Fate/stay night (2006) – פרק 19

חוזרים לעלילה האמיתית, ועם לא מעט טוויסטים מעניינים.


הפרק הזה, בניגוד לקודמיו, הוא ברובו קאנון, כאשר דקותיו הראשונות נועדו לסגור את הקצוות הפילריים שנותרו: סייבר ממשיכה לתת פייט רציני לאססין ושירו ממשיך… לשרוד מול קוזוקי. הקרב הראשון מוכרע דיי מהר כאשר סייבר מצליחה לחמוק מהנובל פאנטזם של אססין ולהביסו באופן סופי. לצערי, לא ממש מוסבר כיצד זה התאפשר מה שגורם לכל העניין להרגיש קצת אנטי קליימטי, אבל כיוון שזה נכון גם לאדפטציות האחרות של הקרב המקביל ב UBW – קשה לי לבוא בטענות דווקא לזו של DEEN.

שירו בינתיים מוצא עצמו מועף על ידי קוזוקי הישר אל תוך המעגל בו עומדות רין וקאסטר ועושה רושם שהחבורה שלנו בצרות. עקרונית, לסייבר לא אמורה להיות בעיה מיוחדת להתמודד עם קאסטר, אז אני לא ממש קונה את הניסיון לצייר את המצב ככה עגום. אפילו שקאסטר חסמה את האפשרות שלה להשתמש באקסקליבר, לסייבר עדיין יש חסינות גבוהה לקסם וקאסטר אינה מאיימת כמו ברסרקר. זאת גם הבעיה הגדולה לדעתי עם הפילר הזה – הוא אמנם מבוסס על אירועים מהראוטים האחרים שכן אהבתי, אבל מיקומו בשלב כה מאוחר בעלילה מרגיש פשוט לא במקום. סיפור טוב אמור להעלות את רף הסיכונים כל הזמן, אבל כאן מדובר פשוט בירידה. הרי גם אם הייתי מניח שסייבר אינה מהווה איום עבור קאסטר ללא אקסקליבר, שום דבר לא מונע משירו לייצר שוב את קאליבארן ולגמור את הסיפור.

ניחא. מכאן אנחנו כבר חוזרים לעלילה המרכזית. ב VN קאסטר מובסת באותה הדרך וזה קורה זמן קצר מאוד לאחר שהיא תוקפת את החבורה עוד בביתו שלו שירו. מה שמעניין במיוחד הוא זהותו של האחד שמביס אותה – סרבנט חדש שלא הכרנו עד כה, סרבנט שמיני. זהו אחד הטוויסטים האהובים עליי במיוחד ב Fate ראוט ספציפית וב Fate/stay night בכלל. אותו סרבנט מתגלה כארצ'ר ששרד מהמלחמה הקודמת, והוא בהחלט נראה כמועמד משמעותי להעלות את רף הסיכון, גם בגלל הקלות בה נפטר מקאסטר וגם בגלל ההיסטוריה שלו עם סייבר בה מיד ניגע.

אני חושב שבמקור זה עובד יותר טוב בדיוק בגלל שקאסטר מחוסלת מהר כל כך – שכן אז אנו נמצאים רגע אחרי הניצחון מול ברסרקר, בנקודת השיא של הגיבורים, כאשר נראה שהם כבר מרחק נגיעה מהגביע הקדוש, ואז התמונה מתהפכת ברגע. ארצ'ר מגיע והחיסול הזה של קאסטר מתבצע תוך שניות עם כמות בלתי נתפסת של חרבות, חניתות, גרזנים ושאר נשקים בלתי מזוהים שהוא יורה לעברה (כי מי צריך קשת עם חצים שכאלה?). בגרסת האנימה קוזוקי נוכח והיא מנסה להגן עליו ברגעיה האחרונים, אז גם חושפת שזו הייתה משאלתה כל הזמן הזה. הפלאשבקים מהפרק הקודם אכן עוזרים לייצר אמפתיה כלפי הזוג הזה ברגע מותם, אבל לא מספיק כדי לגרום לסיפור הזה להרגיש משמעותי מספיק בקונטקסט של הראוט הנוכחי לצערי ולא מספיק כדי לפצות על האימפקט שאבד במקצת לכניסתו של ארצ'ר.

כשהחבורה חוזרת הביתה עם סאקורה בידם, סייבר מספרת את מה שכבר נרמז עוד בתחילת הפרק הראשון. גם היא וגם הארצ'ר החדש והמוזהב לחמו במלחמת הגביע הקודמת ואף היו האחרונים לעמוד ברגעי הסיום שלה. היא מספרת שהוא גם הציע לה נישואין באותו יום, מה שהופך אותו ליריב אחרון ומר עבור שירו גם בפן הרומנטי, גם אם מדובר באהבה חד צדדית ומעוותת שכזו. לדבריה של סייבר, ארצ'ר ניצח אותה באותו היום, כך שאנו מקבלים אינדיקציה נוספת לעוצמתו. הפעם, נצטרך להתמודד עם איום שסייבר כבר ניסתה בעבר להתמודד מולו ונכשלה, עוד כשהייתה בשיא כוחה ולא עם מאסטר טירון כמו שירו. מלבד הדברים הללו, הראיה הבולטת לניצחונו של ארצ'ר היא בעצם הימצאותו כאן – שיכלה להתרחש רק באמצעות השגתו את הגביע הקדוש, או לפחות זה הרושם המתקבל כעת.

בעוד רין מוטרדת מזהותו של ארצ'ר ומכמות הנשקים הבלתי מזוהים בנובל פאנטזם שלו שלא מאפשרים לייחס אותו לגיבור מוכר אחד, ללא ספק תעלומה מטרידה בפני עצמה, ישנו רעיון אחר שעולה מן הסיפור ושמטריד את מנוחתו של שירו. ארצ'ר כאמור מהווה ראיה ניצחת לכך שסרבנטים אכן יכולים להשיג חיים חדשים באמצעות הגביע, ושירו רואה בכך הזדמנות. עד כה הוא נלחם כדי שהגביע לא יפול לידיים הלא נכונות, אבל כעת, ביישורת האחרונה, יש לו לראשונה משאלה משל עצמו – ואחת אנוכית אפילו. סייבר כמובן מסרבת בתוקף. לה כבר יש מטרה משל עצמה, ביטול משיכתה למלך, מה שהיא מאמינה שיציל את בריטניה של תקופתה, כך שמחשבה על שימוש בגביע למען עצמה היא לא באה בחשבון מבחינתה.

כדי לחזק את עמדתה חושפת סייבר בפני שירו סוד נוסף אודות המלחמה הקודמת. לפיה הישארותו של ארצ'ר בחיים אינה תוצאה של השגת הגביע הקדוש, כי אותו גביע הושמד על ידה בפקודה שנתן המאסטר שלה – לא אחר מאשר אמיה קיריטסוגו. זהו עוד טוויסט שאני מאוד אוהב. מי שהכרנו עד עכשיו כאביו המאמץ וטוב הלב של שירו, הגיבור שהציל אותו ושהעניק לו את האידיאלים בהם הוא מאמין עד היום, היה למעשה מאסטר חסר רחמים שהרג את כל יריביו כדי להשיג את ניצחונו. הגילוי הזה לא רק משנה את מה שידענו על קיריטסוגו, מטרתו העיקרית היא לסבך עוד יותר הקונפליקט הנוכחי בין שירו לסייבר. הסיבה שסייבר לטענתה לא סיפרה על כך לשירו היא כי קיריטסוגו שהכירה היה שונה לחלוטין מזה המשתקף בזכרונותיו בהם חזתה, אותם היא לא רצתה להכתים עם מה שהיא יודעת על האיש.

בפועל, אפשר להסיק מהדברים שגם קיוותה שמערכת היחסים שלה עם שירו תהיה אחרת. לטענתה, מעולם לא קיללה כל כך סייבר את קיומם של חותמי הפקודה ומעולם לא חשה בגידה כואבת כל כך כמו זו שחוותה עם קיריטסוגו. כעת כשקיבלה את ההזדמנות השניה שלה במלחמה נוספת, עם מאסטר נוסף למשפחת אמיה ונגד אותו יריב סופי שהביס אותה בפעם הקודמת – ברור מאליו שסייבר לא תיתן למצב הזה להסתיים באותה הדרך ושהיא נחושה יותר מתמיד להבטיח את ניצחונה. שירו יודע על כך, אך לא מסוגל להשלים עם המטרה שסייבר בחרה לעצמה, על אף שדרך ההקרבה העצמית שלה כה דומה לשלו. לכן, בצעד נואש הוא הולך להתייעץ עם האיש שיודע הכל על מלחמת הגביע הקדוש – הכומר המפקח על המערכה, קוטומינה קיריי. אותו קיריי מאמת את העובדה שאם ברצונו להשאיר את סייבר בחיים על שירו לתת לה לשתות מן הגביע ומעודד אותו לעשות כך, אך אפילו אותו קיריי נראה מופתע לשמוע על קיומו של הסרבנט השמיני.

אם נשים בצד את הפילר שהתחלנו איתו, אני חושב שמדובר באחד הפרקים החזקים והמשמעותיים ביותר של האנימה. הוא לא מושלם, ולא רק מבחינה טכנית (זה כבר מאפיין של האנימה כולה), אלא גם בגלל חומר שלצערי דילגו עליו. כששירו מגיע לדבר עם קיריי נזרקות אמירות על כך שסייבר אינה באמת מתה ושהיא עדיין לא בדיוק סרבנט. זה עשוי להיות מבלבל, ובצדק, כי כל העניין הוסבר בשיחה שהתרחשה לאחר הקרב עם ברסרקר ושמשום מה נחתכה מהאנימה (מי שמעוניין: קישור לאותה שיחה ב Visual Novel). אותה שיחה היא גם זו בה עולה באופן רציני השיח על מטרתה של סייבר וכן פרטים מעניינים נוספים אודות אופן הזימון של סרבנטים ועוד שאלות שלא מעט צופים/קוראים בוודאי שואלים את עצמם על חוקי העולם הזה. הייתי מבין לו האנימה הייתה קצרה בזמן, כי בכל זאת מדובר בפרטים שהם מאוד מעניינים, אבל לא מאוד קריטיים להבנת מהות הסיפור. אלא שהאנימה ממש לא קצרה בזמן, נהפוכו, אחרת לא היה צורך בפרקי הפילר שהכניסו בה מלכתחילה.

מעבר לכך, כמו שכבר היה בפרק 12, גם כאן, שלא באשמתה של גרסת האנימה הנוכחית, הטוויסטים הנ"ל לא בדיוק מהווים הפתעה עבור צופי Fate/Zero שכבר מכירים אותם ואת אלו הבאים לבוא בפרקים הקרובים. לכן, אין ממש פלא שהרבה מוצאים את האנימה מ 2006 כמשעממת או מיותרת, שהרי אם מרוקנים את ההנאה מאותם רגעי שיא שלה – לא באמת נשארים עם הרבה חוץ מקונפליקטים פיזיים ומוסריים שלא מוצגים בצורה המרשימה ביותר שאפשר לדמיין בלשון המעטה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s