Karakai Jouzu no Takagi-san

סקירה קצרצרה על סדרה שכמעט והצלחתי לפספס – ומקווה שאתם לא.


תעודת זהות

Karakai Jouzu no Takagi-san (או בקיצור Takgai-san) היא קומדיה רומנטית שיצאה בחורף 2018 ומבוססת מנגה באותו השם מאת סואיצ'ירו יאמאמוטו.

האנימה מבית סטודיו Shin-Ei Animation היא בעלת 12 פרקים ועוסקת בזוג חברים, נישיקאטה וטאקאגי, הלומדים יחד באותה הכיתה בחטיבת הביניים ויושבים זה ליד זו. לטאקאגי יש תחביב מיוחד – היא אוהבת להתגרות בנישיקיאטה על בסיס יומי ולהכניס אותו לסיטואציות מביכות ומבלבלות במיוחד. נישיקאטה הנואש מנסה פעם אחר פעם לחשוב על תוכנית שתעזור לו לנצח את טאקאגי ולהביך אותה בחזרה – אלא שכל פעם הילדה הערמומית מצליחה לגרום לתוכנית שלו להתהפך עליו.

במקביל מעבדת האנימה בחלק מהקטעים בה גם מנגת ספין אוף של הסיפור בשם Ashita wa Doyoubi העוסקת ב 3 בנות מכיתתם של טאקאגי ונישיקאטה.


ללא ספק – הקומדיה הטובה של השנה

שנת 2018 התברכה בקומדיות טובות, או לפחות זה מה שהייתי רוצה לומר, אבל איכשהו גם אלו שהיו לי ציפיות עבורן כמו Grand Blue, Hinamatsuri ו Asobi Asobase לא ממש היו לטעמי ולא שרדתי אותן יותר מפרק או שניים. אני לא חושב שאני מאוד קשה עם קומדיות – זה נכון שזה לא הז'אנר המועדף עליי ושקשה לי להתמסר לסדרות מהסוג הזה (ובעיקר לאפיזודיות שבהן), אבל יש לא מעט קומדיות (אפילו כאלה מאוד מטופשות) שדווקא נורא אהבתי. מה שבטוח, לא נדרש עבורי הרבה זמן כדי לזהות אם קומדיה עובדת בשבילי או לא – והשנה רובן פשוט לא עבדו עליי. רק כשעברתי לאחרונה על עונות השידור של 2018 כדי לראות אם יש סדרות שכדאי לי להשלים רגע לפני שמסתיימת השנה, חלפו עיני על Takagi-san. נזכרתי ששמעתי עליה דברים טובים וחשבתי שאולי כדאי שאתן גם לה ניסיון – ואותו ניסיון לגמרי הוכיח את עצמו. Takagi-san היא ללא ספק הדבר הכי מצחיק שראיתי ב 2018 – ובפער.

takagi2

זו סדרה אפיזודית שהקונספט שלה דיי מסביר עליה את כל מה שצריך לדעת, אז קשה באמת לסקור אותה בהרחבה, אבל אעשה כמיטב יכולתי כדי להעביר את דעתי עליה ומבלי לחפור יותר מדי שלא לצורך. הפרקים של הסדרה בנויים בדרך כלל מ 2-3 חלקים, כאשר כל חלק כזה הוא אירוע אחר בו נישיקאטה מנסה להערים על טאקאגי, וכמובן, נכשל באופן קשה. זו אמנם נוסחה קבועה החוזרת על עצמה, אבל הרעיונות מאוד מקוריים ומשעשעים, וזה פשוט כיף בכל פעם לנסות ולחשוב כיצד טאקאגי תצליח לצאת מהסיטואציה ולהתרשם מאיך שהיא מצליחה שוב ושוב להפוך המצב לטובתה.

למרות שהסדרה עצמה אפיזודית וניתן לגשת לפרק רנדומלי ולהבין פחות או יותר את מה שקורה – פחות הייתי ממליץ על כך. מלבד העובדה שמידי פעם מתייחסים לאירועים שקרו קודם לכן, הקומדיה המשעשעת הזו היא בו-זמנית גם סוג של סיפור אהבה. סוג של, כי אין באמת התקדמות משמעותית או הצהרה כלשהי על היחסים בין טאקאגי לנישיקאטה – אבל המתח קיים והחיבור ביניהם כן הולך ונהיה חזק יותר עם הזמן, גם אם במעט ובצורה תמימה כפי שניתן לצפות מילדים בגיל הזה. למרות הניסיונות להתגרות אחד בשניה בכל פעם שהם נפגשים, רואים שאכפת לשניים זה מזו בסך הכל, וזה פשוט משהו שמאוד נחמד לראות, גם אם ברור שזה לא יתקדם ולא צריך להתקדם לשום מקום.

takagi3

נושא הבדיחות נע בדרך כלל סביב אותו מתח מיני ורגשי שיש בין השניים, מה שדיי הגיוני בעובדה שמדובר בזוג ילדים בגיל ההתבגרות שזה מה שמעסיק אותם (על אף שסגנון הציור עלול להטעות מעט ולגרום להם להראות כמו ילדים ביסודי – אבל מדובר בסגנון צ'יבי וחמוד מאוד שיושב טוב על הסדרה) – וזה קולע בול לתוך הנישה הזו. הסדרה הכי קרובה שאני יכול לחשוב עליה מבחינת סוג ההומור הזה היא Kyou no 5 no 2 (המומלצת בעצמה), אלא ששם באמת היו ילדים בבית ספר יסודי ולכן הסיטואציות והבדיחות היו בהתאם.

קאסט הדמויות הוא סך הכל מאוד מינימלי. ברוב הזמן תראו על המסך את טאקאגי ונישיקאטה בלבד, ועם כמה שזה פשוט – זה עובד. השניים הם לא בדיוק הפכים, אבל הם כאילו נועדו להיות יחד באותו המקום כל הזמן – הילד שלא מוותר ושמובך בקלות, וזו שנהנית להציק לו ולנצל את חולשותיו. בבית הספר שלהם יש תלמידים נוספים שלומדים להכיר עם הזמן, אבל רובם לא מקבלים יחס רציני. שלוש תלמידות שכן זוכות לקצת יותר זמן מסך הן מינה, סאנאה ויוקארי – הדמויות מ Ashita wa Doyoubi שעוסקות בבעיות טיפשיות משלהן. הקטעים עם השלישייה הזו הם לא ממש בעלי שטיק קבוע (אלא אם מחשיבים את העובדה שמינה מתנהגת בצורה ילדותית ומשגעת את יוקארי), אלא יותר סלייס-אוף-לייף חביב והומוריסטי. אני חייב להודות שזה רחוק מאוד מלהיות מצחיק כמו שאר הסדרה, ושכנראה לא הייתי צופה בסדרה העוסקת רק בהן, אבל הן כן דמויות חמודות המספקות כמה רגעים משעשעים.

takagi4

על ההפקה אין יותר מדי מה להרחיב פה – אני לא מכיר יותר מדי סדרות של Shin-El, אבל הם עשו כאן אחלה עבודה. הסדרה לא נראית יותר מרשימה ממה שהיא אמורה להיות, אבל היא לא יורדת ברמתה אפילו לשניה בודדת. המוזיקה שלה מאוד נחמדה ומתאימה לאווירה הקלילה, והיא אפילו מאוד קליטה שזה תמיד אחלה בונוס. כמו הסדרה עצמה גם הדרך בה היא מוצגת היא פשוטה, מדויקת, ועושה את העבודה בלי להתאמץ יתר על המידה.


סיכום

לפעמים נתקלים בזמנים בהם רוצים לקחת הפסקה מסיפורים אינטנסיביים ומלאי אנדרנלין ולצפות במשהו קליל, סתם בשביל הכיף – בדיוק בשביל זמנים כאלה קיימות סדרות כמו Takagi-san. מדובר בקומדיה נהדרת וחמודה במיוחד שניתן לשבת לצפות אחרי יום עבודה/לימודים ארוך ופשוט להנות ממנה. היא לא צריכה להמציא את הגלגל מחדש ולנסות לעשות משהו מוגזם מידי בשביל להצחיק – אלא פשוט לתת לדמויות שלה לעשות את העבודה בטבעיות. היא כנראה לא תגרום לאף אחד לבכות מרוב צחוק, אבל היא עדיין כיפית והצליחה להשאיר אותי לפחות עם חיוך לכל אורכה. אם טאקאגי ונישיקאטה יחזרו לעונה נוספת, אני יותר מאשמח לשוב ולצפות בהם.

takagi5

מה עבד:

  • קונספט מוצלח שמייצר סיטואציות מצחיקות פעם אחר פעם ומבלי להימאס
  • ניצול מיטבי של גילאי הדמויות גם עבור הבדיחות וגם עבור מערכת היחסים ביניהן
  • הפקה ברמה טובה סך הכל שנשארת יציבה לאורך כל הסדרה

מה פחות עבד:

  • הקטעים של Ashita wa Doyoubi מצחיקים משמעותית פחות משאר התוכן
grades4_8

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s