אתחיל את טור הדעה הקצר הזה בלהכות על חטא: בכתבה על עונת החורף שפורסמה לפני כחודשיים כתבתי שלא מדובר בעונה עמוסה יותר מדי ונראה שטעיתי בגדול. אני רגיל לצאת עם רשימה מעט יותר ארוכה של סדרות שתופסות את העין שלי וככל שהעונה מתקדמת אני לרוב שומע שכמחציתן לא באמת שוות את תשומת הלב. הפעם הרשימה שלי יצאה קצרה יותר, בעיקר בגלל שהעונה כוללת כמה סדרות המשך שלא ראיתי את קודמיהן (וביניהם להיטים גדולים כמו Re:Zero, סליים, Nanatsu no Taizi ולוג הוריזון), וגם לא כללה את Shingeki no Kyojin שטכנית שייכת לעונה הקודמת, אבל רבים משייכים אותה לזו הנוכחית והיא ללא ספק תופסת חלק גדול מתשומת הלב (אם בצדק או לא, אדע כשאצפה בה). אך גם מעבר לאלו נראה שיש כמה הצלחות מפתיעות, כאלו שכלל לא חשבתי שיגיעו לממדים שכאלה. Wonder Egg Priority למשל היא סדרה שכאשר הכנתי את הכתבה שלי כלל לא מצאתי תקציר או טריילר עבורה ולכן פשוט פסחתי עליה לחלוטין – וממה שיצא לי לשמוע עליה מאז היא מתבררת כאחת הסדרות המסקרנות ביותר של העונה וכאחת שאני חייב לבדוק כאשר תסתיים.

יש גם אכזבות. Yakusoku no Neverland בעונתה השניה משום מה סטתה לגמרי מהמקור ועשתה בלאגן שלם בסיפור שהרגיז מאוד את המעריצים. לא ברור מי אחראי לרעיון הבזוי הזה, אבל זה מסתמן כרעיון רע במיוחד שגרם לפספוס של אחד הלהיטים הגדולים שהיו פה בשנים האחרונות ושל מה שעוד יכלה הסדרה להיות (לפחות נראה שההחלטה שלי לקרוא את המנגה קודם התבררה כמוצדקת מתמיד). אבל חוץ מנברלנד (אותה אשפוט כאשר באמת תסתיים) נראה שיש העונה באמת מכל טוב, וזה גם בלי להחשיב סדרות כמו Jujutsu Kaisen הממשיכות מן העונה הקודמת, כך שבאמת קשה להיזכר בתקופה בה הייתה כמות כזאת ענקית של תוכן מעולה בתחום האנימה (ושום סיכוי שאצליח להשלים חצי ממה שאני רוצה לראות).

ואיכשהו בין כל הטוב הזה נראה שיש אנשים שמחפשים… איך נגיד את זה ברוח הימים האלה… לעשות "נהנהנה"? ובכן, אני כבר רגיל לכך שהרשתות החברתיות מייצרות הרבה רעל ושתרבות הפוליטיקלי קורקט מתנפלת על כל חלקה טובה, אבל מעולם לא ראיתי מתקפה שכזו מתוך הקהילה על אותו המדיום אותו היא מתיימרת להעריץ. הסערה שעוררה "נברלנד" הרגישה מוצדקת – הרי מעריציה הרגישו נבגדים, אבל אותה אכזבה בקושי נשמעה לעומת הרעש שיצרו שתי סדרות אחרות שעלו לשידור – ואלו מסיבות שאני חושב שכבר הוציאו קצת אנשים מפרופורציות.

הראשונה היא Kaifuku Jutsushi no Yarinaoshi (מוכרת יותר כ Redo of Healer), עליה אפשר להגיד שהיה ברור מאליו שהיא תייצר באז שלילי עצום מעצם הנושאים בהן היא עוסקת (נקמה ואונס. הרבה אונס). השניה היא Mushoku Tensei, זו כבר קצת יותר הפתיעה אותי, שכן בניגוד ל"הילר" שהיא פשוט הנטאי שבמקרה הגיעה לשידור בטלוויזיה – זו כבר סדרה סטנדרטית למדי ואפילו טובה, אבל איכשהו העובדה הזו רק גרמה לבאז השלילי להיות חזק אפילו יותר. בשני המקרים הייתי חייב לזנוח את הרגלי הצפייה הרגילים שלי ולהדביק את הפרקים שיצאו טרם הסתיים השידור ובשני המקרים מצאתי את עצמי… דווקא נהנה.

כן אני יודע. "הילר" היא סדרה חולנית והזויה שגורמת ל Goblin Slayer (שיצרה מהומה לא קטנה בעצמה כשיצא פרקה הראשון) להרגיש תמימה. היא כבר אפילו לא הולכת על הגבול הדק שבין אנימה סטנדרטית להנטאי, אלא ממש מעקמת אותו בכוח ואין סיבה אמיתית לצפות בה אם אתם מחפשים משהו שפוי. בתור אחד ש Goblin Slayer דווקא דיי שיעממה אותו, פשוט כי הרגשתי שהיא בעיקר מנסה לשחזר שוב ושוב את אותו אפקט השוק מהפרק הראשון ומתיימרת גם להציג משהו מעבר ושלא בהצלחה גדולה, מצאתי את "הילר" משעשעת למדי ולו כי היא ממשיכה למתוח את הגבול שוב ושוב ובכל פעם זה כל כך הזוי שזה פשוט מצחיק אותי. אני חייב להודות שזה עובד רק בפורמט שבועי ושכנראה שאחרת לא הייתי טורח, שכן הקריאה של התגובות זה חלק בלתי נפרד מהכיף, או יותר נכון הקריאה של התגובות שלא לוקחות את העניין יותר מדי ברצינות – מיד נגיע לזה.

Mushoku Tensei לעומת זאת היא סדרת איסקאי סטנדרטית למדי, ועל אף שאני לא חובב גדול של הז'אנר היא תפסה אותי מיד. היא כתובה נהדר, מבוימת מעולה ועבודת האנימציה בה היא פשוט משגעת. "בעיה" אחת יש בה – הגיבור הוא סוטה, ונראה שזה מפריע לאנשים הרבה מעבר שיכולתי לדמיין שזה יפריע. הרי סדרות אנימה עם דמויות סוטות זה לא עניין חדש. הן מופיעות בכל סדרות המיינסטרים ובמשך עשורים – אם זה מאסטר רושי ב"דרגון בול", ג'יראיה ב"נארוטו", סאנג'י מ"וואן פיס" או מינטה מ Boku no Hero Academia ועוד רבים אחרים. לעיתים אלו דמויות צדדיות שזהו הגאג המאפיין אותן, לעיתים החלקים ה"סוטים" הם חלק מהקונספט של הסדרה כולה כמו ב Shokugeki no Souma ולעיתים אלו פשוט דמויות רעות כמו אותם גובלינים של Goblin Slayer או נבלים אחרים מתוך Sword Art Online ודומיה.

אני לא יודע למה דווקא עכשיו אנשים החליטו שהקו האדום נחצה, אבל נראה שהחוט המקשר בין "הילר" ל"מושוקו טנסיי", שתי סדרות לקהלים נפרדים לחלוטין, הוא אותם מעשים של הגיבורים שלהם (רחוקים ככל שיהיו אחד מהשני), שאין ספק שבעולם מתוקן לא אמורים להיעשות. שניהם לא בדיוק חיים בעולם מתוקן או ריאליסטי וכמובן שישנם לא מעט משתנים נוספים ברקע, אבל זהו לא דיון שאני מתכוון להיכנס אליו. אני לא מעוניין לייבא את הריב המיותר הזה גם לכאן, אלא לצאת מתוך נקודת הנחה שמדובר במעשים לא מוסריים בלי לנסות לתרץ למה לא או למה אולי. אני פשוט חושב שבמקרה כזה עולה השאלה – האם כזה נורא שסדרה תכיל דמויות לא מוסריות או תיתן איזשהו רקע שיאפשר להזדהות עם מעשיהם? האם למשל Death Note לא הציגה את נקודת מבטו של לייט כאשר הוא לקח את החוק לידיים והחל לבצע רצח המוני על בסיס קבוע? מה עם המניעים של קאזומה מ Konosuba שלאו דווקא תמיד טהורים? ומה עם כל סיפורי הרקע שמקבל כל נבל ב"נארוטו" בליווי פלאשבקים מעוררי הזדהות המסבירים את כל המעשים האיומים שעשה?

יצירות, לא רק מתחום האנימה והמנגה, כוללות כמעט תמיד דמויות לא מוסריות או שמוסריותן מותלת בספק. לפעמים לצורכי שעשוע, לפעמים כדי לתת ביקורת על אותה התנהגות, הרבה פעמים כדי להעניק לדמויות סוג של חולשה או פגם אישיותי שהיפוך אותן לעגולות ומעניינות יותר. לפעמים זה גם כדי לייצר קונפליקט ולהניע את העלילה ולפעמים מסיבות אחרות. יש גם לא מעט רגעים קשים לצפייה או כאלה בהם הקודים האתיים של החברה שלנו נזרקים לכל הרוחות – וזה תמיד היה כך ולא רק ביפן, תשאלו את כל מי שצפה ב"משחקי הכס" או ב"דקסטר". אומנות היא חסרת גבולות, וגם אם נראה לפעמים שזה מיותר או לא ראוי בבמות מסוימות – בכל הקשור לאנימה שגם ככה נצרכת על ידי הקהל המערבי דרך הרשת ולא בטלוויזיה המסחרית, אני חושב שמוטב להשאיר את כאב הראש ליפנים בדבר מה הם מרשים להציג באיזו במה.

הסיבה שאני חושב שהביקורת יצאה מפרופורציות היא כי אותה ביקורת כבר לא מופנית יותר כנגד הדמויות או כנגד היצירות. היא מופנית כנגד מי שמעז לצפות בהן, כנגד מי שמעז ליצור דברים כאלה וכנגד החברה היפנית בכלל המאפשרת לזה להגיע לעולם – בטענה שאלו מיזוגנים ומעודדים אונס ופדופיליה. זה מזכיר לי את אותן זעקות הנשמעות שוב ושוב כנגד משחקי מחשב אלימים וזה משהו שיכולתי כנראה ללגלג עליו לו זה היה קורה מבחוץ ומגיע מקהל טרחני שאין לו מושג על מה הוא מדבר. כאשר זה מגיע מתוך הקהילה ובעוצמה שכזו המסיחה את כל השיח על הסדרה ומפנה אותו אל עבר אותם דיונים קדחתניים על זכות קיומה (ולא רק ברשתות החברתיות, אפילו ב MAL נאלצו להקשיח את החוקים ולנעול עשרות אשכולות בנושא) – אני כבר מרגיש מחויב ככותב בלוג אנימה להתייחס לכך.

ושיהיה ברור, אין לי כוונה לדבר מעמדה של חוסר רגישות. ברור לי שתכנים מסוימים קשים יותר לצפיה עבור אנשים מסוימים ושמסיבות שאולי לא ברורות לי אישית, יש אנשים שרואים באלימות מינית משהו יותר קונטרוברסלי מאשר אלימות פיזית ורצח. אני פשוט חושב שאם סדרה עם תכנים כאלה מפריעה לכם… אתם לא חייבים לצפות בה. יש אחרות. יש המון. התחלתי את הכתבה הרי בלספר בדיוק על זה, וזה גם מה שמחבר אותי לכותרת. מעריצי אנימה יודעים יותר מכולם שאנימה היא מדיום ולא ז'אנר. שהסדרות בה כוללות מיטב ז'אנרים שונים ומופנות לעבר קהלים שונים ומשונים. דווקא משום כך אני מצפה שאותו קהל יבין שלא כל הסדרות ואפילו לא רובן צריכות להתיישר לפי סט נורמות מסוים ולהיות נגישות לכולם. נכון שישנן סדרות מיינסטרים שעושה רושם שכולנו רואים, אבל תתפלאו, גם ל Shingeki no Kyojin לא כולם התחברו ו(גם לגביה יש אנשים שיצאו מאוכזבים מהעונה הנוכחית עד כדי כך ששלחו איומים לאנימטורים בטוויטר – וזו רק עוד דוגמה להקצנה של השיח).

יש די והותר לכולם, גם אם תבחרו לצפות רק בסדרות סיינן פסיכולוגיות ולהשאיר את כל שאר ה"טראש" מלא הפאנסרביס בצד. אני כן חושב שלא חייבים לעשות פיל מכל דבר, וגם מאמין שהעובדה שאותה תרבות פוליטקלי קורקט לא השתלטה עדיין על ארץ השמש העולה גורמת ליותר תועלת מנזק. החופש האומנותי שלוקחים היוצרים היפניים עבורי בעיקר גורם למדיום הזה להיות מוקד של יצירתיות שמוציא בכל עונה מחדש קונספטים הזויים שאף רצועת שידור מערבית לא הייתה מעלה על הדעת – וזאת חלק מהסיבה שאני כל כך אוהב את מדיום האנימה מלכתחילה. זה נכון שיש לפעמים מתיחת גבולות, שעם השנים רף הריגוש עולה ומחייב לנסות דברים חדשים – אבל לא הייתי חושש מכך שהמדיום כולו יצומצם רק לאותם תכנים קיצוניים. אם יש משהו שכן מפחיד אותי הוא שיקרה הדבר ההפוך והביקורות מן המערב יגרמו לכך שיפן תחליט להגביל את אותו החופש האומנותי לבסוף.

ברור לי שזה עניין של טעם ושיש מי שעבורם זה יכול להיות יותר מדי לפעמים. חבל לי שאנשים מוותרים על יצירות מעולות מטעמים שכאלה, אבל אין לי ביקורת על כך ואין לי בעיה שכל אחד יחזיק בהעדפותיו, גם אני הרי לא צופה בכל אנימה שיוצאת ולא כל ז'אנר או טרנד הוא לרוחי. כל שאני מבקש הוא דבר אחד: אנא מכם, אל תהפכו עניין של טעם לעניין של מוסר.