שוב ברולי?

מהרגע שהוכרז Dragon Ball Super: Broly לא מפסיק לעשות כותרות ולייצר הייפ, ואיך לא? הרי מדובר באירוע הקולנועי הגדול ביותר של הפרנצ'ייז כנראה מאז ומתמיד ומכל כך הרבה סיבות. הראשונה מהן והברורה מהכותרת: הוא מחזיר לסיפור את אחד הנבלים האהובים בתולדות הפרנצ'ייז.

אבל למה זה מרגש בכלל? למה זה מיוחד? הרי ברולי הופיע כבר בשלושה סרטים של Dragon Ball Z, ובכלל, עם השנים החלו להישמע יותר ויותר דעות על החד ממדיות של הדמות וביקורת על סיפור הרקע המעט… דבילי שלו. הסיבות שברולי מלכתחילה הרי היה פופולרי היו: 1. בגלל הקונספט של הדמות שלו – הוא הסופר סאיה האגדי. 2. העיצוב המגניב שלו היווה ביטוי מוחצן לנקודת המפנה העיצובית שלקחה הסדרה מהרגע בו שוחרר סרטו הראשון – דמויות שריריות מאוד, מצוירות בקווים ובזוויות חדות המשדרות בראש ובראשונה עוצמה גדולה. שתי הסיבות הללו היו מספיקות בשביל להחזיר אותו שוב ושוב, להציג אותו בכל משחק אפשרי ולגרום לקהל לשכוח לרגע שהוא בכלל דמות פילרית שלא שייכת ליקום שבנה טוריאמה.

אם להגיד את האמת, קצת התאכזבתי בעצמי לשמוע ששוב החליטו להחזיר אויב פופולרי מהעבר, ועוד אחד שמיצה את עצמו לגמרי ומלכתחילה לא היה מעניין במיוחד, וכל זה רק בשביל למשוך צופים בדרך הקלה במקום להיות יצרתיים לשם שינוי. אולם, ככל שנחשף יותר על הסרט, כך גברה ההתלהבות שיש כאן שאיפה הרבה יותר רצינית, אולי אפילו תיקון. את הסרט כתב לא אחר מהיוצר המקורי, אקירה טוריאמה, ולכן ברולי של הסרט החדש הוא גרסה קאנונית חדשה, אחת שבאה לתקן את כל מה שהיה שבור במקור ולהכניס את הדמות בצורה טובה יותר לעולם הסדרה. ברולי החדש הוא לא סתם עוד גוש שרירים שצועק "קאקארוטו!" רק כי איזה תינוק בכה לידו כשהיה ילד קטן – יש לו אישיות (הוא אפילו מדבר לפעמים!) ויש לו סיפור, ועוד אחד שלשם שינוי באמת ניתן להזדהות איתו.

---

ברוכים הבאים לקאנון

מעבר לברולי עצמו, טוריאמה שזר זה בזה שלושה סיפורים מהפופולריים בסרטים/ספיישלים של Dragon Ball Z בעבר והפך אותם לסיפור אחד עם הרבה יותר בשר. מלבד הסרט השמיני בסדרה, Broly The Legendary Super Saiyan, מספר הסרט מחדש גם את עלילת הספיישלBardock, The Father of Goku המוכרת, וגם אלמנטים מתוך סרט אחר שלדבר עליו יהיה סוג של ספוילר (אם כי אני מניח שבשלב זה כולם כבר יודעים).

זה רק הגיוני לחבר יחדיו את סיפורם של בארדק ושל ברולי – שניהם סייאנים שגורלם נקבע ביחד עם חורבנו של כוכב וג'יטה. החצי שעה הראשונה של הסרט לוקחת אותנו בדיוק לשם – 41 שנים לאחור, אז מקבלים את הסייאנים את מרותו של פריזה, בנו של קינג קולד (המגיע גם הוא להופעת אורח נחמדה). בפגישתם עם פריזה מקבלים הסייאנים את הסקאוטרים איתם הם יכולים למדוד עוצמות לחימה, אז מתגלה הפוטנציאל של ברולי התינוק, בנו של סייאני ממעמד נמוך בשם פארגאס. המלך וג'יטה לא מרוצה מהידיעה שבנו של פארגאס הנחות מגלה יותר פוטנציאל מבנו שלו, ולכן מחליט להיפטר מהילד ולשלוח אותו לכוכב נטוש עם סיכויי הישרדות נמוכים. פארגאס שמגלה על המזימה יוצא להציל את בנו ונשבע לאמן אותו להיות לוחם חזק ככל הניתן שבבוא היום ינקום את נקמתו במלך וג'יטה.

החלק של בארדק בסיפור, המגיע מיד לאחר מכן, הוא זהה לפרק המנגה שפרסם טוריאמה ב 2014 בשם Dragon Ball Minus, זו מציגה גרסה הרבה יותר מרוככת של בארדק (וגם מציגה לראשונה את אימו של גוקו!). אישית, אני מעדיף את הספיישל המקורי, שם בארדק היה לוחם אכזר שהוצג בצורה שמזכירה הרבה יותר את הלוחמים הסייאנים חסרי הרחמים שאנחנו מכירים (מה שלמשל מסביר בצורה הרבה יותר הגיונית את אישיותו של ראדיץ). גם העיצוב שניתן לו באותו ספיישל היה מגניב יותר לטעמי, והמאבק האחרון על חייו מול החיילים של פריזה היה אפי הרבה יותר (לא סתם בחרו לפתוח איתו את Dragon Ball Kai). קצת חבל לי שהוחלט להחליף את אותו הספיישל בסיפור החדש, אך מאז שיצא ב 2014, הסיפור הזה של טוריאמה הפך לעובדה מוגמרת, ואין מקום טוב יותר לעבד אותו לאנימה מאשר בסרט הנוכחי – גם בגלל שהוא מספר את ההיסטוריה של כוכב וג'יטה וגם כי אנחנו מרוויחים ביצוע מושקע במיוחד.

כל אותה חצי שעה שאנו מבלים בכוכב וג'יטה מבוימת נהדר ובצורה רצינית ודרמטית שכמעט ולא מרגישה כמו סיפור של טוריאמה, ודווקא בקטע טוב. זה כמעט מרגיש כאילו לקחו את הקונספטים של דרגון בול והלבישו עליהם אווירה של "משחקי הכס" – מאבקי אינטרסים, תככים, ומזימות מאחורי גבם של האויבים וגורל טראגי שלא ממש מיטיב עם הדמויות. כל זה על רקע כוכב וג'יטה שמעולם לא ראינו אותו בצורה כה מפורטת, המשרה לו מראה של ממלכה אמיתית בחלל החיצון, כזו שבאמת מאכלסת גזע שלם ובמשך שנים ארוכות, ולא סתם רקע שאלתרו לרגע כדי למלא את החלל הריק בסצנות.

---

יאללה מכות

ה 70 דקות שלאחר מכן מרגישות כמעט כמו סיפור אחר לחלוטין, שמתחיל בצורה קלילה הרבה יותר ומתפתח לסיפור על טהרת האקשן והקרבות – וכאן זה מרגיש הרבה יותר כמו Dragon Ball Super שאנחנו מכירים, לטוב ולרע. אנחנו חוזרים להווה, לזמן שאחרי טורניר העוצמה בו הסתיימה הסדרה, אז פריזה רוקח מזימה חדשה ומוכיח שאם למישהו היו תהיות האם הוא יעבור לצד של הטובים – אפשר להסיר דאגה מלבכם. הנבל האהוב על כולנו חזר לסורו וזה כיף לצפות במעלליו כמו תמיד. פריזה יוצא שוב לאסוף שוב את הדרגון בול, רק שהפעם הוא מביא איתו לכדור הארץ שחקן חיזוק – הלוא הוא ברולי שלנו.

שלושת הסייאנים אותם ראינו בילדותם מתאחדים במפגש פסגה שלא ממש מביא עימו דיבורים על ההיסטוריה שלהם או חילופי חוויות, אלא בעיקר קרבות והרבה מהם. אין סרט של דרגון בול שהוא כל כך עתיר באקשן ובצורה כה בומבסטית ומהפנטת, וברור מאליו שבשביל זה באנו וזו המהנה העיקרית – אבל כן הייתי מוכן לקזז מעט מזה כדי ליצוק קצת יותר תוכן עלילתי לעניין. עם כל הכבוד לסיפור הרקע וההצגה היפה שלו, ברגע שמגיעים לאותם קרבות כבר לא יוצאים מהם. מהבחינה הזו הסרט מרגיש שהוא הולך בקו דומה לזה של Fukkatsu no "F" – הנבל הראשי מגיע ומתחילים עם המכות עד הסיום.

שלא יהיו אי הבנות, כמובן שבניגוד ל "F" חסר היצירתיות והמעוף, Broly הוא חוויה ברמה אחרת לחלוטין, אבל הוא עדיין מרגיש מפוספס והוציא אותי בהרגשה של "שום דבר משמעותי לא באמת התרחש כאן". אין מסר. אין פיתוח דמויות. אין שום שינוי בסטטוס של אף דמות ולמעשה חזרנו לנקודה בה התחלנו את הסרט – וזה משהו שאני רגיל אליו מסרטים פילריים, אבל בסרט קאנוני המהווה המשך ישיר לעלילה דווקא הייתה הזדמנות לשינוי.

כן אהבתי מאוד את העובדה שברולי הוא קורבן של השתלשלות האירועים, ושהוא נאלץ להילחם מבלי שהוא באמת רוצה בכך, אבל זה לא שיחק תפקיד משמעותי כפי שקיוויתי. מה שמניע את את הסיפור זה בעיקר ההישברות המנטלית ההולכת וגוברת של ברולי, שבאמת נעשית באופן משכנע ובצורה מאוד אפקטיבית כאשר פריזה הוא זה שמושך בחוטים, אבל זה לא מספיק בשביל למחוק את ההרגשה שמשהו חסר בדרך בה הסיפור כולו מסתיים.

אני יודע שנהוג לחשוב על דרגון בול באופן כאילו היא סדרה שיש בה אך ורק קרבות ושום תוכן מעבר, אבל אני לא מקבל ומעולם לא קיבלתי אמירות מהסוג הזה – בכל ארק וארק של DBZ היו דמויות שעברו תהליכים משמעותיים והתבגרו, הקרבות הם רק האמצעי לגרום לזה לקרות.

---

הכי יפה שדרגון בול נראתה אי פעם

ובכל זאת, הסיבה הנוספת שיצרה התלהבות לקראת הסרט היא אכן הקרבות שבו – ובעיקר בגלל סגנון האנימציה המיוחד. Dragon Ball Super: Broly לא נראית כמו שום דבר שיצא מהפרנצ'ייז עד כה. למעשה, מעולם דרגון בול לא נראתה טוב כמו שהיא נראית כאן, וקשה לתאר במילים ואפילו בתמונות עד כמה הסרט הזה נראה טוב.

המקור לשינוי הגדול הוא החלפתו של מעצב הדמויות הקודם, טאדיושי יאמאמורו (שבאופן אירוני נמצא בעמדה זו מאז הסרט המקורי של ברולי), בבחור חדש בשם נאוהירו שינטאני. אמנם יאמאמורו התווה את הסגנון העיצובי של דרגון בול במשך תקופה ארוכה, אבל בשנים האחרונות עם המעבר לאנימציה דיגיטלית, ובעיקר ב Dragon Ball Super, אותו סגנון הפך לנוקשה ומשעמם, ואפילו בידיים של אנימטורים מוכשרים התוצאות שמתקבלות ממנו לא מספקות את הסחורה. העיצובים של שינטאני לעומת זאת הם הרבה יותר קלילים, דינאמיים, ומאפשרים מרחב תנועה.

הצבעים שנבחרו הרבה פחות רווים וזוהרים מהקטסטרופה שהלכה ב DBS, בלי כל מיני highlights שגורמם לדמויות להראות כאילו הן עשויות מפלסטיק, ובלי לדחוף ים של אפקטים ממוחשבים להילות של הדמויות. כל סצנה וסצנה היא כה מלאה בתנועה, ואפילו הבעות הפנים מוחצנות יותר ומביעות הרבה יותר רגש מהרגיל. כל שינוי צורה ומתקפה נותנים הרבה יותר אימפקט, וכל זה נכון בעיקר לסצנות הקרב, אך גם לסצנות אחרות ופשוטות יותר. גם הקווים בהם משתמש שינטאני נותנים אשליה משכנעת במיוחד של ציור ידני וזה נראה פשוט נהדר וממש מרענן ביחס לכל מה שקיבלנו מדרגון בול בשנים האחרונות.

ניטפיק קטן שהייתי מזכיר זה שמגוון האנימטורים השונים המשתתפים בסרט כנראה עדיין לא התרגלו לסגנון החדש, והרבה פעמים כשעוברים מסצנה שהכין אחד מהם לסצנה שהכין אחר, הדמויות עלולות להראות כמעט שונות לחלוטין. זה מקובל קצת יותר במעבר מסצנות היומיום לסצנות הקרב, אבל קצת פחות כשזה קורה במהלך הקרב עצמו – אם כי זה עדיין ניטפיק.

כוריאוגרפית הקרב פשוט מדהימה, יש שימוש מחושב בעובדה שברולי הוא בחור גדול יחסית לגוקו ווג'יטה, ונעשה המון כדי להמחיש כמה המכות שלו כבדות מהרגיל. אמנם לא מתרצים יותר את כוחותיו בעובדה שהוא "הסופר סאיה האגדי" (לא שהאגדה אינה מוזכרת בכלל), מה שהיה כל כך מזוהה עם הדמות קודם לכן, אבל דווקא אהבתי יותר את ההסבר החדש על כוחותיו והתנהגותו.

אם יש משהו שכן התאכזבתי ממנו בתחום האנימציה זה השימוש הנרחב ב CGI. בכל הקשור לרקעים וכל מיני חלליות ועצמים אחרים – זה דווקא משתלב מצוין ונראה מאוד מרשים. כשזה מגיע להחלפת הדמויות עצמן זה גם כן נראה יחסית לא רע, אבל לא בלתי ניתן להבחנה. כן אהיה מוכרח להודות שמנצלים את הטכנולוגיה עד תום כדי ליצור סצנות שמאוד מרשימות בדינאמיות שלהן ובמשחקי המצלמה, ושאין הרבה סרטים וסדרות שמצליחים להשתמש ב CGI בצורה כזו, אבל עדיין הייתי מעדיף לו היו ממתנים מעט את השימוש בה ופחות "מזהמים" את הסרט שמצויר כל כך יפה בכל הסצנות האחרות.

משהו נוסף שטיפה העיב על הקרבות זה פס הקול. רוב הזמן הוא דווקא היה דיי מוצלח, אבל סצנות קרב מסוימות כללו שירים המורכבים בעיקר מצעקות "ברולי" או שמות של מתקפות, וזה היה דיי מוזר ולדעתי בחירה דיי משונה. אני מבין שאולי היה ניסיון לשחזר את מה שעבד עם השיר של פריזה, אבל לדעתי לא ניסיון מוצלח במיוחד. עם כמה שהסרט ניסה לבדל את עצמו מהסדרה, דווקא בתחום המוזיקלי בו היא יותר חזקה, הייתי שמח לו היו מאמצים כמה מנגינות ממנה (נו בחייכם, תנו לי לפחות סצנה אחת עם Ultimate Battle).

---

פינת הספוילרים

קודם כל, ארצה להגיד שמאוד אהבתי את המעבר בין החלק הראשון של הסרט המתרחש בעבר, לחלק השני המתרחש בהווה. ההסתכלות על שלושת הסייאנים הילדים בזמן שאנחנו רואים את החוויות שעברו גוקו ווג'יטה במהלך הדרך, הישר אל תוך קרב שלהם בהווה על רקע CHA-LA HEAD CHA-LA היה קטע כל כך כיפי ואפילו הרגיש לי קצר מידי. מה שכן, התגובות של וג'יטה וראדיץ הילדים (המאוד חמודים אגב) שניה לפני כן על השמדת הגזע שלהם הרגישו פשוט… לא במקום. בעיקר עבור וג'יטה שזכור לי שהוא כל כך שנא את פריזה על כך בהמשך. האזכור אגב לאחיו היה קצת משעשע, אבל אני עדיין מקווה שלא נראה אותו יותר ומעדיף לגמרי שישקיעו בדמויות הקיימות.

הקומדיה בהמשך הסרט עבדה מצוין לדעתי. דווקא DBS כמעט אף פעם לא הצליחה להצחיק אותי עם כמה שהיא לא ניסתה, אבל הבדיחות כאן היו שנונות ולעניין, ומבלי להגזים ולהרגיש לא במקום. בירוס שנאלץ לשמור על התינוקת של בולמה, גוקו ששאל את פריזה על מילה שלא הכיר (זה רגע שאפילו הרגיש לי כאילו הוא לקוח מתוך תסריט של DBZA) וכמובן – בדיחת ה 5 שנים של בולמה. את האמת, זה כל כך מתאים לבולמה לבקש משנרון שיעשה אותה צעירה יותר שאני לא אתפלא אם היא באמת עושה את זה בסתר (גם יסביר מדוע היא באמת נראה כל כך צעירה אחרי כל השנים). הבדיחה המקבילה עם הגובה של פריזה גם כן הייתה מאוד מצחיקה, אני חייב לשבח את הכתיבה השנונה גם עליה, אבל זה כל כך לא מתאים לפריזה כמו שאנחנו מכירים אותו (וחבל, דווקא החלק הראשון של הסרט תפס את דמותו בצורה כל כך מדויקת), ואני מתפלא שהוא לא הרג את החייזרית שהעלתה את ההשארה הזו במקום (אגב, בהתחלה היה נראה כאילו יש לה תפקיד כלשהו, אך היא כמעט ולא נראתה בשאר הסרט אז אני תוהה אם אכן תוכנן משהו לגביה). ודווקא משום שפריזה סבל כל כך בגהנום הייתי מצפה שהרצון שלו לחיי נצח אפילו יתחזק, אבל נו טוב.

הקרב עצמו כפי שתיארתי למעלה היה באמת נהדר, ואהבתי במיוחד את זה שוג'יטה לא הרגיש מיותר ושלא פגעו בכבודו. דווקא בהתחלה הוא הוביל את הקרב וניצח את ברולי, וממש ניתן היה לראות את ההבדל בניסיון ביניהם. כל שינוי צורה של וג'יטה הרגיש כמו פער משמעותי מהקודם ודחק את ברולי אפילו יותר לפינה, ובאופן דומה התנהל גם הקרב נגד גוקו. אם כבר גוקו – בהתחלה קצת התאכזבתי שצורת האולטרה אינסטינקט שלו לא מופיעה כאן, אבל במחשבה שניה, אולי עדיף שלא חולבים אותה וגורמים לה להיות מאוסה. אני כן מעדיף שתישמר לרגעים מיוחדים, אבל יכלו לפחות לתת איזה אזכור למה שאמור היה להבטיח את ניצחונם של הגיבורים לפני שפנו לפתרון הפחות אינטואיטיבי.

במקום האולטרה אינסטינקט פנו גוקו ווג'יטה לפיוז'ן – כאן נכנסים האלמנטים מתוך הסרט האחרון הנכלל בשלישייה שהזכרתי קודם לכן, Fusion Reborn. היה מאוד נחמד לראות את גוג'יטה שוב על המסך (ואני מאוד שמח שלא הלכו שוב על הקטע של "המיזוג לא החזיק מספיק זמן כדי לסיים את הקרב"), אפילו הביאו את פיקולו להופעת אורח כדי לעשות את הדבר היחיד שהוא טוב בשבילו בימים אלה – לאמן אנשים בריקודים מוזרים. העניין שזה יצר סיטואציה בה גוקו ווג'יטה נכשלו פעמיים ובזבזו למעשה שעה שלמה בה מי שהעסיקו את ברולי הם פריזה ולאחר מכן וויס. אני לא רואה את פריזה שורד יותר ממספר דקות מול הבחור העצבני הזה, ואפשר אפילו להגיד שלקחו את בדיחת ה "5 דקות ב 20 פרקים" ועשו כאן בדיוק ההפך.

כמובן שברגע שגוג'יטה הגיע התחיל החלק האחרון של הקרב ושל הסרט כולו, וזה היה פשוט חוויה לעיניים, גם אם הסיום עצמו הרגיש מעט סתמי. ברולי הפסיד, נרגע, והועבר לכוכב אחר עם חבריו החדשים וכל שאר הדמויות חזרו לעיסוקיהם הרגילים (אם כי נראה שפריזה החליט שהוא צריך שותף כדי לחסל את וג'יטה וגוקו – האם יש פה רמיזה שגם קולר יחזור ויעבור טיפול דומה?). ברולי נשאר בחיים אז אני מקווה שמתוכנן עבורו משהו בהמשך לפחות, כי נראה שכן היה מאמץ ליצור קשר מיוחד בינו לבין גוקו בסצנה האחרונה (והרי לא סתם נאמר השם "קאקארוטו", כהומאז' לסרט המקורי וכנראה רמז ליריבות שתתפתח ביניהם).

---

סיכום

למרות נקודות מסוימות שאכזבו אותי, אני חושב שזהו ללא ספק סרט הדרגון בול המהנה ביותר שראיתי עד עכשיו. רק על העובדה ש Dragon Ball Super: Broly הצליחה לקחת רעיון שלא אהבתי (להחזיר שוב את ברולי) ולגרום לו כל כך להתחבב עליי אני מוריד בפני הסרט את הכובע. מעבר לכך שמדובר בתיקון מתבקש לאחת הדמויות עם הקונספט היותר מוצלח שהומצאו לפרנצ'ייז (גם אם על חשבון סיפורו של בארדק, אם כי גרסת האנימה הצליחה לגרום גם לסיפור של Dragon Ball Minus להיות טוב בהרבה מבמנגה), ולמרות החוסר היחסי בתוכן בחצי השני של הסרט – יש כאן סופסוף יצירה שבאמת מנסה להמציא את דרגון בול מחדש.

הרבה לפני בואה של Dragon Ball Super, תמיד חשבתי כמה טוב יכולה להראות דרגון בול לו הייתה מונפשת בטכנולוגיה של היום ובידיים הנכונות, ואני שמח שאחרי כל השנים שייחלתי לכך בתור ילד – סופסוף זה קרה. כך דמיינתי את זה וכך אני חושב שזה צריך להראות. מוקצן, עוצמתי, לא מתנצל, ועם דגש נכון על כוריאוגרפיה ואומנות במקום על נצנצים דיגיטליים – עבורי זה סוג של חלום ילדות שהתגשם. אני לא יודע אם ל Toei Animation יש כוונה להמשיך בקו העיצובי הזה גם בסדרת הטלוויזיה, מתי שהיא לא תחזור לשידור, אבל אני מאוד מקווה שכן, כי יהיה קשה לחזור לסטנדרטים הרגילים. מה שכן – אשמח אם בפעם הבאה לא יחשפו את כל הסרט בטריילרים, כי אין סצנה משמעותית אחת שאלו לא נגעו בה, ואני מניח שהייתי נהנה יותר מבלי לדעת מראש את כל מה שמצפה לי.