Darling in the FranXX

ועכשיו בואו נדבר על סדרה שאנשים כן ראו.


תעודת זהות

Darling in the FranXX היא סדרה שנוצרה בשילוב פעולה של סטודיו Trigger וסטודיו A-1 Pictures ויצאה בעונת החורף האחרונה (ינואר 2018). הסדרה מתרחשת בעתיד בו בני האדם מתבצרים בערים ניידות על מנת להגן על עצמם מפני מפלצות אימתניות בשם מלאכים קאלקסוסאורים. לצורך הלחימה בקאלקסוסאורים יוצרים בני האדם רובוטים בשם אווה פראנקס שעל תפעולם אחראיים ילדים המקבלים את הכינוי "טפילים" (parasites) כאשר התפעול נעשה בזוגות של זכר ונקבה.

כאשר בת זוגתו ללחימה של הירו נאלצת לעזוב את תפקידה עקב ביצועיה הנמוכים, הוא מקבל את האפשרות להישאר ביחידתו באופן זמני, אך חוסר הצלחתו בתפעול הפראנקס משאיר אותו חסר עתיד. אז פוגש הירו בזרו-טו, ילדה בעלת קרניים שמכילה בגופה דם של קאלקסוסאור. על זרו-טו התפשטה שמועה שכל טפיל שנוסע עמה בפראנקס נהרג אחרי 3 רכיבות לכל היותר, אך הירו שנשבה בקסמיה מתעקש בכל זאת לרכוב ביחד איתה וכך לתת משמעות לחייו.


מכיר את זה מאיפשהו

בואו נדבר קודם על החלק הברור מאליו – Darling in the FranXX לוקחת השראה ברורה מ Neon Genesis Evangelion הן בקונספט שלה והן בסצנות מפתח בסדרה, ונראה שהיא ממש לא מנסה להסתיר זאת. עם כמה שההשוואות האלו היוו מקור לרגשות מעורבים בקרב הרבה צופים – אני לא חושב שמדובר כאן במקרה של חוסר מקוריות שצריך להתקומם עליו, ממש לא. בתור אחד שעד היום זוכר לטובה את אוונגליון, אני חושב שמדובר במחווה נחמדה ביותר לסדרה ההיא, וכזאת שמנסה בכל זאת לעשות את הדברים בטון ובסגנון הייחודי שלה. עם כל הדמיון הרעיוני הזה, "דארלינג" היא לא סדרת מיינדפאק דכאונית, אלא דרמה שנושמת את סטייל האקשן המטורף והכיפי של סטודיו Trigger ועושה את כל זה באנימציה וסגנון עיצובי ואומנותי שנראים הרבה יותר מתאימים ל 2018 מאשר לשנות ה 90 (וזה כמובן לא אומר שום דבר רע על אוונגליון עצמה).

franxx2

כמו כן, שתי הסדרות עוסקות בילדים מתבגרים שבנוסף לסיכון חייהם במלחמה במפלצות ענקיות יש להם על הראש גם את הצורך להסתדר עם בני המין השני ולהבין את מקומם בעולם – אלא שב"דארלינג" הילדים לא סובלים מבעיות נפשיות ודיכאון כרוני. הבעיות שלהם הן הרבה יותר סטנדרטיות ומתקשרות באופן ישיר למצב המבלבל בו שמו אותם ולחוסר בחינוך ובידע שלהם על העולם סביבם. מדובר בגישה שהיא פחות ריאליסטית, אבל מתאימה יותר לעולם שנבנה בסדרה ולטון הכללי אותו היא מעבירה.


קצת על דמויות וסימבוליות

אותם קונפליקטים תמימים מועברים באמצעות קאסט דמויות עשיר הכולל ארבעה זוגות של טפילים כאשר כל זוג כזה נבנה במנטליות אחרת ומתמודד עם הבעיות הפנימיות שלו בנוסף לאלו של כולם כקבוצה. אחד האספקטים שמאוד אהבתי פה הוא שיש גם הסתכלות לצדדים – אף זוג אינו תקוע בקונכיה של עצמו וכן עולות התיות בעת משבר על כיצד היו מסתדרים לו היו מבצעים חילופי זוגות, מחשבה דיי לגיטימית בעיקר בגילאים ובנסיבות הללו. למעשה עם כמה שדארלינג היא סדרת אקשן עם קרבות מרהיבים ביופיים, דווקא אותם פרקים שקטים יותר שעוסקים בחיי היומיום של הילדים וביחסים ביניהן הם הפרקים האהובים עליי. דוגמה מצוינת לכך היא פרק בו נוצר משבר המחלק את הקבוצה למחנות של בנים נגד בנות, אחד הפרקים האהובים עליי באופן אישי. בצורה ילדותית ומשעשעת מאוד כל המצב שנוצר שם משרה איכשהו אווירה של נחת ושלווה בעולם הזה, שאם חושבים עליו מפרספקטיבה בוגרת יותר, החיים בו לא קלים בכלל.

franxx3

על כל קאסט הדמויות המגוון הזה בסופו של דבר מאפיל הסיפור של הזוג המרכזי, הירו וזרו-טו, שסוחבים על גבם את העלילה ומהווים את מרכז הדרמה. הירו כגיבור הוא בסך הכל דיי בסדר. הוא לא מהדמויות המעניינות שיצא לי להכיר, אבל הוא בנוי לא רע, הוא חדור מטרה ועושה תפקידו בצורה דיי נאמנה. זירו-טו לעומת זאת היא הכוכבת האמיתית של הסדרה. במהלך כל העלילה דמותה מהלכת על בין להיות הרוח החופשית של הסדרה, שטותניקית גמורה שעושה כל שעולה על רוחה וכובשת את לבבו של הירו, לבין להיות הסכנה המפחידה שמאיימת על חייו ומרחיקה ממנו את כל חבריו הקרובים. אותן סיטואציות בהן היא נוכחת מייצגות בדיוק מרשים את התהליך שעובר על הירו עצמו, שנאחז בכל הכוח באופציה שנותרה לו כדי לרכוב על הפראנקס, ומהצד השני את מצבו הפיזי ההולך ומדרדר מפרק לפרק.

franxx4

באופן כללי, ניתן להגיד שהסדרה דיי חזקה בכל הקשור לסימבוליזם, גם אם לפעמים זה נעשה בצורה קצת מעוררת מחלוקת. אחת הדוגמאות היותר מגוחכות היא הצורה בה נעשית הרכיבה ברובוטי הפראנקס – כאשר הדמות הנשית נשכבת מלפנים והזכר מתיישב מאחור בתנוחה שמזכירה… אתם יודעים. זה מכוון, זה מגוחך, זה יכול אולי אפילו להטריג אנשים מסויימים, אבל לדעתי זה רעיון מקורי שלגמרי עושה את העבודה. החיבור בן שני המינים ומה שהוא יכול להשיג זה אחד מהמוטיבים המרכזיים בסדרה ואני פשוט אוהב שהיא לא מפחדת להציג אותו בצורה כל כך בוטה (טוב שיש את יפן, כי בתרבות הפוליטיקלי קורקט השתלטה על המערב – שם זה לא היה עובר מסך).


מהצלחה מטאורית לכישלון מהדהד?

כבר משהוכרזה יכולתי לחזות ש Darling in the FranXX תהיה סדרה שתיצור עניין, הרי בכל זאת מדובר בפרויקט כנראה השאפתני ביותר של סטודיו Trigger לפחות מאז Kill la Kill, וכדי שלא יהיה צורך לחסוך במשאבים הוא נעשה גם בשיתוף פעולה עם סטודיו A-1 Pictures. אני לא יודע בוודאות מי מבין הסטודיואים יזם את הפרויקט, אבל אם הייתי צריך לנחש, הסדרה לגמרי מרגישה עבורי יותר "טריגרית" בליבה, והיא נושמת את הסטייל והנשמה של הסטודיו – שזה מבחינתי מעולה, כי אני מאוד אוהב את הסגנון שלהם.

מה שבטוח, לא יכולתי לנחש כמה הד היא תיצור, ואם להסתמך על חלקה הראשון (עד פרק 15) – גם דיי בצדק. אותו חלק אכן היה מעולה ושילב נהדר בין אקשן גרנדיוזי לדרמה קורעת לב, וזה רק הלך והשתפר ככל שהתקרב לסיומו, אלא שאחריו נראה שהסדרה איבדה כיוון לחלוטין – וזה חבל.

franxx5

אני לא אחד שנוהג להכתים סדרות רק בגלל פרקים בודדים בסיומן שלא אהבתי, בעיקר אם קדמו להן פרקים רבים שכן אהבתי מאוד, אבל יש סדרות שבהן הסיום קובע את הטון – ו Darling in the FranXX היא אחת מהן. הסיבה היא שהפרקים בחלק הראשון היו כל כך מעניינים בדיוק בגלל שהם מפתחים ציפיות לאיזשהו שיא שיגיע לאחר מכן. הם רומזים על התגליות שנקבל בעולם המסתורי הזה, הם מתחילים תהליכי התבגרות ופיתוח דמויות, והם מציגים דמויות חשובות שתפקידן טרם הגיע. הבעיה שככל שמתקרבים אל הסוף מבינים ששום דבר מזה כמעט לא יבוצע, ואם כן אז לא בצורה מספקת – מה שהופך את כל הציפיות לחסרות טעם.

הפרקים האחרונים של הסדרה לא רק זונחים את כל אלה, הם פשוט מרגישים נורא מזורזים ולא במקום, כתובים בצורה לא משכנעת וזה מרגיש כאילו מראש לא היה כיוון ברור אליו כל הסיפור אמור היה להתנקז והשאירו את ההחלטה לרגע האחרון – ובסופו של דבר קיבלנו סיום שכל האווירה שהוא משרה נראית מנותקת לחלוטין מזו שהסדרה העבירה במרבית ריצתה. מורגש שהסיפור אמור היה להתקדם למקום אפל יותר ולענות על שאלות גדולות יותר תוך כדי חקירה לעומק של הנושאים שהוצגו בו, אך כל זה הוחלף לטובת רעיון כביכול "מגניב".


פינת הספוילרים

לפני שזורקים האשמות לכל עבר – לא הטוויסט הגדול של פראנקס הוא זה שהרס לי את החוויה. כן, מישהו שם בצמרת ההפקה החליט שיהיה כנראה מגניב מאוד לתת לסדרה סיום טירגרי קלאסי ולשלוח את כל הגיבורים למלחמה בחייזרים בחלל החיצון, ולשם כך הגיע נחשפנו ברגע האחרון ל VIRM ולתוכניתם. הרעיון עצמו של להציב את VIRM בתור הנבלים של הסיפור ולהשתמש בהם כדי לפתור את כל התעלומות הגדולות אינו פסול בעיניי. כן, לקח לי קצת זמן לעכל את הרעיון ולהבין לגמרי מה בדיוק ראיתי באותו פרק שזה קרה, אבל הבעיה העיקרית היא בביצוע המזורז והרנדומלי הזה שהזניח כל כך הרבה דברים והוביל להרבה שטויות לאחר מכן.

franxx6

יתכן ולו היו לסדרה יותר פרקים, או שהיו מפצלים את הסוף לאיזה סרט המשך או שניים, היה ניתן לסדר זאת בצורה יותר משכנעת, אבל בצורה הנוכחית זה פשוט לא יצא טוב – בעיקר עבור הדמויות. בהרבה דרמה, רעש וצלצולים יצאו כל הילדים אל החלל פשוט כדי להיות שם ולא לעשות כלום (אה, ומשום מה היה צריך גם להביא את נהנה והאצ'י כדי שגם לא יעשו כלום וגם כמעט ימותו) בזמן שהירו מגיע שוב כדי להציל את התודעה של זירו טו – סצנה שחזרה ברעיון דומה כבר פעמיים קודם לכן בסדרה, פעם בפרק 15 הנהדר ופעם בחילוף תפקידים בפרק 21, ובאמת שבשלב זה היא כבר הרגישה כה לעוסה שפשוט לא יכולתי להתרגש ממנה – וכל מה שהגיע אחרי הרגיש פשוט טיפשי.

בסצנה שאמורה להיות אפית הפך הרובוט הענק לזרו-טו ענקית, בצורה שאין באמת דרך וסיבה שתתרחש בהגיון הפנימי של הסדרה, ומילא היה בזה משהו מגניב, אבל אם אתם שואלים אותי – לא ממש. אני מבין שוב את הניסיון לעשות כאן עוד גורן לגאן (ומצטער, אך לא אוכל להימנע מספוילרים אליה למשך פסקה זו) – אלא שהסדרה ההיא נבנתה מתחילתה על ההגיון הפנימי המאוד פשוט – שבעזרת כוח רצון גדול ניתן לעשות דברים לא הגיוניים ומוגזמים במיוחד – בעיקר כשזה קשור מקדחות ורובוטים ענקיים. הצופים של גורן לגאן שהגיעו לסיום ההוא לא רק יכלו לנחש למה אפשר לצפות מקרב הסיום, הסדרה גרמה להם במהלכה לרצות שזה מה שיקרה, אחרת כלל לא היו ממשיכים בה. דארלינג בניגוד לגורן לגאן ניגנה על תמה שונה לגמרי. היא אכן הכילה אקשן אפי כשצריך, אבל היא תמיד נשארה בגבולות הידוע והמוכר בכל הקשור לפראנקס עצמם, ועסקה בהבנה של הדמויות את עצמן ואת בני זוגן, ולא בחיזוק מתמיד של כוח הרצון שלהן. לכן בגורן לגאן המאבק הסופי הרגיש מתאים בצורה מושלמת לרוח הסדרה, בעוד בדארלינג, לא רק שהוא נעשה בצורה הרבה פחות מרשימה – הוא מראש הרגיש לא במקום.

franxx7

מעבר לכך, כל הציפייה למשהו שיקרה עם יחידת הניינס ירדה לטמיון, וכל שביב של סיפור שהיה בקשר לדמויות שאינן הירו וזרו-טו הגיע ללא כלום. לא הסקרנות של זורומה וההערצה שלו למבוגרים, לא פוטושי שנבגד באמצע הסיפור ולא ממש ידע מה לעשות עם עצמו מאז, לא איקונו שמלבד להראות את נטייתה המינית לא באמת הגיעה לשום תובנה מעניינת, ובוודאי לא קוקורו ומיטסורו – שבסופו של דבר נותרו מאחור לאחר שזכרונם נמחק, זאת רק על מנת שכל זה בכלל לא ישנה ויתברר כחסר פואנטה. משולש האהבה בין איצ'יגו, גורו והירו נגמר בכך שאיצ'יגו בשלב מסויים פשוט נאלצה לוותר ולהתפשר, וגורו נותר להנות מהיותו תחליף זול (ולא, זה שיש סצנה בה הוא נראה "מגניב" עם תספורת ותלבושת חדשה זה לא משהו שאני מתלהב ממנו ובוודאי שלא מציל את פרק הסיום הזה).

הילדים נותרו לחיות בעולמם החופשי ללא אנרגיית המגמה, מה שלא עורר בי עניין מיוחד שכן השימוש באותה אנרגייה מעולם לא היווה איזה שאלה מוסרית שעמדה במרכז הסיפור, אלא משהו שהתחייב בעקבות האירועים האחרונים. נעמי ושאר הילדים שנלקחו ופשוט נמצאו באופן נוח, והתעלמות מוחלטת מגורלם של המבוגרים גרמו לכך שכל הרמזים האפלים ומעוררי המחשבה שהיו בתחילת הסיפור פשוט נעלמו כלא היו. וכמובן, הירו וזרו-טו שנשארו לרחף בחלל ולמצוא את סופם בזמן שכולם החזיקו ידיים עבורם בכדור הארץ, כי צריך איכשהו לנסות לרגש בצורה קלישאתית בסוף. איך כל זה מתחבר לקונפליקטים ולמסרים שהוצגו בתחילת הסדרה? איך זה מייצר תחושה של מסע שלם וסגור שעברו השניים מתחילת הסיפור ועד סופו? אני לא יודע. זה לא מרגיש כמו פיתוח דמויות שכתוב היטב, אלא כמו בלאגן אחד גדול שאולתר ברגע האחרון.


סיכום

Darling in the FranXX היא כנראה אחד הפרויקטים היותר שאפתניים ויצירתיים של 2018, ומרגישים שמדובר בסדרה שהושקעו בה משאבים רבים. הבאז שקיבלה אכן הגיע לה, אך קשה להתעלם מהסיום המאכזב וממה שיכלה להיות לו היו מנצלים את כל מה שנבנה בחלקה הראשון. אני מבין את תחושת הבגידה שהרגישו צופים מסויימים בסיומה, ויצא לי לשמוע כאלה שהרגישו שבזבזו את זמנם על הסדרה הזו. אני לא חושב שצריך להיסחף, אני בסופו של דבר נהניתי ואני לא מרגיש שבזבזתי את זמני כלל, אבל אני לא יכול להתכחש לכך שבמקום להיות אחת הסדרות הזכורות של 2018 "דארלינג" תהפוך בזכרוני להיות פשוט עוד סדרה, וכזו שאני כנראה לא אמהר להמליץ עליה לכל אחד.

franxx8

מה עבד:

  • קאסט דמויות מצוין ודינאמיקה מרתקת ביניהן
  • אקשן מרהיב מלווה באנימציה יוצאת מן הכלל
  • שימוש מעניין וייחודי באמצעים סימבוליים להעברת המסרים

מה פחות עבד:

  • דמויות רבות מרגישות כאילו סיפורן נגדע באמצע ופשוט נזנח
  • פרקי הסיום של הסדרה מזורזים מאוד ומרגישים מנותקים מהרעיונות שהוצגו בתחילתה ומההגיון הפנימי שלה
grades4_7

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s