יומן קריאה – Danganronpa: Trigger Happy Havoc – חלק 16

אחרי שסאקורה פירקה לי את הצורה הבאתי לה את המתנה הבאה:

אך נראה שהיא לא הייתה מעוניינת.

היא סיפרה לי שהיא עושה אימונים כל בוקר כי היעוד שלה הוא להילחם, ושמהיום שנולדה היא נלחמה.

אבא שלה היא מאסטר והיה מלמד אותה בכל רגע נתון.

היא אמרה שהיא שואפת להיות האדם החזק בעולם ואני שואל אותה אם היא לא כבר השיגה את זה.

וואו. מעניין מי זה.

אני חוזר לחדר שלי ומגיע זמן הלילה.

אני הולך לישון ומתעורר בבוקר להשקמה של מונוקומה ב 7:00.

כרגיל, אני הולך לחדר האוכל להיפגש עם כולם.

ביאקויה כמובן לא כאן. גם טוקו לא הגיעה, וזה לא מאוד מפתיע אחרי מה שקרה אתמול.

עם שלושה תלמידים שמתו ועוד שניים חסרים, נותרנו עשרה.

לא. מבחינתי שתמות.

הנה אפילו הוא אומר.

מונדו דווקא הרבה יותר מוטרד מביאקויה.

יאפ. הוא לא ממש מנסה להסתיר את זה.

צ'יהירו נראית קצת מצוברחת אחרי מה שקרה אתמול. בגלל איך שביאקויה דיבר אליה וכל מה שיכלה לעשות זה לבכות בזמן שמונדו צועק עליו במקומה.

ועכשיו שוב צ'יהירו התחילה לבכות.

מונדו כבר מרגיש לא נעים ונותן "הבטחה של גבר" שהוא יפסיק לצעוק.

הוא אומר שאח שלו תמיד אמר שלא משנה מה, גבר חייב לעמוד בהבטחות שלו.

מה שתגיד.

שמעו עם כל הכבוד לביטחון העצמי המרוסק של צ'יהירו, יש לנו בעיות קצת יותר גדולות על הראש כרגע.

ארוחת הבוקר נגמרת ויש לנו שוב זמן חופשי.

אני הולך לחפש אנשים ועולה לקומה השניה של בית הספר.

בספרייה ביאקויה עדיין נמצא ומסלק אותי משם.

אני ממשיך לכיתה שבקצה המסדרון ושם רואה את קיוקו. מעולה, אסתובב איתה!

לא. תעבירי לי את הזמן בבקשה.

יאי!

הו וואו. עוד עלול להתפתח משהו בינינו.

אחרי שאנחנו מדברים קצת אני מחליט לתת לה מתנה.

יש לי עוד טבעת כמו שנתתי לסאיאקה, נראה אם גם קיוקו תעריך את זה כמוה.

אמממ נראה לי?

לאאאאאאאאאאאאא

היא שברה לי את הלב ):

אנחנו באותו נושא? כי עכשיו כבר אין לי מה לפחד. כבר עשיתי צחוק מעצמי.

אההה… מן הסתם. יכולים להרוג אותי כל רגע.

זה טוב שאני מפחד?

הוהו את לא מבינה איזה דברים אני מדמיין.

למשל מה שאני רוצה לעשות לפנדה המסריח הזה כשאני אתפוס אותו… רוצה לשמוע?

אני לא חושב שיש מישהו שבאמת לא מרגיש פחד. בעיקר בסיטואציה כמו שלנו.

אני אומר שזה לא נראה כאילו היא מפחדת, אבל היא עונה שהיא כן. היא פשוט מסתירה את הרגשות שלה.

היא אומרת שהיא לא תרוויח כלום מלהראות לאחרים איך היא באמת מרגישה.

אווץ'.

היא אומרת שהפחד שהיא חווה הוא קצת שונה משלי.

היא אומרת שאני מפחד ממה שאני עלול לאבד, אבל היא מפחדת ממה שהיא כבר איבדה.

את חושבת שאיבדת צלם אנוש או משהו כזה?

היא לא עונה ומסיימת את השיחה.

אני חוזר לחדרי.

יש עוד זמן אז אני חושב שאלך למצוא עוד מישהו לדבר איתו.

במכבסה אני פוגש את צ'יהירו ומונדו. נראה לי שאנסה לדבר עם המתכנתת הצעירה.

עכשיו השאלה מה לתת לה במתנה… אולי…

את זה?

יאי!

וואו לא חשבתי שהיא תאהב את זה עד כדי כך.

לרגע נראה שכואב לה איפשהו.

אה. נשמע מעצבן.

אין לך איזה משחה או משהו? מה באמת אנחנו אמורים לעשות במצב כזה?

אבל איך בכלל קיבלת עקיצה כל כך גדולה? זה קרה בזמן שישנת?

היא אומרת שלא. היא הרגישה שהיא נעקצה.

מ-מה? למה? היית מועכת את היתוש הזה פשוט.

אוקיי או שהיא חלשת אופי בקטע ממש מוגזם או שזאת הצגה כדי לגרום לי להאמין אחר כך שהיא לא מסוגלת לפגוע בזבוב בזמן שהיא תתכנן איך לרצוח אותי.

זה היה יתוש…

עוד מעט גם תלכי לאסוף לו תרומות כאילו הוא ילד נזקק.

אני לא מאמין שאני עושה את השיחה הזאת.

היא שואלת אותי אם זה לא מוזר שיתוש בכלל הצליח להיכנס לכאן אם הבית ספר אטום לגמרי.

האמת שזו נקודה מעניינת.

אולי באמת יש תקווה שיש איזשהו פתח יציאה?

אחרי השיחה איתה מגיע הערב.

אני רעב אז אני מחליט לקפוץ לחדר האוכל לקחת לי משהו לפני שיגיע זמן הלילה.

ביציאה מהמסדרון שבו נמצאים החדרים אני פוגש את סלסטה.

היא אומרת שהיא חשבה על החדרים של אלו שמתו.

מחשבה קצת מוזרה…

לא יודע, לא חושב שיש ממש מה לחפש שם.

בצד השני של המסדרון, ליד המחסן, אני רואה את צ'יהירו.

נראה שהיא מחפשת משהו. אני שואל אם היא צריכה עזרה אבל היא אומרת שלא.

אני ממשיך ומגיע אל חדר האוכל.

לא לא לא לא לא!!!

נו בחיאת רק רציתי לקחת לי משהו לאכול!

מה אתה רוצה עכשיו?

סליחה?

מי? המלשן? זה בסדר אני מרשה לך להרביץ לו.

אה זה הקטע כאילו?

אני לא מבין מה אתה בכלל לוקח את המפגר הזה ברצינות.

בחיי זה הריב הכי מטומטם שראיתי.

עכשיו מונדו מבקש שאני אהיה העד בקרב שלהם.

דיי. זה לא יכול להיות יותר דבילי מזה.

סליחה. זה הרגע הפך ליותר דבילי.

אנחנו הולכים אל חדר הרחצה וטאקה ממשיך להתגרות במונדו, אז הוא מציע אתגר:

מה שיגרום לכם לסיים עם זה יותר מהר…

יאללה נו בואו נגמור עם זה כבר.

עברה יותר משעה והם עדיין שם.

טוב כמה זמן נו?

הכריזה נשמעת. מונוקומה אומר שהגיע זמן הלילה.

טוב שמעתם? יאללה בואו נסגור את זה בתיקו ונלך לישון.

טוב אין לי כוח אליכם.

מבחינתי תמותו פה. זה יהיה המוות הכי דבילי שיהיה במקום הזה. בדיוק מתאים לכם.

אני הולך לישון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s