איך הגעתי למצב הזה?…
אחרי היום המתיש הזה בבית הספר אני חוזר הביתה.
אני כבר אחרי ארוחת ערב אז אני נשכב לי לנוח מול הטלוויזיה. יש שידור חוזר בפעם המי יודע כמה של 'סברי מרנן' אבל אפילו את זה אני מעדיף לראות כל עוד יעזבו אותי בשקט סופסוף.
לפתע נשמע צלצול בפעמון.
אני תוהה מי זה יכול להיות.
קאדה הולכת לפתוח את הדלת וחוזרת מבוהלת.
אוי לי. הייתי צריך לדעת…
זה הפך למסיבה ממש מהר. ואני רציתי לראות טלוויזיה בכלל…
נראה שכמו שחשבתי, השכנים החדשים שלנו אלו הם. זה הולך להיות חתיכת מטרד.
טוב הם רצו להגיד שלום בתור שכנים, הכוונה הייתה טובה… והם הביאו אוכל…
לא להאמין שמלך האלים ומלך השדים גרים לידי.
מה קרה?
נראה שהם ממש רוצים שאני ארגיש בנוח איתם.
קצת יותר מידי בנוח. אני עוד לא הסכמתי לכלום!
על גופתי המתה.
קאדה, תראי מה נעשה. אני אעסיק אותם פה, את בינתיים תלכי לחפש דירה שאפשר לשכור מהיום למחר ותקבעי לנו תור במשרד הפנים. אנחנו הולכים לשנות את השמות שלנו כדי שלא ימצאו אותנו. במקרה הרע נצטרך לעזוב את המדינה אז שימי לב שבאמת ארזת הכל.
טוב, יש לי תחושה שאפילו זה לא ילך…
בכל אופן, הלילה נגמר ומגיע סופסוף היום הבא.
קאדה אומרת שאני נראה עייף ושואלת אותי אם אני בסדר.
ואת לא מבינה כמה הם דיברו… אני חושב שאם זה היה נמשך עוד קצת אבא של סיה עוד היה שואל אותי על איזה אתרי פורנו אני ממליץ.
קאדה מציעה שאולי אשאר בבית היום, אבל יש לי תחושה שזה לא ממש פתרון למצב.
חוץ מזה שכבר חוויתי משהו דומה עם קאדה כשהתחלנו לגור ביחד וכל המעריצים הפסיכים שלה ניסו לרצוח אותי. להישאר בבית זה אף פעם לא הפתרון.
בכל אופן, אני מציע שנצא מהבית ונלך לבית הספר. נקווה שיהיה טוב.
צעד. ליטרלי הלכתי צעד מהבית.
טוב נו, זו רק סיה, לפחות אבא שלה לא פה הפעם.
אם כבר אבא שלה, אני שואל אותה אם היא לא עייפה מאתמול בלילה והיא עונה שהיא רגילה לארח לו חברה עד שעות מאוחרות.
נראה שאבא מודע לסכנות. דיי ברור למה. עדיין זו דרך חינוך קצת מוזרה.
דיי נו.
זה בסדר אבאל'ה, אני חושב שנדע להתמודד עם "חוליגנים". אנחנו רק הולכים לבית ספר.
כן… מה שתגיד… מבטיח…
הוא נותן לי טפיחה על השכם. זה כואב. זה ממש כואב.
ואז אני מסתכל לצד השני ו…
אתם לא נחים לרגע אה?
הוא מבקש שאשמור גם על נרינה שמצטרפת גם היא.
אני מקבל טפיחה גם מאביה של נרינה ואני דיי בטוח שמשהו בגב שלי זז מהמקום.
ואז הוא מגיע ונותן לי חיבוק.
טוב אני חושב שזה זמן טוב ללכת מפה. ומהר.
יש לי רעיון. אנחנו נלך לבית ספר ואתם תמשיכו להתווכח על זה בעצמכם. תודיעו לי אחר כך מה החלטתם.
אוי זה לא נראה טוב. הם לוקחים את זה יותר מידי ברצינות.
אבלאבל אני גר פה!
טוב אני חייב לעצור את זה.
זהו. אמרתי את זה. תהרגו אותי וזהו.
אבא של סיה שואל אם אני יוצא עם מישהי כרגע ואז אבא של נרינה שואל את קאדה מה טיב היחסים בינינו.
קאדה המסכנה נראית מפוחדת, ודי בצדק, אז אני מסביר שאנחנו בסך הכל חברי ילדות ושלא צריך להרוג אותה או משהו כזה.
סליחה?
לא!
די כבר אין לי כוח אליכם פשוט תעזבו אותי!
עוד לא התחלתי את היום וכבר הרגתם אותי לגמרי!
