אז כך נראה קו הסיום

שלום לכל הקוראים של Isogashii!

שבועות ארוכים שאני מתלבט כיצד לפתוח את הפוסט הזה, והאם בכלל נכון לכתוב אותו עכשיו. האם בכלל נכון לקחת את הצעד הזה, או שאולי זו בכלל טעות.

אני לא אמרח את זה יותר מידי ואגיד את מה שאני רוצה להגיד כבר עכשיו: החלטתי שהגיע הזמן לסיים את הפעילות שלי בבלוג. יש לכך מספר סיבות, עליהן אפרט בהמשך הפוסט, אך לפני כן הרשו לי לחפור מעט, בפעם האחרונה, ולסכם את המסע שעברתי כאן בשנה וחצי בהן העלתי את מחשבותיי על הכתב.

בנובמבר 2017 נסגרה קהילת אנימס, קהילת הפורומים האחרונה בה יצא לי להיות חבר. בהיעדר תחליף ראוי, ובהבנה שגם לא יהיה כזה, החלטתי שהדרך הטובה ביותר עבורי לקחת חלק פעיל בשיח על התחביב האהוב עליי, ולתת ביטוי למחשבותיי תהיה לפתוח בלוג. היו לי כמה וכמה שיקולים, עליהם פירטתי כבר בפוסט הפתיחה ואין טעם שאחזור עליהם שוב, אבל באותו זמן היה לי קשה להאמין שההחלטה הזו שעלתה במוחי ברגע בודד אחד, תלווה אותי למשך שנה וחצי של כתיבה כמעט על בסיס קבוע.

בתקופה הקשה והעמוסה בחיי, תקופת הלימודים לתואר ראשון, אותו רעיון קטן וזניח של פתיחת בלוג היה סוג של נקודת אור שלא תיארתי לעצמי כמה הייתה חסרה לי קודם לכן. באותה תקופה עמוסה שלא השאירה לי זמן ומוטיבציה לעסוק בשום דבר אחר מלבד עבודות ההגשה שמילאו את שולחני הפיזי (ואת זה הוירטואלי – שולחן העבודה של הלפטופ שלי) – isogashii היווה בשבילי דרך לברוח לזמן מסוים מהמציאות היומיומית החונקת הזאת ולחזור לתקשר עם התחביב הכה יקר לליבי שליווה אותי מילדות (וכנראה ימשיך ללוות אותי עוד שנים ארוכות) – אנימה ומנגה. בעזרת ההתחייבות פומבית ללו"ז, בה עמדתי לפחות רוב הזמן, הצלחתי לאזן סופסוף בין החיים לתחביב ולהרגיש שההספק שלי הוא, לראשונה מזה הרבה זמן, דווקא לא רע בכלל בהתחשב בנסיבות.

הבלוג גם נתן לי סופסוף מקום לפרוק את מה שעל ליבי בנושאי אנימה, מנגה ומה שמסביב, ולהביא את נקודת המבט שלי שהרגשתי שלא ממש נשמעה במקומת אחרים. הדגשתי מההתחלה שאני לא מגדיר עצמי כמבקר. ביקורות נועדות בעיניי לשני קהלים – יוצרי הסדרה שיוכלו להפיק לקחים מהכתוב, והצרכנים המתלבטים אם שווה להם להשקיע את הזמן בה. הראשונים מן הסתם שלא הגיעו וגם לא יגיעו אל ביקורת בעברית של כותב אנונימי כלשהו, ולגבי האחרים כנראה שמה שרציתי להגיד פחות היה רלוונטי. הגעתי מראש רק אל יצירות שבאמת התעניינתי בהן, ובמטרה לעביר בסופו של דבר את החוויה שלי – מה היו הדברים שמשכו אותי יותר ופחות, ולעולם לא במטרה להוות מסנן כלשהו, לזלזל או להיכנס ביוצרים כאלו ואחרים. לא חסכתי את משנתי היכן שכן התאכזבתי, לא נמנעתי מלחלק ציונים (שלדעתי מעולם לא היוו את עיקר הדברים, אך כן הרגשתי שיש להם חשיבות מסוימת כדי לתת פרופורציות לנאמר), אך לא אתפלא אם החוסר באמירות קיצוניות ועוקצניות היה מעט משמים עבור חלק מהקוראים. בתקופה שבה כל צופה ממוצע מחשיב עצמו למבקר קולנוע, פשוט הרגשתי שלהיות עוד אחד מקהל השופטים האינטרטי הזה שרב בינו ובין עצמו מהו "מאסטרפיס" ומהו "זבל" זה לא בראש מעייני. לכאן לא קראתי לכתביי "ביקורות" אלא סקירות, אותם פרסמתי כאן, במקום בו אני יודע שאני יכול לכתוב כמה שאני רק רוצה, בצורה מסודרת ועם יכולת לשמור עליהן באוויר ובצורה גלויה ונגישה לכל המעוניין.

בנוסף לכל, היה לי את העונג לשבת כל סוף שבוע כדי להתעדכן במה שחדש בעולם האנימה והמנגה, ולסכם זאת עבורכם בסק"שים (אותם הפסקתי לכתוב לאחרונה) – כך גם יכולתי לשמור על עצמי מעודכן ולדבר על ההכרזות השונות והטריילרים שעניינו אותי. התחלתי גם לקרוא נובלות ויזואליות ולהתאהב מחדש במדיום הזה שזנחתי במשך כל כך הרבה שנים. ניסיתי להעביר את החוויה שלי מאלה בצורה מעט שונה בעזרת יומני הקריאה שכתבתי, חלקם הצליחו יותר וחלקם פחות, ופה ושם יצא לי גם לכתוב כמה כתבות וטורי דעה יותר בנושאים יותר כלליים. אפילו במתיחות אחד באפריל הספקתי להשקיע כשהזדמן לי.

הפידבקים שקיבלתי מכם עזרו לי לשמור על המוטיבציה ולהמשיך בדרך הזאת. אני לא יודע כמה כניסות מקבלים בלוגים אחרים ב 2019, ולי בהחלט לא היו הרבה אם אני משווה לערוצי יוטיוב או דפי פייסבוק פופולריים – אבל הייתי שלם לחלוטין עם הפלטפורמה בה בחרתי. לא נהגתי להציק לחבריי הקרובים ולשלוח להם לינקים לכתבות שאני מפרסם. גם לא רצתי להציע לאנשים בקהילה חילופי לינקים ופרסומים הדדיים או כל דבר מהסוג הזה. ידעתי מראש שלנסות ולרדוף אחר כניסות ועוקבים זה לא יעד מבחינתי, ושאם הייתי מחליט שכן – כנראה שבלוג הוא לא הפלטפורמה הנכונה ב 2017. לכן מעולם לא היה לי צורך שיכנסו לכאן כמה שיותר אנשים, הספיקו לי המעטים שמתעניינים במה שאני כותב. ובכל זאת, כל מבקר חדש שגיליתי שנכנס הנה באמת ובתמים שימח אותי, בין אם זה היה לתקופה קצרה ובין אם הוא נשאר כאן באופן קבוע. התחושה שיש אנשים שבאמת מעניינות אותם החפירות שלי חיממה את ליבי. כל פידבק, חיובי או שלילי, נלקח לתשומת הלב. גם אם הוא היה רק הערה על שגיאת כתיב/הקלדה בעמוד כזה או אחר, עדיין שמחתי שיש מי שמספיק אכפת לו כדי לפנות אליי ולעזור לי לתקן ולשפר את המקום. רוב התגובות שקיבלתי דווקא לא הגיעו אליי דרך מערכת התגובות של הבלוג עצמו, אלא דרך ערוצים אחרים, מה שקצת היה לי חבל ושניסיתי לעודד לשנות, אך יכולתי להבין מדוע אנשים פחות להוטים להשתמש במערכת המסורבלת והמוגבלת שכאן ולפרסם את דעתם בבמה הפומבית, ומעדיפים פשוט לפנות אליי באופן פרטי ובדרכים שהיו להם נוחות יותר.

בנובמבר חגג הבלוג את יום ההולדת הראשון שלו, ולאחריו הושקעו המאמצים כדי לסכם את שנת 2018 בצורה הטובה ביותר שיכולתי. הבטחתי לעצמי ולכם ש 2019 תהיה שנה פעילה ותוססת יותר בבלוג, וכך גם הייתה הכוונה שלי. הכנתי לעצמי תוכנית עבודה, הכוללת רשימה של נושאים לדבר עליהם ורשימה של סדרות וסרטים לראות בזמן הקרוב. היו לי יעדים ברורים וידעתי לאן אני רוצה לקחת את הבלוג בשנה הקרובה. בכל זאת, הנה אנחנו בסוף חודש מאי, כמעט בחצי הדרך, ואני לא יכול להגיד שזה המצב. דווקא כשסופסוף הגעתי אל הסמסטר האחרון בלימודים, דווקא כשהיה לי את הזמן להשקיע כאן יותר, המצב התחיל לקרטע והגענו אל היום הזה ואל הפוסט הזה.

יש לכך מספר גורמים. חלקם באמת קשורים בעומס בלימודים, שבמקום להגיע בתדירות הקבועה והמעייפת שכבר למדתי להתמודד איתה, התחיל להגיע בצורה הרבה יותר אקראית, בהתראות קצרות עם דדליינים דחופים יותר, מה שהשאיר אותי בזמן הפנוי (הבאמת רב יותר שהיה לי מאשר קודם) שלי, עם פחות כוחות לכתיבה ופחות ריכוז לצפות ב 20 דקות שלמות של פרק כזה או אחר. ידעתי גם שעם סיומו המתקרב של הסמסטר ותחילתה של תקופת המבחנים, אני הולך להיות זמין הרבה פחות בתקופה הקרובה, אבל בואו נשים רגע את כל זה בצד. זה מצב זמני, מצב שיגמר בקרוב. לא בגללו החלטתי לסגור את הבסטה, או לפחות לא לגמרי.

הגעתי לסוג של מיצוי. התחלתי להרגיש שאני פחות מסופק מהתוצר של תהליך הכתיבה שלי, שאני רוצה לעשות יותר, אפילו כאשר אני כותב סקירה של כמעט 4000 מילים הרגשתי שמשהו חסר, והתאכזבתי לגלות אחר כך ששכחתי לכתוב חלק ממה שרציתי להגיד או שלא העברתי את תחושותיי בצורה מספיק מעניינת ומקורית. אבל אין לי באמת את הכוחות לעשות יותר, ואין לי באמת את המוטיבציה לשבת ולעשות את זה. הרגשתי שאותה התחייבת שהייתה לי קודם, שעזרה לי לשמור על התחביב, הופכת כעת למעמסה. שאני כבר עושה את זה פחות בשביל הכיף, ויותר כי אני פשוט חייב. הרגשתי שאין טעם שאשקיע שעות ארוכות בכתיבת סקירה שאני לא באמת מרוצה ממנה, שאני לא מרגיש שמספיק שווה את המאמץ. הרעיון שאני אמשיך להכריח את עצמי לעשות זאת, וכך לבזבז בעצם יותר זמן בבהייה חסר מעש במסך ודחייה של נטל הכתיבה – פשוט הרגיש לי לא נכון. חשבתי שאולי אני זקוק להפסקה, אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא הפתרון. הבעיה לא הייתה ממש בעיה של שחיקה, היא הייתה בעיה של סדר עדיפויות.

אל תבינו לא נכון, זה לא שאני לא נהנה מהכתיבה. זה פשוט שעם הזמן הפנוי שנוצר לי, עם הלימודים המתקרבים לסיומם, עם השינויים הצפויים בחיי שאני טרם יודע לאן עוד יובילו אותי – הבנתי שכדי להמשיך ולהנות מהבלוג, ובאמת להיות שלם עם התוצר, אני אצטרך להתחייב אפילו יותר מעכשיו. ידעתי שאם אמשיך כאן, אז גם אם לאורך שנים ארוכות של כתיבה אשיג יותר קוראים ואשפר את רמת התוכן – זה כנראה יגזול רק יותר ויותר זמן מחיי, זמן שבא על חשבון יעדים אחרים שאני רוצה להשיג ושלא היה לי את הזמן והיכולת לרדוף אחריהם בשנים האחרונות. זהו פשוט לא המצב בו אני רוצה לראות את עצמי, לא שם אני רואה את חיי בעוד שנה.

לכן הבנתי שהבלוג בעצם כבר השיג את מטרתו. הוא נתן לי את מה שהייתי צריך ובזמן שהייתי צריך. אני מאוד שמח על כך, אך כעת אני יכול להרשות לעצמי לעסוק סופסוף בדברים שבאמת בנשמתי, ונראה שכתיבת סקירות וכתבות זה פשוט לא במקום הראשון אצלי. כבר דיברתי על כך בקצרה כשהודעתי על הפסקת הסק"שים (אז כבר הבנתי שאני כנראה תוקע את המסמר הראשון בארון הקבורה הזה), אך ישנם פרויקטים אחרים ויקרים לליבי שאני מפנה אליהם את הזמן כרגע, ואני כבר לא יכול לחכות שיגיע היום בו אוכל לשתף אתכם בהם, בין אם זה יהיה כאן ובין אם דרך פלטפורמה אחרת.

אני לא מתכוון לסגור את המקום לחלוטין. אני גאה במה שהגעתי אליו ב isogashii ובכמות התוכן הקיימת שהצטברה כאן. הבלוג ימשיך להיות פתוח וכל התכנים שפרסמתי עד כה ימשיכו להיות זמינים כל עוד זה תלוי בי. אשמח גם לחזור מידי פעם ולשפצר פוסטים ישנים שיש בהם שגיאות כתיב/הקלדה/תמונות חסרות (מה שרציתי לעשות בפסח במרוכז ולא הזדמן לי לבסוף), אך מבחינת תוכן חדש – זהו כנראה הסוף. אני מקווה שלפחות חלק מתוך 262 הפוסטים שנכתבו כאן במשך הזמן ישרתו אנשים שאולי ימצאו אותם בעתיד.

אני עדיין חלק מקהילת האנימה והמנגה ותמיד אמשיך להיות. אני כנראה לא אעצור את עצמי מלהביע דעה או להשתתף בפרויקטים כאלה ואחרים אם אראה לנכון, וגם לא מלכתוב ולפרסם תכנים אם יהיה לי רצון בכך – אך זה לא יהיה באופן קבוע יותר, וכנראה שלא במסגרת הנוכחית. אולי כשאגיע לעוד תקופה שכזו, קצרה או ארוכה ככל שתהיה, בה ארגיש שאני צריך את isogashii כמקום המקלט שלי מהחיים, אחזור לכתוב כאן את אשר על ליבי, אך כרגע איני יכול להגיד שום דבר מעבר לכך.

במעמד זה אני רוצה שוב להודות לכל מי שנכנס וקרא כאן במשך השנה וחצי האחרונות. לכל מי שהגיב בפרטי ופומבי, לכל מי ששיתף ולכל מי שנרשם לעדכונים. אני יודע שיש גם ערוצי טלגרם, טוויטר, ומנועי חיפוש שהוסיפו את הבלוג שלי אליהם – ואני מודה לכל אחד ואחד שתרם לכך שאנשים יוכלו למצוא את הפינה האינטרטית הקטנה שלי. אני מודה לכל מי שהשתתף בסקרים שלי והשאיר לי המלצות – אל רובן לצערי עוד לא הספקתי להגיע וכבר לא אספיק לכתוב עליהן (על כך אני באמת מתנצל), אך כן אצפה בסדרות שכבר שיבצתי בלו"ז שלי כמתוכנן.

תודה לכולכם על הכתף התומכת שנתנה לי את המוטיבציה להמשיך. תודה על 19 חודשים שיכלו להראות אחרת לגמרי לולא הייתם כאן. שמחתי להכיר כל אחד מכם, ואני בטוח שעוד נתראה מתישהו בדרך כזו אחרת.

שלכם,

ארצ'ר.

9 תגובות בנושא “אז כך נראה קו הסיום

  1. חבל שהבלוג לא ימשיך להתעדכן יותר, אבל בהזדמנות זו נהניתי מאוד לקרוא כל מיני סקירות, ויומני קריאה שלך, אז אני מאוד מודה לך על דברים אלו, ומאחל הצלחה בהמשך הדרך בלימודים, ובחיים 🙂.

    אהבתי

  2. היה תענוג ענקי לעקוב אחרי הבלוג במשך שנה וחצי אלו. בין אם סק"שים שבועיים, סקירות ויומני קריאה.
    תודה על תקופה נפלא, ובהצלחה בהמשך!

    אהבתי

  3. חבל שזה נגמר, נהנתי מאוד מהסיקורים.
    אם תוכל אשמח שתתקן בפוסטים הקודמים את התמונות שכבר לא עובדות.

    אהבתי

  4. noaragono – עניין התמונות יתוקן בהדרגה (כנראה שבסק"שים לא אטרח לתקן, אבל על שאר הפוסטים אעבור בזמני הפנוי).

    תודה רבה שוב לכולם. שמח לשמוע שנהנתם לקרוא את מה שהספקתי לכתוב כאן בתקופה הזאת.

    אהבתי

  5. וואי, בדיליי קטן
    אבל בכל זאת, תודה על הסקירות!
    לא תמיד הסכמנו, אבל אני מאוד נהנה לקרוא ולהעריך אנשים שמשוחחים על התחביב, בעיקר כשמדובר בכותבים מוכשרים כמוך שיודעים להעלות את מחשבותיהם על הכתב בצורה כל כך קולחת ונהדרת.
    הספקת המון בתקופה הזאת, ואני מקווה שתהיה גאה בה כשתסתכל אחורה בשנים הבאות.
    כמו שנאמר ב"סולאנין" הנהדרת – “Today is the first step of our new lives.” תשמח על מה שהשגת, ובהצלחה בכל מה שתעשה בהמשך!

    אהבתי

  6. עבר קצת זמן, אבל רציתי לתת עדכון קטן בדבר התיקונים שהבטחתי: אחרי תקופת מבחנים ארוכה ועוד כל מיני עיסוקים כאלה ואחרים, התפניתי לאחרונה לעבור על חלק מהסקירות (בינתיים רק אנימה) ולתקן שגיאות כתיב, לסדר מעט את הטקסט בדומה לסקירות העדכניות ולתקן תמונות פגומות (שהפעם הועלו ישירות לבלוג כך שלא ימחקו בעתיד) כפי שהובטח. בינתיים מדובר רק על חלק מהסקירות, אך זהו החלק הישן והבעייתי יותר, ועכשיו שהוא מאחוריי שאר התהליך אמור ללכת יותר חלק. שאר הסקירות (גם בקטגוריית אנימה וגם באחרות) ישופצו גם הן בהדרגה, ומקווה שהתהליך יושלם בזמן הקרוב.

    תודה על הסבלנות, ובהזדמנות זו גם ארצה גם להודות על התגובות החמות שהתקבלו פה מאז פורסם הפוסט הזה. תודה לכולם (:

    אהבתי

להגיב על legomania לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s