Fate/stay night (2006) – פרק 23

"People die if they are killed."


שירו וסייבר חוזרים יחד הביתה ושם מחכה להם הפתעה לא נעימה במיוחד. מסתבר שקיריי כבר הקדים אותם וביקר שם, בדרך הוא הספיק למרוח את האיברים הפנימיים של רין על הקיר ולחטוף את איליה. רין, שעדיין מצליחה להחזיק את עצמה בהכרה איכשהו, מספרת שאיליה נוצרה כדי לשמש ככלי קיבול עבור הגביע הקדוש ושקיריי כנראה מחזיק בה במקדש ריודוג'י, מקום זימון מיטבי עבור הגביע לדבריה. רין מזהירה את שירו שאין לו סיכוי לנצח את קיריי ושואלת אותו אם ילחם בכל זאת – שאלה עליה הוא כמובן עונה בחיוב מבלי לחשוב פעמיים. כדי לשפר את סיכוייו מעניקה לו רין את פיגיון האזות', מעין חרב קצרצרה המוענקת כאות הכרה למאגים על ידי מוריהם בתום הלימודים. אותו הפגיון, בדומה לתכשיטים של רין, מכילה מאנה שנאגרה בו במשך הזמן, בעזרתה מקווה רין שיוכל שירו לקבל סיכוי מסוים לנצח בקרב.

כהכנה אחרונה לעימות האחרון, מחליט שירו להחזיר לסייבר את הנדן שלה. סייבר מזכירה לו שברגע שיוותר על הנדן פצעיו לא ירפאו יותר, אך הוא מתעקש להמר על הסיכוי שאותו נובל פאנטזם יוכל לעזור לה שנית מול גילגמש. שירו מוכן לוותר על ההגנה הזאת באומרו שהסתמך עליה יותר מדי. הוא כבר היה על סף מוות פעמים רבות במשך הסיפור כולו, ולמעשה חטף פציעות שהיו אמורות להביא למותו ללא השימוש בנדן. מכאן בא המשפט המפורסם שהוא אומר מיד לאחר מכן – "אנשים מתים אם הם נהרגים". כן, מצחיק והכל, אבל זה מקבל היגיון כאשר לא מוציאים אותו מהקונטקסט.

אין משהו מאוד מיוחד בסצנה הזאת, אבל מראים מספיק כדי שנבין מה מתרחש ורואים את הנדן יוצא מגופו של שירו ומגיע לידיה של סייבר. גם במקור הסצנה לא הייתה דרמטית במיוחד וזה בסדר, כי הדרמה האמיתית עוד צפויה להגיע ברגע השימוש בו.

כעת, לאחר שההכנות הושלמו, שירו וסייבר מגיעים לריודוג'י לעמוד מול האויבים האחרונים שלהם. אני אוהב את מראה השמים האדומים על רקע המקדש, שיחד עם פתיתי השלג הנופלים לאיטם משרים למקום חזות של גהנום על פני האדמה. ללא ספק, זירת קרב מושלמת לסיום המלחמה. השניים מחלקים ביניהם את המשימות – סייבר תילחם בגילגמש ושירו ילחם בקיריי. מכיוון שהקרבות יתרחשו בנפרד לא תהיה להם דרך לעזור האחד לשניה. שירו יודע שזו עלולה להיות הפעם האחרונה שהוא יוכל לדבר עם סייבר, שלא משנה מה תהיה התוצאה היא תיעלם הלילה. הוא רוצה להגיד משהו אחרון אבל לא מסוגל.

השניים נכנסים למקדש ובפתח מחכה להם גילגמש. הוא מבשר להם שה"רחם" של הגביע כבר נפתח ותכולתה החלה להישפך, אותה התכולה המקוללת שנשפכה עליו לפני 10 שנים והעניקה לו חיים שניים. הוא מסביר שרצונו מהגביע הוא פשוט – להשקות את סייבר חסרת האונים בתכולתו ולהפוך אותה לשלו לנצח (ועוד שלל תיאורים דוחים על כיצד הוא מתכוון לעשות את זה, שאמנע מלשחזר כאן). שני הסרבנטים מכינים את נשקיהם ועומדים זה מול זו ברגע המכריע בזמן ששירו רץ אל תוך המקדש כדי למצוא את קוטומינה. הוא שומע את התנגשות החרבות מאחוריו ומהסס לרגע, אך יודע שאסור לו להביט לאחור ועליו לסמוך על סייבר ולהתמקד במשימתו.

שירו מגיע אל חצר המקדש הפנימית, שם הוא חוזה באיליה התלויה באוויר ומעולפת. גופתה נמצאת על פיתחו של חור שחור ממנו נשפך מה שנראה כבוץ שחור וחומצתי. זהו הגביע הקדוש המקולל, על ידו עומד המאסטר האחרון – הכומר קוטומינה קיריי. הוא נראה מאושר עד הגג מהסיטואציה ואומר שהגביע מעולם לא היה כה קרוב לשלמות. בכל המלחמות הקודמות הזימון נכשל או שהגביע נהרס, וכעת, בניסיון החמישי, קיריי מתכוון להשלים את המלאכה ולהביא להיוולדותו של מה שהוא מכנה "כל הרוע בעולם".

כשנשאל מדוע הוא עושה זאת, משיב קיריי שלמען השעשוע. הוא אומר שמה שרוב האנושות יוצרת למען השעשוע הם דברים משניים וחסרי ערך. את השעשוע שלו הוא מחפש דרך אנשים אמתיים, שלטענתו ערכם מגיע לשיאו רק כאשר הם על סף מוות. כך הוא הרגיש כששמע צרחות האנשים בשריפה לפני 10 שנים וזה מה שהוא מנסה לשחזר. לטענתו, אין אוהב אדם גדול יותר ממנו ולכן אין אדם המתאים כמוהו לקבל את הגביע.

באופן אישי, אני מרגיש שההסבר על המוטביציה של קיריי הוא מעט מזורז מדי. הוא כנראה יובן על ידי מי שבאמת ינסה להבין, אבל אני חושב שיותר פירוט כפי שהיה במקור היה עוזר כדי לתת מושג גדול יותר על מה הוא מדבר ומה באמת מניע אותו. קיריי הוא פסיכופט ללא ספק, אבל הוא קר רוח ומחושב, אחד עם אמונות אדוקות ומניע שהוא באמת אובססיבי כלפיו. האנימה גורמת לו להיראות מעט כמו נבל מטורף סטנרדטי, והחיוכים המרושעים עם הפה הפתוח לרווחה לא בדיוק משקפים נכונה את דמותו, שזה חבל.

גם הקרב בין שירו וקיריי מתחיל, אך הוא לצערי לא מאוד מעניין. שירו מנסה להתקרב כדי שיוכל לתקוף, אך קיריי לא באמת מתאמץ להילחם בעצמו. במקום זאת, הוא משתמש בבוץ השחור של הגביע כדי לתקוף את שירו מרחוק ולמנוע ממנו להתקרב. יכלו בכל זאת לגרום לשירו לייצר נשקים ולהשיב מלחמה איכשהו במקום לקפוץ מצד לצד, אבל לא נראה שנעשה מאמץ לגרום לקרב לעבוד כמו שצריך באנימציה. מן הצד השני, הקרב של סייבר וגילגמש נראה פשוט מצוין, ברמה שאני לא יכול שלא להתאכזב מכך שלא כל הסדרה נראית טוב כמו הקרב הזה. סייבר שוברת את חרבותיו של גילגמש אחת אחרי השניה , אך אין להן סוף. כאות הערכה על כך שהיא עדיין עומדת ולא מאבדת תקווה, מחליט מלך הגיבורים להוציא את התותח הכבד ולהשתמש סופסוף באאה.

התנגשות נוספת בין אנומה אליש לאקסקליבר יוצרת פיצוץ בוהק ברקע הקרב בין שירו וקיריי. בינתיים קיריי מספר על כמה ששמח לגלות ששירו הוא בנו של קיריטסוגו ושהוא דומה לו אפילו מבפנים. הוא אומר ששנא את קיריטסוגו כי הם היו דומים, ומאותה סיבה שירו שונא אותו. עוד מוסיף שלא יכל לשאת את העובדה שמכשף קר רוח כמו קיריטסוגו לא סיים את חייו, שלא יכל לשאת את הטיפשות של האיש שחשב שהוא יסיים את המלחמה עם השמדת הגביע. כעת, הוא מקבל הזדמנות נוספת להתמודד מולו דרך שירו. הוא שואל בחיוך האם קיריטסוגו מת שבע רצון והוריש את רצונו לשירו, כאילו ידע מראש שזה מה שהאיש יעשה.

הפרק מסתיים כאשר קיריי לוקח עוד מהבוץ אותו הוא מכנה "אנגרה מאניו" (לא נכנסים לפרטים בנוגע למה זה אומר, בשביל זה צריך לחכות ל Heaven's Feel) וזורק על שירו את החומר המקולל שעוטף את כל גופו. בינתיים סייבר מוצאת עצמה על הרצפה אחרי המתקפה של גילגמש. הוא מרים אותה מרגלה בצורה משפילה ומפציר בה שוב להסכים להצעת הנישואין שלו. היא עונה לו שהיא מלך לפני שהיא אישה ולכן לא תהיה של אף אחד והוא משיב שעבור מלך הממלכה היא רכוש, שאם הוא לא יכול לשלוט אין בו צורך – לכן היא נהרסה על ידי ארצה. סייבר עונה שזה נכון, אבל מאותה סיבה הוא, מלך הגיבורים, זה שהרס את ארצו שלו. היא בועטת בפניו ומצליחה להשתחרר מאחיזתו. אני אוהב את הדיאלוג הזה המציב את השניים בשני צידי המאבק לא רק כיריבים וותיקים, אלא כשני מלכים ששלטו בצורה הפוכה לחלוטין ונלחמים על צדקתם. היא טוענת שוב את אקסקליבר ומוכנה למתקפה נוספת. גילגמש מחליט שלא לעצור את עצמו יותר ומוכן להגיב גם הוא עם אנומה אליש – הפעם במטרה להרוג.

זה לא הפרק החזק ביותר, אבל הוא בהחלט טוב. רוב הדיאלוגים מהמקור אכן עוברים בו, רק קצת חבל שלא לקחו את הזמן להרחיב מעט יותר את החלק של קיריי, גם לגבי הרעיונות שהוא מייצג וגם להכניס קצת תוכן מקורי כדי לייצר יותר עניין בקרב עצמו. לצערי אני יכול להבין את מי שיצפה בזה ולא יתרשם ממנו מאוד כנבל סופי (מה שכן, החלקים הטובים ביותר שלו הם גם כך לא בראוט הנוכחי). מהקרב של סייבר וגילגמש אני כאמור מרוצה לחלוטין ולא חושב שיש משהו שלא עבר שם כמו שצריך. זוהי סגירת מעגל אחרונה ומתבקשת בין שני המלכים המנהלים יחסי אהבה-שנאה (תלוי מאיזה צד מסתכלים) וסוגרים סופסוף חשבון בן 10 שנים. כעת כל שנותר הוא לראות איך כל זה יסגר בפרק האחרון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s