יומן קריאה – Danganronpa: Trigger Happy Havoc – חלק 14

התגעגעתם? ממשיכים לצ'אפטר נוסף!


זו שעת לילה ואני נמצא בחדרי.

נראה שכאן הכל שב על כנו.

החתכים בקירות ובמיטה אינם עוד. גם החרב נעלמה.

אפילו במקלחת לא נותן זכר למה שקרה כאן.

מונוקומה אמר לנו שהוא יפטר מהגופות וכך הוא אכן עשה.

סאיאקה וג'ונקו נעלמו כלא היו, ואנחנו צריכים להמשיך בחיינו עם הידיעה הזאת.

אני יוצא מחדרי והולך להיפגש עם כולם בחדר האוכל כפי שקבענו.

באמא ש'ך? אפילו בדיכאון אתה לא נותן לי להיות מרוב שאתה מעצבן אותי.

הוא שואל אם החדר שלי אכן נוקה ואני משיב שכן.

חהחה. צחוקים. רוצה להתחלף?

או שאולי לפני שאהרוג אותך באמת אנסה להרוג מישהו אחר ולשים לך אותו בחדר בלילה. זה משהו שאני רוצה לראות.

סאקורה מציעה לי לישון בחדר של סאיאקה אם קשה לי עם העובדה שהתבצע רצח אצלי בחדר.

אני לא חושב שלישון בחדר של אהובת ליבי שנרצחה כשניסתה להפליל אותי ישפר במשהו את העניין.

הינה מציעה שנתעודד וננסה לעבוד ביחד ולמצוא את הדרך החוצה מכאן.

היי לא צריך להיות כזה שמוק. היא התכוונה לטוב סך הכל. אז מה אם היא קצת עמה?

ואתה עדיין גבוה ברשימת האנשים שאני לא סומך עליהם. יש לך מזל שזה לא אתה רצחת הפעם.

הינה אומרת שאם נעבוד ביחד נגד המאסטרמיינד אין סיבה שזה יקרה שוב, אבל ביאקויה לא משתכנע. טוב הוא דיי צודק שהרצח הבא כבר בלתי נמנע עכשיו.

זה נכון. כרגע אין לנו שום דרך להתמודד עם מונוקומה.

אתה על הכוונת שלי. תזהר.

בתור מתכנתת ציפיתי ממך להיות יותר חכמה. את ממש מבקשת עכשיו להיות הקורבן הבא.

תחזור לישון. הדבר היחיד שיציל אותה עכשיו זה אם אתה או המלשן עליתם לעוד אנשים על העצבים חוץ ממני.

צ'יהירו מאשימה את עצמה במוות של לאון בגלל שהצבענו שהוא יוצא להורג, אבל זה לא שבאמת הייתה לנו ברירה. זה היה או הוא או אנחנו.

מונוקומה מופיע בכריזה ואומר שעכשיו 10 והגיע זמן לילה.

הוא מוסיף להודעה הרגילה אמירה שהוא יודע שאנחנו מנסים להצדיק את עצמנו ושהוא רואה הכל.

מנסה לגרום לרגשות אשם אצל אנשים אה?

מה אתה אומר.

אחרי זה כולם מתפצלים לחדרים והיום מגיע לסיומו, כאשר נותרנו 12. בלי סאיאקה, בלי ג'ונקו, ובלי לאון.

בבוקר למחרת מונוקומה קרא לנו להגיע אל אולם הספורט.

משום מה הוא חשב שזה זמן טוב שנעשה קצת התעמלות. אתם יכולים לראות בעצמכם מי האידיוט שקפץ ישר לשתף פעולה בהתלהבות.

מונוקומה אמר שאנחנו צריכים לשמור על עצמנו בריאים, כי אחרי הכל אנחנו תקועים כאן במבנה הזה כל היום.

לאכול אותך פשוט.

ברצינות. כשנמצא דרך לצאת מפה אני הולך לתפוס אותך ולעשות ממך בשר דב על האש.

סאקורה מתעצבנת ושואלת למה הוא קרא לנו לכאן. לא יכול להיות שזה רק לשם האימון.

אני לא חושב שאם אני אקפוץ במקום ואמתח את הידיים לצדדים כמו אידיוט אני אלמד טכניקת התנגשות סודית. אני גם לא רוצה ללמוד.

קיצר דיי לשחק אותה מטומטם. מה אתה רוצה?

מונוקומה אומר שיהיה משעמם אם לא יהיו בשבילנו דברים חדשים לחקור.

מה שתגיד.

לאחר ההכרזה הזאת מונוקומה הולך.

פחחחח אל תהיי סתומה. הוא בטח פתח את אחד השערים למדרגות או משהו.

המלשן מציע ששוב נתפצל ונחפש רמזים, ולאחר מכן ניפגש לדבר על הממצאים שלנו בחדר האוכל.

טוב. נצא לחקור אני מניח.

אני יוצא מאולם הספורט אל הכניסה והסטלן עומד שם.

מה?

על מה אתה מדבר?

שאלוהים יקח אותך.

טוב אין לי מושג מה יש לו. אני הולך מכאן.

כשאני יוצא אני רואה שהשער שחסם את המדרגות באמת הוסר.

לא אתה לא גאון. זה היגיון בסיסי של כל אחד ששיחק אי פעם משחקי וידאו.

בכל אופן, לפני שאעלה למעלה באמת כדאי שאעשה סיור קצר בקומה שלנו לראות שלא השתנה כאן כלום.

בכניסה לאולם המרכזי אני פוגש את מונדו שאומר שהוא ניסה שוב להזיז שם את דלת המתכת הגדולה אבל זה לא עבד עדיין.

מעבר לזה, לא מתאפשר לי להיכנס כרגע לשום מקום אז אין לי ממש ברירה אלא לחזור למדרגות ולעלות למעלה.

והנה אנחנו ב"עולם החדש".

אני נכנס לשירותים ורואה שהם נראים בדיוק אותו הדבר כמו למטה.

בהמשך יש עוד כיתה ומסדרון ארוך.

אני נכנס לכיתה ופוגש שם את סאקורה.

אני לא רואה כאן שום דבר מעניין, אותו דבר כמו הכיתות הקודמות בדיוק: שעון, מצלמה, מסך, ופלטות מתכת על החלונות.

אני יוצא ורואה בהמשך המסדרון שיש בצד ימין חלונות מכוסים בפלטות מתכת ושורה של כיסאות. בצד שמאל יש דלת לספרייה.

מניח שאנסה להיכנס לספריה.

טוב קבוצה שלמה כבר התכנסה כאן.

אני מסתכל סביב ורואה שהספרים על המדפים מלאים באבק. גם השולחן. נראה שהספרייה הזאת הייתה נטושה מזה זמן מה.

אני שואל את טוקו בתור חובבת ספרים אם זה לא משמח אותה שיש לנו כל כך הרבה מהם, אבל היא ממשיכה להיות מרירה ולהגיד שלא מצאה כאן שום דבר שמעניין אותה.

אני מתאר לעצמי שאין כאן דוג'ינים וכאלה אם לזה אתה מתכוון.

כמו שחשבתי.

היי למה ככה?

היפומי אומר שהוא ראה את מה שהיא כותבת וזה לא יותר טוב, והיא טוענת שהסיפורים שלה מלאים אהבה ורגש, שלא כמו הזבל שהוא כותב שצריך להישרף.

טוב חושב שמצינו. שכל אחד יקרא מה שהוא אוהב.

ביקאקויה אומר שהספרייה הזאת מאוד מעניינת.

מה כל כך מעניין בה?

אם אתה לא רוצה לדבר אז תחשוב לעצמך בלב. אל תדבר אלינו סתם.

מקיוקו ציפיתי לאיזשהן מסקנות על המקום, אבל גם היא לא מוסיפה יותר מדי, רק מתלוננת על האבק.

אני רואה שיש דלת מאחורה.

אה אוקיי.

בטוח יהיה לזה תפקיד בהמשך, אבל כרגע אני לא יכול להיכנס לשם.

ליד קיוקו אני רואה שיש לפטופ שעליו סמל בית הספר.

אה. באסה. אם היה אינטרנט לפחות היה אפשר למצוא קצת הנטאי להעביר איתו את הזמן או משהו.

אני ממשיך לחפש ורואה על המדף ממול היפומי איזשהי מעטפה.

גם המעטפה הזו דיי מאובקת. קיוקו מציעה שנפתח אותה אבל… לא יודע. להציץ בדואר של מישהו אחר?

טוב זה נכון.

תוכן המכתב:

From the Hope’s Peak Academy Executive Office

Throughout the years, we have committed to shaping the youth who will one day shape the world.
We have a long, proud history as an institution of higher learning with full governmental support.
Our graduates enter society ready to take on active leadership roles in every major job field.
However, Hope’s Peak Academy must now lower the curtain on its glorious history, for the time being.
This decision was not an easy one to make, but serious issues beyond our control have made it necessary.
But make no mistake – this is not the end for Hope’s Peak Academy.
We intend to reopen our doors as soon as the issues forcing our closure have been resolved.
That being said, this is the end for now…
And I would like to personally and sincerely thank everyone for your help and support over the years.
For now, we are awaiting official governmental authorization to formally cease operations…

אז בית הספר הזה בעצם לא באמת פעיל עכשיו?

אם ככה מונוקומה או מי שזה לא יהיה שמפעיל אותו השתלט איכשהו על המוסד הזה והוא לא באמת קשור לכאן. נראה לי.

גם אי אפשר לדעת ממתי בעצם המכתב הזה, או אם מונוקומה בכוונה השאיר אותו כאן בשביל לעבוד עלינו או משהו.

כן? אם כך בית הספר הזה לא פעיל כבר לפחות שנה.

אם בית הספר היה סגור כל הזמן הזה, זה כנראה היה מגיע לחדשות איכשהו והיינו יודעים על כך, אבל אנחנו קיבלנו הזמנה להגיע לכאן ולמיטב ידיעתנו המקום היה פתוח, כך שלפחות כלפי חוץ המשיכו לשמור על ההצגה הזאת והמכתב הזה לא באמת הגיע לאף אחד.

יאפ. עדיין יש אפשרות שהוא מזויף.

קיוקו אומרת שאם זה אמיתי זה פותר מסתורין אחד לגבי המקום הזה. למה אין כאן אף תלמיד חוץ מאיתנו.

ביאקויה אומר שזה אכן פתרון פשוט, אבל יש גם את החלק השני של המכתב.

כן. רשום שהבית ספר נסגר בגלל בעיות רציניות. איזה בעיות? הן קשורות אלינו איכשהו?

לא יודע מה יש להבין. הוא פשוט דובי פסיכופט.

בכל אופן כרגע אין לנו איך להתקדם עם המידע הזה. אני עוזב את הספרייה.

אני ממשיך במסדרון ובקצה שלו רואה שיש כיתה נוספת.

טוב ריק פה ואין שום דבר מיוחד למצוא.

מה שכן אני שם לב שבכל כיתה יש הודעה וציור אחר על הלוח, מעניין מה זה אומר.

“Reailty isn’t EVERYTHING” כלומר יש משהו חוץ מזה…? אין לי רעיון כרגע.

זהו מבחינת הקומה השניה. מניח שארד למטה.

נופ. נראה שעדיין חסר לי משהו.

אוקיי מסתבר שפספסתי דלת שהייתה במעבר קטן ליד המדרגות.

רשום שהיא לבריכת שחייה. אנסה להיכנס.

מה? בטח לא מצאתם דרך החוצה.

כן… זה היה רשום מעל הדלת את יודעת.

וואטאבר.

חוץ מהינה גם צ'יהירו וסלסטה עומדות בחדר. לפני שאדבר איתן אנסה להסתכל קצת סביב.

מישהו הולך למות בגלל הדבר הזה. בדוק.

מעבר לזה יש גלגל הצלה, מצופים, וכרגיל: מסך ומצלמה.

מאחורי הבנות יש דלתות שעל אחת רשום "BOYS" ועל השניה "GIRLS".

היי צ'יהירו ניסית כבר את הבריכה?

אוקיי…

היא אומרת שממה שהבינה במחסן יש ציוד לאימונים אבל היא לא אמיצה מספיק בשביל לנסות להיכנס.

לא מבין מה מפחיד בזה. גם ככה רק אנחנו כאן.

סלסטה נראית מרוצה מזה שנפתחו עבורנו מקומות חדשים.

לי דווקא יש הרגשה שזה רק ילך ויעשה גרוע יותר.

אני מנסה להיכנס למלתחות של הבנים והינה אומרת שאני צריך להשתמש ב handbook שלי בשביל זה.

הבנתי. לא הייתי צריך שגם אתה תקפוץ לפה בשביל להגיד את זה.

הוא אומר שלצורכי ביטחון רק בנים יכולים לגשת למלתחות של הבנים ורק בנות למלתחות של הבנות.

לא ידעתי שכל כך חשוב לך הפרדה בין בנים ובנות.

אז זה למה זה נמצא כאן.

יש מצלמות והוא צופה בנו כל הזמן. לא חושב שיהיה אפשר לתחמן אותו ככה.

כשזה מגיע ממך…

מונוקומה מחליט להוסיף חוק חדש. השאלת handbooks לאנשים אחרים מעכשיו היא אסורה.

הדבר היחיד שאני אוהב במה שאמרת זה שהמשמעות היא שאתה תישרף ממש בקלות.

סלסטה אומרת שאם כך היא מצפה שישמור גם על המעונות שלנו באותה צורה.

אבל למה להיות כזאת? מה מפריע לך? |:

הבית ספר שלא באמת פעיל כבר לפחות שנה?

מונוקומה אומר שלא אכפת לו מה קורה במעונות הפרטיים שלנו ושאנחנו יכולים לעשות שם מה שאנחנו רוצים.

מכל הדברים שהוא עשה לנו את שונאת אותו על הדבר היחיד בו הוא נותן לנו חופש?

למרות שזה דיי ברור שזה כדי שנרצח אחד את השני שם.

מונוקומה עוזב אותנו והינה מציעה ללכת לעשות טבילה קטנה בבריכה.

מניח שאת לא רוצה להוריד את התלבושת והאיפור.

גם צ'יהירו אומרת שהיא תוותר על התענוג. כנראה מפחדת מידי.

הינה נראית מבואסת שהן לא זורמות איתה לבריכה שהיא כל כך אוהבת.

בתור השחיינית האולטימטיבית אני לא אתפלא אם היא תירצח שם, או אם היא תהיה הרוצחת הבאה ומונוקומה מתכנן להטביע אותה שם או משהו. נראה לי לא מקרי שיש כאן בריכה.

אוקיי. בזאת סיימנו פה ואנחנו חוזרים להתייעצות בחדר האוכל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s