Happy Sugar Life

תעודת זהות

Happy Sugar Life היא אנימה מז'אנר האימה שיצאה בקיץ האחרון (2018) המבוססת על מנגה באותו השם. מדובר ביצירה של סטודיו בשם Ezόla והסדרה כוללת בסך הכל 12 פרקים.

העלילה סובבת סביב מאטסוזאקה סאטו, תלמידת תיכון פופולרית מאוד שבזמן האחרון מסרבת באופן עקבי לבחורים המתוודים על אהבתם בפניה. סאטו כבר חיה ביחד עם בחירת ליבה, כך שאף אחד אחר לא בא בחשבון – אלא שאותו מושא אהבה הוא גם הסוד הכמוס ביותר שלה. בדירה המסתורית בה חיה סאטו, אליה היא לא מוכנה להביא אף אחד ואף אחת, היא מסתירה ילדה קטנה בשם צ'יו. כדי לשמור על אהבתה לצ'יו מוכנה סאטו ללכת רחוק וכמה שרק אפשר – וזה כולל גם מעשים פחות חוקיים שעלולים לעלות לאנשים בחייהם.


לא מתאימה לכל אחד ולא מתביישת בכך

אתחיל ואומר שמדובר בסדרה לא ממש קלה לצפיה. היא אמנם לא הסדרה הכי גרפית וברוטאלית שיצא לי לראות, אבל בבסיסה נשענת Happy Sugar Life על רעיונות מזעזעים אותם היא מנסה להעביר בצורה שתגרום לכם לכמה שיותר אי נוחות. אישית, אני ידעתי למה אני נכנס ואני דווקא מאוד מחבב סדרות כאלה, בעיקר כשהן נעשות טוב.

hsl2

והו כמה שזה נעשה טוב. מעולם לא שמעתי על סטודיו Ezόla (ולפחות לפי MAL זה הגיוני, זוהי היצירה היחידה שלהם שמצוינת שם) אבל אני חייב להוריד בפניהם את הכובע על הדרך בה הם הצליחו להפיח חיים בסדרה הזו. זה לא שהאנימציה היא משהו יוצא דופן, היא אפילו דיי ממוצעת – אבל שימוש נכון בצבעים, סאונד ובימוי פשוט עשה את העבודה. חלק גדול מהסדרה מתרחש במקומות חשוכים יחסית, בין אם זה בלילות או פשוט בחדרים סגורים ולא מוארים במיוחד, מה שמעלה את תחושת חוסר הביטחון. סצנות אחרות מתרחשות בגשם או תחת אורות לבנים בוהקים שגורמים לכל הצבעים להיות דהויים במידה הנכונה כך שהסדרה לעולם לא מרגישה כאילו היא מנסה להסתיר את טבעה האמיתי – גם כשהיא דוחפת בצורה דיי אירונית אלמנטים חמודים כמו כוכבים וסוכריות. הבזקים מסתוריים, תקריבים דרמטיים, עיניים אדומות ומוזיקה שהמקצב והעוצמה שלה הולכים ומתגברים ככל שהסצנה מגיעה לנקודת השיא שלה – יש פה מכל טוב.

hsl3

עיצובי הדמויות הם אספקט טיפה פחות מוצלח והם גנריים קצת יותר מדי לטעמי, אם כי סגנון הציור עצמו, היותר חמוד ופשטני הזה, הולם את הסדרה הזאת הרבה יותר מאשר אם הייתה מצוירת בצורה ריאליסטית ומפורטת. הרבה יותר אפקטיבי לגרום לזעזוע אצל הצופים כאשר הסדרה מתעללת בדמויות חמודות שכאלה, לכן לא מפתיע שהרבה סדרות אנימה שמנסות לעשות זאת (ובעיקר בעשור האחרון, למשל Made in Abyss או Mahou Shoujo Madoka★Magica) משתמשות בעיצובים שכאלה. כאן זה נלקח שלב אחד קדימה כשאותה מסכת מואה חמודה נשברת והדמויות החמודות הללו מתגלות כפסיכיות על כל הראש.


יש פסיכיאטר בקהל?

ואם כבר דמויות פסיכיות – לצערי מה שהתחיל כנקודת חוזק של הסדרה הפך ככל שהתקדמה לנקודת החולשה הבולטת שלה. כבר מהתחלה ידעתי שסאטו היא דמות יאנדרה שהולכת לחצות כל קו אדום בדרך למטרתה והייתי סקרן לדעת כיצד תעשה את זה ואיך תשאיר את מעשיה חשאיים. הבעיה היא שגם, חוץ ממנה, כמעט כל דמות בסדרה הזאת היא פסיכית – ולא מדובר בשריטה קלה, אלא אחת מאוד עמוקה. אמנם מצבה הנפשי של כל דמות אחרת כאן מקבל הצדקים מפה ועד מחר, משרת את העלילה ונותן מוטיבציה ונקודת מוצא לכל אחת מהדמויות – אבל בשלב מסוים לא רק שזה נראה מגוחך, זה פשוט מחסל כמעט לחלוטין את כל העניין סביב סאטו עצמה ומציג אותה, בצורה דיי עקומה, באור מאוד חיובי.

לו הייתה סאטו הפסיכית היחידה באזור, בעולם בו כולם נורמלים, מעשיה היו בולטים, מזעזעים ומצביעים עליה כדמות לא מוסרית (כפי שהיא באמת). ברגע שכל הסביבה שלה מורכבת מחלאות אדם אחרות ואף גרועות ממנה, סאטו מרגישה לפעמים כמו גיבורה – וזה פשוט לא יושב טוב כשמדובר בדמות שטכנית מחזיקה בילדה חטופה ורוצחת אנשים. אני גם חושב שהיה הרבה יותר מעניין לראות אותה מתמודדת מול אנשים רציונליים שלא תוכל לנצל כל כך בקלות את השיגעון שלהם על מנת לתמרן אותם – כי כשזה קורה זה דווקא מאוד מוצלח.

hsl4

הדמות הנורמלית היחידה היא חברתה שלה סאטו, שוקו, והפרקים שעוסקים באינטרקציה בין השתיים ובמאבק של סאטו לשמור על סודותיה נסתרים – הם אלו המעניינים באמת ושמצליחים לגרור תגובה רגשית. סאטו עצמה גם היא אחלה דמות – היא יאנדרה קלאסית, שחושבת באופן צלול אבל פועלת לפי רגשותיה אל צ'יו. אני נורא אוהב את עולם הדימויים שלה ל"מר" ו"מתוק" ואת החיפוש של הנערה הזו, שמרעיפים עליה אהבה ללא הרף, אחר אהבת אמת.

כשזמן המסך עובר לדמויות אחרות כמו למשל אסאהי, הילד עם הקפוצ'ון המחפש את צ'יו ברחובות העיר, הסדרה פחות מצליחה ליצור הזדהות וחיבור רגשי – ולא משנה כמה היא מספרת אודותיו כדי שיהיה לנו אכפת.

hsl5

הסיפור עצמו הוא יותר מוכוון דמויות מאשר מוכוון עלילה, ולכן מדובר בנקודה דיי קריטית. מרבית קווי העלילה סובבים סביב צ'יו, ואם היו גם דמויות לגיטימיות ולא רק כאלה שרוצים לנצל את הילדה הקטנה והחמודה למאוויהם האישיים – זה היה מעט יותר מעניין ונותן ציפייה לגבי האופן בו הסיפור יתפתח. לצערי, קצת אחרי נקודת האמצע זה נהיה ברור שכל סיום שהוא שהסדרה תקבל (ואפילו בלי קשר לעובדה שמדובר בסיום מקורי, שכן המנגה עוד רצה) ישאיר פשוט תחושה של פספוס, כי אין באמת דמות להריע לה ולרצות בטובתה. זה לא שהסדרה הפסיקה לעניין מאותה נקודה – אלמנט המסתורין שלה עדיין שירת אותה כמעט עד קו הסיום כאשר סיפור הרקע שנרמז כבר בתחילתה הולך ומתבהר לאט לאט ובצורה מעניינת להפליא. זה פשוט שמקו הסיום עצמו לא היה באמת מה לצפות יותר מדי וחבל.


פינת הספוילרים

נקודת השיא של הסיפור עבורי הייתה הרגע בו סאטו הרגה את שוקו – אז שברה כל מחסום מוסרי שעצר אותה עד כה ונותרה עם האפשרות הבודדת לקחת את צ'יו ופשוט לברוח. אותו מוות היה גם אפקטיבי כי שוקו, כמו שהזכרתי, הייתה הדמות היחידה שבאמת לא הגיע לה למות כאן.

מאוד חבל לי שדווקא בנקודת השפל המוסרית הזאת סאטו הפכה בין רגע לגיבורה. זה התחיל מכך שצ'יו, ממנה סאטו עשתה כל מאמץ להסתיר את מעשיה עד עכשיו, פשוט קיבלה את העובדה שהיא גרה תחת קורת גג עם רוצחת כאילו אין בכך שום בעיה. זה המשיך בסיפור הרקע של צ'יו שהציג שהיא למעשה ננטשה ולא נחטפה באופן ישיר, מה ששולל את הלגיטימיות של משפחתה בחיפוש אחריה (וזה בהתעלם מהעובדה שאחיה הגדול נהיה דיי פסיכי בעצמו בשלב זה של הסיפור) וגורם לכך שצ'יו עצמה לא רוצה לחזור אליהם – ולא כי היא מבולבלת, למעשה היא אומרת את דעתה בצורה כה נחרצת שאפילו קצת שוברת את האמינות שלה בתור ילדה קטנה ותמימה. הסיפור עצמו כן היה מעניין ונתן עומק לדמותו של אסאהי, אבל המחיר היה רב מדי לצערי.

hsl6

סאטו אגב לא נהפכה לגיבורה בגלל ההקרבה העצמית שלה או בגלל שינוי קו מחשבה כלשהו בסיום הסיפור, אלא פשוט כי כל דמות אחרת כבר הושחטה – מה שאיכשהו גורם לכל סיטואציית החטיפה הזאת להראות מוצדקת, כאילו אם יש מקום בו צ'יו תהיה שמחה באמת זה רק ביחד עם סאטו שרוצה בטובתה. לא רק שזה לא חוקי, זו פשוט אשליה שדיי ברורה לנו כצופים – ולצערי הסדרה לא ממש מתמודדת איתה. גם העובדה שצ'יו עצמה כנראה קצת התחלקה על השכל בסצנת הסיום בבית החולים נראתה לי מיותרת לחלוטין – אם כי זה לא ממש משנה בדרך בה הסיפור נסגר.

סיפור רקע שכן נחשף לקראת הסוף ובצורה מעוררת השראה זה הסיפור על דירתה של סאטו. פרק 8 שסופר מנקודת מבטו של הדייר הקודם, זה שצייר את התמונה של סאטו, היה אולי הפרק הטוב ביותר בסדרה כולה. מדובר בצורת סיפור כה יחודית, כאשר גם דיבוריו ומחשבותיו של אותו דייר מיוצגות על ידי אותו קו שחור ורעשי זמזום ששומרים על המסתוריות ובו זמנית מצליחים להעביר את רגשותיו של הדמות במצבי הקיצון. הסדרה לכל אורכה השתמשה בקווים שחורים מקושקשים וברעשים לא ברורים שכאלה כדי להסתיר פרטים בצורה מעניינת – וכאן זה פשוט היה השיא.

hsl7

עוד נקודה שארצה לציין לטובה היא נקודת האמצע של הסיפור שהייתה טוויסט נהדר ומפתיע. אני מדבר כמובן על פרק 7 בו מביאה סאטו את שוקו אל דירתה ונתקלת במשטרה – אז אנחנו מגלים שהדודה שלה למעשה עדיין בחיים (ושהיא כנראה פסיכית יותר מכל דמות אחרת שהכרנו). באמת שחשבתי שהדירה בה סאטו מחביאה את צ'יו היא הדירה של הדודה אותה היא רצחה – זה נרמז גם בכך שאיש לא עונה לטלפונים שם וגם בכך שסאטו לא רוצה להביא אף אחד לאזור. גם כשנאלצה כן להביא את חברתה לשם ולפתוח לשוטרים את הדלת, זה נעשה בכזו אי נוחות שהיה ברור שזה מקום בו היא מחביאה סוד כלשהו שהיא לא רוצה שאיש יגלה – לכן כה הפתיע אותי שהדודה הייתה זו שפתחה את הדלת. הבלבול עוד נמשך כשהשוטרים רצו לפתוח את החדר הסודי (בו חשבתי שאולי מוחזקת צ'יו באופן זמני) – אז התגלה שמדובר בכלל בדירה נפרדת. באמת פרק נהדר שהשאיר אותי במתח וזעזוע לכל אורכו.


סיכום

Happy Sugar Life היא כנראה לא סדרה שמתאימה לכל אחד. אמנם מדובר בסיפור עם אלמנטיים פסיכולוגיים, אבל כאלה המוצגים בצורה דיי שטחית שלא נותנת אפשרות להתחבר לדמויות יותר מדי ולכן לא אוכל להמליץ עליה באמת לחובבי ז'אנר הפסיכולוגיה. זה דיי ברור שהסדרה באה לזעזע אנשים ותו לא – עבורי זה מספיק כדי להנות ממנה ומהמסתורין שהיא מעבירה בצורה כה מרתקת. עם זאת, גם אם היא כן הטייפ שלכם, תצטרכו לקחת בחשבון שסביר להניח שכל המתוק שהיא תרעיף עליכם בהתחלה ישאיר טעם מר בסופו של דבר ולכן יש לבוא עם ציפיות בהתאם.

hsl8

מה עבד:

  • שימוש מעולה בצבעים ובסאונד כדי להעביר את אווירת האימה
  • בימוי ברמה גבוהה שמצליח לגרום לסצנות רבות להרגיש מזעזעות בדיוק כפי שצריך
  • מאוד חזקה בשמירת המסתורין שלה לכל אורכה

מה פחות עבד:

  • כמעט כל הקאסט מורכבת מדמויות פסיכיות שגורמות להציג את מעשיה של סאטו באופן כמעט חיובי ובצורה לא משכנעת במיוחד
  • מהר מאוד סוגרת לעצמה את האופציה לכל סיום מספק כלשהו
  • אנימציה ועיצובי דמויות דיי בינוניים
grades4_7

תגובה אחת בנושא “Happy Sugar Life

  1. אממ ואוו הביקורת שלך ממש מפורטת אני לא מבינה בענייני צבעים וכו, אבל אישית אני מאוד נהנתי מהצפייה באנימה. התחברתי מאוד לרגשותיו של סאטו ואף הזדהתי איתם. אבל אתה צודק באמירה שלך שכל הדמויות הן פסיכיות – לכל אחת מהן יש בעיה נפשית או חינוך נורא ואיום ששיבש את קו המחשבה שלהם לגמרי(סאטו), אני חייבת לציין זה מאוד איכזב אותי ששוקו נהרגה.. זה היה צפוי באיזשהו שלב אבל ברגע שהיא נהרגה די איבדנו את כל הקונפליקט של העלילה. הממ אני מאוד מאוד מאוד התחברתי לרומנטיקה ולסאטו אז האנימה מאוד חשפה אותי אז ככה שלא באמת התאכזבתי ממנה בשום שלב, הסוף גם איכזב אותי אממ רציתי לראות עוד צדדים של שיו, רואים בהמשך הסידרה שהרגשות שלה והמילים שלה לא מתאימים לילדה בת 6. במיוחד בפרק 10 בו היא מתנגדת לסאטו אבל למען הפסיכופטיות של הסידרה אני מניחה שזה היה נחוץ להשאיר אותה כילדה קטנה. נהנתי לקרוא את הביקורת/סקירה שלך! יום טוב חח

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s