Fate/Extra: Last Encore

Umu!


תעודת זהות

Fate/Extra: Last Encore היא סדרת אנימה מבית סטודיו Shaft שנכתבה על ידי קינוקו נאסו ויצאה בחורף 2018 עם 13 פרקים (כאשר השלושה האחרונים שודרו בסוף יולי  – זו הסיבה לעיכוב בסקירה). הסדרה מעבדת את משחק ה PSP של חברת Type Moon משנת 2010 הנקרא Fate/Extra (בערך, בפועל מדובר על סיפור מקורי שמתבסס על המשחק אך שונה ממנו מאוד). לקריאה מורחבת על מקומה של הסדרה ביקום של Fate ניתן להיעזר בפוסט "מאיפה להתחיל? – Fate".

הסדרה מתרחשת בעולם וירטואלי בשם Moon Cell הבנוי כגן עדן בו בית ספר המאוכלס בנשמות של 256 תלמידים בעלי הנטייה להפוך ל"מאסטרים", מתוכם יבחרו 128 שימשיכו להתחרות ביניהם במלחמת הגביע הקדוש. הבחירה נעשית בצורה פשוטה – בהינתן ההוראה מתחילים התלמידים להרוג זה את זה כאשר החזק שורד וממשיך הלאה. קישינאמי האקונו מוצא את עצמו בסיטואציה בה מותו כבר כמעט וודאי, אך רגשות השנאה שאוחזות בו גורמות לו להמשיך ולהילחם על חייו. ברגע האחרון מצליח האקונו לזמן את סייבר, הסרבנט שלו, ובכך להינצל ולהבטיח את מקומו במלחמה על הגביע.


משנה את החוקים

כשהוכרזה האדפטציה ל Fate/Extra התמלאתי ציפייה. על המשחק שמעתי כבר מזמן אך החוסר ב PSP מתפקד מנע ממנו לנסות אותו. הפרויקט שלשם שינוי נכתב על ידי נאסו עצמו, הכותב המקורי של Fate/Stay Night, נשמע כמו פרויקט שאפתני בהרבה מ Fate/Apocrypha שהוכרזה ביחד איתו, ולכן על אף שלא היה לי מושג מתרחש בו, לא היו חסרות סיבות להיות אופטימי. היום כשהסדרה כבר מאחוריי אני לצערי לא ממש יכול להגיד שהיא עמדה בציפיות, או שהצפיות שלי מלכתחילה היו נכונות.

fela1

בניגוד ל Apocrypha שהגיעה לפניה, Last Encore לא מנסה לדחוף כמות לא פרופורציונלית של דמויות לתוך סדרה שלא יכולה להכיל אותן, אבל זה לא אומר שהדמויות בה טובות או מקבלות איזשהו פיתוח או יחס משמעותי. הבעיה נעוצה בפורמט – תזרקו מהראש את כל מה שידעתם על מלחמת הגביע הקדוש מסדרות Fate הקודמות, חוקי המשחק כאן שונים לחלוטין. במסעם אל עבר הקומה העליונה של ה Moon Cell (הנקראת גם Angelica Cage) עוברים האקונו וסייבר בין הקומות השונות כאשר כל אחד מהן מהווה מעין עולם בפני עצמה ובו קיים "בוס", המאסטר השולט בה, אותו הם צריכים לנצח כדי להתקדם הלאה. קל להבין שאותו פורמט יוצר מצב בו הסדרה הופכת מסוג של באטל-רויאל לסדרה מסוג "האויב השבועי". כל זוג של מאסטר וסרבנט מקבלים פרק או שניים בכיכובם במקרה הטוב, וזה מספיק בקושי כדי לספר את סיפורם, אבל הבעיה הגדולה ביותר היא שאותו בידוד שלהם מכל יתר המאסטרים לא מאפשר יצירה של אינטרקציות, אסטרטגיות וטוויסטים מהם כה נהנתי בסדרות פייט האחרות.

fela2

מי שיצא לו לחפור קצת ביצירות Type Moon השונות בוודאי ישמע כאן מונחים מוכרים, גם אם בקונוטציה קצת שונה (ולא מתבייש להגיד, אפילו שאני נמנה עם קבוצה זו – ה wiki של Type-Moon היה חברי הטוב ביותר בניסיון להבין את המתרחש), אבל עבור מי שהגיע מ Fate בלבד סביר להניח שהסדרה תראה כמו חיה אחרת לגמרי שהקשר בינה לבין שאר היקום הוא מקרי בהחלט. כן, עדיין יש מאסטרים, סרבנטים ומלחמת הגביע הקדוש – אבל כל אלו כבר לא באמת אומרים את אותו הדבר – וזה עוד לפני שנגענו ב Moon Cell, Seraph, Angelica Cage ועוד מושגים שאמנם אפשר להבין את התמונה הגדולה גם בלי שהם קיבלו הסבר אמיתי בסדרה עצמה, אבל יהיה קשה לקשר אותם למה שאנחנו כבר מכירים משאר הפרנצ'ייז.

fela10

גם העובדה שחלק גדול מהפרקים נוהגים לקפוץ ללא הרף בין העבר להווה לא מאוד תורמת לבלבול הגדול שאתם צפויים לחוות כאן, כך שמאוד כדאי לבוא מרוכזים ולצפות בכמה שיותר פרקים ברצף על מנת לא לשכוח פרטים. Last Encore בניגוד לסדרות אחרות בפרנצ'ייז היא בראש ובראשונה סדרת מסתורין, והיא תעשה הכל כדי שהסיפור שלה יהיה מעומעם ככל האפשר. באספקט הזה אין ספק שסטודיו Shaft והבמאי שינבו אקיוקי שהיו אחראיים בעבר על "מאדוקה" ו Bakemonogatari הם הבחירה המושלמת כדי לייצר חווית מיינדפאק למהדרין.


קאסט הדמויות

אם כבר התחלנו לדבר על דמויות – דווקא כן יש כמה פרצופים מוכרים, אבל כיוון שמדובר ביקום מקביל ונפרד לחלוטין, שום דבר שאתם יודעים עליהם מ Fate/stay night לא באמת תופס פה וגם תפקידם הוא הרבה יותר זניח. דמות אחת שכן חוזרת לככב היא טוסאקה רין הנוכחת ברוב פרקי הסדרה, ולפחות בזה אפשר להתנחם. אמנם לא מדובר באותה רין, ואין בינה לבין האקונו מערכת יחסים משעשעת ומעניינת כמו שהייתה בינה לבין שירו ב FSN, אבל מישהו צריך לספק הסברים פה ושם לדברים המוזרים שקורים בעולם הזה ואין כמו רין בשביל התפקיד.

fela3

האקונו כדמות ראשית הוא פשוט מאכזב. הוא לא חד ממדי ומצטדק בצורה בלתי נסבלת כמו סיג מ Apocrypha, אבל הוא כן מרגיש משעמם וחלול כמוהו. אני מבין שהעובדה שהאקונו לא יודע את המטרה של עצמו היא חלק מהסיפור והמסתורין, אבל באמת שהיה לי קשה להתחבר אליו בצורה בה זה נעשה. הייתי מעדיף קצת פחות התפלספויות על שנאה ושאלות פנימיות וקצת יותר… אישיות ואופי. יתכן וזה פחות מורגש במשחק המקורי כיוון שמשחקים מהפרספקטיבה שלו, אבל כשעושים את המעבר ממשחק לסדרת טלוויזיה אני חושב שראוי שהדמות הראשית לא תהיה רק ייצוג ריק כלשהו של השחקן, אלא דמות מעניינת שיכולה לעמוד בפני עצמה.

fela7

למזלנו, בהיפוך הגמור להאקונו יש את סייבר שמלאה בדיוק בדברים שהיו חסרים לי בהאקונו (ומלאה גם בעוד מקומות, אבל אלו המקומות הנכונים). סייבר של Fate/Extra אולי נראית מאוד דומה לזו של Fate/stay night אבל הצבע האדום של שימלתה הוא דווקא לא ההבדל היחיד – מדובר למעשה בדמות אחרת לחלוטין, וסייבר החדשה היא פשוט מותק של דמות – חמודה, קורנת, מצחיקה וגם יודעת להיות באדאסית כשצריך (ולספק פאנסרביס כשלא, אבל אני לא מתלונן). הבעיה היחידה שלי איתה זה שבדומה לדמויות האחרות בסדרה – היא סך הכל דמות דיי שטחית.

מבלי להיכנס לספויילרים אודות זהותה, אני רק יכול להגיד לכם שאותה זהות לא באמת מאוד משנה – Last Encore לא טורחת באמת להיכנס לסיפורי האגדות המקוריים ולחקור מוטיבים של הגיבורים שהיא מזמנת אליה. למעשה, כנראה שלא תזכו לשמוע את שמם של חצי מהסרבנטים שיופיעו על המסך (אבל כן תכירו אותם אם שחקתם ב Fate/Grand Order), ועבור החצי השני השם ישפיע בעיקר על היכולות או הנובל פאנטזם שלהם ללא הסבר ממשי. אצל סייבר ספציפית שאלת זהותה מקבלת קצת יותר יחס, לפחות לכמה דקות בהן טורחים לספר אותה, אבל לצערי לא מעבר לכך. למרות כל זה היא עדיין הדמות הטובה ביותר בסדרה ללא שום תחרות ואני עדיין מאוד אוהב אותה.

fela8

שאר הדמויות לצערי לא באמת הצליחו לעניין אותי. לא המאסטרים ולא הסרבנטים בשום קומה שהיא. זה כל כך חבל כי דמויות מגוונות ועמוקות היו תמיד נקודת החוזק של Fate, וגם באפוקריפה בה הרבה מהעומק הלך לעזאזל עדיין נותרנו לפחות עם קאסט גדול של דמויות מאוד מגניבות שקל לאהוב.


אומנות זו לא מילה גסה

דווקא מבחינה ויזואלית הבשורות קצת יותר מעודדות. בסקירה על Fate/Apocrypha כתבתי על מה שאני רואה כחוזקה של הפרנצ'ייז של Fate – שיצירותיה שונות גם סיפורית וגם אומנותית, וגיוון הסטודיואים רק תורם לכך. את Last Encore כאמור הפיקו ב Shaft, ומי שמכיר את הסטודיו יודע שזה אומר המון חופש אומנותי ובחירות לא שגרתיות בכל הנוגע לאנימציה ובימוי. כיאה לכך, הסדרה מלאה ברקעים מהפנטים, גוונים חזקים בשלל צבעי הקשת והשינוי באווירה בין קומה לקומה מורגש בצורה מאוד חזקה. אפילו רקעים שאמורים להיות פשוטים לכאורה, כמו בית הספר בקומה הראשונה, נראים מאוד לא שגרתיים (ואם כבר ראיתם בתי ספר מיצירות אחרות של הסטודיו, אתם כנראה תמצאו את הדמיון מהר מאוד). האנימציה עצמה רחוקה מלהיות מושקעת ברמה ש ufotable הציגו בסדרות שלהם, אבל זו מלכתחילה לא השוואה הוגנת במיוחד.

fela5

אם אשווה שוב ל Apocrypha – הקרבות בסדרה ההיא אמנם היו הרבה יותר מרשימים, אבל הם כללו בעיקר הרבה פיצוצים ופריימים מהירים. מבחינת כוריאוגרפיה, אקסטרה טובה יותר – אבל כל כך חבל שכמעט ואין סצנות קרב שבאמת מדגימות את זה ליותר ממספר שניות.

אומנותית מדובר בשינוי של 180 מעלות. ב A-1 Pictures הלכו על בטוח ולכן אפוקריפה, עם כמה שהושקעו בה משאבים, נראתה הכי "סטנדרטית" שאפשר, בעוד אקסטרה נראית ביזארית ומיוחדת מאוד (לטוב ולרע).  גם מבחינת עיצוב הדמויות, למרות שאני בטוח שיש הרבה שפחות יתחברו אל העיניים הגדולות והנוצצות בצורה מוגזמת, לדעתי מדובר בעיצובים מעניינים יותר מאלו הגנריים של אפוקריפה ובסגנון ציור מעט יותר יחודי.

fela9

הבחירות הביזאריות ביותר שהיו בתחום העיצוב של הסדרה הזו היו כנראה בפרקים 6-7, בהם מגיעים הגיבורים לקומה ההזויה ביותר לדעתי. אלו לא פרקים שהאנימציה בהם היא טובה במיוחד, וגם הסיפור בהם כנראה היה הכי פחות אהוב עליי, אבל הם כן משדרים משהו מאוד שונה ומסתורי. כבר דיי הבהרתי ש Last Encore מעולם לא הרגישה כמו סדרה של Fate, אבל אם יש סדרה שפרקים אלו כן הזיכרו לי זו "מאדוקה", גם מבחינה ויזואלית וגם מבחינה מוזיקלית – וכאן כנראה נכנס באופן דומיננטי יותר סגנונו של אקיוקי בתור במאי כך שמי שאוהב אותו ירגיש בבית. אני עדיין לא משוכנע לגמרי שהסגנון של Shaft, גם בפרקים הספציפיים האלה וגם ביתר הסדרה, מתאים במיוחד ל Fate, אבל קשה להתכחש לכך שמדובר באחת הסדרות הכי מעניינות שיש לפרנצ'ייז הזה להציע מבחינה אומנותית. גם מוזיקלית, יש לה כמה מנגינות נהדרות, שגם אם הן לא ממש נחרטו בזכרוני, הן המתאימות בדיוק לאופי ה"שאפטי" שלה.


סיכום

כנראה ש Last Encore היא סדרת ה Fate הכי פחות שגרתית שנוצרה עד כה, וזה גורם לה לנוע בין שונה ומיוחדת לבין להיות הסדרה שמעולם לא ביקשתי או רציתי ש Fate תהיה. אני בסך הכל שמח שאם כבר נתנו ל Shaft להפיק סדרה בפרנצ'ייז אז הם לקחו את המשימה עד הסוף והכינו את הסדרה הכי "שאפטית" שרק ניתן, גם אם אליי זה קצת פחות מדבר. מה שבטוח – סדרה אחת כזאת הספיקה לי, ולמען האמת בתקופה בה היקום של פייט רק הולך ומתרחב אני קצת צמא לסדרה ששומרת על המבנה הבסיסי והקלאסי של מלחמת הגביע הקדוש.

בסופו של דבר יותר מלחקור את ה Nasuverse על כל שכבותיו, אני מעדיף לחוות את סיפורן של דמויות המוכנות לסכן את חייהן עבור משאלה ולהלחם האחת בשניה עד הסוף המר. אני מרגיש שיש כל כך הרבה פוטנציאל בלייצר סיפורים בפורמט הישן והאהוב, אבל לצערי לא נראה שסדרה בסגנון נמצאת באופק (ועל Fate/Grand Order אין מה לסמוך בנושא – הרי גם המשחק הזה הוא בעל חוקים משלו ושונה מהותית מהפורמט הרגיל), אבל אני לפחות מקווה שסדרות Fate הבאות יתנו חוויה קצת יותר מהנה מאשר Fate Extra: Last Encore, שאני אבין לגמרי אם אנשים שהם לא מעריצים גדולים של Fate לא מצאו אותה כמהנה במיוחד.

fela6

מה עבד:

  • לוקחת את הסגנון האומנותי המיוחד של Shaft עד הסוף
  • מצליחה לייצר עולם יפהפה ולגרום לכל קומה להראות ולהרגיש שונה לחלוטין מקודמותיה
  • בימוי מוצלח ששומר על על אווירת המסתורין של הסדרה

מה פחות עבד:

  • עשויה להיות מאוד מבלבלת, גם לצופי Fate וגם לאנשים שמעורים מאוד ביקום של נאסו
  • קאסט דמויות חלש מאוד, בעיקר בהשוואה לסדרות Fate האחרות
  • לא מנצלת את הפורמט של Fate כדי להתעמק באגדות ובגיבורים שלה כפי שמצופה ממנה
  • קרבות קצרים, משעממים ולא מספקים בשום צורה על אף שהאנימציה בהן דווקא לא רעה בכלל.
grades4_6

2 תגובות בנושא “Fate/Extra: Last Encore

  1. אני עדיין מתלבט אם לצפות בסדרה או לא. יש שאומרים שאם לא משחקים בfate/extra לפני כן הסדרה היא בלאגן שלא ניתן לפענח.

    אולי אשחק יום אחד בfate/extra, אולי עוד שנה-שנתיים, ואולי לא. בנתיים אולי שווה לחכות לגרסאת הבלו-ריי של last encore.

    אהבתי

  2. אכן umu

    כמו הטון של הסדרה, גם היחס שלי כלפיה היה דיי מעורפל.
    מצד אחד היה פה פוטנציאל לרענן קצת את הקונספט המוכר של פייט ולשתול אותו בעולם וירטואלי, הייתה לנו גם אנימציה וויזואליות טובים, OST הולם וגם הרעיון של התסריט היה בסדר.
    ומצד שני מגיע הביצוע, הדמויות החלולות וכל שאר הדברים שציינת.
    ההתקדמות של העלילה נעשתה בצורה… רובוטית(?)
    אמנם לא שיחקתי במשחק עצמו, אבל הרגשתי שאני צופה במעברים במשחק מאשר בסדרת אנימה.
    וזה הוביל אותי למצב שבו אני צופה בפרקים בכוח בתקווה לשיפור, מהסיבה הפשוטה – כי לא הרגשתי שום קשר או אכפתיות לדמויות בסדרה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s