Fate/stay night (2006) – פרק 1

צאתו של הסרט השלישי בטרילוגיית Heaven's Feel לאקרנים ביפן הציתה בי מחדש את הרצון לראות Fate, אלא שאת אותו סרט מדובר לא אוכל לראות לצערי עד שייצא לבלוריי ויגיע לאינטרנט. לכן, החלטתי לנתב את אותו רצון עז למשהו אחר שתכננתי כבר לעשות מזמן – לצפות מחדש בסדרת Fate/stay night מ 2006. כן כן, הסדרה ההיא של סטודיו DEEN. הסדרה המושמצת שכולם כבר יודעים לדקלם כמה היא אדפטציה לא טובה ל Visual Novel המקורי (ושאני בכל זאת המלצתי לצופי אנימה להתחיל ממנה).

אז למה בעצם? כי למרות שאני מסכים שהסדרה ההיא מחווירה לעומת סדרות וסרטי האנימה החדשים יותר של סטודיו ufotable, אני עדיין זוכר שנהניתי ממנה. אפילו מאוד נהניתי ממנה. אי שם ב 2006 כשצפיתי בה לראשונה מבלי לדעת על חומר המקור ומבלי שאוכל להשוות לסדרות אנימה חדשות ונוצצות יותר של הפרנצ'ייז שטרם היו קיימות באותה תקופה – Fate/stay night עדיין הותירה בי מספיק רושם כדי להיות אחת מסדרות האנימה האהובות עליי בזמנו.

אני רוצה להאמין שהרושם ההוא לא היה בגלל סטנדרטים נמוכים שהיו לי בתור צופה אנימה מתחיל. את רוב (ואולי אפילו את כל) סדרות האנימה שאהבתי בכניסתי לתחביב, כולל שוננים כמו נארוטו ובליץ', ואפילו את דרגון בול Z שראיתי בגיל צעיר שבו לא ידעתי על המושג "אנימה" – אני עדיין מאוד אוהב היום. עם הניסיון וההתבגרות אמנם מגיעה היכולת להבחין בקלות יותר בחסרונות ובחורים עלילתיים, אך אני מוצא שבו זמנית אני גם מבין יותר את היתרונות ואת הסיבות שגרמו לאותן סדרות ראשונות ליצור איפקט שכזה אצלי. זה אולי ישמע מוזר, אך לא קיימת באמת סדרת אנימה שבפרספקטיבה של היום אני אוהב אותה פחות מאשר שאהבתי בעבר. יש רק סדרות שהיום אני מבין יותר מדוע אהבתי אותן אז. חוץ מאולי אחת, לגביה אני עדיין לא בטוח – ולשמה נתכנסנו.

זה היה rewatch מתבקש מבחינתי. הפעם האחרונה שצפיתי באנימה הזאת הייתה לפני שנים ארוכות, והגיע הזמן לברר – האם Fate/stay night של 2006 היא אדפטציה גרועה, סדרת אנימה גרועה בפני עצמה או שאולי פשוט סתם יצא לה שם רע רק כי באה גרסה חדשה וסקסית יותר לסיפור.

החלטתי שהפעם לא להסתפק בסקירה בודדת ולהביע את דעתי בסיכום קצר (זה גם יגיע בסופו של דבר). אני רוצה באמת להעביר את החוויה מתחילתה ועד סופה, להיכנס לפרטים הקטנים ולדבר לא רק על האנימציה ועל הסיפור ממבט כללי, אלא על כיצד הם עובדים ביט אחר ביט.

כדי לתאם ציפיות: זה הולך להתנהל כפרויקט שבועי, כאשר בכל פעם אצפה בפרק אחד ואכתוב עליו. אדבר גם על האנימציה, בעיקר בפרקים הראשונים כי אלו בכל זאת מספקים את הרושם הראשוני, אך אין בכוונתי להיכנס לזה יותר מדי בהמשך (ובוודאי לא לחזור על מה שעשיתי בסקירת פרק ההיא של וואן פיס ולהיכנס לשמות של אנימטורים, אז הבנתי שכנראה זה פחות התחום שלי). רוב הפוקוס יהיה על הסיפור ועל שלל המרכיבים שהאנימה משתמשת בהן כדי להעביר אותו, אך אני מדגיש שהרעיון הוא להתייחס לאנימה כיצירה בפני עצמה הקיימת בוואקום. אני כן אדבר על ה VN המקורי פה ושם או אשתמש באדפטציות אחרות כדי להעביר נקודות מסוימות, אבל אני לא רוצה להפוך את העניין לסדרת השוואות טרחנית שמפספסת את המטרה.

בהנחה שיש כחצי שנה עד שייצא הסרט של HF לבלוריי ושהכל ילך כשורה, יש חלון זמן בדיוק מספיק לפרויקט הזה, בתקווה שלא אאבד את הרצון להמשיך איפשהו בדרך.


פרק 1

מתחילים ברגל ימין. אני חייב להגיד, למרות שבאתי מראש עם ציפיות נמוכות – זה היה דווקא פרק טוב.

הפרק הראשון של Fate/stay night מפגיש אותנו עם דמותו של אמיה שירו, גיבור הסיפור ומי ששרד בילדותו שריפה שהתרחשה בעיר הבדיונית פויוקי. היום, 10 שנים אחר כך, שירו הוא תלמיד תיכון ואנחנו לומדים להכיר אותו ואת סביבתו הקרובה: פוג'ימורה – מורה בבית סיפרו המשמשת כסוג של אחות גדולה הדואגת לו (ולקיבה של עצמה, זאת הסיבה שהיא מתנחלת אצלו בבית כשיש ארוחות), מאטו סאקורה – קוהאי חמודה שמגיעה לבקר ולעזור לשירו בעבודות הבית, ואיסיי – חברו הטוב מבית הספר הנוהג לארח אותו בחדר מועצת התלמידים.

אנו נחשפים לקצת מן הכוחות המיוחדים שמסתיר שירו, אותם הוא למד מאביו המאמץ, קיריטסוגו, שכבר אינו בחיים. כמו כן, אנו נחשפים לקונפליקט הפנימי המלווה את שירו ומפריע לו בחיי היומיום. שירו ניצל על ידי קיריטסוגו מהשריפה ורוצה שכולם, כמוהו, ינצלו גם הם. רדיפת הצדק הזו מלווה אותו עד היום. על אף שאביו ענה לו שהדבר בלתי אפשרי, ושלהציל אדם אחד פירושו לא להציל אדם אחר, שירו אינו מוכן לקבל זאת. כדוגמה אנו רואים כיצד מעסיקיו בעבודה מרכלים על כך שהוא מוכן לקבל על עצמו כל משימה בלי לשאול שאלות ושהדבר לא נראה בריא במיוחד. שירו מנסה להיות גיבור כמו אביו ולעזור לכולם, לא משנה מה.

ברקע כל זה נראה שמשהו גדול יותר מתרחש בעיר פויוקי. דליפות גז ומקרי רצח מסתוריים פוקדים את הלילות וכל זה קשור איכשהו למלחמה בין מכשפים – מלחמת הגביע הקדוש, הנרמזת לנו בקצרה. אחת הנפשות הפועלות כחלק מהמלחמה הזאת היא תלמידה מבית סיפרו של שירו, טוסאקה רין, בה הוא מביע עניין. גם מבלי להיות נוכחת הרבה, רין היא זו שגונבת את ההצגה בפרק הזה, כאשר אנו חוזים בה מזמנת את הסרבנט שלה ומדלגת יחד איתו בין גגות המגדלים בעיר.

שתי חולשות יש לפרק הזה – האחת היא בפן הקומי. רובן של הבדיחות הן סביב דמותה של פוג'ימורה וניכר שיש מאמץ שלא לדלג יותר מדי ולמחוק סצנות בכיכובה מהסיפור, אך אלו מתרחשות כל כך מהר שזה מרגיש כמו סימון וי ובוודאי שקשה לקרוא לזה מצחיק. ההומור של פייט מלכתחילה כנראה לא יעבוד על כל אחד, אבל אין ספק שגרסת האנימה לא ממש עוזרת ואף גורמת לדמותה של פוג'ימורה להרגיש מעיקה (מה שחבל, אני אוהב אותה סך הכל), בעיקר שיש סצנות כה רבות איתה.

החולשה השניה של הפרק היא הדילוג על הפרולוג מה VN המוצג במקור לפני מאורעות הפרק הנוכחי. נכון שלא נאבד מידע משמעותי בדרך, ויש היגיון בלהתחיל את הסדרה מכאן, שכן זאת נקודת המבט של הדמות הראשית, אבל אין ספק שמבחינה נרטיבית אין לזה את אותו האימפקט. הפרולוג הוא אמנם מנקודת מבטה של רין, כך שהוא דוחה את ההיכרות שלנו עם שירו, אבל זו מספיק כריזמטית כדי לסחוב את ההתחלה על כתפיה גם מבלי להיות הדמות הראשית. אותו פרולוג מתרכז בצורה משמעותית הרבה יותר במלחמת הגביע ומתאם ציפיות טוב יותר עם הצופים במקום להציג להם את מה שנראה קצת כמו סדרת בית ספר בנאלית.

כנראה כדי לכפר על כך, הסדרה נפתחת בסצנה המתרחשת 10 שנים לפני תחילת העלילה, בקרב שהתרחש בעיר בזמן השריפה המדוברת. זוהי סצנה קצרצרה שנותנת איזשהי מנת אקשן ומפתחת ציפיות להמשך, אך לא רק שאינה מפצה על מה שאבד – היא גם קצת מעוררת מחלוקת. היא נראית מאוד מרשימה ומבססת כמו שצריך את העובדה שאנו עומדים בפני סיפור אקשן פנטזי ורבוי קרבות שכאלו, אך קאנונית – היא לא בדיוק קיימת בטיימליין. היא כן נרמזה ב VN, אך נמחקה כליל מהסיפור ב Fate/Zero, בה היא כביכול מתרחשת.

הימים הראשונים בסיפור של שירו בעיקר מציגים את הדמויות ובונים את עולם הסיפור. זו בנייה חשובה, אין ספק, אבל כיוון שהפרק לא מגיע לשום אירוע משמעותי הוא לא מהווה פתיחה חזקה ומסקרנת מספיק לצופים חדשים שאין להם היכרות עם הקונספט הכללי של הסדרה. נראה שזה בדיוק מסוג המקרים אליהם נועד "חוק 3 הפרקים". לו הייתה הסדרה עולה באחת מעונות השידור היום, כנראה שהפרק הזה היה גורם לחלק מן הצופים לנטוש אותה לטובת סדרות אחרות שנפתחו חזק יותר.

זה לא אומר שיש בעיה בתוכן הפרק עצמו. הוא מעניין, הוא חשוב והוא מבסס כמו שצריך את דמותו של שירו ומכין את הקרקע להמשך. זה פשוט שהרבה יותר קל להיות סבלני לסצנות היומיום בכיכובו כאשר מגיעים אליהן לאחר הפרולוג ויש באמת הבנה נכונה לכיוון אליו כל זה הולך.

בכל אופן, אני חייב להגיד שעד כה הכל נראה, באופן מפתיע למדי, באמת מצוין. יש הרבה ביקורת על האנימציה של הסדרה הזו, אבל יחסית לאנימה מ 2006, לפחות בפרק הפתיחה – היא נראית מעל ומעבר למצופה. גם הבימוי טוב ואווירת המסתורין עוברת נפלא בשילוב עם המוזיקה האפלה והקסומה, הן בסצנת הזימון של רין, הן בסצנת המפגש של שירו עם הלולי כסופת השיער שמזהירה אותו והן בפלאשבקים עם קיריטסוגו. המנגינות שמקורן ב VN נשמעות הרבה פחות מוצלחות בגרסת האנימה לצערי, אבל פס הקול שהלחין קנג'י קאוואי (הכישרון מאחורי Ghost in the Shell) עדיין מכיל כמה מנגינות מקוריות ומעולות כמו Unmei no Yoru המתנגנת בסיום הפרק, שאולי היא קצת מיושנת היום, אבל עדיין משתלבת מצוין עם האווירה של פייט.

חייב גם להכניס מילה טובה על הפתיח והסיומת. "Disillusion" של טאינאקה סאצ'י, הוא פתיח אהוב עליי במיוחד, מהטובים בפרנצ'ייז לטעמי. מדובר באותו הפתיח של ה VN רק בגרסה טובה יותר. הקליפ נהדר ומציג את כל הדמויות השונות מבלי לחשוף יותר מדי ובכל זאת נותן טעימה קלה מהיכולות שלהן. הוא מעביר באופן מושלם את הניגודיות שבין אווירת היומיום השמחה והכיפית לבין המלחמה המתחוללת בלילה. מרכז הבמה ניתן כמובן לסייבר, בה הראוט הנוכחי מתמקד, שעומדת במבט נחוש ובכיוון נגדי לזה של שירו – ברמיזה על הדרכים של השניים שצפויות להתנגש בהמשך.

גם "Anata ga Ita Mori" של Jyukai היא סיומת נהדרת, אחת האהובות עליי למעשה. היא מאוד מאוד מינמליסטית ופשוטה ויזואלית, מציגה רק את סייבר עומדת עם חרבה בשדה פתוח כששמלתה מתנופפת ברוח, אבל לפעמים לא צריך יותר מזה. המנגינה השלווה והמרגיעה לרקע הדמות היפהפיה הזאת היא כל מה שצריך בשביל סיומת מנצחת.

וזהו נכון לעכשיו. על הפרקים הבאים כנראה אכתוב מעט פחות (בכל זאת אין טעם להכניס פסקה על פתיח וסיומת כל פעם) ואני מניח שיהיו עליות ומורדות בהמשך. נקווה שפחות מורדות ממה שמשתמע מהמוניטין של הסדרה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s