יומן קריאה – Danganronpa: Trigger Happy Havoc – חלק 17

אני קם למחרת בבוקר ב 7:00 עם ההשקמה הרגילה של מונוקומה.

אני לא יודע מה נסגר בסוף עם שני הסתומים האלה בסאונה, אבל גם לא ממש אכפת לי.

אני הולך אל חדר האוכל לארוחת הבוקר הקבוצתית הקבועה.

אוי לי זה עוד ממשיך.

אז עכשיו הם חברים? אני כבר לא יודע מה עדיף…

לפחות את לא היית צריכה ללכת איתם לסאונה.

בבקשה שמישהו מהם יהיה הבא למות. בבקשה.

קיצר נו מי ניצח בסוף אתמול?

אז אני מבין ששניכם פשוט התעלפתם שם או משהו.

אחרי ארוחת הבוקר בה הם לא הפסיקו להטריף לכולם ת'שכל עם החפירות שלהם, אני חוזר לחדרי.

פתאום נשמע צלצול בפעמון.

תוהה מי זה יכול להיות, אני פותח את הדלת ואז טוקו נכנסת.

קודם כל כן. דבר שני, לא הזמנתי אותך להיכנס, רק פתחתי את הדלת.

אם את יודעת שאת מעצבנת תחסכי את עצמך ממני ותגיעי כבר לסיבה שאת כאן.

היא אומרת שהיא צריכה טובה ממני. היא רוצה שאבוא איתה לספרייה.

מה איבדתי שם? חוץ מזה שביאקויה השתלט שם על המקום ולא נותן לאף אחד להיכנס. אנחנו עוד עלולים לתפוס אותו מאונן שם או משהו וממש לא בא לי.

היא לא מוכנה לוותר, אז אנחנו הולכים לספרייה.

הוא לא יראה אותנו נכנסים? מה הפואנטה בכלל?

טוב ידענו שהוא כאן. הוא הפך את זה לחדר הפרטי שלו הרי.

נראה שביאקויה יותר מדי שקוע בספר אז הוא באמת לא שם לב אלינו. בתור מישהו שכל כך רצה לנצח במשחק הוא דיי הפך את עצמו למטרה קלה.

מה? למה אני? על מה אני אמור לדבר איתו בכלל? אני לא מבין מה אנחנו בכלל עושים כאן.

טוב טוב. ג'יזס. אני אאלתר משהו.

היי ביאקויה מה המצב? מזג אוויר יפה היום אה?

רגע שיט. החלונות אטומים אנחנו לא באמת יודעים מה מזג האוויר.

וזה למה לא רציתי לעשות את זה…

הוא אומר לי לקחת את הביטץ' ולהתחפף מפה.

אתה יודע, זה שטח ציבורי. זאת לא הספרייה של אבא שלך.

טוקו תגידי לו משהו!

וואו זה הפך לקריפי ממש ממש מהר.

גם אני לא זוכר. הוא כן ירד על צ'יהירו שהיא חלשלושית אבל לא נראה לי שזה היה הניסוח.

אני מתחיל להרגיש שאני מפריע לכם. גם קצת הקאתי בפה עכשיו.

אוווווו

טוב במחשבה שניה אני נשאר. זה מתחיל להיות משעשע.

טוקו לא יכלה לשאת את זה עוד והחליטה לצאת דווקא כשזה נהיה מצחיק עבורי. חבל.

טוב נו, מניח שאת יכולה לוותר עליו עכשיו.

משהו ממש לא בסדר איתך. ממש אבל.

לא. הוא פשוט לא יכול לסבול את הריח שלך.

והוא צודק, את כבר מריחה כמו ביוב.

לא. אכפת. לי.

שניכם מגעילים אותי.

למה אני כאן בכלל?

ברצינות. אפשר לחזור לחקור מקרי רצח?

לראות גופות כבר עושה לי פחות להקיא מזה.

היא סופסוף הולכת אבל אז מחליף אותה משהו לא פחות גרוע.

שמע כבר אין לי כוח היום. לך תציק לה. עזוב אותי.

היא כבר מזמן ירדה מהפסים. זה לא באמת משנה.

טוב אני הולך מכאן.

יש לי שוב זמן חופשי אז אלך לחפש אנשים להסתובב איתם.

אני פוגש את היפומי ליד המסדרון של המעונות.

הוא קצת חופר לי על משחקים ובסוף אני מביא לו את המתנה הבאה:

מה? לא אהבת?

אוי. נראה שהוא אהב. יותר מדי אהב.

אולי פעם אחרת.

שמע, אין לי בעיה עם גיקים. גם אני גיק. אבל אתה טועה.

טוב, אחרי שהוא חופר לי עוד קצת אני חוזר לחדר שלי.

זמן הלילה מתקרב, אבל אז מונוקומה כורז וקורא לנו להגיע אל אולם הספורט.

נשמע שסופסוף יש קצת אקשן.

אני יוצא מהחדר ופוגש את קיוקו במסדרון.

כנראה, אבל אם זה אומר שיהיה פה מטומטם אחד פחות אז כבר לא אכפת לי אם מישהו נרצח.

ליד היציאה מהמעונות אני פוגש גם את מונדו.

אני שואל אותו אם הוא בסדר ולא התעייף מהסאונה. הוא בכל זאת נתן את כל מה שהיה לו שם.

טוב טוב. אתה כזה טסונדרה לפעמים.

בכניסה לאולם הספורט אני פוגש את היפומי.

מה? למה לא?

לקחת מהחומר של הסטלן? לא מתאים לך.

אני נכנס פנימה וכולם נראים לחוצים, חוץ מביאקויה שנראה דיי משועשע מהסיטואציה.

הינה אומרת שמשהו לא בסדר אצלו אם זה מצחיק אותו, אבל נראה שהוא חושב הפוך ממנה.

טוב מונוקומה כבר אמר שאין לנו מה לסמוך על המשטרה שתציל אותנו.

קיוקו מציינת שזה בהחלט מוזר שלא מצאו אותנו, כי אנחנו הרי באמצע אזור עירוני.

משהו שקשור לשיחה שלנו או שאתה שוב מבלבל ת'שכל?

למה ציפיתי…

אפילו ההזויה הזאת כבר מבינה שאתה סתם שומע קולות.

הו הנה הגיע הדובי המעצבן.

שום דבר כבר לא יפליא אותי כשמדובר בך.

נו עזוב שטויות. מה רצית מאיתנו?

אז קראת לנו כי לא קרה כלום? נו באמת…

אוי לא.

שוב מנסה לגרום לנו לרצוח?

ממש צח כשלג אתה.

נו. אז?

סליחה?

אז אתה מתכוון לסחוט אותנו באמצעות סודות מביכים?

הוא זורק לעברנו את המעטפות וכל אחד לוקח את זאת עם השם שלו.

אני פותח לראות מה רשום.

בואנה! איזה שקרן! זה היה עד אמצע כיתה ד'!

כולם בהלם ממה שהם רואים אצלם.

הוא אומר שיש לנו 24 שעות עד שמישהו יהיה מושחר, או שהסודות הללו יחשפו לעולם.

שמע, אם זה הכי טוב שיש לך אני דיי מאוכזב. לא יודע מה רשום אצל אחרים, אבל לא הייתי רוצח בשביל שלא ידעו את זה עליי. חוץ מזה שברגע שהתחלתי להשתמש בחיתולים הצלחתי להתגבר על הבעיה יופי. אין לי במה להתבייש.

שששש אידיוט למה אתה אומר לו?! עכשיו הוא יחשוב על משהו יותר גרוע במקום!

גם אתה מרטיב במיטה?

וואו הצלחנו ממש לבאס אותו. אני מתחיל להרגיש קצת רע עם זה אפילו.

מה?! יואו איזה דובי זבל!

אחרי זה הוא פשוט הולך.

בערך… או שהכל הצגה והוא יודע שיש פה מישהו עם סוד מספיק רציני בשביל באמת להרוג אותנו.

אם אתה רוצה שכולנו נחשוף את הסודות שלנו עכשיו כדי למנוע מבוכה אחר כך או משהו בסגנון אני ממש לא רוצה לשמוע.

זה היה כל כך צפוי…

לא מעניין אותי הסוד שלך. לך תדפוק את הראש בקיר ותן לי ללכת לישון בשקט.

לא. רוצה. לשמוע.

מה לא ברור?!

תודה.

בתור מישהי שכבר הספיקה להביך את עצמה לא מעט בינתיים, אני יכול להבין את זה.

היה עדיף שלא היית אומרת כלום. עכשיו סתם עשית טיזינג וזה מסקרן.

תראי את היפומי. הוא כולו מסמיק מעצם המחשבה על זה שיש לך סוד מביך.

כולם מסכימים שאנחנו לא רוצים לדבר על הסודות שלנו. עוד 24 שעות גם ככה נדע אז אין טעם להוציא את זה בכוח.

מונוקומה כורז שהגיע זמן הלילה ואנחנו הולכים כל אחד לחדר שלו במעונות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s