Yare Yare Daze…

---

תעודת זהות

מסתבר שלאחר אירועי החלק הראשון דיו הצליח להשיג את גופו של ג'ונתן ג'וסטאר וכעת כשהוציאו את ארונו מקרקעית הים הוא חזר לעשות צרות, אלא שגופו החדש יצר קשר מיוחד בינו לבין שושלת ג'וסטאר. כתוצאה מאותו קשר קיבלו ג'וסף וג'וטארו סטנדים מיוחדים משלהם, אך לצערם הם לא היחידים – גם הולי היא משושלת ג'וסטאר, אך מכיוון שלה אין את הכוחות הרוחניים המספיקים לשלוט בסטנד שלה, במקום להיות לה לעזרה הוא מסכן את חייה. גופה של הולי לא מצליח לעמוד בלחץ המופעל עליו ולכן היא גוססת ונראה שתוכל להחזיק 50 יום במקרה הטוב. כדי להצילה יוצאים השלושה, ביחד עם חברי צוות נוספים שמצטרפים אליהם, למשימה שמטרתה למצוא ולחסל את דיו.

---

כל מה שאי פעם רציתי מג'וג'ו

בדרך כלל כשזה נוגע בעונות המשך אני פותח בהנחה שהקהל כבר צפה בעונות הקודמות, מכיר את הפרנצ'ייז ויודע פחות או יותר למה לצפות. ובכן, כאן זה נכון באופן חלקי. אם קראתם את הסקירות שלי על החלקים הקודמים של ג'וג'ו אתם יודעים שסך הכל אהבתי אותם, אבל לא עפתי עליהם בצורה מאוד נלהבת. אם במקרה זה עצר מישהו מלהמשיך ולנסות גם את החלק השלישי, או לא להרים את הסדרה מלכתחילה, הרשו לי להכות על חטא – צפו בה בכל זאת. זה שווה את זה. מאוד. לשם שינוי אני מרגיש ש"ג'וג'ו" היא לא סתם סדרה ביזארית ושונה – אלא אחת שגם יודעת לנצל את סגנונה הייחודי וליצור סיפור אפי, מצחיק וסוחף שכל רגע בו הוא הנאה צרופה. המעריצים אמרו שזה משתפר בהמשך – והם צדקו.

לראשונה הסדרה גם מצדיקה את שמה, "הרפתקאותיו הביזאריות של ג'וג'ו", שכן הגיבורים שלנו עוברים בכל פרק מעיר לעיר ברחבי העולם ומתחילים הרפתקה חדשה. זה אומר מה שאתם חושבים שזה אומר – בגדול, הסדרה הזאת אפיזודית, מה ששונה לחלוטין מהחלקים הקודמים לה ועשוי להיות מעייף כשמדובר בסדרה של 48 פרקים. החבורה אמנם מתקדמת בכל פרק אל יעדם לעבר דיו, אבל לכל הרפתקה יש את את הנבל המקומי שלה המקבל פרק או שניים. אישית קשה לי עם סדרות אפיזודיות, בעיקר כשזה נמשך כמות כזו של פרקים. אני צריך את הרגשת ההתקדמות בסיפור ואת המתח בסוף הפרק שיגרום לי לרצות להמשיך מיד לזה שאחריו, וכשאין את זה הדחף שלי לצפות בסדרה יורד.

דווקא ב"ג'וג'ו" זה לא קרה, כנראה פשוט מכיוון שהיא כה מהנה. האויבים שהחבורה נתקלת בהם בהתחלה הם בעיקר מוזרים מאוד, אבל ככל שהסדרה מתקדמת הם נהיים יותר ויותר מעניינים, מסוכנים ומקוריים. מה שעוד עוזר כאן זה שמערך הכוחות לא ממש משחק תפקיד – הגיבורים שלנו לא מתחזקים במהלך הדרך כמו בכל סדרת שונן סטנדרטית או פוגשים באויבים שהם בהכרח חזקים יותר פיזית מהקודמים, אלא לכל נבל יש את החולשה שלו ואת הדרך הייחודית שיש למצוא כדי להביס אותו. כל זה מתאפשר באמצעות מערכת הסטנדים החדשה, שאמנם מיתרת לחלוטין את כוחות ההאמון עליהם דובר כה רבות בחלקים הקודמים, אך היא מאפשרת גיוון גדול יותר של יכולות וקרבות יצירתיים הרבה יותר. ההרגשה הזאת של "ראיתי כבר הכל, איך אפשר לעלות מכאן? איך הסדרה תתקיל את הגיבורים במשהו מסוכן אפילו יותר?" היא זו שמשכה אותי להמשיך כל פעם לפרק הבא – ופשוט אף פעם לא התאכזבתי מהדרכים היצירתיות שהיא עשתה את זה.

גם האנימציה זוכה לשדרוג דיי משמעותי שבא יד ביד עם סגנון ציור מפורט ומרשים יותר מתמיד וזה בולט כבר מהפרק הראשון. "ג'וג'ו" תמיד הייתה פיסת אומנות ייחודית, וכעת היא נראית טוב יותר משנראתה אי פעם.

---

מעשה בחמישה גיבורים

הדמויות היו הבעיה הגדולה שלי בחלק הראשון של "ג'וג'ו", שסודרה חלקית בחלק השני, אך בשניהם חוץ מדמותו של ג'וג'ו שעומד במרכז העלילה כל שאר הגיבורים לא באמת הצליחו להתחבב עליי או לקבל זמן מסך משמעותי. ב Stardust Cursaders יש לנו חמישה גיבורים שונים זה מזה באישיותם ובכוחותיהם, שיצליחו לגרום לכל אחד להתאהב בהם. יש לסדרה מספיק זמן כדי לאפשר לכל אחד מהחמישה לקבל את מלוא תשומת הלב הנדרשת, גם בצורת פרקים כמעט בלעדיים בכיכובו וגם בהשפעתו הישירה על העלילה.

גיבור הסדרה והג'וג'ו החדש הוא קוג'ו ג'וטארו, שלמען האמת לקח לי קצת זמן להתרגל אליו. מדובר בשינוי דיי משמעותי מג'וסף של העונה הקודמת. ג'וטארו הוא לא קליל ומצחיק כמו ג'וסף וגם רחוק מלהיות קולני ומושך תשומת לב כמוהו. את ג'וטארו ניתן לתאר במילה אחת – הוא מגניב. כמה מגניב? כמה שרק אפשר. העמידה שלו, התלבושת, המשפטים הקבועים וקור הרוח שהוא מפגין בכל סיטואציה גורמים לו להיות פשוט באדאס רציני, ואחרי שמתרגלים קל מאוד להתאהב בזה. הוא גדל עליי לאט לאט ובסוף הסדרה כבר הפך לאחת הדמויות האהובות עליי. הבעיה שחששתי ממנה היא שטיפוס שכזה לא ממש יצליח לסחוב את כל הסדרה על הכתפיים שלו – אבל למזלנו יש את יתר הקאסט כדי לאזן ולהכניס עניין.

בנוסף לג'וטארו יש לנו את עבדול הזהיר ובעל הניסיון, את קאקיואין התלמיד המחושב, את פולנארף השטותניק (והדמות האהובה עליי בסדרה), וגם ג'וסף הרי עדיין איתנו. אבל אם כבר ג'וסף, אולי זה כי הגיל עושה את שלו, ואולי זה הניסיון למתן את הדמות כך שלא תגנוב את ההצגה, אבל הוא מרגיש פחות משעשע וכריזמטי ממה שהיה בחלק הקודם, ולמעשה הוא מרגיש כמעט כמו דמות אחרת לחלוטין. גם בתור מי שהיווה דמות כל כך מרכזית בעבר, קיוויתי שהוא יקבל כוחות קצת יותר מרשימים, אבל מכל החבורה דווקא הוא הרגיש ש"נדפק" עם כוחות שפחות מתאימים ללחימה (וברגע שהוצגה מערכת הסטנדים החדשה – כוחות ההאמון שלו כבר מזמן לא רלוונטים). ג'וסף הזקן הוא עדיין אחלה של דמות ומספק לא מעט רגעים משעשעים וכיפים (ובעיקר עם הומור על היותו אמריקאי), אבל זה פשוט כבר לא אותו הדבר. המדובב שלו טומוקאזו סוגיטה הכל כך נהדר גם כן הוחלף לצערי, אבל זה דיי הגיוני בהתחשב בגיל הדמות בחלק הזה, וגם אישיזוקה אונשו שהחליף אותו עושה עבודה מצוינת.

עוד דמות שלא ניתן להתעלם ממנה היא הנבל המרכזי שלנו – דיו. ייחלתי לחזרתו וקיבלתי את מה שרציתי. דיו היה עבורי הדמות שעשתה את פארט 1, אך לצערי זמן המסך שלו בחלק השלישי הוא קצר מאוד וחוץ מלהיות הבוס הסופי אין לו איזשהו סיפור מעניין או מערכת יחסים מורכבת עם הגיבורים כמו שהייתה לו בזמנו עם ג'ונתן. זה לא אומר שהוא מאכזב חלילה, הסדרה בונה באופן מושלם את המתח והצפייה לקראת הגילוי של כוחות הסטנד שלו, והפרקים האחרונים בכיכובו הם מהמספקים ביותר בסדרה כולה. פשוט כשיש נבל כה מוצלח קיוויתי שהוא יעשה קצת יותר מאשר לחכות לתורו להילחם.

---

פינת הספויילרים

מכיוון שהסדרה אפיזודית יהיה לי קשה להתייחס אל חלקים בה באופן ספציפי (מלבד הסוף), אבל כן ארצה לציין לטובה כמה מהם שהותירו בי רושם מיוחד – רובם מהעונה השניה. בעונה הראשונה היו גם חלקים טובים, אבל חוץ מהמוות המזויף של עבדול שתפס אותי לא מוכן, לא זכור לי משהו מאוד יוצא דופן. פרק 27 שהציג את האחים אוינגו ובוינגו היה אחד הפרקים המצחיקים ביותר שצפיתי בהם באנימה בשנים האחרונות, ואם חשבתי שהם היו זוג מושלם, גם חזרתו של בוינגו בפרקים 36-37 ביחד עם הול-הורס יצרה צמד חלומות קורע מצחוק. עוד פרק שתפס אותי לא מוכן הוא פרק 38 שלא רק היה הפעם הראשונה שבו איגי כיכב בפרק משלו, אלא גם שמענו את מחשבותיו – לזה ממש לא ציפיתי ולקח לי זמן להתרגל לרעיון. ולבסוף, שניים מהפרקים האהובים עליי הם פרקים 35 ו 42 בהם ג'וטארו התמודד מול האחים דארבי וניצח אותם במשחקים המניפולטיביים של עצמם ובצורה אפית ואינטנסיבית במיוחד.

ועכשיו לגבי הסוף – שמחתי לראות שרוב החבורה הגיעה לקרב מול דיו בחיים, ועדיין הסדרה העזה להקריב חצי מהם בצורה חסרת רחמים. המוות של עבדול היה מהיר מדי לטעמי, אבל בהתחשב בכך שכבר קיבלנו מספיק דרמה במוות המזויף שלו בעונה הראשונה, אני מניח שזה היה מספיק. ההקרבה של איגי הייתה לי הרבה יותר כואבת, אבל אני שמח שהוא שימש חלק מכריע בהכנעתו של ונילה-אייס. קאקיואין הלך בצורה הכי מספקת והצליח לגלות לשאר את סודות כוחותיו של דיו, אם כי קצת חבל לי שבכל העונה השניה של הסדרה הוא לא קיבל יותר מדי תשומת לב בעקבות הפציעה בעיניו. ולבסוף ג'וסף – שהמוות שלו דווקא תרם לחזק את דיו והכניס עוד קצת עניין לקראת הסוף.

לגבי דיו עצמו – אם יש משהו שהתאכזתי ממנו טיפה זה העיצוב. אני חושב שהצורה בה הוא הוצג במהלך כל הסדרה הייתה הרבה יותר מחמיאה לו מהתלבושת המעט מגוחכת עם הלבבות והשיער שסודר קצת בצורת סופר-סאייה במקום המראה הפרוע הרגיל שלו. בפאוור-אפ האחרון שלו הוא בכלל הקריב לחלוטין את המראה המגניב שלו ונראה כמו נבל משוגע וסטנדרטי עם טעם רע. אבל כל זה קצת ניטפיק כי הקרב עצמו היה נפלא. The World אכן התגלה כסטנד OP בטירוף, כמצופה מדיו, ונורא אהבתי את התרומה של כל הדמויות שנותרו למאבק נגדו ולגילוי סודותיו. בעיקר אהבתי את הגילוי ש Star Platinum ו The World הם למעשה אותו הסטנד, מה שאיפשר לג'וטארו להתגבר על כוחותיו הבלתי מנוצחים של דיו (מה שכן, זה מעלה שאלות לגבי הסטנדים של ג'וסף והולי שלא ממש קיבלו מענה). הקרב כן נהיה בסוף מעט בסגנון דרגון בול עם כל ההילות והתעופה שהתרחשה שם, מה שקצת גרם לי להרים גבה, אבל זה לא באמת מטריד אותי. הפתיח אגב במהלך הקרב ביניהם בשני הפרקים האחרונים, שבסופו הופיע דיו ביחד עם The World היה הפתעה נעימה.

אני לא יודע מה אני חושב על כך שהחזירו את ג'וסף לחיים בפרק האחרון. הגיוני זה בטח לא, אבל אני מקווה שהסיבה היא שיש לו עוד תפקיד לשחק בחלק הבא. מסיבה זו אגב, אני משער שפארט 4 יתרחש בהפרש זמן קצר יותר מפארט 3 מאשר זה שהיה בין החלקים הקודמים. אני מקווה שזה אומר שנראה גם את פולנארף מתישהו, כי בכל זאת הוא שרד. לגבי זהות הג'וג'ו הבא, הסדרה הפעם לא השאירה רמזים כלשהם, אז אני מניח שהוא פשוט יהיה הבן של ג'וטארו (אני עוד אגיע לזה, לא צריך לספר לי). את דיו אני מאמין שלא נראה יותר, הפעם נראה שהוא חוסל באופן וודאי, אבל אני דווקא בסדר עם זה וחושב שהוא מיצה את עצמו בעונה הזאת.

---

סיכום

בחלקים הקודמים של "ג'וג'ו" לא לגמרי השתכנעתי, אבל עכשיו אני לגמרי בפנים ומשוכנע להמשיך עד הסוף. עבורי Stardust Crusaders הוא החלק האולטימטיבי של "ג'וג'ו" ומהווה בדיוק את מה שרציתי לקבל מהסדרה כבר מהתחלה. הסדרה הזו היא עדיין לא הקומדיה הכי שנונה, האקשן הכי מטורף, ובוודאי שלא הסיפור המורכב ביותר, אבל כל האלמנטים השונים המרכיבים אותה הם ברמה גבוהה ונעשים בצורה מיוחדת שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר. אני מאוד מקווה שהרמה הזאת תישמר גם בחלקים הבאים ובינתיים אמשיך לשמוע מדי פעם את נעימת הנושא שלה ולהזכר בסצנות שכה אהבתי במהלך המסע הזה שגם עבורי הרגיש כמו הרפתקה אחת גדולה.