Shuffle!

נובלה ויזואלית נוספת לרשימה – ויש לי לא מעט לספר עליה.


אבל למה בעצם?

כשאמרתי לאנשים שאני מתחיל לקרוא את Shuffle! קיבלתי תגובות שהיו איך לומר… צוננות מהרגיל. זה לא שציפיתי להתלהבות יתרה – אני מבין שלא מדובר באיזה מאסטרפיס מהסוג שניתן למצוא ברשימות top 10 של אנשים, ובטח שלא סיפור שמלמד או מעביר מסרים חשובים על החיים. זוהי בכל זאת נובלה ויזואלית שעוקבת אחרי הנוסחה הקלאסית, והדיי שחוקה ומוכרת, של ז'אנר ההארם הידוע לשמצה (אותה נוסחה אותה למשל משתדלת Doki Doki Literature Club להשליך מהחלון) – אבל החוויה הזאת עוררה בי תובנה על משהו שגדול יותר מ Shuffle! עצמה, כי היא לא היחידה שמקבלת את היחס הזה. היא עוררה בי תובנה על הדרך בה הקהילה תופסת היום ז'אנר שלם, שאולי (רק אולי) נעשה לו בעצם עוול גדול.

כנראה שכל חובב אנימה צפה איפשהו במהלך דרכו בסדרה מהסוג הזה – נער בתיכון שלכאורה אין בו שום דבר מיוחד או יוצא דופן הופך לפתע למושא האהבה של מספר בנות מהפנטות ביופיין. אותו הדבר קורה לטסוצ'ימי רין, אבל בצורה מוקצנת הרבה יותר. כבר בתחילת הסיפור מתגורר רין עם חברת ילדותו, קאדה, שהיא גם יפה וגם אופה, ועל אף שהם אינם זוג – זאתי דואגת לכל צרכיו כאילו הייתה משרתת נאמנה. השניים לומדים יחד באקדמית "ורבנה", בית הספר הראשון שפתח את שעריו ל 3 האוכלוסיות הקיימות בעולם של Shuffle! – בני אדם, אלים, ושדים. ביום בהיר אחד מצטרפות 2 תלמידות חדשות לכיתתו של רין: סיה שהיא נסיכת עולם האלים, ונרינה שהיא נסיכת עולם השדים. שתיהן טוענות שהן פגשו את רין בילדותן והתאהבו בו, וכעת הן מוכנות להתמסר אליו סופית. אם יחליט רין להינשא לסיה הוא יהפוך למלך החדש של עולם האלים, ואם ינשא לנרינה יקבל לשליטתו את עולם השדים – והבחירה רק נעשית קשה יותר ויותר כשבוחנים את שאר האופציות הקיימות.


לא רק גילטי פלז'ר

קשה לי להאשים אתכם אם קראתם את התקציר וחשבתם לעצמכם "שוב משהו טיפשי כזה? ליפנים הסוטים האלה לא נמאס כבר?". זו הפכה להיות ההנחה הרווחת בנוגע לז'אנר הזה בקרב הקהילה המערבית, בה כל אחד היום מנסה להוכיח שהוא בעל טעם "איכותי" יותר מחבריו. לסדרות אצ'י בכלל, והארם בפרט, אין סיכוי בתחרות הזאת על מסרים עמוקים, מסעות חובקי עולם ומלחמות הפסיכולוגיות – הן הרי לא מנסות להתחרות בה מלכתחילה. קצת כואב לי על העובדה שז'אנר שלם היום מקוטלג כ"טראש" שצפייה בו מותרת רק אם מצדיקים אותה כ"גילטי פלז'ר", אז הרשו לי להביע את מחאתי – גם כאן קיימים אספקטים איכותיים, פשוט מסוג שפחות נהוג לדבר עליו.

כדי להסביר את הנקודה שלי אקח לרגע צעד לאחור ואביט בנושא מעדשה רחבה יותר. אחת הסיבות שסיפורים בידיוניים הם כה פופולריים ומרתקים היא העולמות שהם בונים. החלום אליו אותם סיפורים מכניסים אותנו המאפשרים לנו לברוח מהמציאות היומיומית האפורה ולחוות את הפנטזיות שלא יכולות להיות חלק מהחיים שלנו באמת. ספרים, סרטים, תוכניות טלוויזיה ומשחקים עשו זאת בכל כך הרבה דרכים במהלך השנים – בין אם זה בעולמות קסומים עם כשפים ויצורים מיסטיים כמו שנהוג בפנטזיה קלאסית (למשל "הארי פוטר" או "שר הטבעות"), ובין אם זה לחוות את העולם המוכר שלנו דרך הנעליים של אנשים עם חיים פחות שגרתיים (וכאן אקח דווקא דוגמה מקומית – אולי אתם זוכרים את "מסודרים" הישראלית, הסדרה שהראתה לנו איך נראים החיים של מי שקיבלו לידיהם סכום כסף נכבד). מהבחינה הזו, ז'אנר ההארם הוא לא שונה – אלו יצירות שבאות בראש ובראשונה להגשים פנטזיה ולתת לנו הזדמנות לחוות את חווית הנעורים שמעולם לא הייתה לנו.

אם מסיבה מסוימת חבורה של בנות יפהפיות המאוהבות בכם היא לא פנטזיה עבורכם, ברור שאין לכם מה לחפש כאן – רק קחו בחשבון שהבעיה היא לא בז'אנר, אתם פשוט כנראה לא קהל היעד. זה לא שאין סדרות גרועות כאלה, שמשתמשות במיניות ובתחתונים רק כי אין להן שום דבר אחר להציע – יש המון, אבל זה גם נכון גם לגבי כל ז'אנר אחר. תמיד יהיו סדרות רבות שמסתמכות בעיקר על גימיקים זולים, אבל בין היתר ניתן למצוא גם סדרות עם לב ונשמה המציגות קומדיה משובחת ורומנים סוחפים.

דווקא הסיבה שאהבתי את Shuffle! זה כי היא לוקחת את אותה פנטזיה מוכרת ומקצינה אותה אפילו יותר. לא רק שהבחורות שרין יכול לבחור הן חלומו של כל תלמיד תיכון – חלקן ממש נסיכות שיכולות להביא אותו למעמד הגבוה ביותר שאפשר. הבחירה הזו שנפלה עליו כרעם ביום בהיר עשויה לגמרי לשנות את חייו – רק שרין שלנו, כמו גיבור אנימה טיפוסי, פחות עסוק בשיקולים שכאלה. מה שכן, קשה להאשים אותו. חוץ מקאדה, סיה ונרינה – ישנן עוד 4 בנות נוספות שאפשר לבחור בראוט שלהן במהלך המשחק (לפחות בגרסה בה אני שיחקתי, על עניין הגירסאות אפרט מיד) – כלומר סך כולל של שבעה ראוטים. כל אחד מהראוטים מוקדש לדמות נשית אחרת, וכולן בלי יוצא מן הכלל פשוט מקסימות (טוב, אולי חוץ מפרימולה, אבל הראוט שלה היה עדיין מצחיק בטירוף), כך שמעמד זה לא הכל בחיים. עד עכשיו אני מתקשה להחליט מי מהדמויות היא המועדפת עליי ופשוט מודה על הפריווליגיה לנסות את כולן – לפעמים דווקא הבחירה הפחות מובנת מאליה עשויה להיות זו שבאמת תרטיט את הלב.

ואם כבר בהגשמת פנטזיות עסקינן – רגע לפני שקונים את הפנטזיה הזו, זה הזמן לדבר גרסאות. Shuffle! יצא במקור בשנת 2004 כמשחק ארוגה (כלומר כולל תכנים מיניים) למחשב האישי ומאז שוחרר גם בגרסת Playstation 2 מצונזרת שהסירה את הקטעים הללו כדי לכוון לכל הגליאים. בעוד שני הגרסאות חיו זו לצד זו תקופה (ואתם יכולים לנחש לבד מי מהן הפופולרית יותר בקרב המעריצים האדוקים), זה כבר לא ממש המצב, לפחות במערב. כיום המשחק מופץ באנגלית באופן רשמי דרך Steam בגרסה הזהה לזו של ה PS2, וזו הגרסה היחידה הזמינה בתרגום. כן קיים יתרון לגרסה זו, והוא שבה נוספו שני ראוטים נוספים (בגרסה המקורית היו חמישה), של קארהא ומאיומי. עבור חלק מהאנשים הסרת התכנים המיניים שקולה להסרת מוקש שמנע מהם לגשת אל הנובל הויזואלי מלכתחילה, עבור אחרים מדובר בדיל ברייקר – תחליטו לבד באיזה צד אתם. כן אזכיר שקיימת גרסה שכוללת גם את הראוטים הנוספים (ועוד הרבה תוכן נוסף ממה שהבנתי), וגם את סצנות הארוגה – זו נקראת Shuffle! Essence+, אך היא אינה מופצת בתרגום (לפחות לא רשמי. אני לא יודע אם וכיצד ניתן להשיג את המשחק באופן פיראטי, אבל אולי שווה לבדוק את זה למקרה וקהילת המעריצים דאגה לגרסה מתורגמת בערוצי הפצה כלשהם). דווקא משחקי ההמשך Tick! Tack! ו Really? Really! זמינים לרכישה באנגלית בגרסה הלא מוצנזרת, השאלה אם זה רק עניין של זמן עד שיעברו גם הם את אותו הטיפול. משחק המשך נוסף בשם Shuffle! Love Rainbow זמין רק ביפנית נכון לכתיבת שורות אלו.


כרגע אסקור רק את המשחק הראשון בסדרה, שפותח על ידי Navel ואורך כ 24 שעות להשלמה (על פי מקורות באינטרנט. לי אישית לקח משמעותית יותר זמן, אבל כנראה שבעיקר בגלל שהכנתי במקביל יומן קריאה) ובערך חצי ממנו הוא תוכן המשותף לכל הראוטים יחד. הבחירות שתעשו עד לנקודת האמצע יקבעו לאן למעשה תמשיכו, וזה יחסית מאוד פשוט לנווט את הסיפור לפי הדמות המועדפת עליכם (אם כי תצטרכו להחליט על כך יחסית מוקדם – להתחרט באמצע ולנסות לשנות מסלול זה מעשה שעלול להתברר כמאוחר מידי). הסיפור ברובו הוא קומדיה רומנטית, ואף על פי שהומור זה סובייקטיבי – אני סך הכל מאוד נהניתי מזה של Shuffle!. כן, יש פה לא מעט בדיחות מסגנון "הגיבור נפל על החזה של אחת הבנות" אבל דווקא כמות האצ'י היא לא מוגזמת וגם בדיחות מהסוג הנ"ל מרגישות בסך הכל במקום. זה אמנם לא הכי מקורי, אבל בכל זאת מדובר ב VN מ 2004, ומעבר לזה – מדובר בסוג הומור שדיי מתבקש. הרי הסיבה לכך מעבר לפאנסרביס היא ברורה – אלו סיטואציות מביכות, וסיטואציות מביכות הן מרכיב עיקרי בקומדית נעורים שכזו. עליי באופן אישי זה עדיין לא נמאס.

ועם כמה שכיף ומרגיע לפעמים לחוות את שגרת יומם של תלמידי ורבנה ולצאת לבית הקפה ומרכז הקניות בעיר – לא הייתי מתנגד אם Shuffle! הייתה מנסה לחקור מעט יותר לעומק את העולמות והאספקטים העל טבעיים שלה, את זה היא לא באמת עושה. הסיפור מתרחש כולו בעולם בני האדם, והעובדה שחלק מהדמויות הם אלים ושדים באה לידי ביטוי בעיקר בסיפורי הרקע של הדמויות ובקונפליקטים המרכזיים של העלילה. מרגיש לי שהיה כאן פוטנציאל לקצת יותר, אבל אני מבין שזה רחוק מלהיות העיקר בסיפור מהסוג הזה.

למרות ש Shuffle! דיי נדיבה בכמות הבחירות שהיא מספקת בתחילת הדרך, ברגע שנכנסים לראוט מסוים גם אותה כמות מצטמצמת משמעותית. כמו כן, אין ל Shuffle! סופים רעים, כך שהחצי השני של המשחק הוא בעיקר קריאה פאסיבית עד לקו הסיום. זה טיפה חבל, אבל הסיפור בכל זאת הולך ומתקדם לעבר השיא, כך שהעניין נשמר. ככל שמתקדמים נחשפים סודות העומדים מאחורי כל אחת מהבנות והסיפור מקבל קונפליקטים שנותנים לו נפח דרמטי הרבה יותר – אם כי הדרמה לא מתפתחת למשהו יוצא מגדר הרגיל, וכן הייתי מוכן להתפשר על פחות ראוטים אם הייתי יודע שכל אחד מהם הולך רחוק מאוד בחזון שהוא מציב לעצמו.


אין סדר אמיתי לראוטים ואפשר לקרוא את הסיפורים באיזה סדר שתרצו, אבל כבר מהתחלה ידעתי את מי אני שומר לסוף – ואם להגיד את האמת את סוף הסיפור שלה מצאתי מאכזב במיוחד. הסיבה פשוטה: ל Shuffle! קיימת אנימה, וכמו כל אנימה המבוססת על נובלה ויזואלית – היא דווקא בעלת עלילה לינארית, וזו הולכת למקומות קיצוניים בהרבה מגרסת ה VN.

לרוב לא הייתי רוצה להיכנס יותר מדי לנושא אדפטציית האנימה כשמדובר בסקירה על VN, אבל אני חושב שזהו נושא מיוחד שדורש התייחסות מיוחדת. גם במקרים בהם יש יתרונות וחסרונות בין הגרסאות, לרוב קשה להתחרות בעושר התוכני שנותן המקור – אבל כאן היתרונות והחסרונות בין המדיומים הם לא ביצועיים, הם מהותיים. בעוד Shuffle! בגרסת הנובלה הויזואלית היא מגרש משחקים הנותן לך לחוות את מיטב האפשרויות שקיימות בו ולהגשים את הפטנזיה המועדפת עליך – Shuffle! גרסת האנימה, מהיותה בעלת עלילה לינארית היא קודם כל סיפור. ככזה, היא היא בונה את עצמה שלב אחר שלב לקראת סיומה האחד והיחיד – לכן היא יכולה להרשות לעצמה לקחת ראוט אחד ספציפי ולתת לו נפח ומשקל נוספים – וכך היא עושה. אם למשל ב VN כל ראוט מתרכז כמעט בלעדית בדמות העומדת במרכזו ודוחק את השאר הצידה, האנימה מרשה לעצמה לערב גם אותן בסיפור וליצור משולשי אהבה שרק מוסיפים על הקונפליקטים הקיימים.

כמובן, לא הופתעתי לגלות שכמו הרבה אדפטציות VN שכזאת, האנימה עושה מישמש מהראוטים השונים ולוקחת טעימה מכל אחד מהם שקצת מחווירה ביחס למקור (כי ככה זה שאין אפשרות להרחיב על כל אחת מהדמויות כמו שהיה ניתן בראוט משלה). ובכל זאת, דווקא את הקטעים אותם הסדרה הוסיפה, בעיקר בפרקי הסיום, הם אלו שנצרבו בזכרוני מאז צפיתי בה אי שם לפני יותר מעשור. דווקא אלו הקטעים שהביאו את הדרמה לשיאה, שנתנו משקל גדול יותר לסיום (שבסך הכל דיי זהה), ודווקא אלו הקטעים שכה ציפיתי לראות כיצד יעשו בגרסת ה VN רק כדי להתבדות ולגלות שהם כלל לא כלולים שם.

זה לא אומר שגרסת האנימה טובה יותר מהמקור. היא בהחלט סדרה לא רעה לדעתי, וכשהצצתי בה לאחרונה אפילו התפלאתי לראות ערכי הפקה גבוהים יחסית לסדרה מ 2005, ובוודאי לז'אנר הנוכחי, שלא ידעתי להבחין בהם בזמנו. גם העובדה שאת רין מדבב טומוקאזו סוגיטה המצוין (ג'וסף ג'וסטאר מ Jojo no Kimyou na Bouken, אייזאן מ Shokugeki no Souma) בניגוד לגרסה חסרת הדיבוב מהמקור, נותנת לו להרגיש הרבה יותר חיי ואמיתי במקום להיות סתם MC שעוקב אחרי בחירותינו. אבל כמובן, יש גם חסרונות, והאחד הבולט ביותר שיעצבן כנראה את מרבית המעריצים נובע בדיוק מכיוון שקיים סיום אחד ויחיד לגרסה זאת. רק מישהי אחת יכולה לחצות עם רין את קו הסיום, וההסתברות שזו תהיה הבסט גירל שלכם היא 1 ל 7. לכן, על אף הכמות הנכבדת של הסצנות החופפות, והעובדה שמדובר בסופו של דבר בסיפור שמתחיל ומסתיים באותה הצורה (לפחות עבור סיום ספציפי), האנימה היא חיה אחרת לחלוטין ומיועדת לצרכים אחרים לחלוטין. לכן, יתכן שתעדיפו לצפות רק בה או לחילפון לקרוא רק את ה VN – תלוי מה אתם מחפשים. אני חושב שבסך הכל אהבתי את שתיהן באותה המידה, אבל כמובן שכל אחת מסיבותיה.


אחד הדברים בהם בולטת גרסת ה VN לטובה לעומת גרסת האנימה הוא כמובן האומנות שבה. מהתמונות שצורפו במהלך הכתבה כבר יכלתם להתרשם, ואין ספק שהושקע רבות במשחק בתחום הזה. לכל ראוט יש מספר נכבד של תמונות שניתן לפתוח בגלריית ה CG, כולן צבעוניות בצורה בלתי רגילה, חמודות, מפורטות, וביחד עם ה OST מלא המנגינות העליזות והממכרות – הן מקרינות תחושה של חיים שמחים, מלאים, וחסרי דאגות. משהו בצורת ההצגה של המשחק פשוט שאב אותי בצורה שגרמה לי לרצות לא רק לחוות אותו מהצד, אלא לעבור לגור בתוכו (לו זה רק היה אפשרי…).

מספר המקומות המוצגים במהלך הסיפור הוא לא מאוד גדול (וכמובן שחלק גדול ממנו מתרחש בבית הספר, הרי אין מקום טוב יותר למפגש של צעירים יפניים עם הורמונים משתוללים), אך קיימים מספיק בשביל למנוע הרגשה קלסטרופובית ולתת לעולם להרגיש מספיק גדול כדי לאכלס את כל הדמויות שבו. לכל דמות שכזו אגב, קיים צבע המזוהה איתה, המשתקף גם בשיער שלה וגם באחת האותיות מהלוגו של המשחק, וזה נבחר בקפידה כדי להתאים לאישיותה ולהבדיל אותה מהשאר. גם מנגינות שונות תוכלו לשמוע בהתאם לדמות הנוכחת בכל סצנה, כפי שניתן לצפות מ VN שכזה.

מבחינה טכנית היו שני דברים שמעט העיבו על החוויה. הראשון הוא, שכמו ב Tsukihime,אותה קראתי בפעם שעברה,חסרה היכולת לדלג על קטעים שכבר נקראו. אמנם בכל נקודה בסיפור תוכלו לשמור, ולא נתקלתי בהגבלה על כמות השמירות האפשרויות (בכל שמירה אגב מסומן לאיזה ראוט היא שייכת במידה וכבר נכנסתם לתוך אחד כזה – זה בהחלט עוזר להתמצא ברשימה לאחר מכן), אבל לפעמים כשלא בטוחים אילו סצנות השתנו בחלקן ואילו נשארו אותו הדבר, זה דיי מציק לעבור על הכל שוב ושוב (אם כי במידה ונקלעתם לסיטואציה כזו, מקש ה CTRL המעביר את הדיאלוגים במהירות הוא חברכם הטוב ביותר).

המכשול השני היה הקפיצות בין סצנה אחת לשניה. בין כל סצנה לזו שאחריה קיים מסך מעבר שמראה באיזה יום ותאריך אתם נמצאים, אבל לפעמים עוברים בבת אחת כמה ימים וקצת קשה לעקוב אחר לוח השנה הפיקטיבי (או שלא? אולי הוא מכוון ל 2004, אין לי מושג באמת) ולדעת איזה יום היום. אין לזה חשיבות מאוד גדולה, אבל זה כן עשוי להיות מבלבל לפעמים, בעיקר כשלא כל הימים חופפים בין ראוט אחד לשני, ויש כאלה עליהם הראשון מדלג והשני לא.


קל להתייחס אליה בצורה צינית ומזלזלת, אבל בסופו של יום נהיתי מאוד ממה שהיה לנובלה הויזואלית של Shuffle! להציע. כמובן, שמי שאינו חסיד של הז'אנר סביר להניח שזו לא תהיה הסדרה שתשנה את דעתו. אני עדיין בעד לעשות את ההפרדה בין "איכות" לבין קהל יעד, ואולי בכל זאת להכיר במקומן של סדרות מהסוג הזה כמשהו שלא נועד אך ורק בשביל הגילטי פלז'ר וסיפוק יצרים זולים – אלא על משהו עם לב ונשמה שנותן לקוראיו לחוות איזשהו חלום בדיוני ומתוק. מי שמתלבט אם לנסות תמיד יכול להתחיל ביומן הקריאה שכתבתי המכסה את הראוט של קאדה, ולהחליט האם החוויה מתאימה לו, זו אחת הסיבות שאני כותב את יומני הקריאה הללו. אני אשמח לחזור מתישהו ולחוות עוד מהפנטזיה הזו ומהחיי התיכון מלאי האפשרויות והרומנטיקה, אם ב Essence+ ואם במשחקי ההמשך, אם כי לא נראה לי שזה יהיה בקרוב.

מה עבד:

  • לוקחת את פנטזיית ההארם עד הקצה מבלי להתבייש ויוצרת עולם מלא אפשרויות שקשה לבחור היכן להתחיל.
  • הדמויות המגוונות מאפשרות לייצר רומנים מרעננים ושונים באופיים אחד מהשני.
  • עולם שמח ומלא הומור שמבטא את עצמו בצורה מקסימה דרך האומנות והדינמיקה בין הדמויות.

מה פחות עבד:

  • נוטה ליפול לקלישאות הז'אנר, לפעמים מעט יותר מידי.
  • לא חוקרת לעומק את המאפיינים העל טבעיים שבה, מה שמרגיש מעט מפוספס.
  • החלקים הרציניים והדרמטיים יותר אינם מצליחים להתבלט לטובה כמו אלו הקומיים.
grades4_7

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s