Sangatsu no Lion 2nd Season

בשעה טובה פרעתי את החוב שהיה לי והגעתי אל סיומה של העונה השניה של Sangatsu no Lion. את הסקירה על העונה הקודמת (שההתלהבות שלי כלפיה הייתה דיי מתונה) סגרתי בתקווה שההמשך יממש את הפוטנציאל הגלום בסדרת ה Slice of Life הזאת – והעונה החדשה אכן מתקנת כמה מהנקודות שהפריעו לי קודם לכן, אך לצערי עדיין מותירה את אותו מוקש מרכזי שמונע ממנה להתחבר אליה באמת.

בעונה החדשה אנו שבים לעקוב אחר מסעו של קיריאמה ריי בעולם השוגי (ובעיקר מחוצה לו), וזוכים גם להכיר את הדמויות השונות המקיפות אותו. חלק מאותן דמויות הן בנות משפחת קאוואמוטו, אצלן ריי נוהג להתארח. אלו ליוו אותנו עוד מתחילתה של העונה הראשונה – אז פחות נהניתי מקטעי היומיום בכיכובן שהרגישו בעיקר כמריחת זמן אחת גדולה. העונה הן מקבלות אפילו יותר זמן מסך מהרגיל – בעיקר דמותה של הינה, שבמידה מסוימת אפשר להגיד שאפילו לוקחת את מקומו של ריי כדמות הראשית למשך רוב הפרקים. למרבה המזל ההתמקדות בהינה ובמשפחתה מלווה הפעם גם בסיפור של ממש, וכנראה הדרמטי ביותר שראתה הסדרה עד היום – מי היה מאמין?

מקרה בריונות המתרחש בחטיבת הביניים של הינה הופך את חברתה הטובה, צ'יהו, לקורבן לאלימות ולהתעללות קשה מצד החברות לספסל הלימודים, ונראה שהמורה המחנכת של הכיתה מעדיפה לשמור מרחק ולהתעלם. הינה נכנסת לדילמה קשה – היא לא מוכנה לעמוד מן הצד ולראות את מה שקורה לחברתה, אך אם תתערב תהפוך היא בעצמה לכלי המשחק של הילדות הרעות הללו. הסיפור הקשה הזה שעומד במרכז העונה מוצג בצורה כואבת ומרגשת באמצעות שלל הכלים הויזואלים והסיפוריים שנמצאים בארסנל הסדרה, כלים אותם היא טיפחה עוד בעונתה הקודמת, ונראה שהפעם סטודיו SHAFT החליטו לעלות מדרגה ולהשתמש בהם בצורה אינטנסיבית מתמיד. הבימוי, המוזיקה, והשימוש בויזואלים על מנת להעביר רגשות ומחשבות ממשיכים להיות נקודת החוזק של Sangatsu no Lion, אלא שלצערי – עדיין משהו חסר.

זה לא משנה כמה יפות ומהפנטות הסצנות הללו, אם התסריט עצמו פשוט לא עושה את העבודה. הבעיה בסיפור שמאחורי ארק הבריונות הזה היא לא במיצוב הקונפליקט המרכזי כקשה עבור הדמויות – אלא בפתרון של אותו קונפליקט ובדרך אליו. מבלי להיכנס לספוילרים, ההרגשה היא רוב הזמן שהדמויות נותרות במצב נואש וללא מוצא, אך הפתרון שכן מגיע בסופו של דבר, מושג כמעט בדרך קסם ובאופן נוח למדי. ההבדלים בין הסיפור הנ"ל לסיפורים מוצלחים ביותר בנושא הם דיי ברורים. בניגוד ל Koe no Katachi או ל Onani Master Kurosawa למשל, המציגים את הבעיה המוכרת הזו גם (ובעיקר) מנקודת מבטו של הביריון ודרך ההתמודדות שלו עם מעשיו – ב Sangatsu הסיפור הוא מאוד חד צדדי וברור מאליו. הרי לא צריך סדרת אנימה מושקעת כדי לשכנע אף אחד שבריונות זה רע ושהקורבן סובל. כולנו יודעים מיהו הטוב ומיהו הרע בסיפור. גם ההשלכות של מקרים כאלו הן דיי מוכרות וצפויות, ואם הסדרה לא נותנת נקודת מבט חדשה על הנושא כפי שמצופה ממנה – אז מה הטעם בעצם?

שלא יהיה ספק, אם יש דמות שהצלחתי לפתח יותר אמפתיה כלפיה העונה זו תהיה בוודאי הינה, אך יהיה מוגזם להגיד לדעתי שהיא השתנתה הרבה אם בכלל. למען האמת, זה גם פחות מפריע לי. מה שכן מעט חורה לי בכל הסיפור הוא הניסיון לקשור אותו אל ריי באופן ישיר. על אף שהוא מאוד רצה לעזור, מעורבתו בארק הנ"ל היא מינימלית, אך הסדרה מנסה למכור לנו שמדובר בנקודת ציון דרך גם עבורו, כזו שהוא ממש יוצא ממנה עם תובנה חדשה. עם כמה שיתנו לו ולהינה לקריין משפטים מפוצצים ומלאי חשיבות – אלו המעשים של הדמויות שבסופו של דבר אמונים על הוכחת הרעיון, ומעשים זה פשוט לא הצד החזק של הדמויות ב Sangatsu no Lion.

סיפורה של הינה הוא בכל זאת לא היחיד העונה, אך גם השאר מרגישים פחות רלוונטיים כסיפורים שאמורים לקדם את קו העלילה של ריי, אפילו כאשר הוא באמת עומד במרכז ההתרחשות (מה שחושף את חולשתו כדמות ראשית שהיא פשוט פסיבית מידי). בכל זאת נהניתי ללמוד עוד על הדמויות שפחות יצא לי להכיר עד עכשיו, כמו למשל טויה, שאת הציפיות אליו בנתה הסדרה כבר מתחילתה, והמידע החדש שנחשף אודותיו העונה נותן אור שונה ונפח נוסף לדמותו – שכנראה שעדיין לא גירדנו את קצה הקרחון לגביה. אפילו שימאדה שחשבתי שכבר ביצע את תפקידו, חזר העונה לעוד מספר פרקים נהדרים – אלו גם הציגו את משחק השוגי המוצלח והמותח ביותר שהציגה הסדרה עד כה (והפעם, על אף שאני עדיין לא יודע כלום על שוגי – הסדרה כן הצליחה סופסוף להעביר את מהלך המשחק ולספר לי מידי פעם ידו של מי על העליונה). אם יש דמויות שעדיין קצת חסרו לי העונה הן אחותו של ריי, קיוקו, ובן זוגה שחקן השוגי, גוטו, אשר הסתמנו עוד בתחילת הדרך כדמויות בעלות תפקיד מפתח בעלילה – אך זו טרם נגעה בהם ברצינות.


סיכום

רוב החוזקות של Sangatsu no Lion עדיין נותרו, חלקן כפי שציינתי גם התחזקו, אך אשקר אם אגיד שאהבתי את עונתה השניה יותר מהראשונה. לצערי גם אחרי 44 פרקים, הקושי העיקרי שלי עם הסדרה נותר גם הוא כפי שהיה – היא לא מתקדמת, לא ברור לאן היא בכלל אמורה להתקדם, ואני מניח שבשלב זה כבר מיותר לקוות שהמשך כלשהו (יגיע מתי שיגיע) ישנה את זה. עדיין מדובר בסדרה מהממת ביופיה ומלאה בדמויות כיפיות, אבל אם אני רוצה לחוות חוויה מרגשת באמת, או אפילו סתם לצחוק – כנראה שריוואטץ' לחיי היומיום של ריי וחבריו הוא לא משהו שאטרח לעשות, גם אם נהניתי מספיק בשביל להמשיך לעונה שלישית אם וכאשר זו תגיע.

מה עבד:

  • מציגה עושר ויזואלי מדהים שמעביר את המסרים בצורה ציורית ןמהפנטת אפילו יותר מבעבר.
  • דמויות שלא תרמו משמעותית בעונה הקודמת נהיו דומיננטיות בהרבה העונה, ולטובה – בעיקר דמותה של הינה.
  • הצליחה להציג שיפור מסוים בדרך בו היא מעבירה את משחקי השוגי לצופים, והציגה את המשחק המעניין ביותר שהיה לסדרה עד כה.
  • לא ציינתי זאת בסקירה עצמה – אבל הפתיחים פשוט נהדרים.

מה פחות עבד:

  • דמותו של ריי נדחקת הצידה, מה שמונע מסיפורו, שעמד עד כה במרכז הסדרה, להתקדם באמת.
  • הארק המרכזי העונה הוצג בצורה לא הצליח להציג נקודת מבט חדשה על הנושא שדובר בו – ונפתר בצורה נוחה מידי.
  • הסדרה שומרת על חוזקה בכתיבת המונולוגים – אך לעיתים נראה שאלו אמורים להחליף להתנהוגתם הפסיבית של הדמויות.
grades4_7

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s