Zoku Owarimonogatari

בעוד העלילה של סדרת מונוגאטארי הסתיימה עם העונה השניה של Owarimonogatari, נותר עדיין עוד סיפור אחד המתרחש לאחר מכן – סיפור המהווה מכתב פרידה ומאפשר למעריצים להניח לסדרה לשלום ולהמשיך הלאה בדרכם.

אחרי לא פחות מעשר סקירות שכתבתי עליה במשך כחצי שנה – הגיע הזמן לחתום את המסע הזה סופית. זוהי סקירה על ששת הפרקים האחרונים הקיימים בסדרת מונוגאטארי (מעבר אליהם נכון לעכשיו כבר כיסיתי כל פינה אפשרית ממנה) וסיכום הסדרה כולה.


לאחר שאראראגי קויומי הציל את אושינו אוגי וסיים את לימודיו בבית הספר הוא מוצא עצמו במצב חדש לגמרי. חיי התיכון הסתיימו והוא צפוי להתעורר למחרת לעתיד לא ידוע, עתיד בו הוא כבר לא יכול להגדיר או לשייך עצמו לשום מוסד כלשהו. אפילו קארן וטסוקיהי כבר ממהרות להודיע לו שבגילו המופלג הן לא מתכוונות יותר להעיר את האוני-צ'אן שלהן ולקפוץ לו על המיטה בבוקר. כך גיבורנו מתעורר לבדו לבוקר חסר תכלית וללא כיוון מה לעשות.

המקום הראשון אליו פונה אראראגי לאחר שהוא קם מהמיטה הוא לחדר האמבטיה, שם הוא שוטף את פניו אל מול המראה, אך אז שם לב לדבר משונה – השתקפותו במראה לא זזה ולא מגיבה אליו. כאשר ניגש לבחון מקרוב את העניין מוצא עצמו אראראגי נשאב לתוך אותה המראה ומתעורר באותו חדר אמבט כאילו כלום לא קרה. אך מהר מאוד מתברר שאכן קרה משהו ושהמציאות כולה – התהפכה. אראראגי מוצא עצמו בעולם בו קארן שהייתה גבוהה ממנו היא כעט נמוכה, יוטסוגי חסרת ההבעה כעת מבטאת עצמה באופן קיצוני, האצ'יקוג'י הקטנה חזרה לצורתה הבוגרת והאנקאווה מסתובבת בצורת החתול שכבר לא אמורה להיות קיימת.

כל אלו הם רק חלק מההתנהגויות המשונות של הדמויות בעולם ההפוך אליו נקלע אראראגי, עולם בו נראה שלכל אחת מהדמויות שהכרנו קיימת גרסה אלטרנטיבית. כעת עומדת בפני אראראגי השאלה הברורה בדבר הדרך לחזור לעולמו המקורי, יחד עם שאלות מורכבות לא פחות – האם העולם החדש הוא באמת היפוך מוחלט של זה המקורי? מדוע הגיע לשם אראראגי? מה קרה לגרסה האלטרנטיבית שלו ומיהו בעצם אראראגי של העולם שבתוך המראה?

מעבר לכך קשה להתייחס באופן ספציפי למה שקורה ב Zoku Owarimonogatari מבלי להיכנס לספוילרים (בהם ניגע עוד מעט). סיפור המסתורין הנ"ל לוקח אותנו למסע בין הדמויות השונות כאשר כל אחת מהן משאירה רמז קטן המקרב אותנו לפתרון התעלומה. כדי להבין איך לחזור לעולמו המקורי צריך אראראגי להבין קודם את החוקיות של העולם החדש אליו הגיע ואת התשובות לשאלות הרבות שעולות בדרך. רק כאשר מתבהרת התמונה מתברר אותו פתרון מתבקש.

כנראה שגם לולא הייתה Zoku Owarimonogatari קיימת הייתי שלם עם איך שסדרת המונוגאטרי הסתיימה, אך לאחר הצפייה בה אני בהחלט חושב שמדובר בחלק אינטגרלי ומשמעותי שלא הייתי מוותר עליו. היא לא האפילוג הקצר שציפיתי לקבל, ובתחילה נראית יותר כמו סוג של הרפתקה צדדית שמיקומה אחרי הקליימקס הוא רחוק מלהיות אופטימלי. רק כשהסיפור התקרב לסיומו התחיל האסימון באמת ליפול ורק אז מובן מדוע היה כה נחוץ לספר את אותו סיפור, ומדוע לספר אותו דווקא עכשיו.

Zoku Owarimonogatari היא חגיגת סיום עבור הפרנצ'ייז. היא אכן מתנהגת כמו ספין-אוף וניתן אף לומר שחולשתה הגדולה היא בהיעדר איזשהו בילדאפ שנפרס על פני חלקיה השונים של הסדרה כפי שהיה לסיפורים אחרים. עם זאת, גם ללא אותו בילדאפ היא מכילה את כל הטוב שיש בפרנצ'ייז הזה – הומור משובח, מיטב הדמויות האהובות ותעלומה מסתורית שמצליחה לתעתע בצופים עד הרגעים האחרונים כאשר מתחברים כל חלקי הפאזל ולהעביר את המסר שלה באמצעות התמונה השלמה שמתקבלת. רגע לפני שאומרים שלום לכל אלה, ההרפתקה הזאת כאן גם כדי להיפרד מאותן דמויות אהובות בצורה מכובדת וגם כדי להעביר לצופים את הקושי וההכרח שבא עם סיום תקופה משמעותית בחיים ומעבר אל תקופה חדשה ששום דבר לגביה לא ידוע.

הרי לא רק בחייו של אראראגי הדמות, אלא גם באלה של הצופים מילא הסיפור של סדרת מונוגאטארי נפח משמעותי מחייהם. בכל זאת, מי שצפה בסדרה מתחילה עם Bakemonogatari עוד בקיץ 2009 ועד הכותר הנוכחי עקב כמעט עשור שלם אחר הרפתקאותיו של אראראגי וחברותיו (ומי שהתחיל מהלייט נובל בילה אפילו יותר מזה). אני יכול רק להגיד תודה שהגעתי לסדרה רק השנה ושיכולתי לחוות את הסיפור מתחילתו ועד סופו ברצף, ואפילו בזמן הקצר הזה אני עדיין מרגיש את הקושי בפרידה מאותן הדמויות.


פינת הספוילרים

הפתרון הראשון שאראראגי חשב עליו הוא המקלחת של קאנבארו, שעל סגולותיה המיוחדות כבר דובר באחד הפרקים של Koyomimonogatari, מה ששוב מוכיח כמה הסדרה ההיא לא הייתה מיותרת כמו שחשבתי תחילה. לא ציפיתי שנפגוש שם את אמא של קאנבארו, גאאן טואה, דמות עליה דובר רבות ואותה טרם ראינו עד כה. זו בהחלט הייתה הפתעה נחמדה שגם עוזרת לחבר קצת את הסיפור עם Hanamonogatari המתרחש מאוחר יותר על ציר הזמן וגם לסגור עוד איזשהו קצה פתוח רגע לפני שמסיימים.

עוד אהבתי שהמערכה האחרונה בבית הספר הייתה מעין תמונת מראה (תרתי משמע) למאבק הסופי של אראראגי באוגי, כאשר הפעם השניה היא זו שמחכה לו שם והם הפוכים גם מבחינת התלבושות. אוגי, אז הסתבר, אינה האראראגי של העולם ההפוך כמו שחשבנו, כיוון שלא קיים עולם הפוך כלל. זהו אותו העולם שאראראגי פשוט שאב אליו בטעות את הצד האחר של המראה, את אותם 20% המכילים את הצדדים האחרים של הדמויות, או כפי שאראראגי הבין מאוחר יותר – את החרטות שלהם.

זוהי תשובה מעניינת שלא ציפיתי לה. הסיפור הכין אותנו לכך שמדובר בעולם אחר וחשף אותנו לאט לאט למאפיינים של אותו עולם, אך המשיך על הדרך להשאיר רמזים לאופן פעולת המראה כך שאותה תשובה תיוותר הגיונית ומספקת לחלוטין. באותה הזדמנות נראה שגם אוגי שמרה לעצמה את בגדי בית הספר של אראראגי, איתם היא נראית ב Hanamonogatari שם היא מזהה עצמה כגבר.

עם החזרת המצב לקדמותו והשארת כל החרטות שלו מאחור, אראראגי מסיים באמירה הברורה שעכשיו, בניגוד להתחלה, הוא יודע מי הוא – אראראגי קויומי, פשוטו כמשמעו. לא משנה אם הוא כבר אינו תלמיד ואם הוא לבוש בשמלה, אראראגי הוא פשוט אראראגי, והוא שלם עם זה.

עם כמה שזו הייתה הרתפקה מעניינת, חרטה אחת דווקא כן נשארה לי לגביה, וזו שאת הצד השני של סנג'וגאהארה לא ראינו. סצנת הסיום באה בדיוק לתקן את זה ונותנת קצת זמן מסך לדמות שהייתה כה חסרה, תוך שהיא מסבירה באופן דיי מרגש שהסיבה שלא נתקלנו בסנג'וגאהארה היא כי לאראראגי לא נותרו חרטות לגביה כלל. מערכת היחסים של אראראגי וסנג'וגאהארה תמיד הייתה מיוחדת, ונראה שהיא אכן זו שלא גורמת לו להסתכל לאחור, אלא לקחת את ידו בזמן שהוא מתלבט כיצד עליו להתקדם קדימה – ולתמוך בו בצעידה אל עבר אותו עתיד ממנו הוא חושש. לא יודע מה אתכם, אני הזלתי דמעה.


סיכום – Zoku Owarimonogatari

מה עבד:

  • הרתפקה אחת אחרונה שמכילה את כל הטוב שבסדרת מונוגאטארי – מהדמויות ועד ההומור והמסתורין.
  • חגיגת סיום הנותנת ביטוי לכל הדמויות האהובות (פלוס אחת) רגע לפני שהסיפור מסתיים.
  • מסר שמועבר בצורה מרתקת ומכוון גם עבור אראראגי עצמו וגם עבור הצופים.

מה פחות עבד:

  • חסרה בבילדאפ שהתפרס על גבי סיפורים קודמים ולכן פחות מעוררת ציפייה.
  • מיקומה אחרי שיא הסיפור מעט מוריד מן המשקל הרגשי שלה – אפילו שיש לכך סיבה טובה מאוד.
grades4_8

סיכום – Monogatari Series

מונוגאטארי, כשמה, הייתה עבורי מסע. זה אמנם קשה להיכנס לפרנצ'ייז חדש בעולם האנימה, ואיכשהו קורה שלא מעט כאלה מתחילים בנקודה הרבה פחות מרשימה מהשיאים אליהם הם מגיעים מאוחר יותר. כך למשל עם Fate, ג'וג'ו וגם סדרת המונוגאטארי לא הייתה שונה. נכון ,Bakemonogatari איתה התחלתי אינה סדרה רעה כלל, לא חשבתי שהיא רעה כשסיקרתי אותה ובוודאי שלא היום כשאני מסתכל לאחור, אבל סגנונה היחודי הוא בהחלט מבלבל וקשה לעיכול בצפייה ראשונה. ובכל זאת – אין חוויה מספקת כמו להיכנס לעולמות מרובי סיפורים שכאלה, לחוות את התפתחות הדמויות מסדרה לסדרה ולהשבות בקסם הזה בשלב בו מבינים סופסוף מדוע כל כך הרבה מעריצים אובססיביים לפרנצ'ייז. גם אם בהתחלה קשה לראות מדוע האובססיה קיימת, לרוב אני מזהה את הפוטנציאל, וכשהוא סופסוף מתממש (מבחינתי זה קרה ב Second Season) – אין מאושר ממני.

ההתחלה כאמור מבלבלת, אבל ככל שהתקדמתי מצאתי עצמי מתרגל לסגנון, לקצב, לתוכן שמורכב רובו מדיאלוגים שנונים, להחלטות הבימוי הייחודיות ולאומנות השאפטית הקיצונית. היו עליות ומורדות במהלך הדרך, אך מעולם לא הפסקתי להנות מהסדרה. נכון, יתכן שלא הבנתי הכל. כנראה שבעתיד כשהידע שלי ביפנית יהיה קצת גדול יותר וכשאכיר קצת יותר מן הרפרנסים הפזורים ברחבי הסדרה יהיה לי אפילו יותר ממה להנות, אבל לסיפור שכתב נישיו אישין יש יותר מה לתת מאשר אלה.

היום אני יכול בהחלט להמליץ עליה בלב שלום לכולם, ואפילו אגדיל ואומר שמדובר בסדרת חובה עבור כל חובב אנימה רציני שנמצא בתחום מספר שנים. סדרת המונוגאטארי עבורי יותר משהיא סדרה טובה בפני עצמה, היא תמצית כל המאפיינים המוכרים של המדיום וניסיון להעביר אותם בצורה היצירתית ביותר האפשרית. מדובר בחגיגה של אנימציה דו-מדדית עם צבעים בוהקים ויפהפיים, דמויות מוקצנות הלוקחות טיפוסים מוכרים בז'אנר שלב אחד קדימה ומנהלות כל אחת מהן מערכת יחסים שונה לחלוטין ומורכבת עם הדמות הראשית. זהו סיפור המכיל פנטזיה לצד חיי נעורים ובית ספר, וכן, גם שפע של מיניות – וכל זה מורכב מחלקי פאזל המסודרים באופן חסר בושה בצורה שאינה כרנולוגית לא בין הסדרות השונות ולא בתוכן.

בדרך כלל כשמנסים לעשות כל כך הרבה כך גדלה בו זמנית גם הסכנה שכל הבלאגן יתרסק בסוף – אך איכשהו סדרת המונוגאטארי גורמת לזה לעבוד, ולעבוד בצורה כזו שסכום החלקים גדול מהשלם. אני בטוח שהיא לא לכולם, ושיש כאלה שלא יצלחו את סגנונה המשונה, תמיד יהיו כאלה בהקשר של כל סדרה שהיא, אבל הניסיון – הוא בהחלט חובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s