Boku no Hero Academia 4

ההמתנה עבורי לעונה הרביעית של Boku no Hero Academia הייתה קשה. עברה בערך שנה וחצי מאז סיימתי לצפות בעונה השלישית, וכשמדובר במותג מגה פופולרי ברמות האלה – קשה להתחמק מספוילרים. איכשהו כן הצלחתי להגיע אל העונה החדשה בלי לדעת כמעט כלום על מה שקורה בה, אבל עד שזה קרה הייתי צריך לברוח מכל דיון או מים שהפיצו גם קוראי המנגה וגם צופי האנימה בזמן שידור העונה. אני יודע שהיו לא מעט דרמות אינטרנטיות בנושא, בעיקר מצד המנגה, בגלל איזשהי דמות שעיצבנה את הקהל הסיני, אבל גם על איומים על סטודיו Bones שמעתי, אלוהים יודע למה. היום כשסיימתי סופסוף את הצפייה והדבקתי את הפער (סוג של, מקוראי המנגה עדיין אני צריך להיזהר), אני עדיין לא יודע על מה היה כל הרעש – זו הייתה עבורי עוד עונה של אחת מסדרות השונן החביבות עליי, בלי שום אלמנט קיצוני שתפס לי את העין. כנראה שיש דברים שעדיף שלא לדעת, בעיקר כשמדובר באנשים שמוציאים דברים מפרופורציה ברשתות החברתיות.

בכל אופן, על אף שמדובר בעוד קצת מאותו הדבר, יש לעונה הזאת לא מעט להציע ולתרום לסיפור הסדרה, גם בהתקדמות העלילתית וגם בכניסה לעומק לנושאים שהיא טרם נגעה בהם ברצינות. אחרי אירועי העונה השלישית ששינו לחלוטין את הסטטוס קוו והובילו לפרישתו של אולמייט שהיווה את סמל השלום הבלתי מעורער, העולם צמא לתחליף. דווקא הפרק הראשון (מספר 64 של הסדרה כולה, בצירוף מקרים משעשע כי זו ביקורת האנימה ה 64 שנכתבת בבלוג) והפילרי (כן, שוב. אבל הוא היחיד העונה) פותח את העונה יפה, כאשר הוא מצליח לסכם את האירועים החשובים וגם לבסס את המשקל המונח על כתפיו גיבורנו הצעיר, מידוריה איזוקו, בפתח העונה הנוכחית. עד כה ידענו שאיזוקו רצה להיות גיבור, ואם אפשר כמה שדומה לאולמייט שהיווה מודל עבורו, אבל רק כעת נדרש הנער לשאול את עצמו ברצינות – "איזה סוג של גיבור אתה רוצה להיות?". התשובה נראית תחילה ברורה, אבל במחשבה על החווית שעיצבו אותו עד כה מוצא איזוקו שעליו לתקן אותה, וכעת עליו גם להוכיח שהוא אכן מסוגל לעמוד ביעד שהציב.

הארק הראשון והמרכזי של העונה מביא את איזוקו לעבודה תחת חסותו של הגיבור סר נייטאיי (Sir Nighteye, בדיבובו המצוין כרגיל של שיניצ'ירו מיקי), מי שהיה בעבר הסיידקיק של אולמייט עד שחילוקי הדעות הובילו לפרידה הטעונה ביותר מאז זו של לפיד וגנץ. נייטאיי בעל הקווריק המאפשר לו לחזות את העתיד, צפה את מותו העתידי של הגיבור מספר אחד ובניסיון נואש למנוע זאת ביקש ממנו לפרוש – אך לשווא. אולמייט התעקש להמשיך ולתפקד כגיבור כל עוד התאפשר לו, ובינתיים חברו לשעבר התחיל לאמן ולטפח את מי שבית הספר UA ייעד לרשת אותו כסמל השלום – התלמיד מספר אחד, טוגאטה מיריו, אותו פגשנו בסוף העונה הקודמת.

בינתיים בצד הנבלים קם איום חדש בשם צ'יסאקי קאי (שביכולות שלו אגב יכולה לקנא כל דמות מ Fullmetal Alchemist), מנהיג של כנופיית יאקוזה החוברת לליגת הנבלים על מנת להוציא לפועל את תוכניתו הזדונית, לשמה הוא מנצל ילדה קטנה ומסתורית בשם ארי. לא עובר זמן רב ודרכו של צ'יסאקי מתנגשת עם זאת של הצוות בראשות נייטאיי, אז מתחיל המבצע להצלתה של ארי.

לדעתי מדובר באחד הארקים היותר מוצלחים שהיו בסדרה עד כה. הוא אמנם לא מהווה איזשהי נקודת מפנה בסיפור המסגרת הגדול של Boku no Hero Academia כמו ארקים קודמים ולא מקדם משמעותית את איזוקו עצמו – אך כסיפור בפני עצמו הוא עובד פשוט נפלא. במרכזו של אותו סיפור עומד נייטאיי המסרב להאמין באיזוקו ובעתיד השונה מזה שחזה. הוא גיבור מחושב ורציונאלי המנחיל זאת גם לתלמידיו, מה שיוצר לאורך הדרך השוואה בין דרכו הבאה לידי ביטוי דרך פעולותיו של מיריו, לבין הדרך של אולמייט הבאה לידי ביטוי בפעולותיו איזוקו. שניהם נערים צעירים מלאי פוטנציאל, שניהם קרוצים מהחומר של גיבורי שונן בכלל וגיבורי על בפרט ושניהם מאמינים בהצלת הקורבן עם חיוך – אבל החלטה אחת קטנה שנעשית בתחילת הדרך מראה בדיוק את גודל הפער בין השניים ואת הסיבה שבגללה האחד שאולמייט בחר בסופו של דבר הוא דווקא הילד החלש וחסר הקווירק.

נהוג לחבוט בסדרה על כך שהיא שונן גנרי ש"הולך על פי הנוסחה", ואכן קשה להגיד שאיזשהי נוסחה נשברת פה או שהסדרה חורגת ממגבלות הז'אנר – אך אני לא חושב שזה באמת משנה. להיות בולט ויוצא מן הכלל זה יתרון, אבל זה לא מה שעושה סדרה לטובה. מה שכן עושה את ההבדל הוא פשוט כתיבה טובה – כזו שמציבה שאלה עלילתית ברורה (גם אם לא מתוחכמת מאוד) ועונה עליה דרך המאבק הפילוסופי בין הדמויות. מי שלא אוהב את הז'אנר זו כבר בעיה שלו, כי עם כמה שהמסרים קלישאתיים, הדרך בה המנגקה והיוצר המקורי, הוריקושי קוהיי, מעביר את אותם מסרים דרך הדמויות שלו, שלכל אחת מהן גם תפקיד עלילתי וגם תפקיד ייצוגי על גבי קצוות המצפן המוסרי, היא ללא ספק עבודה של מקצוען בתחום. קשה יהיה לפרט ולהיכנס לעומק של אותם אלמנטים סיפוריים בלי להיכנס לספוילרים, לכן אשמור את זה להמשך הסקירה למקום הראוי לכך.

מה שכן אפשר להגיד, זה שלראשונה מתקבלת ההרגשה שהתלמידים מכיתה A נלחמים בליגה של הגדולים, כאשר הפעם הם פועלים כתף-אל-כתף עם גיבורים מהמעלה הראשונה אל מול איום שאפילו החבר'ה המקצועיים מתקשים נגדו. מנגד, הנבלים מראים שהנפילה בשבי של All For One לא הייתה מה שישבור אותם ושיש להם עוד דרכים רבות לאתגר גם את הגיבורים החזקים ביותר. צ'יסאקי לוקח את רוב תשומת הלב מהבחינה הזאת, אבל נראה שברקע גם שיגראקי טומורה וחבריו המלווים אותנו מהעונות הקודמות עוד עסוקים בתכנונים משלהם.

אם יש משהו שפחות אהבתי העונה הוא הארק השני שלה. בדומה לעונה הקודמת, גם זו נפתחת בארק חזק מאוד ולאחר מכן אחד חלש הרבה יותר – אלא שהפעם לדעתי מדובר באחד חלש אפילו יותר מארק מבחני ההסמכה. ארק הפסטיבל הבית ספרי הוא הרבה יותר רגוע מהרגיל ומשמש בעיקר כפרקי מעבר לעונה הבאה. יש בו מטרה סופית, יש בו אנטגוניסט עם סיפור רקע מעניין ויש בו גם קונפליקט נחמד – אבל רוב מה שקורה בו לא מאוד רציני. זה לא שזה ארק רע, כי כן יש לו מה להציע: הוא מתעמק יותר בדמותה של ג'ירו (הילדה עם הכבלי aux במקום אוזניים), הוא נותן יכולת חדשה לאיזוקו (ואחת שהרבה יותר אהבתי מהבעיטות שפחות התאימו לעיצוב הדמות לדעתי, כי הוא בכל זאת לא בחור עם רגליים ארוכות) והוא גם מהווה סיפור משלים עבור דמותה של ארי מהארק הראשון – את זה הוא עושה באופן מקסים שממיס את הלב. זה פשוט שמעבר לזה, לא באמת קורה פה שום דבר מאוד רציני.

את החלק הרציני באמת שומרת הסדרה לשני פרקי הסיום המתרחשים לאחר הארק הזה, אלו כבר עוסקים בעולם הסדרה מזווית רחבה יותר ומכינים את הקרקע לבאות. מבלי להרוס (אם נשאר מעריץ של הסדרה שאיכשהו לא צפה בעונה הזאת), כאן נמצא עוד אחד מרגעי השיא של הסדרה כולה, לצד הקרב של אולמייט מהעונה הקודמת. שאפו סטודיו Bones – זה ללא ספק דרך לסיים עונה בטון חזק ולהשאיר רצון לעוד.


פינת הספוילרים

כפי שאמרתי, מה שקסם לי בעיקר באותו ארק ראשון של העונה הוא הדרך בה הוריקושי משתמש בדמויות כדי להציג את ההשקפות והרעיונות אותם הוא מנסה להעביר. הסיפור כולו הוא בסימן החלפתו של אולמייט, וכדי להיות גיבור שראוי לכך איזוקו צריך להוכיח שתשובתו לשאלה "איזה סוג של גיבור אתה רוצה להיות?" היא הנכונה. התשובה הראשונית שקופצת לו לראש ושליוותה אותו עד היום היא "גיבור שמציל כל אחד עם חיוך" – זה הרי מה שהוא ראה את אולמייט עושה, זה מה שכולם ראו באותו גיבור בלתי מנוצח וזו למען האמת הדרך בה גם מיריו פועל ושגורמת לכולם להאמין שהוא היורש הראוי. אלא שבזכות מה שעבר עד כה מסוגל איזוקו לתת תשובה שונה לשאלה – "גיבור שלא יגרום לאף אחד לדאגה עבורו".

ההשוואה בין איזוקו ומיריו נמשכת כאשר הם נתקלים לראשונה בצ'יסאקי וארי – וזו הנקודה שמראה בצורה הבולטת ביותר את השוני ביניהם. האינסטינקטים של איזוקו אומרים לו מיד שמדובר בילדה בצרה והוא רוצה להצילה, אך מיריו שמבין את הסיטואציה הבעייתית מעדיף לקחת את דרך הפעולה המחושבת יותר ולתת לצ'יסאקי לקחת את ארי בחזרה. זה מה שהגיוני לעשות ואפשר להגיד שזה מה שנכון היה לעשות ושאין לדעת מה היה קורה אם היו מתנפלים עליו באותה סמטה חשוכה – אבל מה שברור זה שלא מדובר במעשה ההירואי שאולמייט היה עושה. זו למעשה אותה דילמה בה איזוקו נתקל בתחילת הסדרה, בפרק השני בו עדיין לא היה לו קווירק והוא בכל זאת קפץ להציל חבר בצרה, אפילו שזה היה מועד לכישלון. זה המעשה שגרם לאולמייט לבחור בו וכך הסדרה מנסה להבליט מהו גיבור אמיתי.

באופן דומה גם בנוי הפלאשבק של קירישימה בהמשך הארק, שם פחד להושיט עזרה במצב דומה, ורק כשהבין שזה ההבדל בינו לבין האנשים אותם הוא רואה כגיבורים – החליט שזה השינוי שהוא רוצה לעשות בעצמו.

זה עשוי להישמע מעט קלישאתי ובוודאי שחוק כאשר חוזרים על אותו המסר שוב ושוב, אבל מה שאהבתי בארק הנוכחי זה שהוא נותן רובד נוסף כדי להדגים את העניין – וכאן נכנסת דמותו של נייטאיי. לא סתם הוכנסה כאן דמות בעלת יכולת לצפות את העתיד, אלא כדי להוכיח שבמאבק בין אקטיביות לפסיביות, גיבור אמיתי הוא זה שפועל – ואותה פעולה יכולה גם לשנות את העתיד הכביכול ידוע מראש. נייטאיי צפה את מותו של אולמייט – וזה לפחות כרגע עדיין לא קרה. הוא גם צפה שאיזוקו יכשל ויהרג על ידי צ'יסאקי – ולא רק שזה לא קרה, אלא גם שבכך שאיזוקו התעקש לפעול כנגד כל הסיכויים על מנת להציל את ארי, הוא הצליח לשנות את אותו עתיד שנייטאיי חזר ואמר שלא ניתן לשינוי. כך הוכיח לו איזוקו שעל אף שלא עשה עליו רושם מיוחד בפרקים הראשונים של העונה, הוא אכן היורש הראוי לאולמייט ושהדרך של שותפו הותיק של נייטאיי אינה שגויה כפי שחשב. ויותר מכך – כך הוכיח איזוקו שאפילו נייטאיי שיכול לחזות את העתיד אינו צריך לדאוג לו, ובכך הפך מבלי ששם לב בדיוק לסוג הגיבור שרצה להיות.

אותו מאבק פילוסופי אינו שלם בלי הצד של האנטגוניסט של הסיפור – וכאן מגיע החלק של צ'יסאקי. הנבל התורן שהתעמר בארי הפך אותה לפסיבית ומפוחדת. גם הוא החזיק באותה קונספציה שהעתיד הוא קבוע ושאינו ניתן לשינוי כאשר הפציר בארי שוב ושוב שהיא מקוללת. צ'יסאקי אמר שהכוח שלה מקולל ושבכל פעם שהיא פועלת לעשות משהו היא רק פוגעת באנשים – אלא שאיזוקו אמר לה בדיוק ההפך, שהכוח שלה המאפשר לו להשתמש ב 100% מ One for All הוא לא קללה אלא ברכה, ועודד אותה לפעול יחד איתו כדי לנצח באותו קרב אחרון (ונהדר יש לומר).

מה שעוד יותר אהבתי, זה שדמותו של מיריו לא נזרקה הצידה בשלב זה. הסיפור אמנם זרק לו לפרצוף את טעותו וגרם לו להתחרט על כך, אך בו בזמן נתן לו גם הזדמנות להתחרט וללמוד מאותה הטעות. הפרק האהוב עליי ללא ספק העונה הוא פרק 74 בו נלחם מיריו עד כוחותיו האחרונים בצ'יסאקי וחבורתו עד שהוא מאבד את כוחותיו לגמרי וחוזר לאותה הנקודה בה איזוקו היה בתחילת הסיפור – חסר קווירק לגמרי. מכאן נשאר לו להוכיח את עצמו לא בזכות כוחותיו העל טבעיים, אלא אך ורק בזכות מה שהופך גיבור לגיבור – פעולה כנגד כל הסיכויים. מיריו ללא ספק הוכיח שהוא גיבור, ושהגלימה שלו אינה רק ליופי, גם מבחינה מטאפורית וגם פרקטית. אותה גלימה בדיוק היא זו שנתנה את הטריגר הסופי שהניע את ארי לפעולה ואף אפשרה לאיזוקו לסחוב אותה על גבו מאוחר יותר, כאילו הייתה עטופה הילדה הקטנה בזרועותיו של אותו גיבור שהציל אותה ונתן לה תקווה.

על ארק הפסטיבל אין לי הרבה מה להגיד חוץ ממה שכבר אמרתי, רק שיפה לראות כיצד הוא משלים את סיפורה של ארי בכך שנותן לה גם משהו להנות ממנו. בכך הסיפור מראה שהמוזיקה שג'ירו התביישה לנגן, לאחר שנטשה את התחום לטובת הרצון להיות גיבורה, היא דווקא כן משהו שהיא יכולה להתגאות בו כחלק ממנה. הרי גם אותה מוזיקה, כמו לחימה בנבלים, יכולה להציל אנשים כמו ארי ולהיות פעולה הירואית בדיוק באותו האופן.

ולסיום, שני הפרקים האחרונים בכיכובם של הוק ואנדוואר היו ללא ספק מהאהובים עליי בסדרה כולה. אנדוואר שקיבל על עצמו כעת את הטייטל "הגיבור מספר אחד" יודע שהוא לא באמת ראוי לו, וכאשר הוא מנסה להיות יותר כמו אולמייט וללחוץ את ידי המעריצים הוא מקבל תגובה הפוכה לגמרי ממה שציפה לה. עד היום הוא הוצג כגיבור שתקוע בלהיות מספר 2 כי הוא מתעסק בהישגיו ובכוחו בלבד, מה שגורם לבנו ולמשפחתו לסלוד ממנו, אלא שנראה שמה שהוק ניסה לרמוז לו לאורך המפגשים ביניהם הוא שמה שחסר לו זה לא להידמות לאולמייט – אלא להנהיג את עולם הגיבורים בזכות מי שהוא.

אני לא יודע אם יש עוד המשך לחקירת דמותו של אנדוואר (ידעתי שיש צ'אפטרים במנגה שעוסקים בו, אך אני לא יודע אם מדובר בצ'אפטרים שהעונה הזו כבר כיסתה או לא), אך בינתיים נראה שהתשובה שהוא מצא היא לא להיות רק אובססיבי לגבי כוח, אלא גם להשתמש באותו הכוח ואף למתוח את גבולות יכולתיו למען אחרים – צד רגיש יותר שאישתו הייתה בטוחה שקיים בו. בכך שאימץ את הדרך החדשה ו"שרף" את זו הישנה, שהתגלמה בדמותו של אותו נמו בו הוא נלחם, ואף אימץ את המוטו השנוא עליו "פלוס אולטרה" הוא זכה לעמוד לבסוף בפוזת הניצחון עם היד מושטת לאוויר בדומה לאולמייט – ובכך להפוך לגיבור מספר אחד באמת.


סיכום

זו כנראה עדיין לא העונה האהובה עליי של Boku no Hero Academia, אני עדיין חושב שעונה 2 הייתה המוצלחת ביותר עם שני ארקים נהדרים וסיפור שרק הולך ומשתפר עד סיומה, בעוד עונה 3 עדיין מחזיקה ברגע השיא של הסדרה כולו. ועדיין, העונה הרביעית היא לא ירידה ברמה, אלא להפך. הכתיבה רק הולכת ומשתבחת, זה פשוט שהסיפור נוגע כרגע בחלקים מעט יותר איזוטריים שפחות מקדמים את מה שהיה עיקר הפוקוס של הסדרה עד כה. אני בטוח שמתוכננים עוד דברים גדולים להמשך, ואני ללא ספק מצפה לעונה 5 בקוצר רוח.

מה עבד:

  • הארק הראשון הוא מהטובים שהיו בסדרה ומביא את איזוקו וחבריו להילחם לצד הגיבורים המקצועיים.
  • מחזקת עוד יותר מסרים שהם חלק מהבסיס של הסדרה ומדגימה אותם באמצעות רעיונות חדשים.
  • ניצול מיטבי של הדמויות כדי להעביר את הרעיונות בצורה שכתובה היטב.
  • סוף העונה הוא אחד מנקודות השיא של הסיפור כולו.

מה פחות עבד:

  • ארק שני מהחלשים שהיו בסדרה, ללא אירועים גדולים.
  • לא נוגעת בדמויות ובקונפליקטים המרכזיים ביותר – ולכן מרגישה פחות משמעותית מקודמותיה.
grades4_8

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s