יומן קריאה – Danganronpa: Trigger Happy Havoc – חלק 6

אני וסאיאקה עומדים בכניסה לאולם הספורט וחושבים מה לעשות ביחד.

זה בסדר. אני פשוט נהנה להיות בחברתך.

חלום אה? לא יודע… אני לא טוב בכלום אז לא ממש יודע. אבל מה איתך? לך יש חלום?

את סוג של כוכבת כבר, לא?

היא אומרת שהיא גדלה ללא אמא, ושאביה היה מגיע מאוחר הביתה אז היא הייתה נשארת לבד בבית רוב היום.

היא הייתה בודדה, הכל השתנה כאשר היא ראתה כוכבת פופ בטלוויזיה בפעם הראשונה.

היא החליטה באותו יום שהיא רוצה גם להיות מסוגלת לעודד אנשים באותה צורה.

טוב, נראה שהגשמת את החלום הזה.

אוקיי אני מתחיל לקבל הרגשה לא כל כך טובה לגבי הסיפור הזה. מה עשית?

אוקיי ו…?

היא ממשיכה לתאר כמה שזה קשה וצריך להיות ממוקד מטרה.

אני שואל אותה אם זה לא כיף לרדוף אחרי החלומות שלה והיא אומרת שזה כן, אבל שזה בדיוק למה זה מפחיד אותה.

היא אומרת שבלעדיהם היא הייתה מאבדת את היכולת לרדוף אחרי החלום, אבל זה בדיוק מה שמפחיד אותה.

כל דבר מגיע לסופו… פשוט מוצאים את היעד הבא אני מניח.

היא רועדת.

נראה שהיא פוחדת לאבד את מה שהשיגה.

היא אומרת שלכן היא בחרה להגיע הנה. כי אם מסיימים את הלימודים בבית הספר הזה ההצלחה היא מובטחת.

טוב, כולנו יודעים איך זה נגמר.

אוי… אל תדאגי! אנחנו נמצא דרך לצאת מכאן! חוץ מזה שאני כאן איתך! יהיה בסדר.

אוי לי היא נכנסה להתקף. אני יכול להבין אבל עדיין… מה אני עושה עכשיו?

היא מתנצלת. אומרת שהעכירה את האווירה.

זה דיי נכון אבל לא יכול להאשים אותה.

אני מציע שנלך לאכול משהו. אוכל תמיד משפר לי את המצב רוח.

וואו זה היה שינוי מצב רוח מהיר.

אני שואל אותה במה היא מתמחה בבישול והיא אומרת שבצ'ילי. טוב…

אנחנו הולכים לאכול ולאחר מכן אני חוזר לחדר שלי.

נראה שעכשיו אנחנו מקבלים זמן חופשי. בזמן הזה אני יכול להסובב עם מי שאני רוצה ולהעמיק את הקשרים החברתיים שלי איתם בעזרת מתנות מהחנות. אז לזה זה משמש. קול.

אני כבר יודע עם מי אני רוצה לבלות את הזמן שלי.

אני ניגש אל דלתה של סאיאקה.

אל דאגה! אני פה לעודד אותך!

אני מחליט לתת לה מתנה.

הייתה טבעת שהשגתי קודם במכונה. אולי היא תאהב את זה. מקווה שהיא לא תילחץ מהסיטואציה. לא שאכפת לי שהיא תיקח את זה ברצינות ותענה בחיוב.

הו יופי היא אוהבת את זה.

היא לפתע משנה את הטון שלה שוב לרציני ושואלת אותי אם אוכל לפנות זמן כדי לדבר איתה.

כמובן!

היא אומרת שהיא מרגישה שהיא יכולה לסמוך עליי. שהנוכחות שלי מצילה אותה.

גם אני מרגיש אותו דבר סאיאקה! את האור שבחיי!

באמת? אבל את היית מלכת השכבה ואני סתם לוזר. למה שלא תוכלי לדבר איתי?

היא אומרת שאף פעם לא הסתכלתי לכיוון שלה בכלל.

מה פתאום. את לא יודעת את זה.

… וואלה?

היא אומרת שחיכתה תמיד להזדמנות לדבר איתי.

אמממ יכול להיות.

אוי שיט אני מקווה שאנחש נכון.

אין לי מושג בציפורים.

אמממ Heron?

נופ. מסתבר שזו לא התשובה.

היא אומרת שזה דומה אבל יותר גדול…

וואי בחיי שאני לא יודע כלום על ציפורים.

נהמר על Sparrow.

לא. גם לא זה.

אז Crane.

היא אומרת שהמורה לא ידע מה לעשות עם הציפור אבל אני הובלתי אותה חזרה ליער.

אהה כן… בטח…

דה פאק.

אני כבר מתחיל לפחד שמשהו לא בסדר עם הילדה הזאת.

סמכי עליי. גם עם כל זה שחסר לך איזה בורג, אני עדיין מעדיף אותך על האחרים בינתיים.

היא אומרת שוב שהאינטואיציה שלה תמיד נכונה כי היא psychic. ושוב מחייכת ואומרת שהיא צוחקת.

היא מתחילה ממש להחליץ אותי.

אנחנו מסיימים את הזמן ביחד ואני חוזר לחדר.

הלילה מגיע.

מונוקומה שוב מודיע בכריזה שהגיע הלילה והדלתות לחדר האוכל ינעלו.

אני נשכב על המיטה והולך לישון.

הבוקר מגיע והכריזה של מונוקומה גם נשמעת שוב בדיוק ב 7.

יש לי שוב זמן חופשי. ללכת שוב לסאיאקה? חושב שאני קודם אסתובב קצת, אולי אלך לחנות למצוא משהו לקנות לה.

ונראה שנפגשנו בדרך. זה חייב להיות גורל!

תלוי למה את מתכוונת ב"רוצה", אבל אני מניח שהתשובה תהיה "כן" בכל מצב.

אני מבלה את הזמן עם סאיאקה ומחליט שוב לתת לה מתנה.

טוב מה שיש לי זה מספריים, ואני מעדיף להימנע מלתת לאנשים כרגע חפצים חדים. ויש לי את הדבר הזה:

ננסה לתת לה אותו.

מבין שלא אהבת. אז יש מתנות ספציפיות לאנשים ספציפיים…

לא שאני יודע מי יאהב דבר כזה, אבל זה מה שהיה לי.

הבוקר עובר ואני יוצא שוב מחדרי.

עוד פעם היא כאן? מתחיל לחשוב שהיא עוקבת אחריי.

אין לי שום דבר לתת לה אז מעדיף כרגע להמשיך אל החנות.

האם לדבר איתה?…

אנסה.

היא ממלמלת משהו על זה שהיא רוצה לעשות כביסה ואני בוחר לא להמשיך להסתובב איתה בינתיים. אני חייב ללכת לחנות לפני שאתחיל להתחנף לאנשים כאן.

במקרה שלך אני לא מתכוון אפילו לנסות.

אני מגיע למכונה ומבזבז את 5 המטבעות שיש לי. אני מקבל חפצים מוזרים שנראים חסרי תועלת ושיהיה דיי מביך לנסות לתת למישהו בכלל. טוב, לא חייבים לתת מתנות על כל שטות.

אני נכנס בדרך לחדר הקולנוע שעוד לא יצא לי להיות בו ומוצא שם עוד מטבע ליד ה DVD. חוץ מזה נראה שאין פה משהו מיוחד.

אני הולך למכונה ומקבל עוד איזשהו חפץ לא ידוע.

אני הולך לשירותים של הבנים והם פתוחים לשם שינוי. יאי!

גם כאן יש פלטת ברזל על החלון ושום דבר אחר מעניין.

אני הולך לאולם הספורט וגם שם אין כלום.

אני נכנס לכיתה ורואה שהפתק שהיה שם כשהגעתי עדיין נמצא על השולחן. אני גם מוצא עוד מטבע.

אני מוצא מטבע נוסף בכיתה השניה.

אני הולך לבזבז את שני המטבעות שלי במכונה וחוזר שוב אל סלסטה.

כבר מתחרט על זה.

אני מבלה איתה קצת זמן ונותן לה במתנה איזשהי שקית אוכל.

וואלה? אני כבר חשבתי ששוב בזבזתי משהו סתם.

בשמחה!

טוב לא בדיוק מה שקיוויתי. חשבתי שמקבלים אוכל תמורת אוכל.

היא אומרת שבכל משחק צריך לחשוב על אסטרטגיה, אבל שיש כוח חזק מאסטרטגיה.

בינתיים למרות שאני אמור להיות בר המזל האולטימטיבי, המזל שלי הוביל אותי לפה, אז לא יודע כמה אני יכול לסמוך עליו.

היא אומרת שיש רק שני סוגי מזל. טוב ורע, ושנולדים איתו והוא לא ניתן לשינוי.

זאת הדרך שלה לומר שהחיים בזבל?

היא אומרת שיש לה מזל טוב כשזה נוגע להימורים, ולכן היא כל כך טובה.

היא אומרת שמכיוון שאני בר המזל האולטימטיבי היא תשמח לבחון את המזל שלה מול שלי מתישהו ובזה אנחנו נפרדים.

היום נגמר ואנחנו מגיעים שוב ללילה, וביחד איתו הכריזה הרגילה של מונוקומה.

נמשיך מחר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s