Fate/stay night (2006) – פרק 21

ולחשוב שאנשים מחליטים באופן מודע לדלג על הסדרה הזאת…


בזמן ששירו וסייבר היו עסוקים בדייטים ובמריבות, הם לא ממש הספיקו להתכונן לביקור הזה של ארצ'ר שהחליט לקפוץ מבלי להודיע על כך. כשהם עומדים מול היריב החזק ביותר שלהם עד עכשיו, זה שהם יודעים שהם פשוט לא מסוגלים להביס, סייבר מציעה לעכב אותו בזמן ששירו יברח. ההצעה כמובן לא מתקבלת, נהפוכו, שירו דוחף אותה ומזנק בעצמו אל עבר הסרבנט המוזהב – אליו הוא לא מספיק להגיע לפני שחוטף נשק ישירות לבטן ונופל על הרצפה לתנוחת יאמצ'ה. אווץ'.

נראה שבניגוד לנבלים אחרים, ארצ'ר לא הגיע לבזבז זמן ולשחק משחקים. הוא עדיין לא הורג את שירו, הוא בכל זאת לא רוצה שסייבר תיעלם, שהרי הוא הגיע כדי לדרוש את מה שהוא טוען ששייך לו. גם מתקפת התגובה של סייבר נחסמת בקלות על ידי הנשקים המופיעים להם משום מקום, אבל כאות להערכה אליה מזמן ארצ'ר את שריונו ופותח את השער לארסנל הנשקים העצום שלו, תוך כדי שהוא קורא הפעם בשמו של הנובל פאנטזם המהווה רמז לזהותו – "שער בבילון". לא הרחבתי את הדיון על כך בפעם הקודמת בה זה הוצג, אבל יש משהו נוסטלגי בלראות את הנובל פאנטזם הזה מוצג בצורה כזו, כקיר אדום שדרכו מבצבצים אותם עשרות נשקים. החל מ Fate/Zero (ובהמשך לכל סדרת Fate שתבוא אחריה בה הדמות מופיעה) בחרו להציג את המחזה הזה כפורטלים זהובים נפרדים, כאלה שמשתלבים הרבה יותר עם פלטת הצבעים המאפיינת את ארצ'ר ומאפשרים הרבה יותר משחקי זוויות יצירתיים, אבל קשה להאשים את DEEN בחוסר יצירתיות. אותו קיר אדום מפורסם הוא למעשה הנאמן יותר למקור ובהחלט דומה יותר בקונספט שלו לשער – בעיקר בדרך בה הוא "נפתח" בפרק הנוכחי. אני עדיין מעדיף את הגרסה המודרנית, אבל אוהב גם את זו הישנה.

מה שאני יותר אוהב באדפטציה הנוכחית, או יותר נכון להגיד שהקרדיט מגיע לראוט עצמו, זה ההדגשה שכל נשק שארצ'ר מחזיק באוסף שלו הוא אכן נובל פאנטזם בפני עצמו ולא סתם עוד כלי חד שהוא יורה. כך למשל הוא מוציא חרמש ענק איתו הוא מחורר את היד של סייבר ובהמשך אף מציג חרב קדושה משלו, כזו הדומה לקאליברן שכבר הכרנו (עוד נגיע לזה). בויז'ואל נובל אף מוזכר שגם החנית של לאנסר, Gae Bolg, או לפחות גרסה מסוימת שלה, נכללת באותו אוסף מרשים.

כמות כזאת של נובל פאנטזם המזוהים עם גיבורים שונים מרחבי הגלובוס ומתקופות שונות זהו מראה פשוט אבסורדי, לכן סייבר מוצאת עצמה אובדת עצות בדבר זהותו של יריבה. לצערי לא משאירים אותנו יותר מדי במתח או נותנים זמן לחשוב על התשובה. במקור נעשה סיעור מוחין קצר ושירו מצליח להגיע אל אותה הזהות בעצמו, אך באנימה ארצ'ר חושף את שמו בין רגע – הלוא הוא מלך הגיבורים, גילגמש.

אני חייב להודות שבפעם הראשונה שצפיתי בסדרה לא ממש הבנתי על מה הרעש. אמנם שמעתי את השם "גילגמש" אבל לא הכרתי יותר מדי את סיפורו ולא ממש הצלחתי לקשר בין האגדה העתיקה לדמות שעומדת לפנינו. ובכן, ברור מאליו ש Fate לקחה חופש יצירתי דיי גדול (גם מבחינת המראה של הדמות, אם משווים לפסלים מזוקנים כאלה ואחרים), אבל במבט לאחור – זה פאקינג גאוני. במלחמה בין גיבורים אגדיים, קשה לחשוב על דמות הירואית ומזוהה יותר עם המושג "גיבור" מאשר הרקולס, בו כבר נתקלנו. עם זאת, קינוקו נאסו קבע את היריב האחרון והסרבנט החזק ביותר להיות דווקא האגדה הוותיקה ביותר המוכרת בתרבות האנושית – ומכאן גם העניק לו את כוחו. כל דבר בזהותו של גילגמש צועק "מקורי". כגיבור הראשון הוא המקור של כל שאר הגיבורים, לכן כל אוצרותיו גם הם נשקים שהיוו מודלים לאגדות שהגיעו מאוחר יותר, וכמי שמלך בתקופה בה העולם היה ארץ אחת גדולה – כל האוצרות של אותה ממלכה ענקית היו שייכים למעשה לו. זהו פשוט קונספט שצועק "בוס סופי" בצורה החזקה ביותר שאפשר, ובו זמנית גם מהווה קונטרה לשירו שהוא ההפך הגמור ממנו – אחד שמעתיק את נשקיו מאחרים ושאצלו שום דבר אינו מקורי.

למרות שזה נראה חסר סיכוי, סייבר לא מוכנה לוותר ומתכוננת לתקוף עם אקסקליבר. בתגובה, משחרר ארצ'ר את כלי הנשק המקורי ביותר שלו, לכן גם החזק ביותר שלו, החרב השייכת אך ורק לו ולא מופיעה בשום אגדה מודרנית – זו הקרויה על שם האל המסופטמי אאה. קשה לקרוא לדבר הזה חרב. אאה נראית כמו מקדח המורכב משלושה חלקים מסתובבים. אותו סיבוב יוצר מערבולת אדומה המשתחררת כגל הדף הרסני – גם המתקפה הזו מבוססת על אותו מקור מיתולוגי ועונה לשם אנומה אליש, השם של סיפור הבריאה הבבלי.

כוחה של אאה מפורט בצורה מעניינת יותר ביצירות Fate אחרות, אבל רק משם המתקפה ניתן להבין שמדובר בכוחם של האלים עצמם – כזה שגם אקסקליבר לא יכולה להתחרות בו. סייבר מוצאת עצמה מובסת לחלוטין. היא שכובה על הרצפה על שלולית של דם, שריונה שבור ובגדיה קרועים. ענני עשן עולים מכל פינה בגופה והיא מעולם לא נראתה כה חסרת אונים כמו ברגע הזה, כל זאת בזמן שגילגמש עומד ללא כל פגע. זהו בהחלט מראה מזעזע שמבהיר – היא כבר לא תוכל להשיב מלחמה יותר.

צחוקו של גילגמש נקטע כאשר שירו נעמד על רגליו ויוצר את קאליברן כמוצא אחרון, אז שולף כאמור גילגמש כתגובה את המודל המקורי של אותה החרב באבן, גראם מהמיתולוגיה הנורדית – החרב שהייתה תקועה בעץ. המקור גובר על החיקוי בקלות ושירו מוצא עצמו שוב מדמם על רצפת הרחוב. סייבר כבר מתחננת בפני גילגמש שיפסיק והוא מצידו מציב שוב את התנאי שתסכים להצעת הנישואין שלו. רגע לפני שהיא כבר נשברת ומסכימה, נשמעת התנגדות בקהל ושירו נעמד על רגליו שוב (הייתי מלין על היכולת שלו להתאושש מכל מכה קטלנית בין רגע, אבל זו יכולת שנרמזה כבר מההתחלה וכאמור ישנו הסבר לכך). סייבר צועקת לו שיפסיק, שזה חסר טעם, אבל שירו אינו מוכן לוותר עליה. הוא צועק בקולו שאין דבר שהוא רוצה יותר ממנה, שאין שום דבר שיכול להחליף אותה בליבו.

מנגינת הקליימקס "Emiya" מתנגנת ושירו מתכונן לביצוע קסם יצירה אחרון, בניסיון לדמיין את הנשק שיוכל לעזור לו להביס את המכשול הבלתי עביר הזה. קרן אור מתפרצת לפניו ואפילו גילגמש נראה מופתע. סייבר מזהה מיד את היצירה ורצה אל שירו עם חרבה. ביחד הם מכניסים את החרב אל מה שמתגלה כנדן זוהר, ובכוחות משותפים שוב מצליחים להתגבר על יריבם. אנומה אליש נהדפת לאחור וחוזרת אל גילגמש. הוא לא נפגע באופן רציני אבל מחליט שזה הזמן לסגת, לפחות לבינתיים. במקור הסצנה הזאת מתרחשת הרבה יותר מהר וכלל לא רואים משהו משמעותי מלבד הבזקי אור, אז אני שמח שכל ההתרחשות קיבלה תרגום הרבה יותר ויזואלי ואפי – כי זו בהחלט אחת מנקודות השיא של הסדרה.

לאחר שגילגמש עוזב שירו נופל מאפיסת כוחות. סייבר בולמת את הנפילה ומחזיקה בו. שניהם עומדים מחובקים והיא אומרת "סופסוף הבנתי, אתה היית הנדן שלי כל הזמן הזה", משפט שהדו משמעות שלו הופכת אותו לפשוט מקסים. שירו אכן החזיק כל הזמן הזה בנדן של אקסקליבר, כך מתברר, אבל בנוסף לכך הדימוי שלו כנדן ושל סייבר כחרב הוא של שני חלקים המשלימים זה את זה. לכן, כשם שהוא אמר שהיא יקרה לו יותר מכל, היא כעת משיבה לו ומבינה שגם היא מרגישה כלפיו את אותו הדבר. המשפט הזה על רקע השניים העומדים מחובקים, כשכתמי הדם מחברים ביניהם, יוצר מראה נוגע ללב שאני מודה שלא השאיר את העין שלי יבשה.

וכל זה היה רק החצי הראשון של הפרק. פאק.

החצי השני נפתח עם זכרונות נוספים של סייבר, הפעם של סוף חייה ושל הקרב מול בנה מורדרד (צופי Fate/Apocrypha ושחקני Fate/Grand Order בוודאי מזהים את השיריון). זה מחזיר אותנו שוב לאותו הקונפליקט שטרם נפטר וכעת רק הסתבך. סייבר עדיין לא תהיה מוכנה לוותר על שינוי גורל הממלכה, זה ברור, אבל כעת יש לה סיבה לשקול שנית. שירו מבין זאת, אבל עדיין מתקשה לקבל את ההחלטה שלה. הוא מתעורר בביתו כאשר כבר החלים לגמרי מפצעיו והשניים מנסים שלא להעלות את הנושא שברור שאי אפשר עוד להתחמק ממנו.

אני אוהב את הסצנה בה סייבר מנסה להכין אוכל עבורו וחותכת ירקות בצורה מגושמת כאילו היו בולי עץ. זו תוספת משעשעת של האנימה שהופכת לתמונה רומנטית נוספת כאשר שירו נעמד מאחוריה ומראה לה כיצד לעשות זאת. הם שוב נראים כמו זוג מאושר לרגע, עד שהשיחה מתחברת לאותו נושא כאוב. שירו כבר מבקש מסייבר לוותר ולהישאר איתו. הוא אומר שראה את זכרונותיה ושהיא עשתה מספיק כדי למלא חובתה. הוא מחבק אותה והיא מבקשת שיפסיק כי הוא עושה את זה רק קשה יותר עבורה, אבל על אף שהוא אומר שיפסיק אם תתנגד – היא לא מסוגלת לעשות זאת. זה לא מה שהיא באמת רוצה.

השניים לא יכולים להסתיר יותר את תשוקתם והסצנה הופכת לנשיקה עצובה, כזו שברור לשניהם שאינה צריכה לקרות ושתהפוך את הפרידה הבלתי נמנעת לקשה אף יותר. אנחנו גם רואים לאחר מכן סצנה בה סייבר אומרת שהמאנה שלה התמלאה (כן, אתם יכולים לנחש שבמקור זה היה יותר מנשיקה, אבל כאמור אני בסדר עם פתרון כזה, על אף שהייתי מעדיף את גרסת realta nua בסצנה הספציפית הזאת – זו באמת נפלאה באופן יוצא דופן) ושהיא מוכנה לשוב ולהילחם, להילחם כסרבנטית שלו – בכוונה לכך שאלו היחסים שאמורים להיות ביניהם, לא סוג היחסים שהפגינו זה עתה.

בניסיון להבין כיצד הוא אמור להתקדם מכאן שירו מגיע שוב אל הכנסייה, הפעם הוא לא רואה שם את קיריי. קולות בראשו אומרים לו לברוח משם, אבל הוא ממשיך להתקדם פנימה ומוצא מרתף תת קרקעי וחדר בו מוחזקות גופות. קיריי מופיע מאחוריו ואיתו לאנסר, שכעת אנו יודעים מי המאסטר שלו. זה היה יכול להיות טוויסט יותר מפתיע לו היו חוסכים את הפריים של קיריי מחייך אי שם באמצע הפרק, אבל נו טוב, אני עדיין מאוד אוהב את זה וזה סיום נהדר לפרק שהיה ממילא אחד החזקים ביותר של האנימה. מי שאמור היה להיות השופט הניטרלי של מלחמת הגביע הקדוש מתגלה כשחקן בעצמו, זה שהיה נסתר מפנינו כל הזמן הזה, כאילו שהסיטואציה לא הייתה מסובכת מספיק לפני כן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s