יומן קריאה – Shuffle! חלק 21

הגיע הרגע לעשות את הצעד הזה. את הבחירה שלי כבר עשיתי מזמן.

הבוקר מגיע ואני שומע צלצול בדלת.

אוי לא.

הייתי צריך לדעת שהשמועות על הנשיקה יגיעו גם אליהן. זה הולך להיות נוראי…

אני אף פעם לא אומר לא לאוכל, אבל קארהא-סנפאי… לא קצת נסחפת?

טוב היא נכנסה שוב למוד פנטזיות. אין עם מי לדבר.

לא כמו לימון. אבל ברצינות, לא שואלים דברים כאלה…

איך אני יוצא מזה עכשיו?

זה בסדר קאדה, את לא חייבת לשתף פעולה עם המרושעת הזאת.

זה כבר סיפור לראוט אחר. בינתיים תעזבי ת'ילדה כבר.

לא יודע מה את מדמיינת, אבל אל תצפי שנבוא לדווח לך על החוויות האלה.

טוב אם אני רוצה להציל את השיחה הזאת אני צריך לדבר עם אסה-סנפאי בשפה היחידה שהיא מבינה. ההגנה הכי טובה היא התקפה.

חה! תפסתי אותך לא מוכנה אה?

מה באנר? קארהא-סנפאי דיי.

מה אתן עושות כאן בכלל?

זה לא כיף לי. לא כיף לי בכלל. לכו מפה!

שישה ימים עברו מאז המאורע המביך הזה. האמת שבינתיים לא קרה שום דבר מיוחד ביחסים ביני לבין קאדה ונראה שהכל כרגיל.

הגיע יום חמישי עם מזג אוויר טוב במיוחד והצעתי לקאדה שנצא קצת החוצה.

בואי לא נסחף… אני לא הולך לטפס על שום הר עכשיו.

החלטנו במקום זה לעשות פיקניק בפארק הקרוב לבית.

קאדה איכשהו מצליחה להכין את האוכל וכל הציוד ממש מהר ותוך שעה אנחנו כבר שם.

את והאובססיה הזאת שלך…

טוב לפחות היא גם נהנית על הדרך.

אנחנו אוכלים ונהנים מהבריזה. נראה שבשלב מסוים אפילו נרדמתי שם.

חס וחלילה. אין תלונות מהצד הזה.

אני מציע שעכשיו נתחלף והיא תשתמש בי ככרית.

היי זה בסך הכל הוגן, את ראית אותי ישן.

קאדה לבסוף מסכימה, אפילו שהיא ממש מובכת מהסיטואציה.

תוך דקה היא כבר ישנה כמו בול עץ. נראה שעבודות הבית כן מעייפות אותה למרות הכל.

חמישה ימים נוספים עברו והגענו ליום שלישי בערב.

אני צופה בטלוויזיה, יש איזה כתבה בחדשות על אנשים שהולכים לכנסים של אנימה בתחפושות. איזה מוזרים.

קאדה אומרת שהיא יוצאת לקנות חלב. אני מציע לבוא איתה אבל כרגיל היא מסרבת.

טוב מתחיל להימאס לי מהמשחק הזה. יודעת מה? את נשארת פה ואני הולך לקנות חלב.

טוב, אז אנחנו הולכים יחד.

הרחוב דיי ריק מאנשים ודיי נעים בחוץ אז אני מציע שנעשה עיקוף קל ונמשיך ללכת.

אנחנו מגיעים שוב לפארק שהפעם ריק לגמרי. טוב, זה הרגע שלו חיכיתי.

לא הייתה צריכה אפילו שניה לחשוב על זה.

הבנתי…

תראי קאדה, חשבתי על זה גם המון בעצמי ו… אז נהייתי קצת רעב אז זה לקח יותר זמן… ואז גם נזכרתי מי מכין לי אוכל רוב הזמן ו… כשאני מנסה לחשוב על אנשים שחשובים לי באמת…

ולפי שאת אומרת משהו, לא, זו לא פרימולה.

זהו. אמרתי את זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s