יומן קריאה – Danganronpa: Trigger Happy Havoc – חלק 15

אנחנו מתכנסים שוב בחדר האוכל לשמוע מה כל אחד מצא.

אנחנו יודעים מה לא מצאנו – פתח מילוט.

זה הולך להיות הדבר הכי ברור מאליו ומטומטם שאפשר להעלות על הדעת. בדוק.

טוב אני חייב להגיד שאני ממש מופתע. הוא ממש אמר משהו לגיטימי.

סלסטה מזכירה שלצאת לשם בזמן לילה זה עדיין אסור.

אתה אופטימי מידי אם חשבת שנמצא משהו כזה עכשיו.

אנחנו מחליטים שסיימנו להיום וחוזרים למעונות.

הכריזה של מונוקומה נשמעת והגיע זמן הלילה.

הבטחנו שלא נעזוב את החדרים שלנו בלילות אז אני הולך לישון.

בבוקר למחרת אני מתעורר להשקמה הרגילה.

אני יוצא מהחדר ולא רואה אף אחד בחוץ הפעם. המחסן וחדר הרחצה באמת לא חסומים עכשיו, אבל כרגע אני לא יכול להיכנס כי אני צריך להגיע אל חדר האוכל לאורחת הבוקר הקבועה.

אני נכנס ונראה שכולם כבר כאן.

אה אוקיי.

רגע רגע. המלשן עוד לא כאן?!

נשמע כאילו רצחו אותו. וואי הלוואי שזה מה שקרה.

גם אפשרות, אבל אל תנפצי לי ככה את הפנטזיות.

מה שכן אני מבין שלביאקויה יש קטע עם לאחר. פעם קודמת חשדתי שהוא הרוצח ובגלל זה הוא איחר, אבל מסתבר שהוא באמת סתם מתעצל לקום.

סלסטה אומרת שאין לה בעיה לחכות להם אבל היא צמאה.

היא מבקשת מהיפומי שיכין לה תה.

מה קרה? חשבתי אתה רק בקטע של 2D. מצאה לה סנג'ר.

היפומי לא יכול לסרב ויוצא למשימה.

לאחר כמה דקות הוא חוזר עם כוס התה בידו.

לך לא הייתי מכין גם אם היית מבקשת ממש יפה.

סלסטה מחייכת.

היא לוקחת את הכוס בידה ואז זורקת אותה על הקיר.

היא לובשת שחור. אם אתה כבר בקטע של כינויי חיבה לפחות שיהיו הגיוניים. אבל באמת מה הקטע?

אז אל תשתי. לא צריך לשבור את הכוס בגלל זה. ג'יזס.

סלסטה מתחילה לתאר לנו סיוטאציה בה היא יושבת בבית קפה ומבקשת תה עם חלב ולא מקבלת את זה כמו שהיא רוצה.

קיצוני משהו.

למה כולם כאן כאלה פסיכיים?

וואו אף פעם לא ראיתי אותה ככה.

למישהי פה יש חתיכת דודא לתה.

סלסטה חזרה למצב הרוח החייכני הרגיל שלה.

כולנו עומדים שם בהלם ממה שראינו עכשיו.

היא הפחידה אותי כבר מהתחלה, אבל לא תיארתי לעצמי שיש לה צד כזה.

שיט אז אתה בחיים.

טאקה אומר שביאקויה מסרב לעזוב את החדר שלו.

אני מבין למה הוא לא רצה לפתוח לך. אתה מציק.

אבל אולי הוא פשוט לא היה בחדר?

אז ביאקויה הוא הקורבן הבא? ואני תמיד חשבתי שהוא יהיה זה שירצח.

אנחנו מחליטים להתפצל ולחפש אותו למקרה שהוא באמת לא בחדר.

רק סלסטה נשארת משום מה בחדר האוכל.

את לא מתכוונת להצטרף לחיפושים?

טוב…

הגישה שלה מתחילה לעצבן אותי. גברת אף אחד פה לא עובד אצלך.

אני נכנס למטבח לראות מה עם היפומי ומעדכן אותו בהתרחשויות.

דיי להיות סמרטוט. אם היא כל כך רוצה תה שתכין לעצמה המפונקת הזאת.

אוי לי. תעשה מה שאתה רוצה. אידיוט.

אני יוצא לכיוון המעונות ורואה את טוקו והינה עומדות במסדרון.

הינה ממשיכה לדפוק בדלת של ביאקויה אבל נראה שהוא באמת לא בחדר.

טוקו סתם פה כי נראה שהיא מפחדת להיות לבד עכשיו.

כולם כאן נהיים פסיכיים מיום ליום אה?

אני נכנס לשירותים לראות אם ביאקויה שם אבל מוצא רק את הסטלן.

הוא אומר שהוא התייעץ עם הרוחות וחשב לבוא לפה או משהו. לא מעניין. אני ממשיך הלאה.

במכבסה גם כן אין שום דבר חדש.

אני מחליט להיכנס לחדר הרחצה שנפתח. עוד לא הייתי שם עד עכשיו.

אחד הלוקרים בצד פתוח אבל אני לא רואה בו שום דבר.

אני שואל את מונדו מה קורה אבל נראה שהוא לא מצא כלום ובמקום זה מתחיל לדבר איתי על אמבטיות בבוקר.

אני אוותר על התענוג.

בצד יש דלת שמובילה לאמבטיה עצמה. אני נכנס לראות מה קורה שם.

אף אחד.

אבל יש עוד דלת. אני נכנס לברר מה יש שם.

סאונה? אני מניח.

תכלס מה שמפליא אותי זה שבמקומות האלה אין מצלמות, אז מונוקומה לא באמת יכול לראות כל פינה.

או זה או שהן פשוט נסתרות או משהו.

אני יוצא חזרה ומחליט ללכת למחסן. גם שם עדיין לא הייתי.

באמת יש כאן מלא אוכל.

ופה דווקא יש מצלמה.

מה אתה רוצה? מדליה?

טוב אז אני מבין שבשטח המעונות אין זכר לבחור שלנו, אז אני נכנס לשטח בית הספר.

הכיתה הראשונה ריקה מאדם.

כך גם השניה.

בחדר הקולנוע אין אף אחד.

אני הולך לחנות וגם שם אין רמזים, אבל אני מבזבז את המטבעות שהשגתי עד עכשיו כדי להוציא כמה שטויות מהמכונה.

האולם המרכזי גם הוא ריק וכך גם האולם ספורט, מה שמשאיר לנו בעצם רק את הקומה השניה.

אני עולה למעלה ורואה את קיוקו עומדת שם במסדרון.

את אומרת את זה כאילו הגעתי לכאן ישר. אני סרקתי עכשיו את כל הקומה הראשונה.

אמממ הוא אמר שהמכתב עניין אותו. לא שזו סיבה להבריז מהארוחת בוקר לדעתי.

מניח שזה אומר שהוא בספריה, אבל ליתר ביטחון אסרוק את שאר המקומות לפני שאכנס לשם.

בכניסה לבריכה עומדת סאקורה. היא אומרת שדפקה על הדלת של המלתחות של הבנים שם ולא הייתה תשובה, אז ביאקויה כנראה לא שם. ליתר ביטחון אני נכנס.

לול אהבתי את התמונה על הקיר.

כצפוי שום דבר כאן.

אני נכנס לדלת שמובילה לבריכה עצמה.

כלום כמובן.

אני חוזר למסדרון.

ליד המדרגות לקומה השלישית (שחסומות מן הסתם) אני רואה את צ'יהירו שאומרת שהיא לא מצאה כלום, אבל קיוקו כנראה הבינה משהו.

כן, דיברתי איתה קודם.

יתכן שאת מאוהבת?

אני נכנס לשתי הכיתות שכמובן ריקות, וזה משאיר לי אך ורק את הספרייה. כצפוי.

אני נכנס לשם.

הוא נראה בסדר. סתם עשינו סצנה.

מה אתה עושה כאן אידיוט? אתה יודע מה הלך בגללך?

אל תהיה חכמולוג.

אני לא חושב שזה נחשב "להתחבא".

כולם הגיעו הנה, וביאקויה אומר שהוא בסך הכל היה עסוק בקריאה.

הינה שואלת מה הוא קרא והוא עונה שסיפור מסתורין.

אל תתגרה במזל. להכריז ככה שאתה מחפש רעיונות זה כמו לבקש שירצחו אותך.

הוא אומר שאחרת המשחק שלנו יהיה משעמם.

"משחק סכום אפס" – בשביל להשיג משהו, צריך שמישהו אחר יפסיד.

זה לגמרי זה.

את מתלהבת מהרעיון יותר מידי. לכי לשתות את התה שלך.

אתה אמיתי?

ביאקויה עונה בחיוך זחוח ש"ברור". הוא בטוח שהוא ינצח.

ביאקויה עונה שהוא לא מאמין. לא מאמין ש:

מישהו פה החליט להיות שמוק רציני.

אתה יודע, אנחנו פחות בקטע של תחרות כרגע ויותר בקטע של לצאת מכאן. תתבגר.

צ'יהירו אומרת שלהרוג את החברים שלנו זה איום.

הבנו הבנו. אתה חושב שאתה מעל כולם ואתה לא צריך חברים כי אתה הולך לנצח בכוחות עצמך וכל זה. אל תבוא לבכות לנו אחר כך כשמישהו ינסה להרוג אותך.

צ'יהירו רצתה לענות לו אבל לא ידעה מה להגיד. במקום זה היא פשוט התחילה לבכות.

מונדו ממשיך להיות עצבני.

ביאקויה אומר שהוא לא מתכוון להמשיך לשחק אותה חבר שלנו כי זה בזבוז זמן.

האמת שזה דיי נכון.

בזאת הוא מסיים והולך.

לא. זה הכל בצחוק. לך לישון.

הינה מתעצבנת על עצם המחשבה הזאת.

בטח שלא יהיה אכפת. תראי איך את מתנהגת לכולם.

היא מתעצבנת ואומרת שהיא יודעת שאנחנו רוצים שהיא תמות ואז בורחת.

אחרי זה כולם מתפצלים לחדרים שלהם ואנחנו מקבלים זמן חופשי.

אני עולה חזרה לקומה השניה ונכנס לספריה. רק ביאקויה עדיין שם.

אני מחליט לנסות להיכנס שוב אל הדלת למחסן.

טוב טוב. ג'יזס. חושב הספרייה של אבא שלו.

אני יורד לחדר האוכל שם אני פוגש את סלסטה.

סאיאקה כבר לא בחיים אז אולי בינתיים אעביר את הזמן איתה.

סליחה?

יש לך מזל שהאופציות האחרות של אנשים להסתובב איתם פחות קוסמות לי כרגע.

אנחנו מבלים קצת יחד ובסוף אני נותן לה את זה:

נראה לי מתאים לה.

נראה שהיא אהבה.

נראה לי שמכיר. אף פעם לא באמת שיחקתי בזה.

יש לנו בכלל איך לשחק כאן?

היא אומרת שהיא פעם שיחקה באיזה גרסה רוסית של זה וניצחה.

שיהיה. עדיין יש לי זמן פנוי אז אני ממשיך להסתובב ולחפש מישהו אחר.

בחדר האוכל אני מוצא את הינה וסאקורה. נראה שהן חברות קרובות.

אני מחליט שזה הזמן להעמיק את הקשר עם סאקורה. אני חושב שטוב שתהיה מישהי שתשמור עליי למקרה שמשהו רע יתרחש.

רגע מה?

לא לא סאקורה! לא התכוונתי שנעשה משהו כזה!

לאאאאאאאאאא!!!! אל תתקרבי אליי!!!!

אני לא מרגיש את הידיים. והרגליים. וכל הגוף.

נראה לי שסיימתי עם הזמן החופשי להיום. מעדיף לחזור לחקור מקרי רצח…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s