Fate/Grand Order: Zettai Majuu Sensen Babylonia

לעשות בלאגן בכוח

לפני שאתחיל יש לי ראנט קטן לתת. כבר זמן רב היה ידוע שאדפטציית אנימה למשחק הסמארטפונים המוכר והמגה פופולרי, Fate/Grand Order, זה דבר מתבקש ורק עניין של זמן, אבל אני לא יודע מי זה ב Type-Moon שהחליט שדווקא אחת לבאבילוניה צריכה להיות הראשונה בתור (או השניה, אם סופרים גם את הפרולוג שכבר עובד בספיישל Fate/Grand Order: First Order בסוף 2016). שלא תבינו לא נכון, אל אף שמדובר בפרק השביעי במספרו מתוך הסיפורים שהמשחק מציע, אני דווקא לא מלין (או לפחות לא לגמרי) על הדילוג הענקי הזה. חמשת הפרקים הראשונים של הסיפור (מ Orleans ועד E Pluribus Unum) הם גם כך משמעותית פחות מעניינים על פי רוב, ואפשר להבין לגמרי מדוע החליטו שאין טעם לעבור אותם אחד אחד ולקוות שהמעריצים ימתינו בסבלנות לחלקים הטובים באמת. לכן הרי נתנו לאותם מעריצים לבחור בעצמם את הסיפורים אותם הם רוצים לראות באנימה ובאיזה פורמט – באותו הסקר נבחרו באבילוניה כסדרה וקאמלוט (הפרק השישי בסיפור) כסרטים. אשמת המעריצים? אולי. אבל ברגע שזה כבר הוחלט – מה שבאמת מעצבן הוא היפוך הסדר.

האנימה של באבילוניה, על אף שמתרחשת אחרי מאורעות קאמלוט, כבר שודרה במלואה, ואילו באשר לאותם זוג הסרטים – אפילו הראשון עדיין לא יצא נכון לכתיבת שורות אלו. זו החלטה שאני מתקשה להבין, בעיקר כי הסדרות של Fate/stay night ו Fate/Zero, ששודרו לא בדיוק בסדר הנכון, יצרו בלאגן שלם אצל כל מי שמנסה להיכנס לפרנצ'ייז (טוב שיש מדריכים שיעזרו). הייתי מצפה שלפחות מכאן והלאה יפיקו לקחים וינסו לעשות חיים קלים עבור הצופים, אבל נראה שמקבלי ההחלטות, יהיו אשר יהיו, פשוט מניחים שלקהל כבר יש היכרות עם חומר המקור – מה שלחלוטין לא תמיד נכון. ברור ש Fate/Grand Order זו כבר תופעה עולמית, במובנים מסוימים אפילו יותר מ Fortnite, אבל בעיקר כשמדובר במעריצים המערביים, רבים מהם מכירים או יכירו בעתיד את Fate דרך האנימה בלבד.

ועם כל זה, עדיין מדובר בראנט שאין לו באמת קשר לסדרה החדשה, אלא ליותר לדיונים עתידיים שיתרבו בנושא ברגע שיועבדו יותר ויותר חלקים של הסיפור. את Zettai Majuu Sensen Babylonia אתם יכולים להבין גם בלי לדעת את סיפור קאמלוט, הוא לא באמת קריטי, וכל עוד תצפו ב First Order ותכירו את הקונספט הכללי אתם כנראה תהיו פחות או יותר בסדר, גם אם מעט מבולבלים פה ושם. אז אחרי שהוצאתי את זה, אשמח באמת להתחיל לדבר על סדרת האנימה עצמה, לשמה התכנסנו.


חזרה לשיעורי היסטוריה

סדרת הפייט החדשה עוסקת בפוג'ימארו ריטסוקה, המאסטר האחרון בשירותם של ארגון קאלדאה (Chaldea) המנסה להציל את עתיד האנושות מחורבן שהולך ומתקרב. לשם כך, נשלח פוג'ימארו יחד עם הסרבנטית שלו, מאש קירילייט, לנקודות שונות על ציר הזמן של ההיסטוריה האנושית העונות לשם "סינגולריטיס". כל סינגולריטי כזה הוא נקודה בה השתבש רצף הזמן עקב הפרעה של גורם חיצוני המשתמש בגביע הקדוש.

לאחר שישה מסעות מוצלחים, מגיעים הפעם פוג'ימארו ומאש למסעם השביעי ונוחתים בבבל של שנת 2655 לפנה"ס, שם הם יצטרכו לחפש את הגביע הקדוש שעושה בעיות. בבל של אותה תקופה נשלטת על ידי המלך גילגמש (אותו אנחנו כבר מכירים, אם כי הפעם מדובר בגרסה פחות זחוחה ומרושעת שלו) היושב בעיר העתיקה אורוכ, ועליה מאיימות שלוש אלילות שכרתו ברית ומתחרות על השגת הגביע.

אם צפיתם בסדרות פייט הקודמות (ואתם צריכים, לפחות באלו המרכזיות), אז כנראה תשימו לב כבר בהתחלה שמדובר בחיה אחרת לחלוטין. אין טורניר בין קוסמים הנלחמים עד המוות כדי להשיג את הגביע, במקום זה מה שאנחנו מקבלים כאן הוא במושגים מודרניים… סדרת איסקאי. אפשר להגיד. בערך.

בקונספט שלה Fate/Grand Order דיי דומה לסדרות איסקאי, אבל במקום לשלוח את הגיבורים לעולמות פנטזיים היא שולחת אותם לתקופות שונות בהיסטוריה – וכאן כנראה טמון הקסם שמבדיל אותה מהז'אנר הזה שאני לא כל כך אוהב. מלבד פוג'ימארו, מאש ושאר החבר'ה מקאלדאה שנמצאים ברקע, כל הדמויות החשובות הם סרבנטים המבוססים על אגדות היסטוריות – חלקם קשורים לאותה תקופה ממש ונמצאים בסביבתם הטבעית וחלקם זומנו מתקופות שונות בעקבות הסיטואציה הבלתי שגרתית. לכן, עם כמה שהסדרה מרגישה שונה מסדרות Fate האחרות שהכרנו, היא מחבקת בשתי ידיים את אחד האספקטים המגניבים ביותר בפרנצ'ייז – וזהו האינטרפטציה של אותן אגדות ותרגומן לדמויות צבעוניות ומלאות חיים.

כמשחק המנסה לפתות את השחקן להשקיע משאבים כדי לנסות ולהוסיף את הדמות החדשה שיצאה לאוסף הפרטי שלו, Fate/Grand Order צריך לגרום לאותו שחקן ממש לרצות אותה – לכן אין פלא שהדמויות הן מוקד ההשקעה המרכזי. נכון שזה אומר גם השקעה גדולה באלמנטים של פאנסרביס (בין היתר מגוון גברים שמסתבר שההיסטוריה תיעדה לא נכון והם בכלל בנות צעירות וחמודות), אבל את זה יש גם במספיק משחקי גאצ'ה אחרים. מה שמייחד את F/GO זה שלכל הדמויות הללו יש סיפורי רקע "מהבית", לפעמים אפילו בכמה גרסאות, וכל שצריך הוא לפרש מהם אישיות, יכולות ועיצוב מעניינים ולהתאים אותן מעט ליקום של Fate.

כשמגיעים לסיפור עצמו, אפשר לראות כיצד אותן דמויות הירואיות מתכנסות במקום אחד, נותנות את הפידבק האישי שלהן על סיפורן, את השקפתן על החיים, וכמובן לוקחות צד במאבק שמתחולל על המרקע. כך לדוגמה בבאבילוניה תוכלו לראות על מסך אחד את גילגמש וחברו אנכידו, את אלת הפריון המסופוטמית אישתר, את מרלין מאגדות המלך ארתור ואת הגנרל היפני מינאמוטו נו יושיטסונה. קשה לי להגיד שזה נעשה טוב כמו בסדרות Fate המרכזיות, שם הסרבנטים פועלים מתוך רצון להגשמת משאלתם האישית ולכן נכנסים אל נבכי נשמתם בצורה חזקה הרבה יותר – אבל זו עדיין נקודת החוזקה הבלתי מעורערת של F/GO, שהופכת אותה לכה מעניינת.

בעיה אחת שקצת קשה לי להתעלם ממנה בכל העניין הזה היא שמדובר באגדות לאו דווקא מוכרות מאוד. כמובן, חלק מהשמות מוכרים יותר וחלק פחות, אבל לי לפחות לא יצא מעולם לחקור לעומק את המיתולוגיה המסופוטמית ולנסות להבין איזה אל אחראי על מה ומהי שושלת היחסים שם – ואני יכול רק להניח שאני לא היחיד. לא הייתי אומר שזה צריך להדאיג אף אחד, כי בסך הכל הסדרה כן מנסה לתת הסברים בסיסיים שיתנו לכם כבר את הרצון ללכת ולחקור לבד. גם מבלי לדעת מעבר, הדמויות עדיין מעניינות ומלאות אישיות בפני עצמן, ובחלק מהמקרים כדי להקל על החיבור המיידי מבססים אותן גם על דמויות אייקוניות יותר מהעולם של Fate (ובתוספת תירוצים הסברים משכנעים מספיק לכך), כך למשל אישתר היא כמעט זהה לחלוטין לטוסאקה רין מ Fate/stay night, על אף שאין באמת קשר ביניהן.


דרוש: גיבור עם עמוד שדרה

באופן קצת אירוני, על אף שהדמויות הן נקודות החוזקה כפי שציינתי, הן בו זמנית גם נקודת החולשה העיקרית – או ליתר דיוק דמות אחת כזאת שהיא אולי החשובה ביותר. פוג'ימארו ריטסוקה הוא שם שנוצר לצורך האנימה, ובא למלא איזשהו חלל של דמות ראשית שלא ממש קיימת במשחק המקורי. הסיפור של F/GO במשחק כן מתנהל מנקודת מבטו של אותו מאסטר מקאלדאה, אלא שהוא מייצג את השחקן עצמו, שגם נותן לו את שמו וקובע את מינו. שלא כמו אמייה שירו, שגם את סיפורו חווים מגוף ראשון ב Visual Novel של Fate/stay night, הדמות הראשית כאן היא דיי חסרת אישיות ואופי, לא מתפתחת באמת ומהווה בעיקר גיבור גנרי שיוכל להסתדר עם כולם ולהמשיך בהרפתקה. הוא לא באמת חשוב כי הוא כמעט ולא מדבר או עושה משהו, אלא פשוט שולח את הסרבנטים שלו להילחם בכל פעם כי כך בנויה המשחקיות.

באנימה כן ניסו לתת לפוג'ימארו מעט יותר אופי ודיאלוגים, אבל זה בעייתי כשבבסיסו הוא לא ממש דמות אמיתית. סיפור טוב כולל בתוכו דמויות שמשתנות, מתמודדות עם קונפליקטים אישיים ועוברות תהליך כלשהו שנותן משמעות לעלילה – ופוג'ימארו הוא פשוט לא כזה. ועדיין, עם להגיד את האמת, זאת לאו דווקא הבעיה הגדולה. כן קיימים סיפורים מעולים בהם הדמות הראשית היא לא זו שמשתנה, אלא הדמויות המשניות משתנות בעקבות מעשיה, וכזה גם הסיפור של F/GO בו פוג'ימארו ומאש מגיעים כל פעם למקום חדש ומשפיעים על אנשים חדשים – אבל בשביל שזה ירגיש אמין צריך שאותו גיבור ראשי באמת יעשה מעשים מעוררי השראה ויאתגר את הפילוסופיה של הסובבים אותו, וכאן זה פשוט לא משכנע.

אם ניקח לצורך השוואה סדרה כמו One Piece בה לופי לא בהכרח משתנה מארק לארק, אבל בהחלט גורם לשינויים משמעותיים אצל הדמויות המאכלסות את האיים אליהם הוא מגיע – אפשר בקלות להבין מדוע שם זה עובד. לופי בניגוד לפוג'ימארו הוא דמות עם אמונות חזקות שלוקח צעדים מרחיקי לכת שאף אחד לא היה מצפה ממנו ונלחם עד זוב דם כדי להוכיח את צדקתו, הוא באמת מוצג כגיבור וככזה שמצליח לפתור את הקונפליקטים בכוחו שלו ולא רק בהסתמך על כוחם של אחרים. כשזה נוגע לפוג'ימארו הוא כמובן לא קרוב ללהיות כזה, מה שלא מאוד הציק במשחק אבל כן באנימה בה זה בולט הרבה יותר.

אני לא רוצה להגיד בזה שהסיפור של Zettai Majuu Sensen Babylonia הוא רע, הוא למעשה בין היותר טובים שיש ל F/GO להציע לדעתי, אבל מרגישים שהוא נכתב בראש ובראשונה כדי להוות רקע עבור המשחק, ורק אחר כך כדי שיחוו אותו באמת בתור סיפור. אפשר לראות את זה גם באספקטים אחרים כמו כמות בלתי נתפסת של קרבות (אם אני לא טועה לא היה פרק אחד ללא קרב) שלאו דווקא מקדמים משהו או מרגישים נחוצים, פשוט כי במקור הם נועדו לכך שהשחקן גם ירגיש שהוא עושה משהו ולא רק קורא ערימות של טקסט. אלו דברים לגיטימיים שאפשר לצפות מאדפטציה של משחק מן הסוג הזה ולא הייתי אומר שהם מהווים איזשהו דיל ברייקר בסדרה שיש לה עוד כל כך הרבה מה להציע, אבל צריך לקחת את זה בחשבון ולבוא עם הציפיות הנכונות.


ממסך הסמארטפון אל מסך הטלוויזיה

עם כל הביקורת על כך שהסיפור הזה, שנכתב עבור המשחק לאו דווקא עובד באותה צורה גם באנימה – זו עדיין אדפטציה טובה, אפילו מעולה. זה לא דבר מובן מאליו בסדרות Fate. הקהל רגיל לסטנדרטים המאוד גבוהים שהציבו סטודיו ufotable בשנים האחרונות עם אדפטציות כמו Heaven's Feel ואפילו Emiya-san Chi no Kyou no Gohan, וסדרות כמו Fate/Apocrypha ו Fate/Extra: Last Encore שנלקחו על ידי סטודיואים אחרים היו אולי מאוד שאפתניות וניסו לעמוד ברף, אבל לא באמת הצליחו לתת חוויה דומה. כששמעתי שאת בבילוניה ינפישו סטודיו CloverWorks הייתי דיי סקפטי האמת. זה סטודיו חדש יחסית שרוב הניסיון שלהם מורכב מהזמנים שעבדו תחת הכנפיים של A-1 Pictures, ומאז שיצאו לדרך עצמאית אפילו פרויקטים קולנועיים שלהם כמו הסרט של באני גירל לא בדיוק מצליחים להרשים מאוד בתחום האנימציה. עם זאת, אני שמח להודות שהחשש היה מיותר.

נכון שיש פה גם מפלצות ב CGI שלא נראות מי יודע מה, וכל מיני פיצוצים שלא תמיד קל לפענח, אבל חוץ מזה הסדרה נראית פשוט פנטסטית. הרבה אנימטורים מוכשרים ומלאי תשוקה לפרנצ'ייז התכנסו כדי לוודא שהקרבות יהיו דינאמיים ומלאים באנימציות סאקוגה מהפנטות, בעיקר בפרקים האחרונים. זה אולי שונה מאוד מהסגנון של ufotable, אבל בהחלט נותן פייט רציני. גם אורוכ נראית חיה ותוססת הרבה יותר ממה שאפשר להרגיש מהמשחק וכל התושבים שלה מרגישים כמו אנשים אמיתיים ולא NPC שחוזרים על עצמם. אפילו בתחום הסאונד, שאני פחות שם לב אליו בדרך כלל, הושקע רבות כדי שכל תזוזה של שרשרת מתכתית או כל מכה שתפגע במגן הגדול של מאש ישמעו ריאליסטיים ומהדהדים. אולי הייתי מלין קצת על עיצובי הדמויות שלא תמיד עושים חסד עם המשחק, עליו עבדו שורה של אומנים מוכשרים בסגנונות שונים, אבל זה מובן שצריך קצת לעגל פינות כדי לייצר סגנון אחיד ולגרום לכולם להראות שייכות לאותה האנימה.

גם מעבר לאנימציה, נדיר לראות אדפטציה שלא נופלת במלכודות הרגילות. האנימה, לפחות למיטב זכרוני מהזמן ששיחקתי בבאבילוניה במשחק, לא מדלגת כמעט על כלום, נהפוכו. כדי להעביר את הסיפור בצורה קצת יותר חלקה לצופים שאין להם היכרות עם הפרקים הקודמים של הסיפור או עם כל מיני איוונטים בהם ניתן היה להכיר מעט יותר את הדמויות, אפילו נוספו פה ושם כל מיני סצנות שמרחיבות עליהן קצת יותר, בעיקר על אלו שהתפקיד שלהם במקור היה פחות משמעותי. נוספו גם סצנות שנותנות הצצה לכל מיני אירועים מסינגולריטי קודמים שפוג'ימארו ומאש ביקרו בהם (ויש גם את פרק 0 שנותן סוג של סקירה מהירה על כל השישה) ואף סצנות שמכינות את הקרקע לקראת הפרק הבא בסיפור, הסינגולריטי של סולומון שכבר הוכרזה לו אדפטציית אנימה – שאני אישית אהיה מרוצה מאוד אם גם עליה יעבדו CloverWorks. מגיע להם.

הקצב של הסדרה הוא טוב ומדויק, לא איטי ומרוח וגם לא מזורז כלל. כל קרב קטן (או לפחות כמעט), מיותר ככל שיהיה, קיבל טיפול מרשים. מעבר לכך גם הדיבוב נהדר ומעניק חיים לטקסט השקט מהמקור והשימוש במנגינות מתוך המשחק הוא לחלוטין מבורך וחבל שלא עושים את זה יותר גם באדפטציות אחרות. רק אם כבר מוזיקה, זו נקודה אחרונה ולא מאוד משמעותית, אבל למרות שהפתיח "Phantom Joke" מאת UNISON SQUARE GARDEN הוא מעולה ואני מאוד אוהב את הלהקה, לדעתי הוא פחות מתאים לוייב ה"קסום" שליווה את סדרות Fate עד עכשיו. היה מוטב לדעתי לשמור את "Shikisai" ששרה מאיה סאקאמוטו בפתיח המקורי של המשחק, או לפחות לתת את העבודה לאחת הזמרות שכבר הוכיחו את עצמן בפרנצ'ייז כמו איימר או ליסה.


סיכום

כחובב של המשחק אני באופן אישי מאוד נהניתי מ Zettai Majuu Sensen Babylonia. מכל סדרות הספין-אוף של Fate עד כה זו ללא ספק האהובה עליי ביותר, והיא כנראה רק ניצן ראשון מתוך שורה של סדרות Fate/Grand Order שעוד ימלאו את המסכים בשנים הבאות. זו אנימה שלוקחת כמה מהחוזקות הגדולות של Fate ומשתמשת בהן בצורה נפלאה עם סיפור שרווי בדמויות מיתולוגיות שקשה שלא לאהוב, וקצת חבל לי שאני לא יודע אם אנשים שלא מושקעים כבר במשחק הגאצ'ה המקורי יוכלו להעריך אותה באותה המידה, שכן היא פחות עומדת טוב כיצירה עצמאית ויותר כחלק משלם גדול. זו חוויה פחות מזמינה ששמורה יותר למעריצים האדוקים, אבל כיוון שאני כבר חלק מאותו קהל – אני יצאתי מרוצה מאוד.

מה עבד:

  • מגוון דמויות נפלאות שמציגות אינטרפטציות מרתקות לאגדות מוכרות, כפי שרק Fate יודעת לעשות.
  • אדפטציה מצוינת שלא מדלגת על כלום ומרחיבה במקומות הנכונים כדי לייצר חוויה שתעבור חלק יותר באנימה.
  • אנימציה בסטנדרטים הגבוהים ביותר שלא מביישת גם את הסדרות היותר מוערכות בפרנצ'ייז.

מה פחות עבד:

  • חלק גדול מהסיפור לא מצליח לשכנע כמו שצריך בהיעדר נוכחות של דמות ראשית אקטיבית ועמוקה.
  • מורגש שהתסריט נכתב קודם כל עבור רקע למשחק ורק לאחר מכן כדי להוות סיפור.
  • מי שלא נמנע עם קהל המעריצים האדוק שכבר מכיר את המשחק יתקשה להנות באותה מידה.
grades4_8

2 תגובות בנושא “Fate/Grand Order: Zettai Majuu Sensen Babylonia

  1. הסדרה הזו היא התגלמות המושג fanservice, במובן הרחב של המילה.
    המטרה העיקרית של כל סצנה וסצנה היא לגרום למעריצים השרופים לבכות מאושר (,טוב, בעיקר מאושר),
    בין אם זה בסצנות קרב מרשימות, בדיאלוגים מרגשים, בתוספות מקוריות, ואם אפשר לפלפל בכמה נקודות מבט יצירתיות על הדמויות השונות (fanservise בלע"ז)…
    לאור כך האדפטציה לא שינתה כמעט בכלל את התסריט המקורי, מאחר שזה היה חוטא לרצון המעריצים ולמרות שהיה יכול להיות מועיל כדי ליצור קצת בשר לדמות הראשית.
    באופן אישי נהנתי מהביצוע של הVA של גילגמש הרבה יותר מהדיאלוגים של המשחק המקורי.
    במשחק המקורי היתה הרגשה שילגמש מדבר כמעט לחלוטין בהכרזות דרמטיות, וזה קצת איבד מהמורכבות של הדמות, ואילו באדפטציה היתה לדמות מנעד רחב יותר של הבעות ( מ"יהיר-מקשיב" דרך "יהיר-משועשע" וכלה ב"יהיר-עייף").

    אני מצפה לסרט של Camelot, אבל קצת חושש לאיכות האדפטציה. הטריילרים שיצאו עד עכשיו נראים תפלים, בעיקר בעיצוב הדמויות.

    Liked by 1 person

  2. צפיתי ב FIRST ORDER והוא היה די בינוני,סיפור מזורז מידי,דמויות שטחיות וכו'.הסיבה שצפיתי בו היא המדבבת של מאש(רי טקאשי,הסאיו האהובה עליי),אני מעדיפה להמתין לקמלוט במקום לקפוץ ישר לבבילוניה כי אני מאלה שרואים לפי הסדר הכרונולוגי

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s