גשם גשם משמים…

---

למחרת בבוקר אני מתכונן שוב לצאת לבית הספר. אני מחכה לקאדה שנראה שלוקח לה קצת יותר זמן מהרגיל הפעם.

היא יוצאת ומביאה לי מטריה. דווקא נראה שיש שמש בחוץ והקיץ מתקרב, אבל קאדה טוענת שבצהריים צפוי גשם אז כדאי שאקח את זה.

אין אפילו ענן גשם אחד בשמים, אבל שיהיה.

אחרי סוף השעה השלישית בבית הספר אכן מתחיל לרדת גשם בחוץ. ממש מבול. נראה שקאדה צדקה.

אני לא נותן לך את שלי. מבחינתי שתהיה חולה. עדיף אפילו.

מצוין. לך תמצא לך אחת.

מה שתגיד.

איטסוקי ממשיך עם התיאורים על הפנטזיות שלו, אבל אין לי באמת כוח לשמוע. אני רוצה לסיים את תורנות הניקיון שלי וללכת מפה.

אתה לא…

כמובן שאני לא מספיק לסיים את המשפט והוא כבר הולך להתנפל עליה.

חה! מגיע לך!

מה? איך?! אבל… קאדה את כזאת באקה.

טוב אין כאן שאלה בכלל. אני לא אתן לה ללכת ביחד עם הפסיכופט הזה. ואחרי הכל היא דאגה שלי תהיה מטריה אז זה רק הוגן שנלך ביחד, חוץ מזה שאנחנו גם ככה גרים באותו בית.

אני אומר לקאדה שתחכה לי ונלך ביחד.

שתוק. גם ככה אין לך מטריה.

איטסוקי לא נראה כל כך נלהב מההצעה של מאיומי, אבל נראה שהוא מוכן להתפשר.

הם דווקא חמודים ביחד.

ביום למחרת קאדה צריכה לצאת מוקדם כי יש לה תורנות ניקיון בבוקר. הבעיה שבמקום לצאת היא עסוקה בלנקות את המטבח בבית ובלהזכיר לי לנעול את הדלתות כשאני יוצא. יהיה בסדר קאדה, הבית לא יתפוצץ וחוץ מזה גם פרימולה פה. לכי כבר.

למה את עדיין כאן?

קאדה מזכירה לי שהיא השאירה לי ארוחת צהריים על השולחן שאקח איתי והיא יוצאת מהבית. כשאני עובר במטבח אני רואה שיש שם 2 חבילות. הסתומה שכחה את ארוחת הצהריים של עצמה.

היא חוזרת בפאניקה הביתה כדי לקחת את זה ויוצאת שוב. מה יהיה איתה?…

הפעם אני חייב להסכים איתך.

עכשיו אני צריך לבחור מה לעשות. יש לי עוד זמן עד שאני צריך להגיע לבית ספר אז אני יכול לקחת את הזמן בבית… אבל אין לי באמת מה לעשות פה. וגם אין לי כוח לפרימולה. אני אלך, גם ככה יותר מצחיק בכיתה מאשר פה.

אחרי השעה השלישית בלימודים אני מרגיש מותש לגמרי. אני נרדם על השולחן ואז מרגיש שמישהו מנסה להעיר אותי.

אני אומר לאיטסוקי שיפסיק אבל אין תשובה.

אולי זה מאיומי? מסתבר שגם לא.

קאדה? לא.

לא. בבקשה לא.

מה את עושה כאן?!

לא. היא לא קשורה אליי. אתם יכולים לקחת אותה ממני.

יותר כמו טורפדו.

לאאאאאאא!!!!! דיי עם זה!

אתה שב בשקט.

כיתה של פדופילים.

מי הביא אותך? איטסוקי?

הייתי צריך לדעת…

נרינה מופתעת שאביה הגיע לכיתה והוא אומר שהוא שכח לתת לה משהו.

כן! תגידי לו!

זה לא מה שהיא אמרה, אבל אני לגמרי תומך ברעיון.

הנה אפילו פרימולה מבינה.

נרינה אל תעודדי אותו!

כן אה? גם אבא שלך לא בדיוק נורמלי.

נרינה שואלת את אבא שלה מה הוא רצה להביא לה והוא מניח על שולחנה קופסה ענקית בעלת 5 שכבות.

ואני חשבתי שקאדה מגזימה עם הארוחות…

זה בסדר נרינה, אני אעזור לך לאכול את זה. גם ככה זה בטח חלק מהמזימה שלו.

מלך השדים ופרימולה עוזבים את הכיתה סופסוף.

הלימודים נגמרו ויש גשם בחוץ. קאדה כבר עזבה לפניי כדי ללכת לקניות. עכשיו השאלה מה לעשות…

הייתי הולך ישר הביתה, אבל הספיק לי פרימולה להיום. אני אשאר פה עוד קצת למרוח את הזמן.

קורה לפעמים. זו לא כזו תופעת טבע נדירה.

אני גם דיי שונא גשם. סתם הכל רטוב בחוץ וצריך ללכת עם מטריה.

גשם זה אוברייטד. Fight me.

מה שכן, יהיה מצחיק אם בתור אחת שכל כך אוהבת גשם את שכחת את המטריה שלך. מה תעשי אז אה?

הייתי צריך לדעת…

סיה התעלקה לי על המטריה ואנחנו הולכים יחד הביתה. אנחנו גם ככה שכנים אז שיהיה…

אני שם לב שסיה מסתכלת עליי ושואל אותה מה קרה.

אה… תודה. אני מניח.

האמת שחייבים להתחיל לייצר מטריות יותר גדולות בשביל מקרים כאלה.

היא אומרת שזו בדיוק הסיבה.

היא מתקרבת אליי יותר כדי שלא ארטב. זה קצת מביך אבל… נחמד.

נהיה קצת מביך לדבר בשלב זה אז השיחה דיי נגמרה. מה שכן, סיה נראית מאוד מרוצה ואת האמת שגם אני.

נראה שהגשם לא תמיד כל כך נורא…