Fate/stay night (2006) – פרק 20

בדרך כלל נוהגים ליחס את התואר "הפרקים הטובים ביותר" לאלו עם הקרבות המושקעים או התגליות המשמעותיות. פרק 20 הוא לא פרק כזה, והוא בכל זאת אחד האהובים עליי ביותר בסדרה.


שירו יוצא מהכנסייה עם הבטחה של קיריי לחקור על הסרבנט השמיני, שלטענתו כנראה ממשיך להשאיר עצמו בחיים על ידי כך שניזון מנשמות בני אדם, בדומה למה שקאסטר עשתה. שירו סומך על קיריי שיטפל בעניין וזה מצידו מורה לו להמשיך בינתיים להתרכז בקרבות שבתוך גבולות המלחמה הנוכחית. חשובה לא פחות היא העצה השניה שנותן הכומר – לפיו אם שירו רוצה שסייבר תשתה מן הגביע ושתשיג גם היא הזדמנות שנייה לחיות, יכול להכריח אותה לעשות זאת בניגוד לרצונה באמצעות חותמי הפקודה. זו כמובן לא עצה ששירו מתכוון ליישם, אבל עצם העובדה שסייבר אינה מעוניינת בכך ממשיכה להטריד את מנוחתו יותר ויותר. כעת הוא מבין שמטרתו הראשונית במלחמה, למנוע מן הגביע ליפול לידיים הלא נכונות, כבר אינה בראש סדר העדיפויות שלו. הוא כבר לא יכול להתכחש להבנה שהוא פשוט מאוהב בסייבר ולא רוצה שתעזוב.

ההבנה הזאת של שירו היא מה שינחה את המשך הפרק (והסדרה), כאשר הפעם הקונפליקט שמונח לפנינו הוא הרצון של גיבורנו למצוא דרך להציל את מושא אהבתו גם אם לא רוצה בכך בעצמה. איך הוא מתכוון לעשות את זה? פשוט מאוד. דייט.

מה? דייט? למה? אלו אולי שאלות שרצוי לשאול, אבל לא לפני שהוא מצהיר על כך בצורה ישירה וכנה בפני רין, שפשוט מתפוצצת מצחוק – ובצדק. אחרי שהיא נרגעת קצת היא דווקא מביעה תמיכה ברעיון ואף תורמת גם היא לתוכנית, אך יותר מהאטרקציות שהיא מציעה חשובה השורה התחתונה שלה: "דייט זה קרב!" אומרת רין וצודקת. ישנה הרי מטרה ברורה לדייט הזה שנגלה מאוחר יותר, גם אם לא אליה היא מכוונת.

סייבר עצמה כמובן לא מבינה מאיפה הרעיון הזה נפל עליה. דייט? מה זה? לעשות כיף עם בחורה? היא הבחורה? למה? איך זה מקדם אותם במלחמה? רין רק מתחילה להסביר ואיליה קופצת גם היא לחדר למשמע הרעיון ונתלית על צווארו של שירו. למזלנו, רין שם כדי לסלק את המטרד הקטן הזה ולמנוע משירו להסתבך עם המשטרה. בינתיים, הזוג שלנו כבר יוצא לחרוש את העיר במונטאז' חמוד ומשעשע במיוחד, בו ניתן לראות שסייבר לא בדיוק מבינה איך מתנהלים בחנות בגדים ומראה התלהבות יתר מקרב חרבות שמתנוסס על מסך הקולנוע. זה כל כך מתאים לה ועובד פשוט מצוין, אבל ההיילייט מגיע כאשר השניים נכנסים לחנות של בובות פרווה והסרבנטית שלנו מוצאת עצמה מוקסמת מבובה חמודה של אריה. אפילו שירו לא יכול שלא לצחוק מכמה שזה מתאים לה ולהביך אותה שלא במתכוון, אבל פשוט בלתי אפשרי שלא.

כל החצי הראשון של הפרק הוא מצחיק וכיפי כמו ש Fate/stay night לא הייתה מעולם, אם כי זהו החצי השני והמנוגד לו לחלוטין שגורם לפרק הזה לזרוח באמת. כשהשמש שוקעת מוצאים עצמם שירו וסייבר על הגשר המפורסם של העיר פויוקי, משקיפים על הנהר. שירו שואל אותה אם נהנתה היום והיא עונה בחיוב, אך לצערו מסרבת להצעתו לצאת ליום שכזה פעם נוספת. לטענתה סרבנטים נועדו למלחמה בלבד, כך שהנאות שכאלו מנוגדות לעצם קיומם. שירו המסכן שלנו בילה איתה יום שלם כדי שלבסוף תגיד לו סייבר כמה היא רק רוצה להגיע כבר לקרב הבא, שכפי שהיא אומרת, מקרב אותה צעד נוסף אל עבר הגביע שהוא הדבר היחיד החשוב בעיניה.

בשלב זה האווירה השמחה מתפוגגת לחלוטין ושירו מתחיל להוציא את כל מה ששמר בבטן. הוא מפציר בה שלהילחם זה לא בשבילה, שהיא פוחדת מקרבות ארוכים ומלאי קורבנות ומשקרת לעצמה שהיא רוצה להילחם בגלל תפקידה כמלך בזמן שכלל לא רצתה להרים את החרב שבאבן מלכתחילה. הוא מנסה לשכנע אותה לחיות בשביל עצמה ובשביל השימחה שלה בהווה מבלי להסתכל לאחור. סייבר מצידה מתייחסת לכך כעלבון שאינה מוכנה לקבל. תשובה היא חזקה וכואבת במיוחד: "אולי חתמתי איתך חוזה לפיו אני אמורה לציית לפקודותיך, אבל מאסטר – מעולם לא הסכמתי לתת לך את ליבי". אווץ'. כמתבקש, זה פוגע. פוגע מאוד. כאן הויכוח מדרדר והופך לאישי: שירו לא מהסס ואומר שהרצון שלה לשנות את העבר רק כי לא הצליחה להשיג את מה שרצתה הוא פשוט ילדותי.

אחרי רגע קצר של שקט סייבר מחליטה לענות בלחש "חשבתי שתבין אותי". זה נאמר בצורה שכזו כי זהו כבר לא טיעון לוגי או ניסיון לסתור את ששירו אומר. זו אכזבה שמגיעה מהלב. משפט המראה שגם סייבר, כמו שירו, פיתחה רגשות, ושעם ההתקדמות בקשר ביניהם וההבנה ההדדית שהתפתחה בין השניים גם פיתחה ציפיות. לכן היא נפגעת בעצמה ומעמקי נשמתה. נוסף על כך, היא מבינה סופסוף שהשיחה הזאת היוותה מראש את המטרה של היום הזה, שהכל תוכנן מראש כדי לנסות ולגרום לה לוותר על רצונותיה למען שירו, רצונות שקיוותה שיכבד.

אני אוהב את הבימוי של הסצנה. גם מבחינת האווירה שהיא משרה, הדיבוב המצוין השקט בנקודות הנכונות והמיקוד על תחושותיה של סייבר המשתקפות בפניה ככל שהטונים נעשים צורמים יותר וככל שנדחקת לפינה. דווקא מצידו של שירו אני חושב שנעשתה עבודה פחות טובה בלהעביר את תחושותיו ברגעים הללו, אבל זה עדיין יותר טוב מהסטנדרט הרגיל של הסדרה – זה בטוח.

עם ההבנה הזאת לא נותר לסייבר דבר לעשות מלבד לחתוך הריב הזה שם. על הטעות שעשתה עם קיריטסוגו היא כבר לא מתכוונת לחזור, ועל אף שיחסיה עם שירו שונים ב 180 מעלות ממה שתיארה את אלו עם המאסטר הקודם שלה – היא לא יכולה לאפשר בגידה נוספת שתימנע ממנה להגשים את מטרתה. סייבר עוברת ממגננה להתקפה: היא מטיחה בשירו שאדם כמוהו לא יוכל להבין אותה, שאין לו את הסמכות להיכנס לחייה ואף לועגת לאידיאלים שלו ולכך שהוא בעצמו לא מבין את החשיבות של חייו שהוא נוהג לסכן כדרך קבע. היא מרחיקה לכת ואף מציעה לבטל את החוזה ביניהם ולשחרר את המאסטר שלה מהמלחמה לחלוטין – עם היריב האחרון כבר תתמודד בעצמה.

כבר ראינו ויכוחים בין השניים במהלך 19 הפרקים שעברנו, אבל מעולם זה לא הגיע למקומות כאלה. זה לא רק הוויכוח הסוער ביותר ביניהם, אלא גם האישי והכואב ביותר, כזה שיכל להיווצר רק בין אנשים שבאמת פיתחו אכפתיות עמוקה אחד כלפי השני. זה מה שאני כל כך אוהב בפרק הזה, שלא מהווה סתם עוד התנגשות בין רעיונות, אלא מזין את הקונפליקט שלו מהמסע שעברנו במהלך כל הארקים הקודמים של הסיפור, שיצרו חיבור פיזי ונפשי בין השניים ברמות שונות. הכל היה בשביל להגיע לנקודת השפל הזו, בה כל המסכות כבר ירדו ואנו מכירים לא רק את הרקע של שניהם, אלא יודעים מה הם חושבים ומרגישים באמת.

שירו חוזר הביתה לבדו עם לב שבור, כועס על עצמו שלא יכל לעשות יותר כדי להשיג את המשאלה שהפכה חשובה לו יותר מכל. כמה שעות לאחר מכן מעירה אותו רין ומיידעת אותו על כך שסייבר עוד לא חזרה הביתה, אז הוא מבין שהיא גם כנראה לא מתכוונת לחזור ויוצא בריצה לחפש אותה. סייבר כמובן עומדת על אותו הגשר בו נפרדו, ממשיכה להביט אל הנהר במבט מהורהר. היא אומרת בכנות, שלא ידעה לאן היא רוצה ללכת, לכן נשארה פשוט לעמוד שם. זו תמונת מראה לביטחון העצמי שהציגה קודם לכן ולטענה שתוכל להתמודד עם המשך הדרך בעצמה, כשבפועל היא נראית כה בודדה, אבודה וחסרת אונים. לשמחתה, שירו לא מוכן לנטוש אותה שם. הוא מצהיר שלא מתכוון להתנצל, אבל כן לוקח אחריות, תופס את ידה ומתחיל ללכת איתה לכיוון הבית בו הרוויחה את מקומה. גם אם המריבה המרה הזאת לא תגיע לפיתרון באקט פשוט שכזה, זה עדיין מחמם את הלב לראות את השניים אוחזים כך ידיים ומחייכים חצי חיוך, יודעים שלא משנה מה עוד יגידו – אל הקשר שנוצר ביניהם כבר לא יוכלו להתכחש.

לחגוג עדיין אי אפשר, כי את המסיבה שטרם התחילה כבר הגיע אורח בלתי רצוי להרוס, הלוא הוא ארצ'ר, שלמראה החזקת הידיים הזאת טוען ששירו לוקח את ששייך לו. כעת הקונפליקט הרעיוני, שכבר התגלגל לאחד אישי ורומנטי, עובר גלגול נוסף לאחד פיזי, הפעם עם יריב נוסף ומסוכן במיוחד שנכנס לתמונה. ללא ספק, דרך נהדרת לסיים את הפרק.

מעבר לכמה שאני אוהב את התוכן, אני חייב לציין גם שמדובר באחד הפרקים היותר יפים ומושקעים בסדרה – וטוב שכך. הכל יחסי כמובן, ואין כאן איזו אנימציה מרהיבה שלא ראינו כמותה קודם, אבל זה בהחלט הרבה מעל הממוצע של שאר הפרקים שעברנו וישנם לא מעט פריימים שנראים פשוט טוב.

ולסיום, בונוס קטן לצופי Fate/Zero: בסוף הדייט שירו וסייבר מגיעים אל שפת הנהר ורואים שם שרידים של ספינה שטבעה, עליה סייבר מספרת שהיא שריד מהמלחמה הקודמת ושזה קרה עקב שימוש בנובל פאנטזם שלה. אותו קרב מפורסם מפרק 15 של Fate/Zero מבוסס על המידע הזה, וחדי העין אכן יוכלו להבחין שם באותה הספינה שמבליחה למסך לרגע מיד לאחר הפיצוץ של אקסקליבר, מן קריצה כזאת שהייתה אמורה להיות יותר מובנת למי שידע על כך מראש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s