Yakusoku no Neverland – Cuvitidala, King of Paradise & Seven Walls Arcs

שלושת הארקים הנפרסים על צ'אפטרים 96-145 אינם מרגישים כמו סאגה שלמה המסתיימת באיזשהו קליימקס וגם לא כוללים יותר מדי אקשן בניגוד לקודמיהם, אבל דברים מטורפים אכן מתרחשים פה – ביניהם כמה מהתפניות הגדולות ביותר של Yakusoku no Neverland עד כה.

לאחר שחזרו הילדים מ Goldy Pond הם מרכזים את המידע החדש שאספו ומגיעים להחלטה לגבי הדרך בה יוכלו לדאוג לעתיד בטוח להם ולילדים שנותרו מאחור בגרייס פילד. ההחלטה היא להגיע ל"שבע הקירות" עליהם דיברו מוזיקה ומינרבה, המקום בו שוכן הישות העליונה של עולם השדים (שאת שמו טרם כתבו בצורה שניתן לקרוא, מה שמסקרן אותי לגבי הצורה בה האנימה תתמודד עם הדיבורים עליו) איתו הם רוצים לייצר הבטחה חדשה. בו זמנית לחיפושים שלהם אחר המקום, מנסים הילדים גם ליצור קשר עם בעלי הברית שאולי עוד נותרו להם איפשהו בעולם הזה.

לאחר יותר משנה וחצי של שיטוטים ברחבי הגלובוס (באמת שלא ציפיתי לטיים סקיפ בנקודה הזו, אבל זה עובד נפלא), חוזרים אמה, ריי, דון וגילדה לבסיס כשבידיהם תוצאות ונראה שסופסוף ניתן לראות את האור בקצה המנהרה. דברים מתחילים להשתבש כשגם מצידו של פיטר ראטרי, שערך חיפושים בעצמו אחר הילדים בכל הזמן הזה, מתחילות להגיע תוצאות לגבי מקום הימצאם. כבר ראינו כמה הילדים מוכנים להתמודד מול שדים במקרה הצורך, אך כשמדובר בלחימה מול בני אדם כמותם זוהי משימה שונה לגמרי ובעלת משמעויות שונות לחלוטין.

הארק הראשון הזה נועד בעיקר לתת לילדים כיוון עבור ההמשך, אך בין היתר להכניס אותם לנקודת אל-חזור ממנה כבר לא יוכלו להמשיך בשלווה בחייהם כפי שעשו עד עכשיו, ויאולצו לפעול. הארק השני לעומת זאת הוא רגוע הרבה יותר ומשרה תחושה של תקווה ונוסטלגיה, לפחות ברובו.

בארק King of Paradise מצליחים הילדים לחבור סופסוף לבעלי בריתם, אלו רבים במספרם וכוללים ילדים ששוחררו ממיטב חוות הגידול של השדים ושל משפחת ראטרי. לילדים אלה יש בסיס נסתר משלהם, גדול ומרשים לא פחות מזה בו חיו הגיבורים שלנו קודם לכן, וברמת חיים שהיא אפילו גבוהה. את גן העדן הזה ששוכן באמצע העולם האכזר של נברלנד מנהיג לא אחר מאשר וויליאם מינרבה/ג'יימס ראטרי, או לפחות כך מכנים אותו כולם. אם הוא באמת מינרבה המקורי שאיכשהו נותר בחיים או מישהו אחר לגמרי, זה כמובן חלק מהמסתורין – והתשובה לא רק מפתיעה, היא כנראה מהווה את אחד הרגעים המספקים ביותר של המנגה.

מינרבה לא רק מספק בית חם זמני לכל הילדים, יש לו גם תוכנית לשינוי העולם הזה ולהבסת השדים אחת ולתמיד – תוכנית המגובה במידע חדש וקריטי אודות האויב הלא אנושי. זו כנראה בשורה עבור כולם, אך היא לא רק מתעלמת מהמאמצים של אמה והשאר בחיפושם אחר שבעת הקירות במשך כל הזמן הזה והופכת אותם למיותרים לכאורה, היא גם מסתירה מחיר מסוים.

בשלב זה המנגה נכנסת לקונפליקט בין אמה למינרבה, כנראה כזה שילווה אותה עד סופה בו יוכרע מי מהפתרונות של השניים הוא הנכון. ניתן לנחש בקלות אמנם כיצד זה יסתיים ואין ניסיון להסתיר מי מהשניים מוסרי יותר לדעת הכותב, אך עבורי כקורא (ואני מניח שאני לא היחיד) מצאתי את העניין כפחות חד משמעי. פתרונו של מינרבה נראה כריאלי ובטוח הרבה יותר, אפילו מתבקש, בעוד אמה ממשיכה בגישתה התמימה וברצון לשמור על המוסריות עד הסוף גם כשזה נראה בלתי אפשרי – ולו הייתי באותה סיטואציה הייתי הולך על הראשון בלי לחשוב פעמיים.

מפתיע זה לא, כי זה היה המאפיין החזק בדמותה של אמה כבר מתחילתה של המנגה, והרעיון שאין דבר בלתי אפשרי ולא משנה כמה הסיטואציה היא עגומה הוא תמה מרכזית של הסיפור אותה הוא מנסה להוכיח פעם אחר פעם. זה הצליח עד היום, אך אף פעם לא באופן מוחלט ותמיד גבה מחיר מסוים, כמו איבוד חייו של נורמן לכאורה בארק הראשון והמוות של מספר ילדים ב Goldy Pond. הפעם הרבה יותר מונח על הכף, וארק Seven Walls מוסיף שאלה נוספת על מה שתצטרך אמה להקריב כדי להגשים את חזונה – ואני לא יכול לחכות עד שזו תקבל תשובה.

קשה לדבר על החלקים המעניינים ביותר של הצ'אפטרים הללו מבלי להיכנס לספוילרים, בהם אגע ממש עוד מעט, אך גם מבלי שאלו נכנסים להרבה מאוד אקשן (חוץ מבהתחלה אולי), הם ללא ספק מהמרתקים ביותר שקראתי מתוך נברלנד. המנגה נבנתה מהמון מסתורין ושאלות במהלך הדרך, על חלקן קיבלנו מענה בארקים הקודמים ועל רובן אנו מקבלים עכשיו, גם באמצעות מידע שמנדבות הדמויות וגם באמצעות פלאשבקים על האירועים שהביאו את העולם למה שהוא היום. כמעט ולא נותרו שאלות פתוחות והכל נמצא כעת על השולחן ומוכן עבור המערכה הסופית של הסיפור, זו כנראה דווקא כן תהיה מלאת אקשן ומדממת במיוחד. אני כעת לוקח הפסקה נוספת לטובת המשך הלו"ז שלי, אך ממתין בקוצר רוח לקריאה הבאה בה אסיים את המנגה הנפלאה הזאת.


פינת הספוילרים

ארק Cuvitidala הביא איתו את מותם המהיר משצפיתי של יוגו ולוקאס, רק מעט אחרי שהספקנו באמת להכיר אותם. זה כנראה היה מתבקש, כי סיפורם כבר סופר ולא היה יותר מדי מה לעשות איתם עוד, אם כי עדיין חבל לי כי הם היו דמויות שמאוד אהבתי. מה שבטוח – הם הלכו אל מותם בצורה הכי באדאסית שאפשר והשאירו את חותמם בעלילה.

ובכל זאת, החלק האהוב עליי בצ'אפטרים האלה היה גילוי זהותו של מינרבה – הלוא הוא לא אחר מאשר נורמן שלנו. מההתחלה היה ברור לי שמינרבה החדש והישן הם כנראה שני טיפוסים שונים לגמרי, אבל לא תיארתי לעצמי שנראה את נורמן לוקח על עצמו את התפקיד. נראה שהוא עבר גדילה משמעותית במהלך הטיימסקיפ, בין אם בגלל הניסויים שנעשו בו ובין אם לא, וזה בהחלט טרם לתחושת ההלם שאחזה בי כשחזיתי בו לראשונה כנער בן כמעט 14 (שנראה 16-17 לפחות, בניגוד לאחרים שלא השתנו כל כך הרבה).

עם זאת, היה ברור שכל העניין טוב מכדי להיות אמיתי ושנורמן שניצב מולנו הוא לא בדיוק אותו הנורמן שהכרנו. חבריו החדשים והחזקים (אותם פחות אהבתי האמת. הם מרגישים פחות קשורים למנגה הזאת ויותר לסדרות באטל שונן גנריות) בשילוב התוכנית הקטלנית שלו הם תקיפים הרבה יותר מכפי שהייתי מצפה מהילד שהכרתי בתחילת הסיפור, אם כי אני מוכרח להודות שמדובר בהתפתחות שמרגישה טבעית בהתבסס על אישיותו ועל מה שעבר. כפי שאמרה אמה, נורמן תמיד לקח על עצמו את האחריות והסכים להקריב את עצמו במהלכים קיצוניים כדי לשמור על כולם, כך שהרעיון לשאת על עצמו את העול של השמדת כל השדים פשוט תפור על הדמות.

כמו כן, נראה שצדקתי באופן חלקי בתאוריה שלי מהסקירה הקודמת, ונראה שהשדים אכן מקבלים סוג של חיזוק מפעולת האכילה, אלא שהאמת מעניינת הרבה יותר – כיוון שהם לאו דווקא מתחזקים, אלא עוברים אבולוציה, ולכן הם זקוקים לבני אדם כמזון. זה כמובן העלה מיד את השאלה בדבר סונג-ג'ו ומוזיקה שאינם אוכלים בני אדם, שאלה שקיבלה התייחסות דיי מהר וחשפה את הסיבה האמיתית לשמה הוצגו לנו השניים בשלב כה מוקדם של הסיפור – לא רק כי הם הולכים לשחק תפקיד חשוב בהמשך, אלא כי המפגש עימם הוא שגרם לאמה לפתח אמפתיה כלפי השדים.

אמה כהרגלה רוצה להציל את כולם, אפילו את אלה שרוצים לאכול אותה, מה שמביא גם אותה, כמו את נורמן, לקיצון של דמותה כפי שהכרנו אותה עד היום. כאמור, היא זו הנושאת את הדגל שאומר שהכל אפשרי, ולכן כנגד הסיכויים היא וריי מגיעים לשבעת הקירות והיא מצליחה לייצר את ההבטחה החדשה שרצתה – להעביר את כל הילדים לעולם בני האדם ולסגור לאחר מכן את המעבר בין העולמות. למען האמת קצת הפתיע אותי שזה כל מה שכוללת ההבטחה המדוברת, כי הייתי מצפה שהיא תכלול גם איזשהו פיתרון מהצד של השדים שיזדקקו לבני אדם לאכילה, הרי גם אותם אמה רוצה להציל, אך אני מניח שהיא בונה על דמה של מוזיקה בתור הפתרון לכך.

המחיר שאמה תצטרך לשלם כמובן לא נחשף, וקשה לי להעלות בדעתי מה היא הייתה צריכה לתת בתמורה, אך בהתחשב בהיסטוריה ובמה שהיה צריך לשלם יוליוס ראטרי, ובהתחשב גם בהיותה גיבורת שונן מחוננת – כנראה שמדובר באיזושהי הקרבה עצמית למען כולם. אני קצת מקווה שלא כך הדבר, שכן אם היא כבר נזפה בנורמן שוב ושוב על כך שממהר לקחת הקרבות דומות על עצמו ולשאת בנטל בשביל כולם, מן הראוי שתציע גישה נגדית שלא תכלול אילוצים שכאלה. אני מקווה שאני טועה.

ואם כבר דיברתי על יוליוס ראטרי – הפלאשבק שהציג כיצד בגד בחבריו לטובת אותה הבטחה היה מעניין מאוד. נראה שלא כפי שהוצג קודם לכן, ההבטחה לא נעשתה מתוך רצון טוב הדדי למנוע שפיכות דמים, אלא יותר מתוך רצונו של ראטרי להציל את עצמו ומאינטרס משותף שמצאו השדים במעשה. זה לא משנה את העובדה שלמשפחת ראטרי כיום יש עדיין איזשהו יסוד מוסרי לעמוד עליו ברצונם לשמור על ההבטחה ולהגן על המין האנושי, אך ללא ספק יוליוס קיבל את מה שמגיע לו.

עוד אהבתי באותו הפלאשבק זה שדמות החייל שהציג גישה נגדית לזו של יוליוס, גישה האומרת שיש להילחם עד הסוף ולא לוותר, הזכיר מאוד את אמה בעיצובו, בעוד משפחת ראטרי מזכירה במעט את נורמן – כך שנראה (גם אם רק באופן סמלי) ששני החברים הטובים הם צאצאים למלחמה אידיאולוגית בת שנים ארוכות שתגיע לסיומה עם העימות ביניהם.

אבל העימות בין אמה לנורמן יחכה קצת. כרגע ישנו עימות אחר שמתרחש – המלחמה בין צבאות השדים שנורמן תכנן, וזה בהחלט נשמע כמו המאורע המטורף ביותר בסיפורה של המנגה (ואגב, העיצוב של מלכת השדים פשוט וואו!). כמו כן, נרמז בין היתר שהילדים שהיו שפני ניסיון במעבדת הלמדא סובלים מתסמינים הולכים וגוברים, ובצ'אפטר 145 התברר לנו, כצפוי, שגם לנורמן לא נשאר זמן רב לחיות ולכן הוא ממהר כל כך להוציא את תוכניתו אל הפועל. זאת כנראה הסיבה שבגללה גם נראה אותו הולך רחוק כמה שאפשר כדי להקריב עצמו, והפעם על אמת.


סיכום

מה עבד:

  • צ'אפטרים שכוללים כמה מהתפניות המפתיעות בתולדות נברלנד.
  • רוב רובן של השאלות מקבלות סופסוף תשובות – ואלו מעניינות במיוחד.
  • לקיחת הדמויות הראשיות לקצה רעיונם האידיאולוגי.
  • ארקים הבונים את היסודות והציפייה לקראת הקליימקס שנראה כעת מבטיח במיוחד.

מה פחות עבד:

  • קצת חסרים באקשן ודרמה אמיתית.
  • הדמויות החדשות לא מספקות את הסחורה.
grades4_9

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s