עוד השלמות מעונת האביב, והפעם זו הקומדיה הרומנטית שבמרכזה זוג לא מאוד שגרתי.

---

תעודת זהות

---

האם אוטאקואים אי פעם מתבגרים?

כששמעתי לראשונה על Wotaku ni Koi wa Muzukashii (או בקיצור Wotakoi) הקונספט דיי קסם לי. אני לא בדיוק צרכן כבד של קומדיות רומנטיות, אבל אני בהחלט אוהב לצפות ברומן שנעשה בצורה טובה או מיוחדת, והרעיון של Wotakoi הוא דיי מיוחד. גם סדרות שעוסקות באוטאקואים ובתרבות האוטאקו תמיד מצליחות לעורר אצלי אהדה מיוחדת ככה שסיבות טובות להתחיל לצפות בה לא היה חסר.

ההתרשמות הראשונה הייתה סך הכל דיי טובה. האנימציה שלה אמנם היא מתחת לממוצע וסגנון הציור, למרות שהוא דיי גנרי ומזכיר סדרות שוג'ו רבות אחרות, הוא עדיין לא רע בכלל, אבל נקודת החוזק שמכפה כאן על הכל היא ללא ספק הדמויות. הקאסט מורכב מארבעה דמויות מרכזיות שמככבות באופן כמעט בלעדי לאורך 11 הפרקים של הסדרה. בנוסף לנארומי האנרגטית ולהירוטאקה האדיש בצורה מוגזמת, ישנו זוג נוסף שעובד ביחד איתם המהווה בשביל שני הגיבורים שלנו גם חברים טובים וגם "סנפאי" לעבודה ולחיים בכלל. קויאנאגי האנאקו היא קוספליירת וחובבת יאוי מושבעת, ובן הזוג שלה הוא קאבאקורה טארו, הבוס של החבורה שלא מרבה לדבר על תחביביו בציבור, אך מתחת לפרצופו המפחיד מסתתר חובב מנגה ומרצ'נדייס מושבע.

לכל דמות יש את הנישה שלה אבל לכולן בסיס משותף וכבוד לתחביבים האחד של השני, מה שמאפשר להם לבלות יחדיו ולשפוך את כל אהבתן לאנימה, מנגה, גיימינג וקוספליי – ומבלי הצורך לעצור את עצמם מלפרט פנטזיות שבאות יד ביד עם אנשים שנמצאים עמוק בתחביב (טוב, בעיקר מצד הפאנגירלס אם להגיד את האמת). הדינאמיקה שנוצרת בין הדמויות, גם בתוך הזוגות עצמן וגם כשכל הארבעה נמצאים באותו החדר, היא משעשעת, תומכת וכיפית בצורה שגורמת לשכוח לרגע שמדובר באנשים מבוגרים שעובדים רוב היום במשרד. לפעמים נראה שיותר מלעבוד הם עסוקים בלשחק משחקי וידאו, לשתות בירה ולחפש מנגה בספריה.

---

דורכת במקום

עם כמה שאני אוהב את האופי הילדותי שהדמויות לא מוותרות עליו, באופן עקיף הוא חלק מהבעיה שמפריעה לי ב Wotakoi. היא אמנם סדרה רומנטית, אבל לפחות ב 11 הפרקים שבהם היא נמשכה, היא הייתה רחוקה מאוד מלהיות סיפור אהבה. כן היו ניצוצות פה ושם שהראו על התקדמות מסויימת ביחסים בין נארומי להירוטאקה, אבל הם גם היו דיי מעטים וגם היו תמיד רק "כמעט" ונעצרו רגע לפני שהתפתח משהו רציני. זה עוד יותר חבל לי כי מדובר לשם שינוי על אנימה שהדמויות בה הם אנשים בוגרים, בני 26 וצפונה, שכבר מהתחלה מדברים ברצינות על דייטים ודאבל דייטים, ומדלגים על כל שלב המבוכה והדרמות שלפני כן שבא בדרך כלל כחלק אינטגרלי בסדרות בית-ספר עם דמויות צעירות יותר. ועדיין, הסיפור לא מתקדם לשום מקום – אפילו נשיקה לא תראו פה, ובוודאי שלא שום דבר מעבר.

גם את חוסר ההתקדמות הזה יכולתי לבלוע איכשהו כי אני מבין שמדובר בסדרה קומית ולא באחת ששמה את הדגש על הדרמה. Wotakoi לא משתמשת ב setting שלה כדי ליצור סיפור עלילתי מסועף, אלא כדי לתת איזשהו בסיס שעליו היא תבנה סיטואציות מצחיקות. האם זה מצליח לה?… לפעמים. הומור זה דבר סובייקטיבי, וסך הכל הסדרה יצאה דיי הרבה סיטואציות שהעלו בי חיוך, תוך שילוב רפרנסים בצורה דיי מוצלחת ואווירה כיפית, אבל הבדיחות עצמן הן שום דבר היסטרי או קורע מצחוק. בנוסף הרגשתי שחלק מהבדיחות חוזרות על עצמן באופן קצת מוגזם ומתחילות להימאס (נארומי וקויאנאגי אוהבות יאוי, הירוטאקה חסר אנרגיה, קאבאקורה וקויאנאגי רבים וצועקים אחד על השני כל הזמן ועוד ועוד) – וזה קצת מעיק שזה קורה בסדרה כה קצרה.

---

סיכום

עם כמה שזה נחמד לפעמים לקחת פסק זמן קצר כדי לצפות בארבעת הדמויות של Wotakoi יוצאות לבלות יחד ונכנסות לסיטואציות משעשעות, קיוויתי שהסדרה תיקח את הקונספט המוצלח שלה ותעשה איתו משהו שישאיר בי זיכרון קצת יותר חזק. בין אם זה להתמקד באופן קצת יותר ספציפי בתרבות האוטאקו ולחשוף את הרבדים השונים שבה, בין אם זה לקדם את סיפור האהבה שבבסיסה ובין אם זה פשוט לעשות את תפקידה כקומדיה – אני חושב שיש עוד הרבה לאן לשאוף. מנגת האינטרנט עליה הסדרה מבוססת עדיין לא הסתיימה, ואני לא יודע אם נקבל אי פעם עונה שניה, אבל גם אם כן אני כבר לא בטוח שאקפוץ על ההזדמנות אם לא אשמע שהיא אכן לוקחת צעד קדימה, באיזשהו כיוון. כן נהניתי ממנה ואני כן מבין מה אנשים מוצאים בה, אבל אני חושב שיש דברים טובים יותר להשקיע עליהם את הזמן.