Kaguya-sama wa Kokurasetai?: Tensai-tachi no Renai Zunousen

DADDY! DADDY! DO!~


אחת הקומדיות היותר פופולריות של השנים האחרונות, Kaguya-sama wa Kokurasetai: Tensai-tachi no Renai Zunousen (Kaguya-sama: Love is War) חזרה לא מזמן לעונה שנייה. לאלו מכם שאיכשהו חיו מתחת לסלע ולא מכירים, הסיפור עוסק ביו"ר מועצת תלמידים בשם שירוגאנה מיוקי ובסגניתו שינומיה קאגויה. השניים הם תלמידי מופת מן השורה הראשונה ועם המעמד באה הגאווה. לכן, כאשר מבינים השניים שהם מאוהבים האחד בשנייה אף אחד מהם לא מסוגל למחול על כבודו ולהביא עצמו להתוודות על כך בפני הצד השני. חרף המצב, גם קאגויה וגם שירוגאנה מתים לשמוע את אותו וידוי אהבה נכסף ומחליטים לפתוח במלחמת חורמה למען המטרה הנעלה. כך הופכת כל סיטואציה יומיומית לקרב מוחות שמטרתו לתפוס את הצד השני ברגע של חולשה ולגרום להתוודות באהבתו – מה שאף פעם לא קורה, אבל גם אם המלחמה הגדולה לא מגיעה להכרעה, ניצחונות והפסדים קטנים עדיין יש בשפע.

את העונה הראשונה אהבתי, אם כי אני חייב להודות שלא חשבתי שהיא עד כדי כך היסטרית כדי להצדיק את הסנסציה האינטרנטית שיצרה ברשתות החברתיות בזמן ששודרה. כל פרק היווה הזדמנות להשכיב את הראש לאחור, לכבות את המוח ל 24 דקות ופשוט להנות מאוסף הדמויות המשעשעות ומהמזימות המתוחכמות עד כדי גיחוך שלהן בניסיון לקרוא אחת את השניה ולנתב את במצב לטובתן.

אל העונה השניה באתי בציפיות דומות, והיא אכן המשך ישיר (וכן, על אף שכל פרק עומד בפני עצמו נדרש להכיר את עלילות העונה הראשונה כדי להבין הכל) בעל אותו המבנה, אותו ההומור ואותן הדמויות (פלוס כמה שמצטרפות בהמשך הדרך). עם זאת, מצאתי את עצמי נהנה יותר. הרבה יותר. קשה לי לשים את האצבע על למה בדיוק העונה השניה של Kaguya-Sama, שהייתה בסך הכל עוד מאותו דבר, עבדה יותר טוב עבורי, אך אשתדל להמציא תירוצים לחוסר הטעם ההערכה שלי לעונה הקודמת.

וברצינות, אני חושב שהסדרה פשוט בנתה את עצמה כל כך טוב ב 12 הפרקים ששודרו דאז, שכעת היא יכלה סופסוף להרשות לעצמה להעלות שלב. העונה הקודמת הציגה לנו את הדמויות והקונספט הכללי ופיתחה את היחסים בין הדמויות, וזו הנוכחית מנצלת את מלוא המשאבים כדי לייצר סיטואציות הזויות יותר, קיצוניות יותר ולמתוח עוד יותר את הגבול בין סדרה רומנטית אמיתית לבין אחת כזו שלעולם לא התכוונה לממש את הרומנטיקה שבה. גם מעבר לרומנטיקה, בחיי שהיו רגעים בעונה הנוכחית שהדרמה שהתרחשה על המסך כמעט וגרמה לי לבכות ולא להאמין לתפניות הדרמטיות והעלילתיות שמתרחשות לי על המסך. לפעמים הרשיתי לעצמי לקחת ללב רק כדי לגלות שהולכתי שולל וכל המלודרמה הזו נבנתה רק עבור פאנץ' ליין משעשע (וגם את זה אני מאוד מעריך), ובפעמים אחרות, בעיקר לקראת סוף העונה, סחיטת הרגשות הזאת הייתה כנה ואמיתית, ובאה ממקום של חיבור והזדהות אמיתיים שנוצרו עם הדמויות. נכון שרגשות היו מעורבים גם בעונה הקודמת, אבל בעונה בה רק למדנו להכיר את הנפשות הפועלות עוד לא נוצר החיבור המספיק כדי שזה יגע בי באותה הצורה.

ובכל זאת, עם כמה ש feels זה דבר מבורך, זה כמובן רחוק מלהיות הנדבך המרכזי של הסדרה, שהיה ונשאר החלק הקומי שלה – וגם כאן נעשו שדרוגים מסיבות דומות: קאסט הדמויות המלא נותן יותר אפשרויות למשחק ויצירת אינטרקציה בין הדמויות. בעוד מרבית הסצנות בעונה הקודמת התרחשו בין שירוגאנה לקאגויה, ובשיתופה של צ'יקה כדמות תומכת מן הצד שמלבה את האש (ויוצרת מימז), הפעם רוב רובן של הסצנות כוללות את כל חברי מועצת התלמידים כדמויות מרכזיות. בנוסף, אל הקאסט מצטרפות דמויות נוספות להן תפקיד מפתח בעלילת העונה החדשה (שהיא עצמה לא מאוד מתוחכמת ומסועפת, אלא בעיקר משמשת סיפור רקע משעשע למספר פרקים) ואפילו לומדים להכיר מספר דמויות שהיו עד עכשיו רק ברקע. אני לא יכול להגיד שאהבתי את הדמויות החדשות באותה המידה כמו אלו הקודמות, אך אלו משתרבבות בטבעיות לקאסט הותיק ומאפשרות גם לגוון את הבדיחות וגם לתסבך את האינטרקציות המוכרות אפילו יותר.

וקצת על הצד הטכני: על האנימציה כנראה פחות רלוונטי לדבר בסדרה מן הסוג הזה, אך בכל זאת אגיד שאני משוכנע שהיא עברה שדרוג מסוים מאז השנה שעברה. התנועות מרגישות חלקות יותר, ההצללות והקומפוזיציות מרשימות מאוד ועושה רושם שהאנימטורים של A-1 Pictures ממש אוהבים לצייר את הדמויות הללו, וקשה להאשים אותם. ממבט ראשון זו לא אנימציה שומטת לסתות, אבל כששמים לב לפרטים הקטנים ולקונסיסטנטיות המלווה את 12 הפרקים של העונה, קשה שלא להעריך את ההשקעה, שהיא בבירור מעל הממוצע של כלל הסדרות בז'אנר. גם פס הקול, על אף שאינו מאוד מגוון, משומש בצורה נפלאה לאורך הסדרה, בעיקר ברגעים בהן הוא נועד לייצר איזשהי דרמה אירונית ומגוחכת. וכמובן, קשה להתעלם מהפתיח החדש, DADDY! DADDY! DO! שממשיך את אותו הקו של Love Dramatic מהעונה הקודמת ומייצר חוויה ממכרת שפשוט לא יוצאת מהראש. אני תוהה עד מתי אמשיך לזמזם אותו מבלי לשים לב.


סיכום

נכון שאין ל Kaguya-sama איזשהו סיפור היסטרי עם מסרים עמוקים, נכון שהיא לא באמת מתקדמת לשום מקום ונכון שהיא לעיתים נוטה להיות תבניתית, אך מדובר בכל זאת באחת הקומדיות הרומנטיות היותר מוצלחות של השנים האחרונות, כזו שלחלוטין מצדיקה את המעמד שלה. יש לה קונספט פשוט ומקורי שעובד כמו שצריך, ובעזרת קאסט הדמויות הנהדר שלה היא מצליחה להתלבט בקלות מעל נוף קומדיות הבית ספר שממלא את המדיום. זה כיף טהור, בלי שטיקים מיותרים – וזה לגמרי מספיק עבורי.

מה עבד:

  • עונה שלוקחת את כל מה שהיה טוב בקודמתה שלב אחד קדימה.
  • מנצלת את קאסט הדמויות הקיים בצורה מיטבית ואף מוסיפה לו דמויות חדשות שתורמות גם הן.
  • מצליחה לשרבב לעלילה הקומית גם רגעים דרמטיים בצורה טבעית המעוררת רגשות ואמפתיה.
  • מצטיינת גם בפן הטכני, גם אם לא משוויצה בזה יותר מדי.

מה פחות עבד:

  • עדיין קצת תבניתית ודלה מבחינה עלילתית.
  • רוב הזמן דורכת במקום.
  • מתי עונה שלישית?
grades4_8

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s