זמן רב שלא יצא לי להעלות פוסט חדש בפינת "מאיפה להתחיל?" – פינה שקמה בשלב מוקדם יחסית של הבלוג, עם שאיפות לשלל מדריכים עבור פרנצ'ייזים שונים, אך לצערי נזנחה עם הזמן וכל שנותר ממנה הוא עדכונים מתמידים של הכתבה בנושא Fate.

החלטתי לחזור אל הפינה הזאת שוב, אך הפעם לא לדבר על פרנצ'ייז ספציפי, אלא על הסיבה שמראש גרמה לי לעסוק בנושא – על החשיבות שאני מרגיש שיש לסדר הצפייה שלנו באנימה, ועל אלו שכנראה פחות מסכימים איתי.

בתכלס, אני סתם במצב רוח להתלונן.

---

הסיטואציה הבאה בוודאי מוכרת לכולם: אנחנו מחליטים יום אחד שהגיע הזמן שלנו להתחיל סדרה שמעוררת את הסקרנות שלנו, כזאת שאולי שמענו עליה רבות, וכל העולם טרח לידע אותנו כבר מזמן שאותה אנחנו כבר ממש חייבים לראות. אולי גם בדיוק מדובר בסרט חדש שיצא לאותה סדרה, אולי עונת המשך שהיא הדבר הגדול שכולם מדברים עליו עכשיו ואנחנו מתים להצטרף לחגיגה. אז בדרך כלל, אם לא ידענו על זה כבר קודם, מגלים את האמת המרה – הסדרה היא חלק מפרנצ'ייז רחב שכולל מספר רב של יצירות שנצטרך אולי לחוות קודם לכן. אבוי.

הצרה נעשית גדולה עוד יותר כאשר מבינים שלא רק הכמות היא גדולה, אלא גם שכלל לא ברור מה קודם למה. במדיום האנימה לא חסרים מקרים בהם נתקלים בסדר לא כרונולוגי. יש גם מקרים בהם קיימים יותר ספין-אופים וסיפורים צדדים מאשר סדרות של קו העלילה המרכזי עצמו. יש לפעמים גם סדר שונה ליצירת המקור ולאדפטציה, והפרנצ'ייזים הבעייתיים במיוחד הם כאלה שבחוצפתם פשוט מתפרסים גם על מנגה, משחקים, נובלות ועוד, וכך מסבכים את העניין אפילו יותר. אז עולה השאלה המוכרת – מאיפה להתחיל?

אך לפני שנגיע לתשובה הברורה שהיא "כל מקרה לגופו", כאשר על כל מקרה כזה גם כן יש מגוון דעות מבלבלות מפיהם של מעריצים זועמים (וללא פתרון חדש משמעי), עולה גם גם השאלה – האם בכלל כדאי לטרוח?

גם על השאלה הזאת יש לא מעט וויכוחים. הרי בהרבה מקרים אפשר לצפות בתוכן החדש ביותר ולהיות מעודכנים בשיח היומי ביחד עם כולם. את השאר תמיד ניתן להשלים את השאר במועד מאוחר יותר, או מקסימום לקרוא או לשמוע מחבר את מה שקרה עד עכשיו. הרי בעולם מרובה התכנים של היום, אם נתחיל להשלים עכשיו, עד שנגיע אל אותו תוכן חדש הוא כבר יחשב ישן – ואת מי כבר מעניין היום דברים ישנים?

הלחץ החברתי הזה להדביק את הקצב כמה שיותר מהר, גם אם זה אומר לפסוח על נקודות חשובות בדרך, הוא לפעמים פשוט מקומם. יותר ויותר אנשים מעודדים את זה היום, שהרי אין דרך קלה יותר למשוך מישהו אל הפאנבייס (שכנראה נהיה כבר סוג של כת מאמינים בשלב הזה, שרק רוצים להגדיל את כמותה) מאשר להראות לו את הדבר המלהיב והחדש שיצא. גם יותר ויותר אנשים נכנעים לעצלנות או מחפשים את קיצורי הדרך האלה מלכתחילה. הרי מי צריך את הכאב ראש הזה? בוודאי במצבים בהם נקודת ההתחלה היא לא בדיוק החלק החזק של הפרנצ'ייז ואנחנו כבר רוצים להגיע לעיקר. באותם מצבים יש בכלל סיכוי שאותו צופה פוטנציאלי יוותר על העניין מראש, וימצא משהו שדורש פחות השקעה מזמנו היקר – אז יצאנו קרחים מכאן ומכאן.

שיהיה ברור – אני בהחלט חושב שמוטב לצפות באיזה סדר שרק תרצו (ולא משנה כמה הוא נראה לי לא נכון) מאשר לא לצפות כלל (בהנחה שמדובר בסדרה טובה כמובן), אך יש סיבה שכל הנושא מציק לי ומצער אותי. הסיבה הזו היא בדיוק אותה נקודת מבט אליה התייחסתי קודם לכן – כזו ששמה את המאווים הרגעיים במרכז, וזורקת הצידה את המסע והניסיון להפיק ממנו כמה שניתן.

לכל אחד יש את הסיבות שלו לצפייה בכל אנימה שהיא, וזה בדוואי לא מקומי להגיד לאף אחד אם סיבותיו הן נכונות או לא, אך אני כן רוצה להאמין שבאיזשהו מקום יש בינינו הסכמה משותפת שבסופו של דבר אנימה היא יצירה אומנותית, כזו שאנחנו רוצים לצפות בה כדי לספוג את הערכים המיוחד שהיא נותנת לנו. בין אם זה בכך שהיא מצחיקה אותנו, מרגשת, מותחת, מעניקה לנו השראה או נותנת לנו חומר למחשבה וזווית הסתכלות חדשה על נושאים שונים – אלו דברים שאני מרגיש, שלולא צפייה לפי הסדר, עלולים להיאבד ולא לקבל את אותו אפקט שהיו אמורים לתת לו נחשפנו אליהם בדרך בה היוצרים תכננו.

נכון שאין סיבות נכונות ולא נכונות לצפייה – אך אני לא יכול שלא להביע צער על אותם ערכים שמתפספסים, ערכים שעומדים בלב ליבה של היצירה כיצירת אומנות, וכל זה למען הסיבות ה"שטחיות" יותר של להיות חלק מההתלהבות העכשווית (שגם כך תחלוף בעוד זמן קצר), להיות מעודכן במימס ברשתות החברתיות, או סתם להיות מסוגל להתווכח על הנושא הכי חם בקהילה ביומיים האחרונים.

אין לי כוונה להיות אליטיסט, ואני לא קורא חלילה לנדות אנשים שלא הולכים לפי הספר. אני גם לא חושב שהתחרות של "מי חווה יותר מהפרנצ'ייז" או "מי יודע יותר" היא רלוונטית או מועילה למישהו. אני רק חושב שבחווית הצפייה שלנו מאנימה יש הרבה יותר מההנאה הרגעית של לתפוס מקום ברכבת ההייפ העכשווית, או מלסמן V כמה שיותר מהר על זה שהגעתם לנקודת השיא של הפרנצ'ייז.

אם כבר החלטתי לצפות ב Fate/Stay Night – מדוע לא לקרוא את הנובלה הויזואלית המדהימה שכל המעריצים ממליצים עליה? אם כבר החלטתי לצפות ב Megalo Box מדוע לזנוח את אימה הרוחנית Ashita no Joe שגם כך טובה יותר ורק תעצים את החוויה? אם כבר בחרתי לצפות ב Suzumiya Haruhi no Yuutsu מדוע לעקוב אחר רשימה שמצאתם עבור הסדר הכרונולוגי ולא להנות מהפאזל המיוחד שבו סידרו אותה יוצרי האנימה, ביחד עם הבניה שלב אחר שלב לקראת רגע השיא של הסיפור (שכרונולוגית הוא בכלל באמצע אבל למי אכפת)? ואם בחרתי לעשות קפיצת ראש אל האוקיינוס העצום של One Piece – מדוע שלא אחווה את המסע הנפלא בן מאות הפרקים הזה ביחד עם צוות כובעי הקש, במקום לצפות בתקצירים שלא מספקים קמצוץ מהרגשות העזים שהסיפור כה מפורסם בהם?

על כל אחת מהדוגמאות לעיל ברור שיהיו הסקות, וברור שיהיו דעות לכאן או לכאן – אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שזה התחביב שלנו. שאנחנו צופים באנימה כדי להנות וכדי לקבל את מה שיש לה להציע, ואם כך – מדוע לא לעשות זאת בדרך הטובה והמהנה ביותר? האם באמת שווה לוותר על החוויה שתהיה מהנה ועוצמתית יותר לטווח הארוך רק בשביל אותה התלהבות רגעית? רק בשביל להגדיל את רשימת הצפייה שלכם ב MAL או סיבות זניחות אחרות? אני לא מזלזל חלילה בזמנו הקדוש של אף אחד מאיתנו, אבל אהיה בכל זאת חייב להרחיק לכת ולומר – במידה מסוימת, כאשר אני שומע את השאלה "איך אני מגיע הכי מהר לפרק הנוכחי?", זה מרגיש כזלזול של ביצירה עצמה.

אני לא אומר חלילה שבכל פרנצ'ייז שהוא, ולא משנה איזה, צריך להשקיע את מירב המאמצים כדי לראות את כל התכנים שיצאו לו, בעיקר אם אלו אינם רלוונטים או אם אתם חושבים שלא יעניינו אתכם כלל – אך אני כן חושב שראוי לחקור ולנסות לברר מה היא הדרך הטובה ביותר בכלל, והטובה עבורכם בפרט. ואם אפשר, כן – עם מינימום של קיצורי דרך.

את המשפט "הסדר לא משנה. אשלים את השאר אחר כך" אפשר הרי למתוח עד אין סוף – אפשר לצפות רק בעונה האחרונה, רק בפרק האחרון, או רק בסצנת הסיום ללא שום קונטקסט, אבל כולנו מבינים שאין בכך היגיון ושמדובר בפגיעה משמעותית בדרך בה אנו חווים את הסיפור. משום מה, ככל שמרחיקים את זכוכית המגדלת הזו, ועוברים לסדרות נפרדות, או ליצירות ממדיומים נפרדים, קיימת נטייה להתייחס אל פגיעה זו כזניחה, ולא אגיד שאין בכך היגיון כלל וכלל, אך כן אגרוס שבמקרים רבים – זניחה היא לא.

סדר עדיפויות תמיד יהיה. תמיד יתכן שפרנצ'ייז מסוים פשוט לא מעניין אתכם מספיק בשביל שתרגישו את הצורך להשקיע בו כל כך הרבה מזמנכם. יש מקרים גם בהם הדרך להשגת אותם תכנים ישנים היא לא מספיק נוחה ושווה את המאמץ מבחינתכם. אני למשל מתקשה להשלים סדרות משחקים שמתפרסות על גבי דורות שלמים של קונסולות, אותן במקרים רבים אני כלל לא מחזיק בביתי, כך שגם אני אינני צדיק, וגם אני עושה פשרות במידת הצורך. אין מי שלא מתפשר פה ושם – אני רק חושב שלא יזיק לנסות ולהבין: על מה אתם מתפשרים, כמה אתם מתפשרים, והאם כדאי לכם באמת להתפשר בכל מקרה ומקרה.

אין צורך למהר ולסיים עם הסדרה החדשה שמצאתם כבר מחר. היא לא בורחת לשום מקום – היא נוצרה כדי שתהנו ותתענגו עליה בכל רגע ורגע. החוויה של צריכת התכנים הישנים אינה אמורה להיות מעמסה, הגילוי שהסדרה החדשה ששמעתם עליה היא עונה חדשה לסדרה קיימת ושיש לכם תוכן נוסף לצפות בו אינו אמור לייאש, והעובדה שקיים רימייק לא אומר בהכרח שכדאי לוותר על המקור. זו לא עבודה ולא תחרות – זה התחביב שלנו. לכן רק ראוי לקחת את הזמן ולהנות ממנו, ואם אפשר להנות יותר – אין שום סיבה בעולם שלא לעשות זאת.

עכשיו סלחו לי, אני זז לצפות בעוד אנימה.