ לרכבת המהירה (והמאובטחת במיוחד), "שינקנסן", המעבירה סחורה למחוז קאנטו ומהווה את נקודת הכניסה היחידה אל המחוז הנחשב בימים אלה כאוטופיה בה שוכן המעמד הגבוה בלבד. החבורה לא מקבלת עדיין את המידע על מהו החפץ שעליהם לגנוב משם, אך אם יעמדו במשימה יקבל כל אחד מהם מענק חסר תקדים של ביליון ין (ואת חייו בחזרה, שזה גם חשוב, אבל פחות מדאיג אותם משום מה). כעת השקר הקטן של "נוכלת" שלנו בדרך להפוך אותה לפושעת מן המניין.

אתחיל מהחלק שהכי בלט לי במבט ראשון בסדרה – היא נראית מהמם, בעיקר מבחינת הרקעים ופלטת הצבעים. ערי מד"ב יפהפיות הן כבר מזמן לא מצרך נדיר במדיום האנימה, ואפשר להגיד שקנסאי של Akudama Drive היא תוספת נפלאה לאוסף. היא כן מרגישה יותר בדיונית ופחות אמינה מאשר העולם של Psycho-Pass למשל, גם הרבה פחות מפורטת מבחינת הקונספט שלה, אבל היא צבעונית ומלאת חיים בצורה יוצאת דופן. הדרך בה משתקפים אורות הנאון הכחולים והאדומים מבין המסכים והכרזות הזוהרות על פניהם של הדמויות (גם הן אגב מעוצבות נפלא, כצפוי מעבודתו של קומאטסוזאקי) יוצרים חתיכת תאורה מרשימה שהופכת כל פריים לכזה שניתן למסגר ולשמור. בכל פרק ישנם גם קטעי מעבר באמצע המסבירים בצורה תיאטרלית ומשעשעת על המקומות השונים אליהם מגיעה החבורה, זה כחלק מ"תוכנית לימודית" המשודרת על המסכים (מה שקצת מזכיר את סגנון המונולוגים של מונוקומה בין הצ'אפטרים של Danganronpa), וזו דרך נחמדה מאוד להעביר את הידע הדרוש לצופה בצורה שלא תרגיש כמו זריקה מעיקה של מידע.

האנימציה עצמה גם כן נראית מעולה והופכת כל סצנת אקשן למלאת אנדרנלין, ואם כבר אקשן – הוא פשוט פסיכי. כבר בפרק הראשון אפשר להתרשם מהאקודאמה המכונה "שליח"("Courier") ומהאופנוע המשוגע שלו שנוסע על גבי קירות בניינים, יורה כבלים איתם הוא קופץ ממקום למקום כמו ספיידרמן וגם מסתיר רובה לייזר שמוכן לשימוש בעת הצורך. וזה רק אחד מבין ארבעת הפושעים שכל אחד מהם מתמחה בסוג אחר לחלוטין של יצירת בלאגן וטבח המוני. אם אחזור רגע להשוואה עם Psycho-Pass, עם כל הכבוד למצלמה הרועדת ולסצנות האקשן שלה אותן ניתן לסכם ב"הם הולכים מכות" – ככה אני מצפה מאקשן של סדרת מד"ב טובה להראות. הכל קורה נורא מהר וקשה להגיד שזה מאוד מתוחכם, אבל בכל זאת כל קרב מצליח להיות מלא בתפניות ולנצל את יכולותיהם וסגנון הלחימה של כל אחת מהדמויות. גם אם זה נעשה בצורה מוקצנת עד כדי גיחוך לפעמים, זה פשוט מהפנט וכיפי בצורה יוצאת דופן. אזהיר שהסדרה עשויה להיות לפעמים אלימה מדי עבור בעלי בטן רגישה, ומן הצד השני עבור אלה שדווקא כן מחפשים את הגור כנראה שעדיף יהיה לחכות לגרסת הבלוריי, שכן זו ששודרה בטלוויזיה לא חוסכת בצנזורה בחלקים הנ"ל.

מה שכן, נושא התחכום הוא אולי החלק שהכי פחות ענה על הציפיות. דווקא מכיוון ש Danganronpa הייתה כה מחושבת ונבנתה על היכולת שלה לסובב את גלגלי השיניים בראש של הקורא. להגיע עם ציפיות לדבר דומה עבור Akudama Drive יהיה טעות – מדובר בסדרת אקשן נטו, אפילו כזאת שמעודדת לכבות קצת המוח ולא לקחת אותה יותר מדי ברצינות כשאין צורך. היא מגזימה בכוונה וזה עובד לה, אפילו שזה שונה ב 180 מעלות מסגנון הפרנצ'ייז המצליח של קודאקה. מהבחינה הזאת אין ספק שהפורמט הטלוויזיוני עושה כאן הרבה יותר חסד מאשר באנימה Danganronpa 3 שלא לגמרי הצטיינה בסצנות האקשן שלה.

הכתיבה עצמה לעומת זאת עדיין מספקת את הסחורה. יש כאן לא מעט מן ההומור השנון והמוכר של הכותב הידוע, וזה מתבטא בעיקר ביחסים בין הדמויות. אחד האקודאמה למשל הוא "מתקוטט"("Brawler"), טיפוס גדול שרק מחפש את ההתרגשות שבלחימה באנשים חזקים כמה שניתן. אל החבורה גם מצטרף טרמפיסט נוסף בשם "בריון" (Hoodlum), פושע דיי חלש שנקלע גם הוא לכל הסיטואציה דיי בטעות ומנסה לייצר את הרושם שהוא חזק כמו היתר. השניים הללו הופכים מהר מאוד לצמד משעשע במיוחד כאשר הראשון בטוח שהשני חולק איתו את אותה אהבה למכות וגורר אותו לכל סיטואציה מסוכנת בעל כורחו. גם כשזה מגיע ליחסים מעט יותר רציניים, כמו אלו הקיימים מצד הנבלים, הסדרה מצליחה להעביר זאת מצוין. הכוח המשטרתי בעולם הסדרה מורכב מ"מוציאים להורג"("Executioners") הפועלים בצמדים של מורה ותלמיד, והזוג הספציפי הרודף אחר החבורה שלנו עובר לא מעט תהפוכות בניסיונותיו הלא תמיד מוצלחים להשתלט על האירוע.

בשלב זה גם בוודאי שמתם לב שמלבד כינויים ותפקידים לא נכנסתי לשמות של הדמויות בסדרה, וזה לא במקרה – פשוט אין כאלה. אין אף דמות שאנחנו ממש מכירים אותה בשמה האמיתי, גם לא הדמויות המרכזיות ביותר, ואם הייתי נתקל בתופעה שכזו בכל מקום אחר כנראה הייתי זוקף זאת כאות לכתיבה עצלנית – אבל איכשהו כאן זה מרגיש באמת לא חשוב ואפילו יש לזה חן מסוים. אנחנו לא באמת צריכים לדעת את השם של אף אחד מהנוכחים כדי לייחס לו שום דבר משמעותי, הכינויים מספיקים כדי להבין הכל על כל אחד מהם, הם מעניקים את הציפיות הנכונות מכולם והם בסך הכל מפשטים את העניין עוד יותר. הרי את רוב השמות כנראה שגם כך הייתי שוכח דיי מהר, אבל את הכינויים אזכור גם אם הסדרה תעלה באיזושהי דיון שאשתתף בו שנים ארוכות קדימה.

אבל עם כמה שאני אוהב את הכתיבה, יש גם נקודות פחות טובות בסיפור הזה, כאשר נקודת החולשה העיקרית שלו נעוצה באורכו. 12 פרקים זה יחסית מעט ולכן אין כאן הרבה מעבר לאותו "כיף" שתיארתי והסדרה לא באמת מספיקה להיכנס לעומקן של הדמויות ולייצר חיבור חזק מספיק עימן. היא אולי "רק" סדרת אקשן, אבל לטעמי היה כאן פונציאל להרבה יותר. התסריט הוא טוב, הוא מלא בטוויסטים נהדרים (וכמה שקצת פחות), יש בו חלקים מרגשים ויש לו מסר טוב שגם מועבר בצורה לא רעה בכלל. אלא שכדי לשכנע בו באמת היה נדרש קצת יותר זמן, כי בפורמט הנוכחי זה מרגיש יותר כמו שלד עלילתי טוב מאשר סיפור אשר משויף עד הסוף. זה נכון בעיקר עבור הפרקים האחרונים שמגלים לנו תגליות משמעותיות על קאנטו ושוברים לחלוטין את הסטטוס קוו של עולם הסדרה, אלו גם מסכמים את מסעה של "נוכלת" ומשלימים את ההתפתחות של דמותה – אלא שאני לא מרגיש שהיה לכך את הבילדאפ הראוי. עם נאגי מאקוטו מ Danganronpa למשל אנחנו לא מבלים הרבה בהתחלה, אבל מספיק כדי לדעת עם איזה מטען הוא נכנס להרפתקה הזו, מה הן ציפיותיו ומה הוא חושב על עצמו לפני שמגיע ל Hope's Peak Academy. על "נוכלת" אנחנו לא יודעים דבר וגם לא באמת טורחים לספר לנו, כך שהמסע שעוברת, משוגע ככל שיהיה, לא מצליח באמת לשכנע במוסר ההשכל שלו.

זה משאיר את הסוף עם הרגשה מעט מפוספסת. הוא לא סוף רע, נהפוכו, מאוד אהבתי אותו, אבל יותר כי התרשמתי ממה שהוא מנסה להיות ופחות בגלל מה שהוא היה בפועל. ב 12 הפרקים שהוקצו לה הצליחה Akudama Drive לעשות מעל ומעבר לטעמי ובאמת ניצלה כל דקה וכל דמות מהקאסט שלה כמה שרק אפשר, אני פשוט לא יכול שלא להתאכזב מכמה שניתן היה לפתח את כל האספקטים הללו שלה ולחקור את העולם הנהדר הזה עוד יותר.


פינת הספוילרים

קודם כל, נורא אהבתי את הטוויסט ש"דוקטור" הייתה סוכנת כפולה. בכלל, היא כנראה הדמות האהובה עליי ולשמוע את הדיבוב של אוגאטה מגומי (שינג'י מאוונגליון, נאגי ונאגיטו מ Danganronpa) זו תמיד חוויה נהדרת. אהבתי את המניעים שלה שהתאימו מאוד לדמות הפסיכוטית הזאת ובמיוחד את הסוף שלה. היא הצליחה להערים על כולם ולדחוק את כל הדמויות לפינה וברגע אחד הכל התהפך עליה והיא קיבלה מוות ברוטאלי כפי שהגיע לה כאשר היא מוטלת על הרצפה חסרת אונים בזמן שדורכים עליה. אין מה להגיד, קודאקה מעולה בלהמציא סצנות מוות כואבות ומקוריות והוא מוכיח זאת כל פעם מחדש.

את הטוויסט על הירח פחות אהבתי. הרעיון מלכתחילה של לשלוח את הילדים לשם נשמע מופרך, והעובדה שהוא כבר נהרס לא ממש תרמה לזה, אלא רק גרמה לכל העניין להיות עוד יותר מגוחך שלא לצורך. גם מראש התוכנית שלהם נראתה קצת לוקה בחסר שכן כפי שחזינו, גם לאחר שהועבר הכסף לאקודאמה הם לא בדיוק יכלו להשתמש בו (ובכלל, לא ממש הוסבר מניין היה לילדים את הכסף הזה מלכתחילה).

כן אהבתי את השימוש שמצאו תושבי קאנטו לילדים הנ"ל כדי להבטיח את חיי הנצח שלהם, אבל אני חושב שסצנת ההצלה של הילדים מאותו מחשב על הייתה גם היא קצת לוקה בחסר, בוודאי כשמדובר באירוע כה קריטי וקליימטי. אהבתי שהחזירו את "האקר" לשם כך, אבל הוא לא באמת עשה שום דבר מסובך או מרשים שם וזה נראה פשוט "קל מדי" מהרגע שהוא הופיע.

מה שכן, מאותו רגע שהילדים ניצלו ונראה שהסדרה מתכנסת לסיומה, שמחתי מאוד לגלות שהמוציאים להורג הצליחו לפוגג את השמחה ולפוצץ לגיבורים שלנו את הרכבת. מכאן זה הפך לפרק סיום באמת מספק שמציג לנו ש"נוכלת" אינה רק מעמידה פנים שהיא אקודאמה – אלא הפכה באמת לאחת כזו. במשימתה האחרונה הצליחה גם להציג בפני העולם את השאלה שהסדרה הדהדה לאורך ריצתה – מה הוא בכלל אקודאמה? מי מגדיר מה טוב ומה רע? ראינו דוגמאות לכך שגם מגיני החוק לכאורה אינם בהכרח טובים, דוגמת הגנרלית שהחליטה לסמן את תושבי העיר המורדים כאקודאמה ובכך לקבל את הסמכות לרצוח אותם. המסר הוא שאנחנו אלו הבוחרים לאיזה צד להשתייך ואם להיות מוסריים, ולא משנה אם החברה מגדירה אותנו כך או אחרת. "נוכלת" נכנסה לסיטואציה ההתחלתית בעל כורחה, בידיעה שהחבר'ה שאיתה לא בדיוק מוסריים, אבל לאט לאט החלה לפעול יותר ויותר כי באמת רצתה בזה, גם לאחר שהקולר על צווארה כבר הוסר (ואפילו הלכה רחוק כל כך עד שאפילו התעמתה עם האקודאמה המאיים מכולם, "רוצח", בסצנת מרדף שהייתה פשוט מעולה), ולבסוף בחרה למות כאקודאמה גאה המשקרת שהיא אזרחית תמימה – וכך להיות באמת הנוכלת שאותה מכנים.

אני כאמור חושב שזה היה יכול להיות משכנע יותר לו היינו מכירים אותה קצת יותר טוב, לו היו מראים לנו למשל שהיא נגעלת מהאקודאמה ולא רוצה להיות כמוהם, או שאולי היה חסר לה בחייה הקודמים תחושת שייכות כי היא התנערה מלזהות את עצמה בצד כזה או אחר של המצפן המוסרי. כפי שהסדרה בנויה עכשיו ברור שהיא עברה שינוי חיצוני (ריפ השיער) ופנימי כאשר נהפכה לאמיצה יותר, זה פשוט שאותו שינוי לא בא כניגוד מוחלט לאיזשהם אמונות בהן החזיקה קודם לכן – ולכן לא הרגיש שלם כפי שיכל היה להיות.

אציין לטובה לקראת סיום את השימוש במטבע של ה 500 ין ששינה את הגורל והיה באמת סמל נהדר הן לקוד המוסרי של "נוכלת" שרצתה להחזיר אותו והן לרצון של "שליח" להקריב את חייו למען המשימה, שניהם היוו שני צדדים שונים של המטבע בתחילת הסיפור, כאשר אחד פושע והשניה אזרחית שומרת חוק, ושני צדדים הופכים לחלוטין לקראת סופו, כאשר אחד רצה לוותר על המשימה והשניה החליטה ללכת עד הסוף.


סיכום

מה עבד:

  • סגנון ויזואלי מרשים שגורם לה להתבלט לטובה גם בז'אנר המד"ב שכבר קשה להרשים בו.
  • העולם מוצג בצורה פשוטה ומעניינת, בלי לזרוק ערימות של מידע ובלי לסבך את העניינים שלא לצורך.
  • סיפור מלא בטוויסטים ולא משעמם לרגע.
  • אקשן מטורף ולא מתפשר, מלא בתפניות ובסטייל.
  • דמויות שכתובות מצוין ויוצרות דינמקות משעשעות ומרגשות. כל אחת מהן מתפתחת במידה מסוימת וכל אחת מרגישה משמעותית לסיפור.

מה פחות עבד:

  • חלק מהטוויסטים והרעיונות בה כה מוגזמים שלפעמים זה מרגיש קצת מגוחך.
  • לא מתוחכמת כפי שניתן היה לצפות מיצירותיו של קודאקה.
  • הסדרה קצרה מדי בכדי למלא אחר הפוטנציאל הגלום בה, לכן לא מצליחה לבנות בצורה הראויה חלק מן הרעיונות שבה.
grades4_8

תגובה אחת בנושא “Akudama Drive

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s