אני קם בבוקר, הפעם בעצמי. השעה כבר 9:15 וקאדה לא העירה אותי ולא הכינה לי בגדים. מוזר.
אולי היא לא התעוררה?
אני מתארגן ויורד למטבח ואז:
הולי שיט!
אני מוצא את קאדה שוכבת על הרצפה מעולפת.
קאדה מתנצלת.
אל תתנצלי באקה. את לא עובדת היום שומעת?! את לא זזה מהמיטה בלי אישור שלי!
קאדה נכנעת אבל מבקשת שבכל זאת אלך לבית הספר.
זה אומר שתישארי כאן לגמרי לבד…
את כזאת טיפשה אוף. בסדר. אני אלך לבית ספר.
אני מגיע לבית הספר לאחר שהשיעור הראשון מסתיים. סיה ונרינה מברכות אותי בבוקר טוב ושואלות מה קרה. אני מסביר שקאדה הייתה חולה ואת כל הבלאגן שקרה בבוקר.
באמאש'ך?
איטסוקי איכשהו מקבל את הרושם שאני וקאדה משחקים ברופא וחולה.
מאיומי לוקחת את החלאה הזה משם לקשור אותו איפשהו.
סיה ונרינה אומרות שהן ישמחו לעזור לי אם אני אצטרך עזרה עם קאדה.
אתה פשוט חולה נפש. למה אני חבר שלך בכלל?
השיעור האחרון להיום נגמר וגברת בני משחררת אותנו.
אין לי מושג על מי את מדברת. לא אני.
טוב טוב הבנתי את המסר. אני זז ישר הביתה.
אני חוזר הביתה ורואה שקאדה ישנה כמו שהבטיחה. מעולה.
מתוך שינה היא ממלמלת שאני צריך להתעורר כי ארוחת הבוקר מוכנה. אפילו בחלומות שלה היא לא נחה זאתי.
אני יורד למטבח ובודק מה יש במקרר. נראה שלא הרבה. יש 2 אופציות: ללכת לאכול בחוץ או להזמין משהו.
אני לא יכול לצאת ולהשאיר את קאדה לבד אז אני מחפש איפה קאדה שמה את הדף עם הטלפונים… טוב היא זרקה אותו.
אני לא יודע ממתי ה VN הזה אבל כנראה שמשלוחים באינטרנט, או אינטרנט בכלל, לא היו אז ממש דבר או שזה סתם לא נוח לעלילה, אז אני יוצא לקניות.
בדיוק כשאני בא לפתוח את הדלת יש צלצול בפעמון.
היי זו סיה.
היא אומרת שקאדה צלצלה אליה.
נראה שסתם דאגתי. קאדה כבר חשבה על הכל אני מבין.
אם אבא שלך כלול בעסק אני כבר מעדיף לצאת לקניות וזהו.
כמובן! זה ממש מציל אותי האמת.
הולי שיט.
היום הזה ממש משתפר. גם האוכל של סיה ממש טעים מסתבר.
אני שואל אותה אם היא מכינה את האוכל אצלה בבית והיא עונה שההורים עוזרים אבל לרוב היא מבשלת.
מתאים לאבא שלך. אם כבר אבא שלך, הוא באמת עוזר בבישול? נשמע לא מתאים לו בכלל.
נשמע… שימושי? איך זה עובד בכלל?
רגע רגע רגע. זה אולי יכול להיות המפתח לפתרון כל הבעיות שלי. טוב בעצם זה תלוי איך זה עובד אצל השדים במקרה של נרינה, ואם קאדה תהיה מוכנה לחלוק בי.
בכל אופן, סיה אומרת שיש לה אמא ביולוגית אחת אבל כל השלושה דואגות לה והיא אוהבת אותן.
היא גם אומרת שיש לה קשר מיוחד עם האמא הביולוגית שלה.
סיה מסיימת להכין את האוכל ואנחנו מתיישבים לשולחן. זה ממש טעים.
היא שואלת איך האוכל שלה ביחס לזה של קאדה, אבל אני מוכרח להודות שקאדה עדיין טובה יותר, פשוט כי יש לה ניסיון בלבשל בדיוק את מה שאני אוהב.
אכן תחרות קשה, אבל אני מוכן לעזור לך ולהיות הטועם של המנות.
סיה אומרת שכרגע לקאדה יש את היתרון שהיא קרובה אליי ומכירה אותי כל כך הרבה זמן, וזה נכון במידה מסוימת, אבל זה גם יכול לגרום לי לקחת דברים שהיא עושה כמובן מאליו.
פחות או יותר.
הערב יורד וסיה עוזבת, לא לפני שהיא משאירה אוכל גם בשביל קאדה ומודיעה לי שאני יכול להתקשר אליה 24/7 במקרה הצורך.
אני עולה אל חדרה של קאדה לבדוק מה המצב איתה ונראה שהיא עוד ישנה.
עדיין חולמת שטויות. טיפשונת.
אל תדאגי. אני לא הולך לשום מקום.
עברו יומיים והגיע יום ראשון. קאדה כבר מרגישה יותר טוב ונראה גם שלפי התחזית נגמר הגשם לבינתיים.
כן… כבר הספקת לחזור?
ויותר חשוב מזה:
נראה שקאדה רוצה שנלך לקנות את הבגדים שפרימולה צריכה אבל… צריך 3 בנות בשביל זה?
דיי עם זה! אני לא בקטע!
אנחנו מגיעים למרכז הקניות ואסה-סנפאי שואלת את פרימולה אם יש צבע או תבנית שהיא מעדיפה.
לא נראה שעניין הבגדים ממש מטריד את פרימולה.
אני באמת לא צריך לשמוע את השיחה הזאת.
עזבי אסה-סנפאי. פשוט תקני מה שאת חושבת וזהו.
אוי זה הולך להיות יום ארוך…
אסה-סנפאי גם נסחפת ובוחרת דברים לעצמה. וכמובן שואלת אותי מה אני חושב.
אנחנו לא פה בשביל פרימולה?
ואפשר להפסיק עם השאלות האלה בבקשה?…
אני לא יכול לשאת את זה עוד ואני אומר לקאדה שאני אלך להסתובב לבד בינתיים ואפגוש אותן יותר מאוחר.
סדיסטית חולת נפש. אני עוד אתנקם בה.
