Beastars

זו כנראה לא האמירה הכי מזמינה לצפייה בסדרה, בעיקר בהתחשב בקהל אליו הבלוג הזה מכוון, אבל Beastars ששודרה בסתיו האחרון (ובקרוב תהיה זמינה בנטפליקס) היא סדרת האנימה המרגישה הכי פחות… "אנימה"(?) שראיתי לאחרונה.

אם שמעתם עליה, כנראה שהתבוננות בתמונות ובתקציר יגרמו לכם להבין ישר מדוע אני אומר זאת, שכן יש לה שני מאפיינים שאי אפשר לפספס: האחד, והברור ביותר, הוא שדמויותיה הן חיות ולא בני אדם. השני, הבולט מאוד בפני עצמו, הוא אנימציית ה CGI הממוחשבת (זו דווקא הולכת וצוברת תאוצה בתעשייה היפנית, אם כי היא עדיין לא הסטנדרט למזלנו). שני אלו יוצרים לסדרה איזשהו רושם ראשוני והרגשה כללית שיותר קרובים לסרט של דיסני או פיקסאר מאשר לשונן או לקומדיית הבית ספר האחרונים שראיתם. זה לא דבר רע, אבל אני יכול לתאר לעצמי שלא חסרים מעריצים אדוקים של המדיום שהצצה קלה תגרום להם לעבור הלאה במחשבה שלא זה מה שהם מחפשים בסדרת האנימה שלהם. אל מעריצים אלה אני קורא ואומר – אתם עושים טעות איומה.

הייחוד של Beastars בנוף סדרות האנימה הוא דווקא נקודת החוזק שלה. היא כאמור לא דומה ויזואלית לאנימה סטנדרטית, אבל היא כן מרשה לעצמה לגשת למחוזות מעט יותר אפלים, עמוקים ובוגרים מאלו שאפשר למצוא בסרטים המונפשים המערביים, שמיועדים לרוב לכל המשפחה.

לפני שאגע באותם אספקטים עלילתיים, ארצה להוריד קודם כל את המשקולת השניה שעשויה להרתיע – אנימציית ה CGI. את המושכות לקחו פה סטודיו orange (הסטודיו מאחורי Houseki no Kuni, אני יודע שאני עדיין צריך להשלים אותה), הנחשבים בעיניי רבים למובילים בתחום הזה בתעשיית האנימה, כך שהסדרה נראית… טוב. לא אשקר, לא נפלתי מהאיכות הויזואלית, אבל זה גם לא משהו שהפריע לי במהלך הצפייה – שזה הישג בפני עצמו. היו רגעים שנראו טוב וכאלה שטיפה פחות, אבל הסדרה מעולם לא נראתה רע. כן ציפיתי למשהו מעט יותר מרשים מ orange לאחר מה ששמעתי עליהם, אבל יתכן מאוד שהמעבר מ Bakemonogatari, הלוקחת את האומנות הדו-ממדית השטוחה אל הקצה, הוא זה שמעט הקשה עליי את העיכול.

הייתי מעדיף גרסה דו ממדית, וממה שראיתי הציורים במנגה מאוד מרשימים, אבל אני יכול לחשוב על סיבה מדוע בחרו לעבד אותה בצורה כזו (אם מראש הייתה כוונה כזו). המודלים הלא אנושיים של הדמויות הם לא בדיוק מודלים שגרתיים שאנימטורים רגילים לצייר, כך שהנפשה של תנועות מורכבות ושמירה על קונסיסטנטיות לאורך זמן היו מהווים אתגר רציני (בעיקר כשכל דמות היא חיה אחרת לגמרי), כזה שמידול תלת-ממדי הופך אותו לפשוט בהרבה. אני חושב גם שהעובדה שהדמויות הן חיות איפשרה לאותם מודלים לא להראות "מתים" או "חסרי נשמה" כמו שקורה בדרך כלל בסדרות מהסוג הזה. כך או כך, מדובר במשהו שדיי הפסקתי לחשוב אחריו לאחר הפרק הראשון ושאני לא חושב שאמור להוות מכשול גדול לצפייה.

ועכשיו שכל עניין המראה החיצוני מאחורינו, אפשר לדבר על הסיפור עצמו. מדובר בעולם בו אין בני אדם, ובעלי חיים שונים חיים יחדיו בצורה משותפת בסביבה מתקדמת ומודרנית הדומה לעולמנו שלנו. אלא שהעניין לא כל כך פשוט, שכן בטבע ישנם טורפים ואוכלי עשב נטרפים, מה שכאן נאסר בתכלית האיסור (אם זה נשמע לכם מוכר, כנראה שצפיתם ב"זוטופיה" של דיסני. אני מאלו שדווקא לא צפו בסרט הזה, אז הקונספט היה חדש לי ולא אוכל לעשות השוואות, אבל אין ספק שהתקציר נשמע דומה באופן משעשע).

גיבור הסיפור הוא לגוסי, זאב צעיר הלומד בבית ספר בו התרחש לאחרונה אירוע טרף, כאשר טורף לא ידוע אכל את חברו טם האלפקה. אותו אירוע מסתורי, המצית מחדש את המתח שבין הטורפים לאוכלי העשב, מחזק את תחושת המבוכה של לגוסי בהיותו חלק מהקבוצה הראשונה. בלילה אחד, זמן לא רב לאחר מכן, מוצא את עצמו לגוסי באירוע דומה בעצמו, כאשר הוא מתקשה להתגבר על האינסטינקטים החייתיים שלו וכמעט וטורף ארנבת ננסית מבית ספרו בשם הארו, זו לבסוף בורחת מבלי לדעת מי תקף אותה. אותו אירוע טראומתי גורם ללגוסי לפקפק ביכולותיו לרסן את עצמו כטורף, אך כאשר הוא פוגש בהארו פעם נוספת הוא מרגיש שהוא רק רוצה יותר ויותר להיות בקרבתה. אותה אובססיה שלגוסי מפתח כלפי הארנבת הקטנה מכניסה אותו לסערת רגשות, כאשר הוא אינו מבין האם הוא נמשך אליה בגלל האינסטינקטים החייתיים המורים לו לטרוף אותה, או שמה בכלל פיתח כלפיה רגשות רומנטיים.

בעוד תעלומת הרצח של טם לא ממש מקבלת יחס בעונה הזו (אולי בעונה הבאה? זו לפחות כבר הוכרזה), סיפורו האישי והרומנטי של לגוסי דווקא כן, וזה לגמרי מעניין מספיק בשביל להנות משניים-עשר הפרקים הקיימים. מה שאני אוהב בסיפורו של לגוסי זה שהוא סוג של סיפור אנדרדוג, אבל בו זמנית גם בדיוק ההפך מהקלישאה הידועה. לגוסי הוא הילד הביישן, השקט, זה שלא בדיוק מוקף חברים או נמצא במרכז העניינים, אך בו זמנית הוא גם טורף. הוא החזק, הוא בראש שרשרת המזון, אמורה להיות לו כל סיבה שהיא בשביל להיות הבחור שעליו כולם מסתכלים בהערצה, אך לא כך הדבר. במקום זאת, אותה עליונות פיזית גורמת לו לבושה, להרגשה שהוא לא ראוי להערכה, לא ראוי לאהבה ואף לסלוד מטורפים אחרים שכן מראים סימנים של כניעה לטבעם.

מה שיפה בעיניי בניגודיות הזאת זה שהסדרה מצד אחד לא מנסה לטשטש את הפערים בין לגוסי והטורפים לחיות האחרות או להגיד שאותם פערים לא משנים, ומצד שני אינה מתייחסת אל הנושא כאל משהו שחור ולבן שבו יש טובים ורעים. הארו למשל, בתור ארנבת ננסית, נמצאת בתחתית שרשרת מזון, ועל חלק גדול מהתנהגותיה אפשר להגיד שהן לא נכונות ואף לא מוסריות, אך הן נחוצות לה בשביל לשרוד בסכנת החיים היומיומית בה היא נמצאת. גם לואיס, הכוכב של בית הספר ונשיא מועדון הדרמה הכריזמטי, הוא אייל אוכל עשב שהרבה פעמים נדמה שהוא פועל בעיקר בשביל להציג את עצמו כגיבור בפני יתר התלמידים ולשמר את מעמדו, ופחות מטעמים של אמת וצדק. אותו לואיס אגב הוא אחת הדמויות היותר מעניינות לדעתי, והוא מבטא יותר מכל דמות אחרת את הביקורת שהסדרה מעבירה על התנהגותו של לגוסי. לואיס שונא טורפים באופן כללי, אך יחסיו עם לגוסי הם מיוחדים. הפאסיביות של אותו טורף חזק המחליש ומרסן את עצמו מעצבנת את לואיס, המתייחס אליה כאל זלזול ביכולותם וכוחם של אחרים.

בתוך העולם של Beastars, כמו גם בעולמנו, אמנם קיימים חזקים וחלשים, הרבה פעמים באופן מובהק שקשה להכחישו, אך זו אומרת בבירור שדיכוי החזק בניסיון לייצר שיוויון מזויף היא לא הדרך להתמודד עם העובדה הזו. המסע שלגוסי יוצא אליו הוא מסע שמפגיש אותו עם אותה מציאות, שגורמת לו לרצות משהו בפעם הראשונה בשביל עצמו, ולרצות את זה בצורה כה חזקה עד שהוא יאלץ לבחון את גבולות המוסר והרעיונות בהם הוא מאמין. כך הוא לומד בדרך הקשה שלפעמים אין מנוס משימוש באותו כוח מולד שיש לו, ושאותו כוח, שהוא חלק בלתי נפרד ממנו, יכול לשמש גם לדברים שאינם פגיעה באחרים.

מעבר לכל החלק הרעיוני המרתק והדמויות המציגות צדדים שונים בו, זו גם סדרה שפשוט כתובה טוב. הדיאלוגים השנונים עוזרים לה לצלוח את החלקים היותר רגועים שלה, שקרובים יותר לסדרת בית ספר סטנדרטית, והעולם המשונה שלה מצליח גם לספק את הסקרנות כאשר מגיעים בו למקומות חדשים שטרם הוצגו קודם לכן. אם יש משהו שכן הייתי צריך להגיד לרעתה, זה שרגעים שאמורים להיתפס כיותר "סקסיים" מרגישים מוזרים בהחלט בעולם החייתי הזה (אלא עם פרוותיים זה הקטע שלכם, אני לא שופט), שלפעמים לא ברור אילו יחסים הם לגיטימיים ואילו לא בין זנים שונים של בעלי חיים בעולם כה מעורב. אה כן, ולעזאזל לא ברור איפה המורים/הורים/איזשהו מבוגר אחראי נמצאים כדי לפקח על תלמידי בית הספר האלה. ודבר אחד אחרון – כשהסדרה מתחילה להיכנס קצת יותר לסצנות אקשן בפרקים האחרונים… ההיגיון שלה לא רחוק מזה של סרטי ליאם ניסן ממוצעים. זה לא מאוד קריטי, כי כל עוד העלילה מצליחה להעביר את הרעיונות שלה בהצלחה ולפתח את הדמויות בצורה כה משכנעת, לא הייתי אומר ששטויות מהסוג הן אלו שישברו את החוויה, אבל אין ספק שזה גרם לי להרמת גבה או שתיים מדי פעם.


סיכום

ב 12 הפרקים הבודדים שלה הצליחה Beastars מאוד להתחבב עליי. אני אוהב את הדרך הייחודית בה היא מתייחסת ומציגה את הנושאים בהם היא עוסקת, ובהחלט ממליץ עליה לכל מי שטרם ניסה ופתוח למשהו שקצת חורג מהסטנדרט אליו אנחנו רגילים מתעשיית האנימה. זה עדיין ניצן ראשוני מתוך סיפור גדול יותר, אחריו אני מתכוון להמשיך ולעקוב כאשר תהיה אפשרות כזאת. אם יש משהו שאני מצפה ממנה בעונה השנייה זה לתת נפח עלילתי גם לחלקים היותר מסתוריים שלה שהיא טרם נגעה בהם, וגם להמשיך ולפתח את הדמויות הראשיות שלה, להן עושה רושם שיש עוד לא מעט מה לעבור.

מה עבד:

  • עולם מרתק וייחודי.
  • דמויות מצוינות שמדגישות את נקודות המבט השונות ונקודות המוצא השונות הקיימות בעולם הסדרה.
  • מציגה בצורה אינטלגינטית וחוקרת לעומק את הרעיונות המורכבים העומדים מאחוריה.
  • מתמרנת נהדר בין סצנות היומיום הרגועות יותר לבין החלקים היותר כבדים ואפלים שלה.

מה פחות עבד:

  • אנימציית ה CGI יכולה מעט להרתיע (אם כי היא עדיין מהטובות בתחום הזה).
  • חלק מחוקי העולם לא ממש ברורים, ולא את כולם ניתן להסיק על סמך השימוש בבעלי חיים.
  • סצנות האקשן לקראת הסוף הן לא בדיוק שופעות היגיון.
grades4_8

3 תגובות בנושא “Beastars

  1. אחלה ביקורת!
    אני עדיין לא צפיתי בסדרה, מתכוון לצפות בה בעתיד הקרוב ואני בטוח שאהנה.
    בינתיים קראתי את הכרך הראשון של המנגה (שזה לא הרבה) והיה לי קצת קשה להתרגל לסגנון האומנותי שלה.
    התרשמתי שיש לה סגנון קצת מרושל מדי פעם… לא יודע אם אמשיך שם לקרוא או אעבור לאנימה כבר עכשיו.

    ובלי קשר, אני בנתיים צופה בלופ אינסופי בפתיח של הסדרה. stop-motion זה מאד נדיר בעולם האנימציה ויחד עם השיר הקצבי נוצר פתיח מדהים.

    אהבתי

  2. ביקורת נהדרת! שמח שחזרת להפעיל את הבלוג.
    מהפעמים הבודדות שאני מסכים עם כל מילה שלך, וגם אני חשבתי אותם דברים על הסדרה ונתתי לה אותו ציון.
    הליבה העלילתית של הסדרה מאוד חזקה, ובאמת יש להם עוד הרבה לאן להתקדם עם עונה נוספת. הייתי בעיקר מקווה ליותר פיתוח עולם, מה שמרגיש שנחתך מהעונה הזו מטעמי קיצוצים בלתי נמנעים.
    בתור אחד שדווקא ראה ואהב את "זוטופיה", כמעט בלתי אפשרי שלא לעשות השוואות. בעיקר בגלל שהדמיון שלהם גם לא מסתכם בתקציר דומה. אבל ביסטארז עדיין מיוחדת בפני עצמה, ומציגה דילמות שונות ואישיות יותר.

    ואגב, גם הסיומות נהדרות. כולן. כל הכבוד אורנג'.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s