Mawaru Penguindrum

SEIZON SENRYAKU!!!


תעודת זהות

Mawaru Penguindrum היא אנימה מקורית מבית סטודיו Brain's Base שיצאה בקיץ 2011. הסדרה בז'אנר הקומדיה, המסתורין והפסיכולוגי היא יצירה פרי עטו של הבמאי קוניהיקו איקוהארה (שידוע בעיקר בזכות Shoujo Kakumei Utena ופרקים מסוימים בסדרות Sailor Moon) וקיימים לה 24 פרקים.

הסיפור עוקב אחר שלושה אחים ממשפחת טאקאקורה החיים לבדם ללא הוריהם – הבנים קאנבה ושומה, ואחותם הצעירה הימארי, החולה במחלה סופנית. יום אחד כאשר יוצאים בני המשפחה לטיול באקווריום האהוב עליהם בעיר, הימארי מתעלפת ומובלת לבית החולים במצב אנוש. הימארי מוצאת את מותה ולאחיה הגדולים לא נותר דבר מלבד להתאבל על גורלה המר – אלא שאז לפתע הימארי מתעוררת כאשר על ראשה כובע הפינגווין שנקנה לה באקווריום מוקדם יותר באותו היום. לאותו הכובע מסתבר, יש חיים משלו, והוא משתמש בגופה של הימארי כדי להציע לאחיה הגדולים עסקה – בתמורה להחזרתה לחיים של אחותם, הוא דורש שיביאו לו חפץ מסתורי הקרוי "פנגווינדראם". הכובע לא טורח להסביר לאחים מה הוא בדיוק החפץ הזה שהם אמורים לחפש, אלא רק להגיד שהוא נמצא אצל נערה בגילם בשם אוגינומה רינגו ושעליהם לקחת אותו ממנה במהרה.


קשה לפיצוח

יש לי נוהל קבוע בכל הקשור לכתיבת סקירות בבלוג: אני לא קורא ביקורות וחוות דעת על הסדרה לפני שאני כותב עליה בעצמי, וזאת על מנת לשמור את דעתי כמה שיותר נקיה מהשפעות חיצוניות. ב Mawaru Penguindrum לעומת זאת, הרגשתי שאם לא אקרא עליה כמה שיותר פשוט אעשה לה עוול בלתי נמנע. הסיבה היא פשוטה – Mawaru Penguindrum היא לא רק סדרה מתוסבכת וקשה להבנה, היא סדרה שפשוט בלתי אפשרי להבין עד הסוף ללא ידע קודם כלשהו במרכיבים עליה היא מתבססת. הסדרה משתמשת בסימבוליזם, מטאפורות וברפרנסים רבים גם לספרות היפנית הקלאסית (ובעיקר לספר Night on the Galactic Railroad של קנג'י מיאזאווה), גם לסיפורים מוכרים אחרים כמו סיפור אדם וחווה וגם למתקפת הטרור של הכת היפנית אום שינריקיו ב 1995. בנוסף ניתן לפרש אלמנטים שונים בה כביקורת חברתית או מסרים סמויים אחרים שניסה להעביר איקוהארה בכתיבתה – חלקם ברורים יותר וחלקים פחות.

penguindrum2

אז עשיתי את שיעורי הבית שלי וחקרתי כמה שרק ניתן: חוות דעת, ניתוחים, הסברים, אפילו מצאתי מאמרים שלמים שאנשים כתבו עליה. צפיתי בפרקים וסצנות מפתח מחדש כדי להבין את המשמעות האמיתית מאחורי הדברים, חיפשתי תשובות בפורומים, והיום אני יכול להגיד בגאווה – אני מבין את Mawaru Penguindrum. טוב… כמעט? אולי? אולי לא?

העניין שאין באמת סוף לפרשנות שאנשים יכולים לתת על הסדרה הזו, בדיוק מכיוון שחלקים גדולים בה הם כה עמומים ולא חד משמעיים, ומלבד הדברים הידועים והברורים שדיי חוזרים על עצמם בכל חוות דעת כזאת או אחרת, ושאין יותר מדי מקום לדיון עליהם, חלק גדול מהניתוחים הוא דיי סובייקטיבי. אז אחרי שהשקעתי יותר מזמני בלנסות לקרוא על הסדרה מאשר ממש לצפות בה, אני חושב שלפחות את רוב רובו של החלק המוסכם על כל הצופים אני יודע. אבל יודעים מה? שמתי לב לעוד משהו קצת מוזר אחרי המסע המפרך הזה – דעתי על הסדרה סך הכל לא באמת השתנתה יותר מדי מאז סיימתי את הצפייה הראשונה, אליה באתי כדף חלק וללא ידע מקדים.


עושה את זה בדרך שלה

Mawaru Penguindrum היא עדיין בעיניי סדרה שהיא בעיקר דיי מוזרה ושלא מתנהלת בצורה מי יודע מה הגיונית. אני מאוד מעריך סדרות שמנסות לצאת קצת מהמסגרת המוכרת ולספר את סיפורן בצורה מעט שונה, וזה תמיד מעניין לצפות באחת – זה נכון גם (ואפילו במיוחד) לסדרה הזאת, אלא שחוויית הצפייה בה גם נתנה לי תזכורת למדוע המסגרות הסטנדרטיות הן כה חשובות וקריטיות. הרבה פעמים אני מקבל את הרושם שאנשים מחפשים להאדיר רק את היצירות מהסוג הזה, שעושות משהו שונה מהשאר ועוברות על החוקים – אבל האמת היא שהחוקים קיימים כי הם עובדים. לולא הם היו קיימים לא ניתן היה לחרוג מהם ולגרום ליצירות כמו Mawaru Penguindrum להרגיש כה ייחודיות מלכתחילה. העניין הוא שכשבאים לספר יצירה בדרך כה שונה, לא מסתכנים רק בכך שהיא לא תדבר אל רוב הקהל ה"מיינסטרימי" או שרוב האנשים לא באמת יבינו את סגולותיה, אלא שהיא לא תעבוד כמו שצריך כסיפור כלל – ואני חושב שבמקרה הזה הסדרה מהלכת על חבל דק מאוד בין שתי האפשרויות הנ"ל.

penguindrum3

הקונספט עצמו סך הכל דיי נחמד, ומהחצי הראשון והיותר קליל שלה מאוד נהניתי, בעיקר כיוון שהוא עקב אחרי הדמות האהובה עליי בסיפור – שהיא רינגו. אותה רינגו (ששמה בעצמו, שפירושו תפוח ביפנית, הוא סימבולי לסיפור הזה) היא ילדה דיי פסיכית שמאוהבת בבחור הבוגר ממנה בכמה שנים בשם טאבוקי, מי שהיה חבר ילדות של אחותה הגדולה, מומוקה, שהלכה לעולמה. רינגו מחזיקה ביומן מסתורי שהיה שייך למומוקה והוא נותן לה הוראות מה עליה לעשות בכל יום ויום על מנת לגרום לכך שגורלה יצטלב עם זה של טאבוקי והיא תמצא את עצמה ביחד איתו בזוגיות מאושרת. אותה שאיפה גורמת לרינגו לעשות הכל, ולא משנה כמה זה מסוכן או קיצוני, כדי לקיים את מה שכתוב ביומן – וזה יוצר סיטואציות סופר הזויות ומשעשעות במיוחד. בחיי שהייתי מוכן לצפות בסדרה שלמה שתהווה קומדיה אפיזודית העוקבת אחר מעלליה של רינגו וניסיונותיה לחזר אחר טאבוקי, זו יכלה להיות פשוט קומדיה למופת, אבל לצערי זה רחוק מלהיות העיקר פה.

penguindrum4

אני חייב להודות שרוב הדמויות האחרות לא ממש ירדו לי בגרון ושהחלק השני (והרציני בהרבה) של הסיפור הרגיש לי כמו אוסף של אירועים רנדומליים שהולכים למחוזות הרבה יותר מדי רחוקים. עלילת ההווה כמעט וננטשה לחלוטין לטובת פלאשבקים, שהייתי שמח אם הם היו מגיעים במינון הנכון וכדי לתת הסברים – אבל רובם היו עסוקים יותר בלהעלות שאלות נוספות והרגישו כמו תירוץ לנסות ולתת עומק נוסף לדמויות, גם כשזה לא היה מי יודע מה רלוונטי לקו העלילה המרכזי של הסיפור. כל כך הרבה רעיונות שונים, ולאו דווקא קשורים אחד בשני, השתחלו לתוך הסדרה, ובשלב מסויים נראה שהיא פשוט נטשה את ה premise שלה לחלוטין ושהדמויות החלו לעשות הכל, פשוט הכל, חוץ ממה שהוטל עליהן מלכתחילה – ובצורה מאוד קיצונית. הדוגמה הבולטת בעיניי לכך היא דמותו של קאנבה, שדווקא אהבתי אותו בהתחלה, אבל הוא התברג לתפקיד מאוד מסויים לקראת סוף הסיפור והרגיש שלא נבנה בצורה מספיק משכנעת לכך. תפקידם של שני האחים האחרים בסיפור גם כן הלך והשתנה, ולא תמיד לטובה (אבל במקרה של שומה אני חייב להודות שמעולם לא אהבתי אותו גם ככה, הוא סתם בכיין).

penguindrum5

מעבר לכך עולם הסדרה עצמו לא היה מאוד עקבי וברור. כביכול מדובר בעולם הדומה לזה שבמציאות, אבל לדמויות מסוימות, כשיש צורך בכך, יש כוחות מיוחדים בעוד לאחרות לא. אין מערכת ברורה של כוחות אפשריים ומגבלות ולא ניתן באמת לדעת למה לצפות – לא כי הסדרה מפתיעה, אלא כי כשאין חוקי יסוד פשוט הכל אפשרי. זה נכון גם מבחינת הדרך בה הסדרה עובדת כסדרת מסתורין – היא אמנם מלאת רמזים ולכן יש לה ערך גבוה לצפייה חוזרת, אבל הרמזים הניתנים בה הם בעיקר קריצות שכאלה, שבאמת תבינו רק אחרי שהיא תסתיים. אין באמת שום דרך לנבא לאן כל העסק הזה הולך בהסתמך על אותם רמזים, ובעיקר מכיוון שרוב המידע החיוני לכך ניתן בפלאשבקים שמגיעים רק בפרקי הסיום.


חזון יצירתי מיוחד

כל זה לא אומר אגב שלא אהבתי בכלל את החצי השני של הסדרה. למעשה מדובר בחלק המוציא לפועל את הרעיונות המרכזיים העומדים מאחורי הסדרה ומעלה את סף היצירתיות לשיאים חדשים. כאן נחשף טבעה האמיתי של Mawaru Penguindrum והחזון היצירתי שלה.

אחד הדברים היצירתיים הללו הוא השפה הויזואלית של הסדרה. לא מדובר באנימציה הכי מרשימה שיש, גם בסטנדרטים של 2011, אבל השימוש בצבעים, סמלים, צורות גיאומטריות, בניניים בארכיטקטורה משונה ורמזים סמויים הוא מיוחד מאין כמוהו. הדבר הכי קרוב שאני יכול להשוות אליו מבחינת הסגנון הויזואלי כדי לתת לכם איזשהו רעיון לאיך זה נראה אלו הם הסדרות של סטודיו Shaft, אבל הסגנון כאן הוא מעט פחות מוקצן ומתמקד הרבה יותר במסרים המועברים מאשר בניסיון להרשים. דוגמה אחת מיני רבות היא הניצבים בסדרה – אותן דמויות רקע שנמצאות ברחוב או בבתי הספר מצוירות כ"אנשי מקל" חסרי פרצוף המזכירים סימול של בני אדם בתמרורים והם סטטים ואינם זזים. זה לא נעשה כדי לחסוך בציורים ובאנימציה (כמו שנעשה למשל הרבה פעמים ב Fruits Basket וסדרות אחרות) אלא מתוך בחירה אומנותית מכוונת עם משמעות מאחוריה.

penguindrum6

דוגמה נוספת היא השימוש החוזר באלמנטים הקשורים ברכבת – כמעט ואין פרק בו הגיבורים שלנו לא עוברים ממקום למקום ברכבת ודיאלוגים ארוכים נעשים בתוכה. בנוסף, בכל כניסה לפלאשבק תעברו מסך בצורת לוח הנסיעות הדיגיטלי מתחנת הרכבת (זה שמראה את הרכבות הקרובות שאמורות להיכנס לתחנה) שיסביר מי עומד במרכז הפלאשבק, איפה ומתי הוא מתרחש. גם בכניסה לעולמה של "נסיכת הקריסטל" (האישיות הכלואה בכובע הפינגווין) שמתרחשת בכל פעם שהיא רוצה לדבר עם שומה וקאנבה תעברו במחסומי הכניסה לרכבת, אלו שיש צורך להעביר בהם כרטיס כדי להיכנס – אותו עולם אגב הוא יצירה ויזואלית הזויה בפני עצמה, המלווה גם בניגון של שיר ייחודי וסצנות האנימציה המרשימות בסדרה (גם אם הן חוזרות על עצמן שוב ושוב).

penguindrum7

וכמובן שלא ניתן לדבר על אלמנטים ויזואליים מבלי להזכיר את האחד הבולט ביותר של Mawaru Penguindrum – הפינגווינים. בפרק הראשון מקבלים שלושת האחים לביתם חבילה בה 3 ביצים, מהן בוקעים פינגווינים כחולים ומשונים. לאותם פינגווינים אין באמת שום תפקיד בהשתלשלות העלילה, ולמעשה רק שלושת האחים מסוגלים בכלל לראות אותם, אבל הם כנראה אחד הדברים המקסימים והמשעשעים בסדרה. כל פינגווין כזה קשור באופן ישיר לאחד האחים, עוקב אחריו ומציג באופן ויזואלי את מחשבותיו ומצבו הנפשי, נותן ביטוי לאופי והאישיות שלו או במקרים אחרים סתם עושה דברים מצחיקים בצד. זה נשמע הזוי ומיותר, ובמידה מסוימת זה נכון, אבל זה פשוט משתלב נהדר עם עולם הסדרה המשונה, ומעריצים רבים ברחבי הרשת יוכלו להסביר לכם במאמרים שלמים למה נבחרו דווקא פינגווינים ולמה זה כה סמלי וקשור באופן מהודק למסרים שמעביר איקוהארה.

penguindrum14

גם על האמצעים הויזואליים עליהם דיברתי וגם על אלו שלא (ויש רבים כאלה) ניתן לדבר ולחפור עוד המון, אבל אחסוך את זה מכם בשלב זה. רק אוסיף שחלק נוסף ובלתי נפרד מהחזון האומנותי של Mawaru Penguindrum מתבטא בפס הקול שלה – שהוא אגב פשוט נפלא. אותה מוזיקה שמלווה את הסדרה, בעיקר בפרקיה האחרונים ובשילוב עם האנימציה שמשתוללת שם לגמרי, גורמת לה להרגיש כמו חוויה תיאטרלית אחת גדולה.


פינת הספוילרים

בסך הכל אהבתי את איך שהסדרה הסתיימה – כל סגירת המעגל עם התפוח שהוא הפנגוינדראם (פיזי, מטאפורי – איך שבא לכם לפרש את זה) ועם השיחה בין הילדים בפרק הראשון, שחזרה על עצמה הפעם עם קאנבה ושומה נעשתה באמת בצורה יפה. הדרך לשם לצערי קצת פחות התיישבה לי טוב.

penguindrum9

כמו שאמרתי קודם לכן, מנקודה מסויימת כל ה premise של הסדרה והמשימה שניתנה לאחים פשוט נדחקו הצידה ללא שום סיבה. נכון שהיומן של רינגו נחצה לשניים וחלק ממנו נגנב, אבל לא נעשה שום מאמץ קל שבקלים כדי לחפשו ולהחזירו. במקום זה קאנבה החליט שאין ברירה אחרת והוא צריך לפרק את המשפחה ולשתף פעולה עם ארגון טרור, ארגון שהוא יודע שהוא רע, כדי להציל את הימארי. לא די בכך, מי שהניע אותו לפעולה הזו היה סאנטושי, שבין רגע נהפך ל"חבר" שלו ולאיש שעליו הוא סומך בלי לשאול שאלות, זאת כשרק לפני פרקים בודדים אותו סאנטושי הבטיח להציל בשבילו את הימארי עם תרופות הפלא שלו ורימה אותו שהכל יהיה בסדר אם הוא רק יעביר לו את הכסף הנדרש. לא בדיוק ברור גם מדוע סאנטושי היה זקוק לקאנבה בשביל ביצוע פעולת הטרור הזו ומה בדיוק קאנבה עשה בשביל אותו ארגון.

penguindrum10

מהצד השני יש לנו את שומה, שהוא מסתבר ה soulmate של הימארי – סיפור שהקשר שלו לעלילה נחוץ כי… אין לי מושג, אני בכלל חשבתי שהוא נקשר בגורל עם רינגו שאיתה נבנתה מערכת היחסים שלו בפרקים הקודמים. אני מניח שזה נעשה כדי שגם הימארי תחלוק את הפנגווינדראם ביחד עם שני אחיה, אבל כל הקישור בין סיפור ה child broiler לבין קו העלילה המרכזי מרגיש מאוד מעומעם והמצאה שהגיעה משום מקום – אם כי את הקונספט עצמו ואת הרעיון שהוא מייצג דיי אהבתי. אני לא לגמרי בטוח כמה מדובר במקום פיזי בעולם הסדרה וכמה ממה שהוצג מטאפורי (יותר נוטה לכיוון השני), אבל הרמיסה של אותם ילדים נשכחים והפיכתם ל"בלתי נראים" היא בהחלט רעיון מרתק שמועבר מאוד יפה בשפה הויזואלית שלה.

penguindrum11

ואם נחזור רגע לשומה – אמרתי כבר קודם, אבל הוא היה בעיני דמות פשוט מעצבנת, וזה נכון בעיקר לחלק השני של הסיפור. חוץ מלבכות על כך שזה הגורל שלהם והעונש שמגיע להם הוא לא ממש עשה שום דבר. גם כשהוא הגיע לעצור את קאנבה ברכבת בפרק הקליימקס – אז מי שהצילה את המצב היא בכלל רינגו, שמסתבר כלל לא צריכה את היומן. עד עכשיו לא ממש נאמר בבירור אם אותו יומן באמת חזה את העתיד, אם יש לו באמת כוחות כלשהם (ההנחה היא שכן כי סאנטושי טרח לשרוף אותו – אבל עובדה שהלחש שרינגו זכרה בעל פה היה מספיק), מאיפה מומוקה השיגה אותו מלכתחילה ואיך נכנס הפנגווינדראם לכל הסיפור הזה – שהרי מומוקה לא השתמשה בו ממה שראינו בפלאשבקים, ואנחנו לא באמת יודעים כיצד הוא הגיע אל קאנבה ושומה.

penguindrum12

כן אהבתי את העובדה שהדמות שכלואה בכובע הפינגוין היא למעשה מומוקה עצמה, אם כי החצייה שלה לשניים הולידה דמות מיותרת אחרת – מריו, שעד עכשיו אין לי מושג מדוע הוא היה נחוץ ואני מתקשה לעכל את הפלאשבק ההזוי עם הסבא שלו ושל מאסאקו. החציה השניה שהתרחשה היא מצידו של סאנטושי, שהתפצל לשני הארנבים – ושם לא ברור כיצד זה הגביל אותו במשהו. נראה שהיותו "רוח רפאים" רק נתנה לו כוחות על טבעיים והשאירה לו את האפשרות להסתובב חופשי כרצונו בעולם, בין אם זה בבית החולים, ברכבת או בספריה. הייתי שמח לו לסאנטושי אכן הייתה תוכנית גאונית ומרושעת שתצדיק את חיוכו הזחוח לאורך כל הסיפור ואת סימונו כנבל המרכזי – אבל כל מה שקרה הרגיש כאילו זה משחק לידיו בצורה נוחה הרבה יותר מדי.


סיכום

בסופו של דבר אני חושב ש Mawaru Penguindrum היא חוויה מיוחדת, אבל אחת שהייחוד שלה מונע ממנה להיות מתאימה לכל אחד. אני יודע שיש עליה שיח שגורם לאנשים להתפצל בין המחנה המחשיב אותה כמאסטרפיס בלתי ניתן לערעור שכל מי שלא מסכים איתם כנראה לא מבין את היצירה, לבין המחנה השני שפשוט לא מבין מה יש לאהוב בה בכלל. אני נוטה קצת יותר לכיוון האמצע. אני לא חושב שהיא בלתי ניתנת להבנה לחלוטין, לפחות ברובה, אחרי הכל אנחנו בכל זאת בעידן בו ניתן לגגל ולמצוא תשובות לכל השאלות (גם אם הן רק דעות לא חד משמעיות) אבל אני כן נהניתי ממנה ומוצא אספקטים מסוימים בה מאוד יפים ויחודיים.

העניין הוא שבניגוד לסדרות אחרות ששמות את הסיפור במרכז ומנסות להעביר דרכו מסרים ולבנות סביבו סגנון אומנותי וסימבוליזציה (דוגמאות קטנות למשל נתתי בסקירה האחרונה על Steins;Gate 0) – כאן הסמליות היא המרכז, והסיפור והדמויות הם רק במקום השני, וזו לא גישה שאני מאוד מסכים איתה או שמדברת אליי באופן אישי. עם כמה שזה נעשה לפעמים באופן מרשים, אלו אספקטים שמבחינתי הם יותר קישוטים ותוספות מאשר העיקר, שזהו הסיפור עצמו שבאתי לחוות ולהנות ממנו. זה כן גורם לי להעריך את העבודה שנעשתה סביב תכנון היצירה והמחשבה שהושקעה בה, אבל לא את היצירה עצמה, שלדעתי לא נמדדת בכמות הרפרנסים שלה או כל דבר אחר בסגנון – מה שמחזיר אותי לדברי הפתיחה שלי: אחרי כל המחקר והקריאה דעתי על הסדרה עצמה לא באמת השתנתה יותר מדי, כי כסדרה היא עדיין מתפקדת בדיוק באותו האופן עבורי. מה שעבד בה בהתחלה עדיין עובד בשבילי, ובו זמנית גם כל הבעיות לא באמת נעלמו לשום מקום. אני נהניתי סך הכל, גם אם פחות ממה שציפיתי להנות.

penguindrum13

מה עבד:

  • שימוש נרחב בסימבוליזציה שגורם לכל סצנה להיות כזו שניתן לחזור ולנתח אותה ללא הפסקה ומעלה את ערך הסדרה כאחת שניתן לצפות בה שוב ושוב
  • סגנון ויזואלי מרתק ומיוחד שקשה למצוא בכל מקום אחר
  • פס-קול נפלא שהופך סצנות רבות לחוויה תיאטרלית של ממש

מה פחות עבד:

  • מבנה הסיפור הלא שיגרתי גורם להרבה בלאגן ומקשה על הבנת הסיפור ולכידותו כסיפור אחיד ושלם
  • חלקים נרחבים בסיפור מרגישים שאינם הגיוניים או קשורים לקו העלילה המרכזי ושניתן היה לדלג עליהם לחלוטין
  • העובדה שהסדרה כה עמומה בסצנות מסוימות, שנועדו כנראה לפתוח אותה לפרשנות, גורמת לה בסופו של דבר להכיל חורי עלילה משמעותיים
grades4_7

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s