Fate/stay night (2006)

Tou, anata ga watashi no master ka?


השנה היא 2006 ואני תלמיד כיתה ח' שרק לא מזמן נכנס לתחום האנימה, עוד בשלב בו הייתי מכיר סדרות חדשות דרך חתימות של ילדים אחרים בפורומים. אני לא זוכר בדיוק איך הגעתי לאנימה הספציפית הזאת, אבל דיי מהר נשבתי בקסמה של Fate/stay night והיא הפכה לאחת מסדרות האנימה האהובות עליי בזמנו. עוד לא ידעתי שזה מבוסס על Visual Novel (או מה זה בכלל Visual Novel), רק ש 24 הפרקים בהם צפיתי סיפקו אותי מאוד.

סיפורה של Fate/stay night סובב סביב נער צעיר בשם אמיה שירו, החיי בעיר בדיונית בשם פויוקי. בילדותו איבד שירו את משפחתו בשריפת ענק שפרצה בעיר וגבתה קורבנות רבים. רגע לפני שחשב שגם הוא עצמו לא ייצא מהמאורע הזה בחיים, הציל אותו בחור בשם קיריטסוגו. לאחר האירוע אימץ קיריטסוגו את שירו וחשף בפניו שהוא למעשה מכשף. שירו, שראה בקיריטסוגו גיבור, שאף להיות כמוהו ושם לעצמו למטרה להיות גם הוא יום אחד גיבור שילחם למען הצדק.

כמה שנים לאחר מכן, נקלע שירו אל מלחמת הגביע הקדוש – אירוע המתרחש פעם ב 60 שנה ובו נבחרים שבעה מכשפים, המקבלים את התואר "מאסטרים", להילחם עד המוות, כאשר המנצח ישיג את הגביע המסוגל להעניק כל משאלה. לרשותו של כל מאסטר עומד "סרבנט" (משרת) שהוא למעשה גיבור מיתולוגי מתוך אגדה ידועה (כמו למשל הרקולס, אלכסנדר הגדול או ז'אן דארק), שזומן אל ההווה. כל סרבנט משתייך לאחד מתוך שבעת הקלאסים: סייבר (Saber), ארצ'ר (Archer), לאנסר (Lancer), ריידר (Rider), קאסטר (Caster), אססין (Assassin) וברסרקר (Berserker), ואלו מהווים את כלי הנשק העיקרי במלחמה ומסתירים את זהותם האמיתית כדי למנוע מהאויב להכיר את יכולותיהם ואת נקודות התורפה שלהם.

כל הטקס הזה הוא עניין ידוע בקרב מכשפים, אבל שירו שלנו, שלא ממש יודע דבר מלבד הידע הבסיסי בקסם שלימד אותו קיריטסוגו, נקלע לכל הסיפור הזה לגמרי בטעות ומבלי להכיר בכלל במה מדובר. בלילה אחד מוצא עצמו שירו מותקף ועל סף מוות (פעמיים. הבחור מוכשר), אז הוא מזמן במקרה את שותפתו העתידית למלחמה – נערה בלונדינית וצעירה המשתייכת לקלאס הסייבר. לאותה סייבר יש משאלה משל עצמה אותה היא רוצה להשיג מן הגביע, ועל אף שלשירו עצמו אין כזו, הוא מחליט להצטרף אליה ולו בכדי למנוע מאותו כלי כל-יכול ליפול אל הידיים הלא נכונות, שכן זה מה שמצופה ממנו כגיבור של הצדק.

הקונספט הזה של Fate/stay night תפס אותי ישר. באטל רויאל קטלני בין הגיבורים המפורסמים בהיסטוריה, כשכל זה מלווה בקסמים, זה משהו שלא יכולתי לבקש יותר ממנו. בעיה אחת בולטת יש בכל העניין, וזה כנראה הזמן לדבר על הפיל שבחדר. בזמן כתיבת שורות אלו, כשהשנה היא 2021, אותו קונספט כבר נעשה שוב, ונעשה טוב יותר. הרבה יותר.


היו זמנים פשוטים יותר

האדפטציה הזו של סטודיו DEEN מ 2006 לאותו ויז'ואל נובל של חברת Type-Moon מעולם לא הייתה נחשבת לאדפטציה טובה במיוחד לסיפור. מתוך שלושת קווי העלילה (routes) המקוריים היא עיבדה את הראשון, הראוט הקרוי בשם Fate ובצורה שלא עשתה הרבה חסד עימו – גם ברמת העברת הסיפור, אבל בעיקר ברמה הויזואלית. זה לא הפריע לי מאוד כשצפיתי בה בפעם הראשונה, אבל היום קל לי להבחין שהאנימציה של הסדרה היא… לא טובה בלשון המעטה. לא, זה לא קשור לגילה של הסדרה (שחגגה לא מזמן 15 שנים לשידורה,) גם אם משווים לסדרות אחרות משנת 2006 ואף מוקדם יותר, היא בחלק גדול מהזמן נראית דיי רע.

כל זה לא הפריע לסדרת האנימה להצליח מאוד בזמנו, ואם להיות פייר בחלק גדול מהזמן היא נראית מספיק בסדר בשביל שזה לא יהווה עניין גדול, אבל מאז יצאו כאמור סדרות נוספות בפרנצ'ייז, גם עבור הראוטים הנותרים וגם עבור סיפורי ספין-אוף ויקומים מקבילים. כל אלה נראים מודרנים, מושקעים ומפתים הרבה יותר, כאשר בראשם עומדות האדפטציות מבית סטודיו ufotable שלא רק עושות כבוד ל Fate כפרנצ'ייז, אלא גם עומדות בחוד החנית של תעשיית האנימה כולה. Fate/Zero למשל יצאה ב 2011, לפני עשור שלם (איך הזמן טס), ועדיין נראית יותר טוב מכמעט כל סדרה חדשה שמשודרת היום. כשהסטנדרט החדש הוא כה גבוה, החסרונות של הסדרה הותיקה בולטים יותר מתמיד ובצורה משמעותית, כך שאין פלא שרבים בוחרים פשוט לוותר עליה ולהתרכז בחדש ובנוצץ. יכולתי לקבל זאת אם היה יוצא בין שלל הסדרות החדשות גם רימייק לאותו סיפור של הראוט הראשון, אך בינתיים לא כך הדבר ולא נראה שזה עתיד לקרות. את דעתי על האינטגרליות של קו העלילה הזה ועל כך שרצוי מאוד שלא לדלג עליו כבר הבעתי במדריך "מאיפה להתחיל? – Fate" שכתבתי, אבל מעבר לעניין הסדר ופיסות המידע שבו עולה גם השאלה – על איזו חוויה בדיוק מדובר ומה באמת שווה סדרת האנימה הזו? כדי לענות על השאלה כמו שצריך החלטתי לצפות באותה סדרה ישנה שוב, את פרקיה סקרתי אחד אחרי השני למי שמעוניין לקרוא עליהם בהרחבה. מכיוון שמדובר באנימה בה אני חושב שרצוי להתחיל – אתם יכולים להסיר מליבכם את החשש לספוילרים עבור סדרות Fate אחרות בהמשך הכתבה.

כפי שרשמתי בפוסט על הפרק הראשון, על אף שאנשים נוטים להוריד מערכן של סדרות שהתלהבו מהן כמעריצים צעירים, התהליך אצלי הוא לרוב הפוך. נכון שהסטנדרטים של צופה מתחיל שרק נכנס לתחביב האנימה עשויים להיות נמוכים יותר, ואין ספק שהיום אני מזהה הרבה יותר מן הפגמים של כל יצירה שאני רואה, אבל הבנה של המדיום לא נמדדת רק ביכולת לאתר את מה שרע בו, זה דווקא החלק הקל. בו זמנית עם גדילת נסיוני בתחביב למדתי גם לזהות לצד האספקטים השליליים גם הרבה יותר מתהליכי הכתיבה והבחירות האומנותיות שגרמו לי מלכתחילה לאהוב את אותן סדרות שהתאהבתי בהן בעבר. אז נכון שלמשל היום קל לי יותר לראות את חורי העלילה, המריחות הנוראיות וסולם הכוחות השבור של "דרגון בול Z", אבל בו בזמן אני גם יודע להסביר יותר מה הפך כל ארק בסיפור לאפקטיבי כמו שהיה, כיצד הסדרה הצליחה בצורה מקורית ופנומנלית להציג שינויים ויזואליים בדמויות שמעבירים לצופים גם את השינוי הפיזי והנפשי שלהם, כיצד הצליחה לייצר מומנטום הולך ומתגבר עם היררכיית האויבים שלה וכיצד הצליחה לנצל את חוקי העולם שלה כדי לייצר מוטיבציה לדמויות, להכריח אותן להתפתח ובו זמנית לא לסטות יותר מדי מהבסיס החזק שלהם. על "דרגון בול Z" שאני עדיין כל כך אוהב היום, כמעט שני עשורים מאז צפיתי בה לראשונה, אדבר אולי בהרחבה בהזדמנות אחרת, אבל מדובר רק בדוגמה אחת מיני רבות לסדרות אנימה שצפיתי בהן בעבר הרחוק ואני עדיין מעריך מאוד היום, כאשר עכשיו אני פשוט מבין מדוע, ו Fate/stay night היא ללא ספק אחת מהן.


בין גיבורים ומכשפים

הסיבה הראשונה שאני כל כך אוהב את הסדרה הזו היא הדמויות שלה. בטורניר בו משתתפים מיטב גיבורים מאגדות ידועות, היה ניתן לצפות שהסדרה תנסה לנצל את מה שאנו כבר יודעים על אותם גיבורים בשביל לייצר חיבור מיידי, אבל Fate/stay night לוקחת סוג של סיכון והולכת צעד רחוק יותר. למרות שישנו קשר הדוק בין האגדה המוכרת לסרבנט המזומן, הסדרה לעיתים לוקחת חופש אומנותי ומרחיבה על המקורות עדי כדי הוספת פרטים המשנים משמעותית את מה שידענו על הדמות. כך היא מוסיפה לגיבוריה נפח נוסף, כזה המשרת את עלילת הסדרה, משפיע על יכולותיהם ומספק להם סיבה לחשוק בגביע. נוסף על כך, זהויות רבים מהסרבנטים נשמרות בסוד עד שלבים מאוחרים יחסית של הסיפור שכן הן בעצמן מהוות סוג של טוויסט שעשוי לשנות את הדינמיקה כולה. ספק שתכירו מראש את כל הגיבורים המזוהים עם תקופות ותרבויות שונות, אבל לפתוח גוגל ולחפש את הרמזים השונים שנזרקים לאוויר (כמו למשל שמות של נשקים או מושגים אחרים שנזרקים פה ושם) כדי למצוא דמות היסטורית אופציונלית, לקרוא עליה ולנסות לבחון אם היא מתאימה להשלמת הפאזל זה חלק מהכיף והמשחק שמנהלת הסדרה עם הצופה.

הבולטת מבין הדמויות זו כנראה סייבר, בה הראוט הזה מתמקד, והיא ללא ספק המעניינת ביותר בו (ואישית האהובה עליי בפרנצ'ייז כולו). היא לוחמת מוכשרת, אצילית ועשויה ללא חת, זאת בנוסף להיותה פשוט חמודה באופן יוצא דופן. הניגוד בין האופי הסופר רציני שלה וההתעסקות שלה אך ורק בקרב, יחד עם העובדה שהיא לפעמים חסרת אונים מול סיטואציות יומיומיות פשוטות תמיד מצליחה לשעשע, ומעבר להכל פשוט קל לפתח אמפתיה כלפי מטרותיה הטהורות. מכולם היא עוברת את המסע המשמעותי ביותר והאגדה שלה היא כנראה זו המושפעת והמשפיעה ביותר על עולם הסדרה. אם הפסקה הקודמת הייתה עוד איכשהו נכונה גם עבור סדרות Fate אחרות, במקרה של סייבר האנימה הנוכחית היא היחידה בה ניתן באמת להתרשם מעומקה של הדמות, אשר בסדרות אחרות לא לוקחת תפקיד משמעותי מאוד או מקבלת איזשהו קלוז'ר הולם למסעה.

מלבד הסרבנטים ישנו גם את הצד של המאסטרים, ביניהם שירו, הוא כנראה קצת יותר שנוי במחלוקת. על אף ששירו הוא הדמות הראשית של הסיפור, רבים מוצאים אותו מעצבן מעצם היותו תמים עד כדי טיפשות וכזה שלוקח את טוב הלב שלו צעד אחד רחוק מדי. רבים אף יקראו לו גיבור שונן גנרי. קוראי הנובלה הויזואלית בוודאי ימחו על כך, בעיקר כי אם יש דמות שהאדפטציה לא הצליחה להעביר כראוי זה הוא. הנובלה הויזואלית נקראת מנקודת מבטו של שירו ואנו קוראים את מחשבותיו לכל אורכה, מה שמאפשר להבין אותו הרבה יותר ולתת הצדקה מסוימת למעשיו – והמחשבות הנ"ל כמובן שלא עוברות בגרסת האנימה. זה נכון גם לגבי האדפטציות המודרניות, אבל הן משקיעות קצת יותר בהעברת הסיפור באמצעים ויזואליים, מה שהאנימה של 2006 פחות מתהדרת בו.

אני באופן אישי אוהב את שירו. לא הייתי אומר שדמותו שונה משמעותית באנימה, ועל אף שמחשבותיו מפורטות יותר במקור, בואו נודה באמת – טיפש הוא היה גם שם, אבל זה חלק בלתי נפרד ממנו ולדעתי זה תורם יותר מאשר מפריע. פגמים ושריטות הן מה שהופך דמות למעניינת מלכתחילה ולכזו ששווה לספר עליה, הרי בעולם בו כולם חושבים בהיגיון ולא מכניסים את עצמם לצרות כנראה שלא היה קורה שום דבר ששווה לצפות בו. כמובן, לגרום לדמות לעשות שטויות רק בשביל שתיכנס לצרות זו לא בדיוק דוגמה לכתיבה איכותית, אבל כשמעשיו של שירו מושפעים באופן ישיר מתפיסת עולמו וכאשר הדמות הולכת באותו קו עליו התבססה כבר מן ההתחלה באופן עקבי – זה עובד מצוין. בין כל הגיבורים האגדיים המקיפים אותו, שירו הוא בחור דיי רגיל שחולם בעצמו להיות גיבור יום אחד, והדרך בה הוא מפרש את המושג היא המשפיעה על התנהגותו ופילוסופיית חייו באופן שגורם לו להיות אולי הכי "הירואי" מכולם. הוא שם את טובתם של אחרים מעל טובתו האישית בכל סיטואציה אפשרית ואף מעדיף להילחם בעצמו במקום לגרום חלילה לסייבר להיפצע – גם אם אין בכוחו לעשות יותר מדי כדי להגשים זאת. ההתנהגות הזו היא המניעה את העלילה והיא שיוצרת את הקונפליקט בין שתי הדמויות הראשיות, זה העומד במרכז הסיפור כולו.

אם יש משהו שכן הייתי זוקף לרעתו של שירו זה העובדה שאקטיבית הוא באמת לא תורם יותר מדי בלחימה, וכאשר הוא כן מצליח לעשות משהו משמעותי זה מרגיש הרבה פעמים כמשהו שנעשה במזל, גם אם התשתית הונחה כבר הרבה קודם. בפרספקטיבה רחבה יותר אפשר להניח לכך, שכן הראוטים הבאים נכנסים יותר לסיפורו האישי ומפתחים את יכולותיו בהתאמה – אבל אם שופטים את הסדרה הזאת ספציפית, אז שירו לא בדיוק מצליח לגנוב את ההצגה כפי שמצופה ממנו.

מאסטרית בולטת נוספת היא רין, זו הראשונה שאנו נתקלים בה ומלווה אותנו במשך הסיפור כולו. רין היא ההפך הגמור משירו – היא מאגית מנוסה שיודעת מה היא עושה ומסוגלת לעמוד גם בזכות עצמה מבלי להיעזר בסרבנט (הנהדר בעצמו) שלה, ארצ'ר. לצערי היא לא מקבלת את הפיתוח המשמעותי שלה כאן (זה נשמר לראוט שלה, Unlimited Blade Works) והנסיבות מציבות אותה יותר כחונכת עבור שירו מאשר כשחקן עצמאי – אבל היא עדיין אחת הדמויות הכיפיות והמשעשעות בקאסט.

שאר המאסטרים ברובם נשמרים בסוד, כך שלא אספיילר עליהם, אבל אחת שנחשפת בשלבים מאוד מוקדמים וזו שעושה את הרושם המאיים ביותר היא לולי כסופת שיער בשם איליהסוויל (או בקיצור איליה), בה כנראה לא תרצו להיתקל בסמטה חשוכה. מלווה בשומר ראש ענקי בדמותו של ברסרקר, איליה היא מאגית חסרת רחמים ותפרק ליריביה את הצורה עם חיוך מתוק. זהו גם הסיפור היחיד בו ניתן להתרשם באמת מהאיום שהיא מהווה על הגיבורים ולהכיר אותה כמו שצריך, כך גם להעריך אותה בתפקידים אותם תמלא בראוטים הבאים.


איך לא מעבירים מאנה

עם זאת, חשוב להבהיר שלא כל הדמויות מגיעות לכדי מיצוי. זה נובע מאופיה של הסדרה כמבוססת על ויז'ואל נובל בו מספר קווי עלילה שונים, אשר בכל אחד מהם דמויות שונות הן אלו אשר לוקחות את אור הזרקורים. לכן לא כל דמות כאמור תשחק תפקיד גדול בסיפור הנוכחי ולא על כל אחת מהן נדע את כל מה שהיא מסתירה. במקור אף היו אויבים שנעלמו מהנוף עוד טרם הספיקו לשחרר צחוק מרושע, אבל כדי לגשר על העניין ולהפוך את האנימה לנגישה יותר עבור הקהל החדש הוחלט לעגל פינות באופן הידוע לשימצה בכינויו "פילרים".

אין הרבה כאלה, אבל כמה פרקים שהוכנסו לאדפטציה הנוכחית הם למעשה שומן עודף ולא היו קיימים בראוט הזה במקור. הכינוי "פילרים" אינו לגמרי מדויק כי הם בכל זאת נשענים במידה מסוימת על היצירה המקורית, חלק מהסצנות אפילו הופיעו בה, פשוט בשני הראוטים האחרים. ההכלה של הפרקים הללו כאן נעשתה כאמור כדי להרחיב ולו במעט על אותן דמויות לא מנוצלות ולתת להן מעט יותר זמן מסך, אבל התוצאה היא בלאגן וההרגשה המתקבלת היא שסטודיו DEEN ניסו להפוך את Fate/stay night האנימה לאדפטציה לא רק של הראוט Fate, אלא של Fate/stay night הנובלה הויזואלית כולה. מכיוון שזו משימה בלתי אפשרית מראש, שכן כל ראוט הולך לכיוונים אחרים לחלוטין ובוחן את הנושאים בהם עוסק הסיפור מזוויות שונות ויחודיות לו, התוצאה היא כאמור סלט. בעוד בחצי הראשון זה דווקא הולך בסדר יחסית וכן מצליח להביא תועלת מסוימת, בחצי השני של הסדרה זה הורס את המומנטום שנבנה, מרגיש מנותק מהעלילה באופן בוטה ופשוט לא מוסיף דבר (וגם מספיילר מעט את הרגעים המקבילים מהראוטים האחרים, גם אם לא מדובר בספוילרים כבדים במיוחד). אני משער שמלבד הסיבות שהוזכרו היה גם רצון להאריך את הסדרה כדי שתמלא 24 פרקים כמקובל, אך זה אפילו יותר מכעיס בעקבות העובדה שמונולוגים שלמים מהראוט הראשון כאמור נחתכו, זאת לצד מספר סצנות המספקות הסברים דיי חשובים. אלה כשלעצמם לא היו ממלאים בוודאי את הזמן החסר, אבל הארכת הקרבות (הקצרים מאוד ממילא) הייתה יכולה להשלים את המלאכה.

ואולי זה גם עניין של תקציב – בכל זאת המקום בו האנימציה מגיעה לשפל הוא בדרך כלל אותם רגעים בו על הדמויות ממש לזוז ולא רק לעמוד במקום ולדבר, וקצת חבל שגם כמה מרגעי השיא של הסיפור המקורי נפגעו מכך. עם זאת, רגע השפל האמיתי (גם מבחינת אנימציה וגם מכל מבחינה אחרת), זה שיזכר לעד ככתם בהיסטוריה של Fate, מקורו בסצנה אחת שהוחלט לשנותה כליל. זה הרגע לספר שהנובלה הויזואלית בגרסתה הראשונה הייתה ארוגה, כלומר משחק שכולל תוכן מיני, וכשהגיע הרגע לעבד את אחת הסצנות המיניות הללו היה ברור מאליו שזה לא יעבור מסך. אפשר לצחוק על סגנון הכתיבה של הסצנות הללו במקור מפה ועד מחר, אבל אני מוכן להגן על הנחיצות שלהן ועל היותן חלק בלתי נפרד מהיצירה (ואני שמח שלפחות בסרטי Heaven's Feel כן בחרו לכלול אחת כזו). לשנות ולהחליף כדי להגיע לאותה תוצאה זה אפשרי, ואף הבעתי רעיונות לכך כשסקרתי את אותו הפרק, אבל משום מה הוחלט על מעין אילוסטרציה של כל העניין בדמות דרקון ב CGI שהיה מבייש גם מודלים של משחקי פלייסטישן 1. אני באמת לא יודע מה עבר למקבלי ההחלטות בראש שהלכו על הדבר הזה.


קשורים יחדיו בחוזה

ובכן, אולי יחסי המין הלכו לאיבוד, אבל זה רחוק מלהיות החלק המרכזי במערכת היחסים שעומדת במרכז הסיפור, זו בין שירו לסייבר, ומערכת היחסים הזו היא שהופכת את הסיפור לכה מיוחד לדעתי. אולי גם זה נובע מהעובדה שהמקור הוא נובלה ויזואלית, מה שמעניק לו אלמנטים מסוימים של דייטינג-סים, אבל לפעמים עושה רושם שיותר משהיא באטל-רויאל מלא בקסמים ופיצוצים, Fate/stay night היא קודם כל סיפור רומנטי, ואחד ממש טוב.

מדובר במערכת יחסים הנבנית מאפס ומתחילה ברגל שמאל, אבל הולכת ומתפתחת בצורה מדהימה. העבודה המשותפת בין השניים נתקלת בלא מעט מכשולים כשהם מבינים שהשקפת עולמם והאידיאולוגיה האישית שלהם יוצרת התנגשות שנראית פשוט בלתי פתירה. בכל פעם שזה קורה נוצר משבר המונע מהם גם לעבוד ביחד, לנצח את היריב הבא במערכה ולהתקדם לעבר הניצחון במלחמה כולה – וזה מסוכן במיוחד כשהפסד משמעותו מוות. מנגד, בכל פעם שהם כן מצליחים להגיע לפתרון של אותו משבר הם גם מתחזקים פיזית וגם במקביל לומדים יותר האחד על השניה ומתקרבים זה לזו – זאת עד המשבר הבא שהוא תמיד רגשי יותר, עמוק יותר, פרסונלי יותר וכואב הרבה יותר.

במבט שטחי אפשר להגיד ששירו הוא האשם ברוב הבעיות הללו. שניהם עקשנים בצורה בלתי רגילה וחולקים לא מעט תכונות זהות, אבל הוא האחד מבין השניים שכנראה פועל באופן הפחות הגיוני אובייקטיבית. זה כאמור עובד טוב כי אמונותיו מבוססות מספיק כדי שזה יתאים, אך מה שיפה באמת זה שסייבר אולי הייתה מתקדמת יותר בקלות במלחמה עם מאסטר אחר מנוסה וחכם יותר, אחד שלא היה מכריח אותה להתעסק בשטויות כל כך הרבה – אבל כנראה שלא הייתה חווה שום התמודדות מול בעיותיה האמיתיות המושרשות עמוק בתוכה ובהשקפתה (עליהן קשה להרחיב מבלי להיכנס לספוילרים, כי הן קשורות באופן הדוק לזהותה האמיתית).

באופן דומה, גם שירו לולא היה נכנס לסיטואציה כנראה שלא היה צריך להתמודד עם משבר אמיתי שהיה בוחן את רעיונותיו ואת חלומו בצורה שכזו. דווקא מכיוון שסייבר מהווה מעין התגשמות של אידיאל הגיבור שהוא חלם להיות, ודווקא מכיוון שהוא לא מסוגל שלא לראות אותה קודם כל כבת האנוש שהיא באמת – נוצרת תמונת מראה עבורו המציבה מחדש את השאלה בדבר סדר העדיפויות של חייו ויחסו האישי לטראומות העבר. כשאותם קונפליקטים נעשים קשים ועמוקים יותר, מערכת היחסים הרומנטית הזו הופכת לסיפור רומיאו ויוליה של ממש – סיפור על שני אנשים, מאסטר וסרבנט, שמעולם לא נועדו להיות יחד וספק אם אהבתם תוכל להתממש באמת. מריבים מביכים וטיפשיים זה נבנה ונהפך לשרשרת לבטים מרגשת ואף סוחטת דמעות.


הולכת וצוברת תאוצה

לא רק הרומן הולך ונהיה סוער יותר ככל שהסדרה מתקדמת, גם העלילה הופכת לאינטנסיבית הרבה יותר. את הסיפור ניתן לחלק לארבעה אקטים כאשר הראשון הוא כנראה הבעייתי מכולם. גם במקור מדובר באקט יחסית ארוך ומתיש, אבל מכיוון שהוא חופף לשלושת הראוטים של הסיפור ומספיק לקרוא אותו פעם אחת, זה עוד מתקבל על הדעת. בגרסת האנימה ניסו קצת לקצר עם הסרתו של פרק הפרולוג והכנסת החלקים הקריטיים ממנו אל הפרקים הראשונים, אך זאת, ביחד עם העובדה שערימות של מידע נזרקות אל הצופה גורמים לאותם פרקים להוות אתגר גם עבור מי שדובק ב"חוק 3 הפרקים" הידוע כדי לבחון ולסנן סדרות.

דווקא בשאר הזמן הסדרה דיי מצטיינת בקצב שלה. אם נוציא מהמשוואה את הפילרים שחוצים בין האקט השלישי והרביעי וקצת הורסים כאמור את המומנטום, כל פרק באדפטציה הזאת מתוזמן פשוט נפלא. כל מכשול חדש מוצג בצורה בהירה וקלה להבנה, מפורטת לא מעט מדי ולא יותר מדי, וכל פרק עומד בפני עצמו כמסגרת המתחילה ומסיימת משהו, בין אם זה באמצעות קליף האנגרים ובין אם לא. החלקים המתוזמנים קצת פחות טוב אלו הקרבות, אלו כאמור קצרים מדי לטעמי, אבל זאת גם זאת בעיה שהולכת ונעלמת ככל שמתקדמים.

החצי השני של הסדרה כבר טוב משמעותית מזה הראשון, אז היא מתחילה להשתחרר מהפורמט הדיי קבוע שלה ומההתעסקות ב"קקה", נכנסת יותר לעומק היחסים בין הדמויות, הופכת לאינטנסיבית הרבה יותר ומתחילה לקבע את הכיוון אליו היא הולכת. זהו החלק בו גם מתחילים לקבל תשובות ולגלות לא מעט פרטים שהוסתרו עד אותה נקודה, ביניהם זהותה של סייבר ומספר תעלומות נוספות המקבלות מענה מפתיע במיוחד. הטוויסטים ש Fate/stay night מספקת הם פשוט נהדרים, כאשר במיוחד בולטים אלו המתגלים באקט האחרון וליטרלי משנים את כל חוקי המשחק. בעיה אחת יש עם כל העניין הזה והיא שהסיפור מאוד בונה על המסתורין שלו כדי לייצר עניין ולגרום לכל החוויה הזאת לעבוד. הרבה דברים נשמרים בסוד ממש עד אותו אקט אחרון כדי למקסם את האימפקט כמה שיותר – וזה אכן עובד, אבל בעיקר אם זוהי סדרת ה Fate הראשונה שאתם נתקלים בה, האחרות פשוט יספיילרו לכם הכל ולא ישאירו לכם הרבה ממה להנות לצערי.

אותו אקט אחרון אגב, בניגוד לקודמיו, נעשה באופן מפתיע בצורה ממש טובה, עם כמה סצנות שמתעלות אפילו על הביצוע של הנובלה הויזואלית. כן, אפילו מבחינה אנימציה ישנם כמה רגעים שבהם נראה שנזכרו בסטודיו DEEN שיש להם תקציב ושראוי להשקיע אותו – וזה ניכר בעיקר בפרק האחרון שהוא לחלוטין פנומנלי. נכון, ufotable זה עדיין לא, אבל זהו פרק שלגמרי אפשר לצפות בו ב 2021 מבלי שהראש יעסוק בכמה שזה נראה מיושן ולא עובר את מבחן הזמן.

האספקט הטכני האחרון שאדבר עליו הוא אחד בו הסדרה מצטיינת יותר מכל – וזהו המוזיקה. מלבד שירי הפתיחה והסיום הנפלאים שמבצעת טאינאקה סאצ'י (ביניהם בולט במיוחד הרמיקס של "Disillusion" המהווה את הפתיח הראשון וכנראה אחד השירים המזוהים והמעורכים עם הפרנצ'ייז עד היום), גם ה OST שהלחין המוזיקאי קנג'י קאוואי, זה שעומד מאחורי יצירות כמו Higurashi no Naku Koro ni וסרטי Ghost in the Shell הקלאסיים, הוא פשוט נפלא. ישנן כמה מנגינות יותר חלשות, ביניהן בעיקר קאברים למנגינות מתוך הנובלה הויזואלית שנשמעות טוב בהרבה במקור, אבל מנגינות מקוריות שנוספו כמו "Tenchi Hou Take", "Kishi Ou no Hokori" ו "Unmei no Yoru" הן כאלו שאני נהנה להקשיב להן גם 15 שנים אחרי הצפייה הראשונה ולגמרי מצליחות לשדרג את החוויה. קנג'י קאוואי הלך על סגנון הרבה פחות אפי וסינמטי מזה שהלכו עליו יוקי קאג'ורה ופוקוסאווה הידיוקי שנקראו למשימה באדפטציות המודרניות יותר, אבל גם פס הקול המלודי והשליו יותר שהלחין הוא תוספת מכובדת ביותר לאוסף המנגינות המדהים שהספיק הפרנצ'ייז הזה כבר לצבור.


סיכום

על פינת ספוילרים אוותר הפעם, פשוט כי כבר פרסתי את משנתי בפירוט כה רב על כל פרק ופרק, ולכן זה יהיה מיותר. לכן ניגש ישר למסקנה – אז האם Fate/stay night של 2006 שווה את הצפייה? אתחיל מהתשובה הפשוטה: אם קראתם או שאתם מתכוונים לקרוא את הנובלה הויזואלית אין לכם מה לחפש כאן. האנימה של סטודיו DEEN כמעט ולא נותנת ערך מוסף (אולי מלבד פרק אחד) ולא עושה כמעט דבר בצורה שמשתווה לאיכות של המקור. אם אתם דובקים במדיום האנימה בלבד התשובה מעט יותר מסובכת, כי אז יש לבחון את הסדרה כיצירה בפני עצמה, וככזאת אני חייב להודות – עדיין מאוד נהניתי ממנה.

אדפטציה טובה היא אולי לא, אבל כסדרה בפני עצמה היא עדיין מעולה, לפחות אם מסתכלים עליה כמה שהיא באמת – אדפטציה לראוט אחד מתוך שלושה, כלומר שליש סיפור שמשאיר בכוונה עוד הרבה שאלות פתוחות להמשך הדרך. ככזאת אני חייב להגיד שהיא לא מצדיקה את השם הרע שקיבלה. גם עם כל בעיות האנימציה והשטויות שדחפו פה, וגם אם הנובלה הויזואלית טובה בהרבה, האנימה היא עדיין בבסיסה אותו סיפור נהדר שרוב חלקיו עברו בגרסה המונפשת, גם אם אי אפשר לסמן V על כל סצנה וסצנה. לכן, עדיין נהניתי מהצפייה בה יותר מאשר בסדרות אהודות בהרבה כמו Tate no Yuusha no Nariagari, Re:Zero ותהרגו אותי אבל אפילו יותר מ Sangatsu no Lion עטורת השבחים. אני עדיין מחכה ליום בו יחליטו לעשות רימייק לסיפור הכל כך נהדר הזה כדי שגם מי שהאנימציה הישנה וההתחלה האיטית מהוות חסם עבורו יוכל להנות ממה שיש לו להציע, אך בהנחה שזה לא עתיד לקרות – Fate/stay night גרסת 2006 היא עדיין לא יצירה שכדאי לוותר עליה. היא עומדת טוב בזכות עצמה וגם משתיתה את היסודות כדי להעריך ולהנות עוד יותר מהיצירות והאדפטציות שבאו אחריה. פעם רק אהבתי אותה, היום אני גם מבין מדוע.

מה עבד:

  • קונספט יצירתי ופשוט להבנה שמהווה את התגשמות חלומו של כל חובב פנטזיה וקסם.
  • ארסנל דמויות רחב ומושקע מאוד, עם שלל דמויות שקל מאוד להתחבר אליהן (גם אם חלקן לא מקבלות יחס משמעותי בראוט הספציפי הזה).
  • רומן מרגש המייצר קונפליקטים קשים יותר ויותר ככל שהסיפור מתקדם.
  • רוב הפרקים מתוזמנים בצורה מדויקת להפליא והסדרה לעולם לא מרגישה שהיא מתעכבת או ממהרת יותר מדי.
  • הסדרה מכילה כמה טוויסטים מפתיעים במיוחד שלגמרי נותנים תמורה לצופה.
  • פס הקול מחזיק במעמדו גם 15 שנים אחרי שהתנגן לראשונה.
  • האקט האחרון של הסיפור מבוצע בצורה פשוט נפלאה שלעיתים אף מתעלה על המקור.

מה פחות עבד:

  • האנימציה בחלק מהזמן נראית פשוט רע, בעיקר כשמשווים לסדרות Fate המודרניות.
  • חלק מן הדמויות לא מועברות בצורה שעושה עימן חסד.
  • היה נחמד לו הקרבות היו ארוכים יותר.
  • הפילרים שהוכנסו מרגישים מיותרים, יוצרים בלאגן, ולא תורמים דבר לסיפור הראוט הנוכחי, כאשר בחציה השני של הסדרה אף עושים נזק.
  • הסדרה מאוד בונה על כך שהצופים שלה הם חדשים לסיפור ומגיעים ללא ידע קודם כדי שאלמנט ההפתעה יעבוד בצורה אפקטיבית.
  • תניחו לשירו, גם גוקו היה קצת טמבל.
grades4_8

4 תגובות בנושא “Fate/stay night (2006)

  1. נהנתי לקראו את הסקירה ואת הביקורות על הפרקים.
    רציתי לשאול האם קיימת אפשרות, שתעלה מדריך לגבי התקנה של "Visual Novels"?

    אהבתי

    1. שמח לשמוע שנהנת (:

      לגבי המדריך, פרסמתי קישור לאחד כזה מרדיט בפוסט של "מאיפה להתחיל? – Fate" בחלק של השאלות והתשובות למטה. אעתיק את הקישור גם לכאן:

      זה המדריך המפורט ביותר שאני מכיר שמסביר שלב אחר שלב איך להתקין.

      מכיוון שהאשכול הזה הוא מלפני 3 שנים אני לא בטוח שהוא מעודכן לפאטץ' האחרון שהוציאו באנגלית, פרטים עליו אפשר למצוא כאן (וגם הם מסבירים בקצרה על תהליך ההתקנה):
      https://forums.nrvnqsr.com/showthread.php/8229-Fate-Stay-Night-Realta-Nua-Ultimate-Edition

      כמו כן, כדי להפעיל קבצים של משחקים יפניים נדרש לפעמים (וכן גם במקרה הזה) שבהגדרות המחשב המיקום שלו יהיה ביפן, מה שדורש התקנות כבדות ומיותרות של ווינדווס שיש דרך קלה לעקוף אותן באמצעות שימוש ב Locale Emulator שאותו אפשר למצוא בקישור הבא:
      https://xupefei.github.io/Locale-Emulator/

      בכל אופן, אשקול בהחלט לכתוב מדריך מסודר גם בעברית.

      אהבתי

      1. ניסיתי לעבוד לפי המדריכים בעבר אבל ללא הצלחה (מאמין שיש אחרים באותו המצב) בכל מקרה תודה על התייחסות.
        מה תהיה הביקורת הבאה?

        אהבתי

      2. התחלתי לאחרונה להיכנס לפרנצ'ייז של Toaru (אינדקס, ריילגאן…) ומתכוון לסקר את כל העונות בדומה למה שעשיתי עם מונוגאטארי.
        סקירה ראשונה צפויה לעלות מתישהו בימים הקרובים.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s