אני שומע "רין".
קול מוכר קורא בשמי.
הו גאד.
הנערה הג'ינג'ית והחייכנית שמעירה אותי כל בוקר מאחלת לי גם היום בוקר טוב.
למדתי אתמול כל הלילה אז אני בקושי מצליח לקום. תרחמי עליי גם ככה קשה לסרב לפרצוף היפה הזה.
טוב היית אומרת שיש אוכל. זה כבר משנה הכל.
הנערה ששמה קאדה משאירה לי את הבגדים שהיא הכינה מראש כדי שאתלבש )כי היא כבר מכירה אותי כל כך טוב שהיא יודעת אפילו מה ארצה ללבוש) ויוצאת מהחדר.
קאדה ואני חברי ילדות ואנחנו באותו הגיל. כשההורים שלי נפטרו לפני 8 שנים אני עברתי לגור עם המשפחה שלה. גם אמא של קאדה מתה באותה תאונה ומאז היא עושה את כל עבודות משק הבית בעצמה. הייתי עוזר, אבל היא לא ממש מרשה לי. היא טוענת שזו מטרת חייה ואסור לקחת את זה ממנה אז… מי אני שאתלונן?
היא עוזבת את החדר ואחרי שאני מתלבש ואוכל אנחנו יוצאים מהבית.
אני שואל אותה לגבי נסיעת העסקים של אבא שלה ונראה שהפעם זאת אחת ארוכה מהרגיל ושהוא הולך להיעדר משהו כמו שלושה-ארבעה חודשים.
אז רגע… אנחנו לבד בינתיים רק שנינו?
וואו. אפילו אני לא סומך על עצמי בסיטואציה הזאת. גם כן אבא… הוא לא דואג לבת שלו?
אז הכל מתוכנן מראש אני מבין.
כדי לשנות את הנושא של השיחה קאדה אומרת שכדאי שנמהר לבית הספר כדי שלא נאחר. אנחנו מתחילים ללכת ואני שם לב שמשני צדי הבית שלנו הגיעו שכנים חדשים.
שמונה בתים הוחלפו כדי להקים את שני אחוזות הענק האלה וזה קרה ממש בין לילה. הזוי.
לא יודע איך הצליחו להקים את זה כל כך מהר, אבל נראה שהשכנים החדשים שלנו ממש טחונים.
כן, ולבקש לשחות אצלם בבריכה. חייבת להיות להם בריכה.
אחרי הליכה קצרה אנחנו מגיעים לבית הספר שמאוכלס באנשים מכל הסוגים. בני אדם, אלים ושדים.
בית הספר שלנו הוביל את המהפכה שהחלה לאחר פתיחת השער לממדים השונים, ולקח על עצמו לשלב את המינים השונים ביחד תחת קורת גג אחת. ממש כור היתוך!
לפתע אני חש מכה בגב. אני כבר יודע מי האשם.
זוהי אסה-סנפאי הסופר אנרגטית.
כן, קרובים קרובים. אבל למה באלימות?
גם אני נפגע בקלות! ובמקרה שלי זה לא היה בגלל מילים… את מכה אותי!
אני לא חושב שזה נחשב אימון אסה-סנפאי…
אני אסתדר לבד, תודה.
למזלי אסה-סנפאי לא נשארת הרבה להציק לי. היא אומרת שהצלצול עוד מגיע ושכדאי שלא נפרלטט יותר מדי אם אנחנו לא רוצים לאחר. זה לא העסק שלך!
אני וקאדה מכירים את אסה-סנפאי עוד מחטיבת הביניים, אז קאדה הייתה יחד איתה במועדון הבישול.
קאדה אומרת שאסה-סנפאי נראית נמרצת כרגיל. לדעתי היא יותר מדי נמרצת, כדאי שתיקח איזה ריטלין ותירגע.
אני שואל את קאדה אם היא מתכוונת להצטרף גם הפעם למועדון הבישול.
מעניין. ואני חשבתי שהתחביבים היחידים שלך זה לעשות לי את עבודות הבית… רגע…
אנחנו מגיעים לכיתה שם איטסוקי מקבל את קאדה בשמחה ובזרועות פתוחות, אלא שלפני שהוא מספיק לחבק אותה אני נחלץ לעזרתה ומקריב את גופי.
מצטער להיות קוקבלוק, אבל תצטרך לבחור לך מישהי אחרת להתעלל בה. קאדה מחוץ לתחום במשמרת שלי!
אם כבר בחורות, איך הלך לך אתמול עם גברת בני?
מישהו כאן לא הבין את הרמז.
לפני שאני מספיק להעיר לו, מישהי אחרת עושה את זה במקומי.
איטסוקי… טאקט…
כל אחד והדברים שהוא מתגאה בהם אני מניח…
יש תלמידים חדשים שעברו לפה?
נראה שגם איטסוקי וקאדה שמעו שמועות על כך. אז רק אני מחוץ ללופ?
מאיומי אומרת ששניהם הולכים להצטרף לכיתה שלנו. איטסוקי כבר מצחקק מהצד ונראה שהוא זומם משהו.
קאדה תוהה אם הם ביקשו לעבור לאותה כיתה כדי להיות עם אהבת ליבם. נו באמת קאדה, מאיפה את מגיע לתאוריות כאלה?
זה גם לא בדיוק נכון… ואיטסוקי זוז משם כבר.
אני מבין שלא תפסיק להפריע עד שאשאל אותך אה? נו מה אתה רוצה?
כן, זה היה דיי ברור מאליו. אני מהמר על ששתיהן בנות.
אה סליחה, זה אני הפלצתי.
גברת בני נכנסת לכיתה וכולם מתיישבים במקומם.
השיעור מתחיל והמורה מספרת לנו על מקרים מלפני יותר מ 10 שנים שהשער נפתח בדרכים מסתוריות ומייחסים לכך מספר היעלמויות שקרו.
היא אומרת את זה ומסתכלת על מאיומי שנראית מרוצה מעצמה.
היא ממשיכה ומספרת שלאחר 3 שנים השער נסגר כיוון שהקסם שהשאיר אותו פתוח לא יכל להחזיק יותר. השער נפתח מחדש בדצמבר האחרון וכעת משערים ששלושת העולמות חוברו לתמיד.
השיעור נגמר ומגיעה הפסקת הצהריים.
אוי לא. אני מקווה שאיטסוקי לא הסגיר אותי ואמר שהייתי איתו אתמול. זבל של חבר.
אני הולך אחרי גברת בני למסדרון ושואל אותה מה העניין.
כשמתחילים את מה שרוצים להגיד ככה, זה לא יכול שלא להיות עניין גדול.
תראי, זה נכון שהיו לי כמה חברים דמיוניים… ושהתאהבתי בדמויות מאנימה ומשחקי מחשב… אבל אין לזה שום קשר למה שקרה אתמול! באמת! חוץ מלשחק בארוגה פעם בכמה זמן אני נקי לחלוטין!
נכון?! ידעתי שתביני!
אני שואל מדוע היא שאלה אותי את זה ונראה שהיא לא ממש רוצה להיכנס לפרטים. היא רק מסתכלת בעיניי במבט רציני, שמה את ידה על כתפה ואומרת לי:
היא אומרת שתעשה הכל כדי לתמוך בי. אני צריך לחשוש ממשהו?
כן המפקדת! תסמכי עליי! מה שתגידי…
גברת בני עוזבת ומשאירה אותי לבד במסדרון להרהר על מה שקרה.
בית הספר נגמר להיום אז אני פונה לקאדה כדי שנלך הביתה. אני מזכיר לה ששכחתי לקנות אורז אתמול ומציע שנלך לקניות ביחד. היא כמובן מסרבת בתוקף ורוצה ללכת לבדה לא משנה כמה אני מנסה לשכנע אותה.
משהו ממש ממש לא בסדר איתה.
אוי קאדה… לא. אני לא יכול לוותר לה הפעם!
היא אומרת שלא תסלח לעצמה אם היא תיתן לי לסחוב את המצרכים במקום לעשות את זה בעצמה. ככה אה?
חה! נראה שבלבלתי אותה! עכשיו אין לה ברירה אלא להיכנע ולאפשר לי לסחוב בשבילה את המצרכים!
אוי לא. אני חושב שהיא אהבה את הרעיון שאני אסחוב אותה… זה לא היה ברצינות…
אוי איזה טעות…
אנחנו הולכים לקניות וקאדה שוב מתנצלת ואומרת שזה התפקיד שלה. אני מנסה להגיד לה שזה לא, אבל זה נגמר כמו בפעמים הקודמות. אלא שהפעם בנוסף לזה…
אוי לי… ההצעה המטופשת הזאת הולכת לרדוף אותי כל החיים…
למזלי היא נעצרת כשהיא נזכרת שהיא שכחה לקנות מיסו ושגם זה חסר לנו. היא אומרת לי לחכות לה ורצה חזרה לסופר.
לפתע אני שומע צעקה. אני מסתכל סביבי ורואה ילדה שבוכה ונראית אבודה. נראה שאף אחד לא ניגש לעזור לה אז אני מחליט לעשות זאת בעצמי. אני מנסה להרגיע אותה ולהגיד שנמצא את אמא שלה אבל היא רק בוכה עוד יותר. אוי לי אני ממש גרוע בזה.
הו מזל שקאדה בדיוק חזרה. תעזרי לי כאן!
כן כן… פוקוס קאדה! יש פה ילדה שבוכה!
נראה שקאדה מצליחה להרגיע אותה דיי בקלות. היא טובה עם ילדים. הייתי עושה פה איזה בדיחה על זה שאנחנו יכולים לגדל ילד בעצמנו אבל כמו שאני מכיר אותה היא תיקח את זה ברצינות ו… אני לא מוכן לזה עכשיו. ממש לא.
לבסוף מצאנו את האמא והכל נפתר כמו שצריך. עכשיו כל מה שצריך זה לחזור הביתה… אלא שמשהו עדיין מציק לי…
אני והפה הגדול שלי…
את גרמת לזה אז אני לא מוכן לשמוע תלונות.
כולם מסתכלים עלינו וזה דיי מביך אבל…
לפחות מישהי פה מרוצה…
אנחנו מגיעים הביתה ובערב קאדה דופקת בדלת החדר שלי. נראה שהיא יצאה מהמקלחת ומודיעה לי שאני יכול להיכנס.
אני שם לב שזה קצת מאוחר מהרגיל והיא אומרת שהיא דיברה בטלפון עם מאיומי שהזכירה לה שיש לנו שיעורי בית במתמטיקה להגשה למחר. ושמי שלא מגיש אותם צפוי לשבוע שלם של שיעורי אסקטרה…
אוי לא…
וואו את פשוט המלאכית השומרת שלי.
קאדה מגישה לי את המחברת שלה.
אני מחבק אותה לאות תודה ונראה שהיא דיי מובכת.
לא בדיוק התגובה שציפיתי, אבל נראה שהיא מבינה שאני פשוט שמח שהיא פה. ושאיטסוקי לא פה. ואני גם לא אסכים שהוא יהיה פה. בחיים.
כרגע אני בעיקר מרגיש בר מזל שקאדה איתי. עוד יום שגרתי עבר לו, ובינתיים הכל מתנהל כשורה.
בינתיים.
