יומן קריאה – Danganronpa: Trigger Happy Havoc – חלק 11

נראה ככה.

מה שאומר שהיא כתבה אותם כשהיא מפנה רק את כף ידה אל הקיר. כך היא נשברה. בינגו!

אני מתחיל לחשוב שקיוקו היא בעצם הבלשית האולטימטיבית. זה יכול להיות אחלה טוויסט.

בכל אופן, רק למקרה שזה באמת מספר כנראה שכדאי ללכת לדבר עם המתכנתת האולטימטיבית שלנו – צ'יהירו. כי מתכנתים אמורים להבין במספרים. נראה לי.

אמממ לא יודע, זה היה ככה כשהגעתי.

קיוקו מופתעת לשמוע, אבל נראה שלא לזה היא התכוונה.

היא אומרת לי לנסות לסגור את הדלת ולראות.

נראה שהידית באמת דיי נופלת מהמקום.

אז זה כן מישהו מהבנים. הרי הערכת כלי עבודה שלי עדיין סגורה.

כנראה שסאיאקה הותקפה, ברחה למקלחת והתחילה לכתוב את ההודעה שלה שם. הרוצח לא ידע על הדלת הבעייתית אז הוא ניחש שהיא פשוט נעולה. המפתח לא יכל לעזור לו אז הוא השתמש במברג כדי לפתוח אותה, וכשהצליח הוא דקר את סאיאקה וסיים את העבודה.

זאת התאוריה שלי כרגע.

קיוקו שואלת אותי אם סיפרתי על הקטע של הדלת למישהו. ובכן, רק לסאיאקה.

נראה שקיוקו עלתה על משהו. היא אומרת את זה והולכת.

טוב, אני מניח שהשלב הבא הוא להסתכל על ה DVD של סאיאיקה.

אני יוצא מהחדר והחבר'ה האלה עומדים שם.

בוא נראה מה יש להם להגיד לפני שאני ממשיך לחדר הקולנוע.

היי היי אל תתחיל איתי עכשיו. נכון שלאון כרגע החשוד העיקרי שלי אבל אתה עדיין במקום השני!

סליחה?! אתה יודע אם אתה כל כך רוצה מכות אתה יכול פשוט לבקש.

אווץ'.

כאילו… זה לא נכון אבל… יש משהו במה שהוא אומר.

אמנם סאיאקה נרצחה, אבל זה החדר שלי שפרצו אליו. אותי רצו לרצוח.

ואני איכשהו התחמקתי מזה… כנראה שאני באמת בר המזל האולטימטיבי. לא שזה גורם לי להרגיש טוב עם זה…

החשוד מספר אחד! מעניין לשמוע מה לך יש להגיד.

מה?

לא זכור לי שהחלפנו אותם, אבל הם באמת הפוכים. קודם אני הייתי מימין אליה.

בינתיים היחיד שזרק משהו לפח זה אתה. את החברות שלנו. לא מאמין שאתה חושב שאני באמת הרוצח.

אני הולך לחדר הזבל לבדוק אם באמת יש שם משהו.

למטה יש סוג של דלת אבל היא נעולה.

השאר סגור מאחורי הסורגים.

אוי לי מה אתה רוצה ממני עכשיו?

ומי זה?

טוב חוץ מלחזור על אותו משפט הוא לא אומר שום דבר חדש. אין לי כוח אליו כבר.

בכל אופן, הדברים היחידים שעוד יש כאן זה מצלמה ומסך, כמו בשאר החדרים, אז אני יוצא.

אני ממשיך להתקדם לכיוון חדר הקולנוע, ובדרך עובר במכבסה.

זאת פעם ראשונה שאני כאן, בוא נראה מה אפשר למצוא.

מצלמה, מסך, מכונות כביסה, מגזין עם השולחן, בגדים תלויים…שום דבר שעוזר לי כרגע. אני יוצא.

אני נכנס לחדר האוכל, שם עומדת הינה לבדה.

אני שואל אותה אם היא חוקרת כאן, אבל נראה שהיא סתם לוקחת הפסקה כדי להירגע. היא לא ממש יודעת מה לעשות עם עצמה.

אני נכנס בפעם הראשונה למטבחון שמאחורי חדר האוכל.

אם אני זוכר נכון סאיאקה אמרה שהיא פגשה כאן את מונוקומה, אולי אפשר יהיה למצוא כאן רמזים.

הופה! כן! היה סכין תקוע בחזה של סאיאקה. זה בטוח זה.

חוץ מזה: מצלמה, מסך, ואוכל. אני סיימתי כאן.

אני נכנס לכיתה הראשונה ושם נמצאת טוקו המעצבנת. לא רוצה לדבר איתה, אבל צריך רמזים.

אני בספק שהיא תעזור לי עם החקירה עצמה, אז אני שואל אותה על הניקיונות שמונוקומה הזכיר.

זאת נקודה טובה. טנקס.

בכיתה השניה אין אף אחד ושום דבר חדש.

אני כבר ליד חדר הקולנוע אבל אולי כדאי שאדבר איתו קודם אם הוא כבר פה.

טאקה אומר שמונוקומה דיבר איתו הבוקר האמת. אוקיי, היית יכול להגיד את זה קודם.

תגיע לעניין כבר.

השמן הזה… כשדיברתי איתו הוא לא אמר כלום!

טאקה אומר שהאחריות תעבור למישהו אחר כל שבוע.

אני מקווה שלא נגיע לזה.

טוב. אל חדר הקולנוע.

נראה שאין לי את האפשרות לנגן שם את הוידאו? מוזר. אולי אני צריך להשיג אותו קודם. אני אחזור אל החדר של סאיאקה לקחת את זה מהפח עוד מעט, בינתיים רק אעבור בחדרים שלא הגעתי אליהם.

באולם המרכזי נמצאת סלסטה, שאומרת שהיא לא יודעת על התורנות ניקיון הזאת ושאני צריך לדבר עם טאקה. טוב את זה כבר עשיתי.

אני מגיע לאולם הספורט וצ'יהירו עוד שם. יופי, צריך לשאול אותה על המספר.

טוב היא לא יודעת. רק מחזק את התאוריה שלי שבעצם היה כתוב שם LEON.

אלא אם היא הרוצחת אבל אני ממש בספק.

עם הסטלן אני אפילו לא אטרח לדבר.

אני מגיע חזרה למעונות והולך לשאול את היפומי על התורנות ניקיון.

למי אכפת? אני צריך שתפתח לי את השער.

ביאקויה תוהה למה רק לבנאדם אחד יש מפתח והשער נעול.

כן זה באמת קצת מוזר.

כנראה קטע של מונוקומה בשביל שיהיה קשה להסתיר ראיות.

למה זה משעשע אותך אה? אתה פסיכופט כמוהו.

באמת למה? העיקר אתה חושד בי!

זה חשוד!

טוב כשאתה מציג את זה ככה זה יותר הגיוני מאשר שהוא הרוצח.

טוב הוא כן קצת פסיכופט, אבל לא חושב שחכם מספיק בשביל להיות הרוצח.

רעיון.

היפומי לא אוהב אותו, אבל בעיה שלו.

אני והוא הולכים לחדר האשפה.

אין לי מושג על מה אתה מקשקש שם, פשוט תפתח את זה כבר.

נראה שהמשרפה כאן דולקת. חשוד.

יש לידה שני כפתורים. היפומי אומר שהירוק להדלקה והצהוב לכיבוי.

זה לא העניין אידיוט. זה דולק עכשיו, ואתה היחיד שהיה לו גישה לכאן.

פיה שמנה מאוד.

נראה שיש שברים של זכוכית על הרצפה. להיפומי יש רעיון מה זה.

למה אתה כל כך אידיוט?

מה שכן, זה יכול להיות שברים של כדור בדולח. יש רק סטלן אחד שמומחה לשטויות האלה והוא באולם הספורט.

יש כאן עוד איזה משהו על הרצפה.

יש על זה דם, השאלה של מי זה.

טוב, זמן ללכת לאולם הספורט.

סתום רגע ותקשיב לי!

החרא הזה שייך לך לא?

הוא מופתע שזה שבור ואומר שהוא קנה את זה רק כי אמרו שזה בלתי שביר. לא אכפת לי.

במכבסה? אוקיי… אז לשם אלך.

טוב הגעתי למכבסה וזה בדיוק אותו דבר כמו בפעם הקודמת. אני לא רואה שם שום דבר שימושי.

טוב, חזרה לתוכנית המקורית.

אני נכנס לחדר של סאיאקה שכרגע יש עליו את השם שלי, ולוקח את ה DVD מהפח.

אני הולך שוב אל חדר הקולנוע.

מהר מאוד קולו של מונוקומה נשמע בהקלטה.

דאמיט…

הוא אומר שאין לסאיאקה מקום לחזור אליו.

תן לי לנחש…

כמובן.

איכשהו מונוקומה הצליח להרוג אפילו להקת פופ מצליחה, אם הוידאו הזה אמיתי לפחות.

זה הזוי לגמרי…

טוב זה היה הקצה חוט האחרון שלי. לאן אני הולך עכשיו?

אני ממשיך לטייל לי בחוסר מעש ונכנס שוב לכיתה בה נמצאת טוקו.

היא עוד מוטרדת מהמחשבה שמישהו מאיתנו הוא הרוצח, ואומרת שזה לא יכול להיות מונוקומה, אחרת הוא היה הורג אותנו כבר בהתחלה.

תני לי לנחש. אני.

כן, ואנחנו שנינו לבד עכשיו בחדר. אז אם את חושבת שאני באמת הרוצח אני מציע לך לא להתגרות בי.

אני הולך לחנות להשיג לעצמי עוד כמה שטויות.

זה בטוח הולך להיות משהו ממש ממש מטומטם, אבל נו דבר.

אני לא הרוצח, אבל אתה עוד תגרום לי להיות כזה.

אני עובר שוב בחדר האוכל ושואל את הינה על הסכין החסרה.

היא אומרת שברגע שסיימה להכין את התה וחזרה למטבח אחת הסכינים כבר הייתה חסרה. אז מישהו לקח את זה אתמול בערב כשהיית כאן?

טוב אז את כבר יודעת שזה לא הייתי אני.

מה?! לא! הרגע סיכמנו שלא!

צלצול הפעמון נשמע.

אז המשפט הגיע סופסוף אה?

מונוקומה אומר לנו להגיע אל הדלת האדומה בקומה הראשונה, זאת שהייתה נעולה עד עכשיו.

הנה זה מתחיל…

למה סאיאקה מתה ואתה לא?! למהההההההההההה?!

אוי סתמי כבר.

טאקה אומר לחכות עם ההאשמות למשפט.

אתה ליטרלי מאשים אותי עכשיו.

טוב. זמן לגלות מי זה באמת.

מונוקומה שוב מופיע בכריזה ואומר לנו להיכנס למעלית שתוביל אותנו אל החדר בו יתבצע המשפט.

לא. כרגע אני מוצא את האופציה שכולנו נמות כסוג של מנחמת באיזשהו מקום. העולם יוכל להיפתר מכמה אידיוטים על הדרך.

למה שלי? זאת אמורה להיות אחריות של כולם!

אנחנו יורדים במעלית ומגיעים סופסוף אל החדר.

מונוקומה מתלהב מהתפאורה שהכין ואומר שזה ממש ברמה הוליוודית.

הוא מורה לנו להתיישב וכך אנחנו עושים.

זה מובנה כך שנוכל לראות את הפנים של כולם, הכל בשביל להגביר את המתח.

וכך זה מתחיל. המשפט הכיתתי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s